פרשת 'שופטים'
האמון במערכת המשפט בארץ כיום נמצא בשפל המדרגה. המון אזרחים במדינה מרגישים שמקום המשפט שם הרשע, וקשה מאוד לקבל פסקי דין של צדק ויושר. יתכן שהשופטים הם אנשים ישרים באמת ושוחרי צדק, אך כאשר האנשים שממנים את השופטים הללו חשודים במתן שוחד, בקבלת שוחד ובעבירות כאילו ואחרות, שהצניעות יפה להם, ניתן לומר עליהם- אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה. האם זה הגיוני שבית המשפט קובע שראש ממשלה לשעבר קיבל מעטפות עם עשרות אלפי דולרים, 'כסף שחור', אך מחליט שאין להרשיע אותו כי זה נעשה 'בתום לב'?!? איפה התום ואיפה הלב.
אם בית המשפט קובע שאחד מגדולי הקבלנים במדינה נתן שוחד לראש ממשלה לשעבר ושולח את הקבלן לכלא, אבל מנגד אומר היועץ המשפטי לממשלה שאין די ראיות על מנת להעמיד את ראש הממשלה לדין באשמת קבלת השוחד מהקבלן שהורשע בנתינתו, הרי שאנחנו נמצאים בבעיה רצינית.
אם ראש עיר סוחט מינית נשים שנמצאות תחת מרותו, ובית המשפט מחליט שהיחסים היו בהסכמה הרי שאנחנו נמצאים בצרה צרורה. אם בית המשט קובע שפורעים שביצעו לינץ' עד מותו של החייל יורשעו 'בניסיון להרוג' בלבד, אנא אנו באים? אפשר לתת עוד עשרות רבות של דוגמאות על עוולות משפטיות, אבל הרעיון ברור ונהיר- מקום המשפט שם הרשע, ומי שיחפש למצוא צדק בבתי המשפט, שיתכונן מראש לקבל ברוב המקרים מפח נפש. במקום משפט יש מספח.
בפרשת 'שופטים' משה מצווה את עם ישראל למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר, שופטים אשר ישפטו את העם משפט צדק, שופטים שלא יטו את הדין ולא ייקחו שוחד, כי השוחד מסוגל לעוור אפילו את החכמים ביותר ולסלף כל דין של צדק.
על השופטים להיות אנשי אמת, יראי אלוקים, שונאי בצע, ונוסף על התכונות המוסריות הגבוהות שלהם הם צריכים להיות חכמים ונבונים, מביני עניין, שלא יצליחו הרמאים והשרלטנים לעבוד עליהם במתק שפתיים. לא רק השופטים צריכים להיות אנשים ישרים ונקיי כפיים. כל מי שנושא בתפקיד ציבורי צריך להיות ישר דרך ללא דופי וללא רבב.
בעוד שני מקומות בתורה מוזכר הצורך במינוי שופטים הגונים:
יתרו מציע למשה למנות אנשים עם אופי ישר, ואילו משה רבינו מדבר גם על הכישרונות הרוחניים של השופטים, חכמים- יודעי חוק ומשפט,נבונים- אנשים המוכשרים להסיק מן הנתון את המסקנה הנכונה כדי להכריע במשפט הנידון, וידועים לשבטים- שהשבט מכיר את אופיו של המועמד.
כאשר היה צריך למנות שופטים בפעם הראשונה בעם ישראל, משה מעביר את סמכות המינוי לעם- אתם תבחרו את השופטים שנראים בעינכם שיהיו הכי מתאימים לעשות דין וצדק. אפילו משה רבינו מסרב לבחור את השופטים, מחשש שמא הוא יבחר באדם שאינו ראוי להיות שופט. על אחת כמה וכמה בימנו, כאשר המינוי של השופטים נעשה על ידי פוליטיקאים ושופטים חברים בבחינה של חבר מביא חבר, וגם היום קיים חשש גדול מאוד של שמור לי ואשמור לך, אם כך מה הפלא שלרוב הציבור אין אמון בשופטים ובמערכת המשפט? בגמרא מסופר על גוי אחד שהיה שופט וכולם שיבחו אותו שהוא לא לוקח שוחד. רבן גמליאל הנשיא רצה להוכיח לכולם שהשופט הגוי כן לוקח שוחד. ביקש רבן גמליאל מאחותו שתלך אל השופט הגוי ותאמר לו שהיא רוצה לקבל חלק מהרכוש של רבן גמליאל ותוך כדי דיבור עם השופט היא נתנה לו מנורת זהב 'במתנה'. למחרת קרא השופט לרבן גמליאל למשפט. לפני שנכנס למשפט נתן רבן גמליאל לשופט 'במתנה' חמור לובי משובח ויקר. מיד פסק השופט הגוי שרבן גמליאל לא צריך לתת לאחותו כלום. האחות אמרה לגוי בציניות: "תזכור את המנורה שתאיר את עינך". אמר לה רבן גמליאל "בא החמור ובעט במנורה". בעזרת ה' עוד נזכה למנות שופטים הגונים שהחמורים לא בועטים להם במנורה.
חדשות אילת
