פרסומת
דלג

כותבים מקומיים- גאווה מקומית

מאת: מערכת ערב ערב ● 5/6/2013 09:01 ● ערב ערב 2605
בשבוע הקרוב יפתחו שערי הספרייה העירונית ואלפי מתושבי העיר ימלאו כמיטב המסורת את החדרים והפרוזדורים בחגיגת הספר העברי- הלא הוא שבוע הספר.רגע לפני שעם הספר יכבוש את המדפים, נפגשו כתבות 'מה נשמע' עם שני האילתים שיציגו את ספריהם למכירה בדוכנים מיוחדים- אברי אטיאס וספר השירה שלו 'כחול עם הים' ורודי ספילמן עם ספרו-'פורנוקטו ורוסירופטה'.
כותבים מקומיים- גאווה מקומית

שיר תקווה


מאת: אסטר שטרית / צילום: יהודה בן יתח / שנה בלבד עברה מאז קיבל אברי אטיאס, כמתנה את ספר השירים הראשון שלו. מאז, הוא עמל קשה ובתחילת החודש הוציא באופן עצמאי ספר שירים שני, שיוצג בסוף השבוע הקרוב ב'שבוע הספר 'באילת. רגע לפני מספר המשורר האילתי על אהבתו לעיר, מחלת הדיאליזה ששימשה לא פעם כמקור השראה לשיריו ועל החלום הגדול- לעבור בשלום השתלת כליה. ראיון אל תוך נבכי הנשמה.

תמונת כתבה


כשאברי אטיאס קיבל לפני כשנה את ספר השירים הראשון שלו, בהפתעה ממלון 'רויאל ביץ', בו הוא עובד, הוא לא שיער לעצמו כי שנה בלבד לאחר מכן, כבר יצליח להוציא לאור ספר שני. הספר 'כחול על שפת הים', יצא בתחילת חודש מאי, יוצג ויושק במוצאי שבת הקרוב במסגרת 'שבוע הספר' באילת, לראשונה בדוכן מכירה. זהו ספר שירים פרי עטו של אטיאס, העוסק באהבה, ערכים, חינוך וחוויות מחייו, אותם כתב במרוצת השנים. בימים אלו, הספר מופץ ברחבי הארץ ברשת החנויות 'צומת ספרים' ואולי בעתיד, מקווה אטיאס, יופץ גם ב'סטימצקי'.
"אחרי שקיבלתי את ספר השירים הראשון שלי בהפתעה מהמלון, זה רק 'הדליק' אותי", מספר אטיאס. "ברגע שחילקתי ומכרתי את ספר השירים הראשון שלי, הבנתי שאני נהנה להעביר אותו לאנשים אחרים. באותו רגע החלטתי ללכת בגדול, והוצאתי אלף עותקים מהספר החדש".

"ספר זה מיושן"
22 שנים עבד אטיאס כמנהל חוף במלון 'רויאל ביץ', מה שהפך את חופי אילת למשמעותיים מאוד עבורו. האם הוא עדיין עובד??? מי שיציץ בספרו, יבין זאת מיד. ראשית, לשם הספר 'כחול על הים', משמעות כפולה (כחול- צבע, כחול – מלשון חול), כמו גם עיצוב הספר, שכולו על טהרת חוף הים. "החוף זה המגע האחרון של המים עם האדמה", הוא אומר, "הוא מחבר בין הים ליבשה, וזה מה שכל כך מיוחד בו", הוא אומר. "זה המקום שמרגיע אותי יותר מכל דבר אחר".

מה גרם לך להוציא ספר שירים בשלב הזה בחיים?
"האמת, אני כותב כבר מילדות. הייתי כותב שורות ארוכות ורק כשראיתי שאפשר לבטא מה שרציתי להעביר גם במשפטים קצרים יותר, הפכתי אותם לשירים. במרוצת השנים אתה מתפנה לעסוק רק בפרנסה, אז לא יוצא לך לפתח את הרעיונות שלך. זה נשאר בגדר 'יום אחד נעשה משהו'. המפנה קרה אצלי לפני כשנה, כשקיבלתי את תואר ה'עובד המצטיין' ואת ספר השירים שלי, שהפיקו לי במתנה, זה גרם לי להתרוממות רוח. כשעשו בשבילי – הבנתי שזה יתקדם", הוא אומר ומוסיף, "כשהייתי ילד, שאלתי את המורה שלי מתי אפשר להוציא ספר, היא אמרה שזה בדרך-כלל קורה בגיל מאוחר בחיים, ואני חשבתי שאהיה חלוץ, שאוציא ספר בגיל צעיר, אבל הנה, זה יוצא רק עכשיו. ספר זה מיושן, בימים שלנו אנשים מתעסקים בפלאפונים, אייפדים, מי קורא ספר? אני מקווה שבכל זאת, האלף הראשונים יימכרו במהירות".

מאיפה ההשראה?
"אני כותב על כל מה שחוויתי, על אילת, על חוף הים, על סיני. החלק האחרון של הספר מבטא את השינוי שעברתי לאחרונה והפכתי למטופל במחלקת הדיאליזה. שירים עם קצת עצבות על כך שאתה כבר לא עובד, שאתה אחרי גיל 50, על הטיפולים. יש בהם יותר רגש פרטי".

לא הפריע לך לחשוף את הרגשות שלך בפני כל הקוראים?
"כל אחד אחרי גיל 50 עובר תפנית מסוימת, ובגלל שכולם עוברים שינוי, זה לא הפריע לי לפתוח את רגשותיי. לכל אחד יש שינוי בחיים בגיל הזה, אצלי זה התבטא בדברים אחרים".

יצירה מהנשמה
אטיאס, יליד חיפה, הגיע לקיבוץ סמר בשנת 77' בהיותו חייל, בעקבות הציונות. "כשהייתי צעיר, הרגשתי שאני חייב לעזור בבניית הארץ", הוא מסביר. שמונה שנים לאחר מכן, הוא עבר לעיר אילת והחל בלימודי מלונאות, ולפני כ-25 שנה, נכנס לרשת 'ישרוטל' ותפקד כמנהל חוף ובריכה של מלון ה'רויאל ביץ' למעלה מעשרים שנה. את אהבתו לאמנות החל כבר בגיל קטן. בילדותו פיסל בגבס ובחימר ובהיותו נער, נהג למלא את מחברותיו בשירים ובסיפורי ילדים, אך לא עשה דבר עד שקיבל את ספר השירים הראשון שלו במתנה.

במקביל להגשמת החלום, מתמודד אטיאס עם חלום נוסף – השתלת כליה. לפני שנה וחצי גילה כי הוא סובל מכליות שלא מתפקדות, ומאז הפך לחבר של קבע במחלקת הדיאליזה בבית החולים 'יוספטל' בעיר, שלוש פעמים בשבוע, למשך ארבע שעות. בימים אלו, הוא מחכה שיפתרו מספר בעיות רפואיות ואחריהן ייבצע השתלת כליה, בתקווה שיימצא לתורם מתאים. "ההמצאה המשוכללת של מכונת הדיאליזה יוצרת פילטרים לכליות", הוא מספר, "אתה מתנהל כרגיל, אך יש בעיה עם שתיית נוזלים. המכונה מוציאה נוזלים רעילים, אך לוקחת גם נוזלים טובים שיש בגוף, לכן אי אפשר לשתות מים ולהוציא את זה מיד בדיאליזה. המערכת לא עובדת. אני כמעט בכלל לא שותה, אפשר קוביית קרח. זה קשה מאוד במיוחד בחום של אילת, ואני אדם שרגיל לשתות בקבוקים שלמים כל יום. שלוש השעות הראשונות של הטיפול עוברות מהר", הוא משתף, "אני שומע מוסיקה, רואה טלוויזיה, קורא, ישן. בשעה הרביעית אתה מת שזה יגמר כבר. לשמחתי, במחלקת הדיאליזה באילת יש צוות נהדר. במשך שנים הייתי בצד של נותן השירות, היום אני בצד של מקבל השירות, וזה לא מגבת ושמשייה בחוף הים, אלא הרבה יותר אישי מזה, אני רואה שהם עושים את העבודה שלהם באהבה. לזכותם יאמר שבמהלך השנה וחצי האחרונות אני פוגש במחלקה עצמה אנשים שבאים לבקר באילת ולעשות דיאליזה, ומאוד אוהבים להגיע למקום בגלל היחס של האחים והאחיות, והמקצועיות הרבה שהם מעניקים. לצערי, אין לנו נפרולוג (+++++++) קבוע במחלקה וזה מקשה על עבודת האחיות שנאלצות לקחת אחריות שהיא לפעמים מעבר למה שהן נדרשות ".

מאיפה הכוחות להשיק ספר?
"אני מאמין במשפט 'נפש בריאה בגוף בריא'. כדי להרגיש טוב צריך שני דברים שמחזקים אותך – האחד זה הרוח, לנגן, לכתוב. היצירה זה מה שמחזק אותך. הדבר השני הוא האנרגיה שאתה מקבל מהסובבים אותך. במשך השנים נפגשתי עם רבבות אנשים בעבודה, אני מאמין שהאנרגיה הטובה עוברת אלייך. מספיק שאתה מכיר מישהו שמחייך בזכותך, זה מעביר אנרגיה טובה. התשדורת הזו, זה בלתי יאומן. אהבת אדם, המעשים הטובים והזמן החיובי שאתה מעביר עם אנשים, גם אם זה לזמן קצר, משפיעים על העתיד. תעשה טוב, יהיה לך טוב. אנשים לא יודעים איך להביע את ההזדהות איתי כשאני מרגיש לא טוב ושמחים לראות אותי, זה עושה לי טוב בכל מקום אליו אני הולך".

"זה כמו לידה"
במוצאי שבת הקרוב (ה - 08/06) זה יקרה. שבוע הספר יפתח בספרייה העירונית במעמד ראש העירייה. אטיאס יעמוד שם מאחורי דוכן מיוחד לספר השירים החדש שלו, יציג אותו בפני הבאים ויעמידו למכירה במשך שבוע שלם. לאור העובדה שספרו יצא לאור בתחילת חודש מאי, אטיאס החליט שלא להשיק אותו וחיכה לשבוע הספר- לחגיגה כפולה. "זה כמו לידה", הוא אומר לי, "תשעה וחצי חודשים להוצאת הספר", הוא משחזר. "נפגשתי בתל אביב עם הוצאת ספרים 'ספרי צמרת – ראובני' וסגרנו את העסקה. עבדתי עם עורכת לשונית, גרפיקאית והגהה, תוך כדי עבודה על המשמעות של השירים והסדר שלהם בספר. בחודש מרץ האחרון סיימנו את העבודה, וההדפסה יצאה לאור במאי. שבוע הספר הוא מקום טוב להתפרסם ולמכור את הספרים, לכן פניתי אל מנהלת הספרייה, שושה דרור, והיא ראתה לנכון להכניס את הספר שלי בין הספרים בשבוע הספר. זה מאוד מרגש ומספק, אני שמח שהגעתי לזה. אני מקווה שהספר ידבר לכמה שיותר אנשים, שכל אחד ימצא את החיבור האישי שלו לשירים".

האמנת שזה ייצא לאור?
"בהקדמת הספר כתבתי 'כל השירים נכתבו בנועם ובעת נינוחה, ברגעים שהיצירה מעניקה לכל אחת ואחד מאיתנו את הזמן לאהוב ולגלות את הסוד הפנימי שלו. מראשית חיינו, אנו בונים את המהלכים מתוך ידיעה פנימית מהו הכישרון האמיתי הטמון בתוכנו, מתי יפרוץ ויתאפס? זו השאלה'. היה לי ברור שזה יגיע יום אחד, רק לא ידעתי מתי ואיך".

מה השלב הבא?
"קודם כל, להמשיך עם תמצות הרעיון לשירים נוספים, כתיבת חיבורים וספרי ילדים. יש בי רצון לכתוב סיפורי ילדים, אני מאמין שזה יקרה בקרוב. מאוד קל לי לבטא את הרעיונות שלי בצורה הזאת, ילדים הם כמו חמר ביד היוצר. מה שאתה רוצה להעביר – אפשר. כותבים סיפור יפה בעל מסרים חינוכיים, וקל מאוד להעביר אותם".

החלום הגדול?
"להמשיך לעסוק ביצירה".

סכום זמני / אברי אטיאס
אני מאמין ותמים
כזה ששומר אמונים
בצנעה ובענווה, לא ביהירות
בשקט ובבטחה כמו פועל במסירות
חושב לפני שמדבר
ומסכם לפני שמתחיל
ביחד את החיים מפעיל
לאהבת עולם אעפיל
לא מסתתר ונחבא אל הכלים
מדריך ויועץ גם לאחרים
שקט ורגוע רב הזמן
כמי שיודע לאן.
מה חבל שלא הכל בשליטתי
ימים רבים חלפו, יותר ממחצית
ותחושת שינוי כבר ששה לקראתי
אגלה ואמצא פשרה
ולבטח תדעי כונתה.

החיים על פי רודי


כתבה וצילמה: סימונה סולומון שאואט / "השלום מתחיל בתוכנו, לו היינו מנצחים במלחמה עם עצמנו, היינו מונעים את שאר המלחמות". כך אומר רודי ספילמן, סופר אילתי, שטוב לב ונתינה אצלו הם תכלית הכל, שתמימות היא לא מילה גסה בפיו ושאילת היא ההשראה הגדולה של חייו. במהלך שבוע הספר יציג ספילמן את ספר ביכוריו- 'פורנוקטו ורוסירופטה'.

תמונת כתבה


עיניים כחולות כים סוף ולב גדול, אלו שני דברים שנתקלים בהם מיד כשפוגשים ברודי, סופר אילתי, שכותב בעיקר בשפת האם שלו ספרדית וחולם בעברית. לפני מספר חודשים יצא לאור ספר הביכורים שלו בעברית, רומן – נובלה קצרה - 'פורנוקטו ורוסירופטה', שמצא מאז את מקומו על מדפי חנות 'סטימצקי', שהיתה שותפה בהוצאה לאור דרך 'החממה הספרותית' שלה. יצאנו למסע בזמן עם רודי וחזרנו עם כמה תובנות לחיים.
"השם המלא הוא רודולפו ספילמן, אך כסופר, אני מוכר בשם רוּדי ספילמן (Rudy Spillman)", מספר רודי, תושב אילת מזה 20 שנה, סופר. הוא נולד בבואנוס איירס ב- 1950, למד בפקולטה למשפטים ומדעי החברה באוניברסיטת 'בואנוס איירס', עלה לארץ והשתקע בעיר שהוא הכי אוהב - אילת. כיום, עוסק באופן קבוע במדיטציה, המציא את שיטת CAPA (תיקון מצבי רוח באמצעות מסר עצמי), איש משפחה למופת וכמובן סופר, תואר בו הוא יכול להתהדר כיום, לאחר שהוא מחזיק בידו את ספר הביכורים שלו- 'פורנוקטו ורוסירופטה'.
"המיוחד בספר הזה הוא שהתחלתי לכתוב את המבוא שלו ולא יכולתי להמשיך", מספר רודי. "זרקתי את המבוא למגירה. רק אחרי שנה בערך, פתאום, בן לילה, כתבתי אותו. המילים נשפכו כמים, כאילו מישהו מלמעלה כיוון שאני אכתוב את הדברים, ועד היום אני חש, שמכל הספרים שכתבתי, זה היחיד שכאילו לא אני כתבתי אותו, אלא אלו מסרים שקיבלתי מלמעלה שנאלצתי לכתוב אותם, כאילו אני המתווך, כאילו פתאום תוך זמן מוגבל אני זורק את המילים על הדף. העלילה בסיפור הזה תופסת את הקורא עד הסוף. מדובר בזוג צעיר שהגיע מעיר דמיונית על כוכב אחר. הם מכירים ומתאהבים בכדור הארץ. הם מגיעים מכוכב שהעקרונות בו הם טיפשות ובורות, הם לא יודעים כלום, לא יכולים לפתור בעיות. כאן על כדור הארץ הם מגלים, שהבעיות נפתרות מעצמן. העלילה בעצם מלמדת על פילוסופיית חיים שמראה את החסרונות שיש לאנושות. קיבלתי הרבה מחמאות על הספר וב- 2007, החלטתי להוציאו לאור בספרדית דרך הוצאות לאור עצמיות באינטרנט, כך עשיתי עם תשעה ספרים בספרדית, שהופצו באינטרנט, ועם הזמן הגעתי לתפוצה של 130 מדינות". לאחרונה הוא מספר את ספרו לתרגום מקצועי לשפה העברית וגם הוציא אותו לאור כספר לכל דבר.

תמונת כתבה


שלום, עלינו
במאי 89 נחתה משפחת ספילמן בארץ. רק אחרי כמה שנים של נדודים בארץ הם נחתה משפחת ספילמן באילת.
"התאהבנו, פשוט התאהבנו בעיר, בשילוב בין ההרים והים, באקלים, בשמש המדהימה, בצבעים. בבואנוס איירס כדי לנסוע להרים או לים, או שצריך לנסוע 400 קילומטר למר-דל-פלטה, או אפילו יותר לפמפה. פה יש לנו מרחק הליכה בין שתי האהבות שלנו: ההרים והים. הנוף מאוד השפיע על הכתיבה שלי. גם היום, 20 שנה אחרי, לא מיציתי את אילת, עבורי היא חדשה כל פעם, היא לעולם לא מובנת מאליה. כל בוקר אני נהנה לראות אותה מחדש, זה דבר שמשלים את הנפש שלי. עד 2005 הייתי רץ 5 ק"מ כל יום, את כל העוקף, בואכה לאילות, וגם לטאבה, וזה לא דבר מובן מאליו לאדם מבוגר כמוני. אנשים היו רואים את שיער השיבה שלי והיו מעודדים אותי בדרך. כיום, אני לא יכול לרוץ לצערי, בגלל פריצת דיסק. היה זה שילוב מדהים של התעמלות עם הנוף, כיום אני עושה ספורט מסוג אחר- אני שוחה בים המדהים בקיץ ובשאר ימות השנה - עושה הליכות בנוף הזה כל בוקר, לא מוכן לוותר על זה, זו ההשראה שלי. תביני, כשזיקנה 'נוחתת' עליך, אתה לעולם לא ערוך אליה, אך אסור לך לוותר לעצמך בשום מקרה, כי להפסיק לתפקד בגיל מתקדם – משמעו מחלות".

אוהב- שונא
הרומן של רודי עם הכתיבה החל כבר בגיל צעיר. "כשהייתי בערך בן 12-13, הייתי מושפע מאוד מקפקא, ואז כתבתי סיפור שנקרא בעברית 'העכביש' (ARANA)", הוא נזכר ומוסיף בחיוך: "התביישתי כל כך במה שכתבתי. אני זוכר שזה הסיפור היחיד שאחד החברים שלי ביקש ממני לתת לו אותו כדי להתחרות איתו בתחרות כתיבה בית ספרית, אז נתתי לו בכיף במתנה וביקשתי ממנו לא לומר שזה שלי. הוא הציג את הסיפור על שמו וזכה בפרס. אחרי זה, כתבתי עוד סיפורים ואת כולם זרקתי לפח האשפה. לא ממש זוכר אם שיתפתי מישהו מהמשפחה בסיפורים האלה בזמנו".
אז למה בכל זאת התעקשת להמשיך לכתוב? אני מקשה ורודי עונה: "נהניתי לכתוב, אך יותר מכך – חשתי כי נאלצתי לכתוב, משהו סחף ודחף אותי לכתוב. מצד שני –מנגנון ביקורת עצמי מאוד חזק, זה הוביל אותי לא לאהוב את מה שכתבתי. את צריכה להבין שאני מבקר את עצמי בצורה בלתי רגילה, אולי אף אובססיבית, קשה לי מאוד אם משהו לא מושלם, פרפקציוניסט. התכונות הללו חלחלו אצלי לכל תחומי החיים, בעבודה, בכתיבה ובכלל, וזה קשה".

איך התפתחה הכתיבה?
"כאשר עליתי לארץ, עליה מאידיאל ציוני, חוויתי את כל קשיי ההסתגלות שחווה כל עולה חדש. ושלא תביני לא נכון, שם בבואנוס איירס מצבנו הכלכלי היה נפלא, עסקתי בנדל"ן והיה לי עסק משגשג מאוד. לא הגעתי לכאן מתוך ייאוש, כי מי שעושה זאת מתוך ייאוש, יישאר חצוי ומיואש כל חייו, הוא ילך ויחזור, ולא ירגיש בשום מקום בבית. ואנחנו, שהיינו שלמים 100% עם ההחלטה, ובכל זאת, היו קשיי הסתגלות. אחד מהקשיים היותר רציניים שהיו לי היו קשיי השפה. בתחילה דיברתי בארץ אנגלית, אבל זה הפריע לי מאוד. יש לי בעיה לא לדעת שפה של מדינה בה אני נמצא. כך שתוך שנתיים השתפרתי בעברית לאין ערוך, עד כי אנשים לא האמינו לי שלא דיברתי מימי מילה בעברית בארגנטינה. אני לא מסוגל לעבור למקום – ולא להשתלט על ידיעת השפה, אני מרגיש כאילו אני ערום בלי שפה. הכתיבה באותן שנים של קשיים נעלמה. כשהתחלתי להתקדם ולהצליח בלימודים, בעבודה ובמשפחה, במילואים, חזרה ההשראה. ואחרי כמה זמן כתבתי, כמובן בספרדית, את הנובלה הקצרה הזו שאת רואה כאן, 'פורנוקטו ורוסירופטה' ועד היום, זה הסיפור שאני הכי מתחבר אליו, זה כאילו מספר עליי ועל אשתי, שמדמיינים איך היינו רוצים שהחיים יהיו.

יש פרנסה מכתיבה?
"כל השנים עבדתי ללא רווח, כי רציתי לתת לאנשים שאוהבים לקרוא את מה שאני כותב. כתבתי ספרים במגוון נושאים: סיפור אחד קצר נוסף דומה לנוכחי, ספר ילדים, ספר אימה, ספר שהוא למעשה קורס למתחילים במדיטציה – תחום בו אני עוסק יותר מ- 30 שנה וספר לעזרה עצמית – אוטוביוגרפי בעקבות מחלה. חליתי במחלה מאוד קשה בגיל 28 – דיכאון וחרדות, הייתי לפני צו אשפוז, ואחי הקטן – שהוא כיום דרמטולוג ידוע בבואנוס איירס, עשה הכל כדי שלא אתאשפז. הבראתי, הפכתי לאדם אחר לגמרי, באותה תקופה המצאתי שיטת ריפוי שנקראת CAPA – תיקון מצבי רוח על ידי מסר עצמי – אוטו-סוגסטיה. בנוסף לספר, באינטרנט עלו ווידאו וטקסט עם הוראות איך לבצע את זה. הספר היה בשפת האם ספרדית במשך שנים, ובשל ההצלחה שלו תירגמתי אותו עם עזרה מבתי אריאנה, שהיא גם מזכירה שלי, גם לאנגלית וגם לעברית. מעבר לכך כתבתי עוד עשרות סיפורים קצרים שלא ראו עדיין אור תחת זכויות שמורות, לי ולמשפחתי בלבד, וחלק אחר כן ראה אור באינטרנט. לאורך חמש שנים, הספרים והכתבות שלי היו פתוחות חינם באינטרנט להורדות לכל דורש. ככה, הגעתי לכמעט יותר ממיליון אנשים ברחבי הארץ, מאתרים כמו 'סקריפט' רק לקריאה, 'לולו' (ארה"ב), 'בובוק' (ספרד), במקום אחר מישהו קנה ומכר את ספר העזרה העצמית. נתתי יד חופשית לעשות ביצירות שימוש. בתקופה הזו אנשים צחקו עליי, 'איך אתה נותן? מה עם זכויות?', שאלו אותי, אמרתי להם 'עזבו שטויות, כשאני אהיה מפורסם ויהיה לי כסף אז אני אדאג. עכשיו אני דואג לאנשים ומשתדל לעזור', האמת, אם הייתי חושב מסחרית, הייתי מתרגם קודם כל את ספר המדיטציה וספר העזרה העצמית, אבל כששמעתי שיש לפחות שניים או שלושה אנשים שהבריאו בזכות הספרים – זה מילא את הלב שלי, וזה קודם לכסף. כיום, המצב קצת השתנה. כיום הורדה של ספר עולה מחיר סמלי של שני דולר בערך (אם רוצים הארד קופי של הספרים בספרדית לפחות, הם משלמים על הנייר עצמו), אבל יש לי עיקרון: באתרים שלי אני כותב לקוראים, שמי שאין לו כסף או לא רוצה להשקיע כסף, זה לא משנה לי, הוא יכול לשלוח לי מייל, ואני מייד שולח לו את מה שהוא מעוניין בו. אף אחד לא יקבל ריג'קט בגלל כסף, לא אצלי"

ומה בעתיד?
"בניגוד לאשתי, שהיא חומרנית יותר ממני, אני חי יותר כמו 'פורנוקטו ורוסירופטה', חי את הרגע... אני לא אומר שאני לא רוצה כסף, עכשיו אני מקבל קצת כסף תודה לאל. הייתי מוכן לקבל מיליונים, מי לא? אבל אני לא רץ אחרי זה, זה לא האופי שלי. מה שכן, אני יכול לומר לך שאני רואה עצמי ממשיך לכתוב. כיום אני נמצא המון בבית, עסוק בכיף עם המשפחה, החיים שלי זה אשתי (נכה לצמיתות עקב מחלה נוירולוגית קשה שעברה לפני מספר שנים, עליה אומר רודי "לא רואים עליה את הנכות, יש לה תעצומות נפש, יותר ממני. כשחלתה, סגרתי את עסק הנדל"ן העצמאי המוצלח שהיה לי בארץ, כי לא יכולתי להתרכז בעבודה והתמסרתי כל כולי לטיפול בה"), ארבע בנות (37 ו- 32 נמצאות באילת, בת 30 נשואה וגרה באשקלון והקטנה לומדת משחק וגרה בתל אביב) ועכשיו גם נכדה, ליאן, בת תשעה חודשים, שבשבילה אני עוזב הכל, אין משהו יותר חשוב ממנה! בצד זה יש את הכתיבה של כתבות וסיפורים קצרים בעיקר בספרדית וגם בעברית, כי לגשת לספר כרגע זה מאוד מורכב, אני לא מוצא את הזמן. ויש כמובן את הספורט, עליו אני לא מוותר. אני נהנה לגמרי מכל מה שאני עושה. מבחינה כספית אני אומר – מה שיבוא יבוא. מבחינת השראה לכתיבה – יש לי כל הזמן, ואני ממשיך לכתוב, אם כי בקצב איטי יותר, כי כמו שאמרתי – המשפחה באה לפני הכל. אם לפני כן הייתי כותב בקצב של ספר לשנה, היום הקצב ירד. מה שכן יש לי המון טיוטות, שאם אלוהים ייתן לי זמן (מחייך), אמשיך לפתח אותן. שום דבר לא בוער לי".

שבוע הספר באילת
שבוע הספר באילת יפתח במוצאי שבת הקרוב ה – 8-6-13 בשעה 20:30 בספרייה העירונית. לצד המחווה שבהצגת ספריהם של הכותבים האילתים, תוצג בספריה תערוכת ציורים של הציירת האילתית אסתר דיין.
שבוע הספר יתקיים החל ממוצאי שבת ועד יום שישי (ה- 14-6-13). בין הימים ראשון עד חמישי יהיו שעות הפעילות בספרייה- 10:00-22:00 רצוף. ביום שישי תהייה הספרייה פתוחה בין השעות 9:00-13:00.
במהלך שבוע הספר תתקיים בספרייה העירונית חגיגת פעילויות לילדים ונוער מומלץ להתעדכן בפרסומים בנושא.
במהלך חג הספר השאלת הספרים בספרייה תתאפשר בין השעות 10:00-16:00 בלבד. חדרי העיון יהיו סגורים. שלוחת הספרייה במתנ"ס 'שחמון' תהייה סגורה גם היא בימי שבוע הספר.

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש