פרסומת
דלג

ים הציפורים שמסביב

מאת: ● 25/10/2013 09:11 ● ערב ערב 2625
שוניות, דולפינים והרים אדומים הם בהחלט לא פלא הטבע היחיד של אילת. מתברר שבלעדינו, לציפורים לא היה איפה לעצור 'לתדלק' בדרך למדבר סהרה ובחזרה. 80 מיליארד דולר מגלגלים בעולם בתחום הצפרות, אבל אנחנו נשארנו כנראה קצת אפאתיים. איתי שני כאן כדי לספר לכם על בעלי הכנף, הציפורים הנדירות שמתעופפות לנו בחצר בחודש נובמבר והפספוס הגדול שלנו בעניין. הרימו את הראש, הן ממש מעליכם
ים הציפורים שמסביב

רובנו אולי לא יודעים את זה, אבל ציפורים יכולות להפוך בקלות לקריירה ובמיוחד באילת. מי שלא עצר לרגע לחשוב על השילוב המדהים של מדבר וים יופתע, כנראה, לדעת, שהמיקום המדהים בו יושבת העיר המיוחדת הזו מהווה נתיב ראשי לנדידת ציפורים בכל שנה. תשאלו את איתי שני, עצמאי בתחום, שעבד משך שנים בפארק הצפרות של החברה להגנת הטבע. שיחה קצרה איתו על הנושא מבהירה מיד את התשוקה שלו לטבע בכלל ולצפרות בפרט, מה שהביא אותו בצורה כמעט טבעית לגמרי לאזור הערבה, המקום שהופך פעמיים בשנה למעבר של אלפי ציפורים מיוחדות במינן בדרכן הלאה לעבר האופק.

תמונת כתבה
כחול חזה. צילם אבי מאיר


תמונת כתבה
קיוית לבנת זנב. צילם איתי שני


תמונת כתבה
קנאים. צילם איתי שני


האינתיפאדה הרגה את הצפרות


"אילת היא לא רק שונית יפיפייה", כך הוא מסביר, יש חשיבות גדולה מאוד לטבע שמסביב, צריך רק להרים את המבט ולהסתכל. בין אם אנחנו מזהים את זני הציפורים ושמותיהן בין אם לאו, יש משמעות גדולה מאוד לעובדה שאנחנו יושבים בחיבור בין שלוש יבשות, והציפורים הנודדות דרכנו הן מהרבה מינים וזנים. צפרים מכל העולם מגיעים לראות את פלא הטבע של הצפרות באילת בעוד שאנחנו, משום מה, קצת פחות מודעים למתנה הזו: "אילת היא סוג של פינה חשובה", מספר שני, "היא מוגדרת כמקום השני בעולם, אחרי פנמה, בחשיבותו בנדידה וכאתר צפרות בינלאומי - מקום 25 בעולם. אנחנו רק צריכים להבין את הפוטנציאל ולהשתמש בו, ובזה אני מתכוון לתיירות כמובן. בשלוש השנים האחרונות, ערכו מחקרים בארה"ב שמגדירים את תחום הצפרות כתחום הפעילות מחוץ לבית השני בגודלו אחרי גולף. זו תעשייה שמגלגלת 80 מיליארד דולר בשנה על טיסות, הדרכות, ספרים, אופטיקה וכיוצא בזה. אילת שלפני האינתיפאדה משכה אליה 20,000 מבקרים בשנה רק בזכות הצפרות, אבל האינתיפאדה פגעה בכולנו ובמידה מסוימת - אף אחד מאז לא הרים את הכפפה ועשה מעשה כדי לקדם את זה שוב. הנדידה ממשיכה לקרות פעמיים בשנה בין אם נרצה בכך או לא. בחורף אנחנו יכולים להנות מתיירים מחו"ל שמגיעים לראות את כל הציפורים המיוחדות שעוברות כאן, ציפורי מדבר שאין בצפון ובמרכז הארץ. באנגליה לבדה, למשל, יש מספר עצום של מיליון צפרים ואם נצליח להביא רק עשרה אחוז מהם אלינו, זהו רווח לא רע בכלל. אני זוכר שכילד יום אחד הגעתי לצפות בציפורים ופתאום הגיע אוטובוס עם חמישים תיירים מאנגליה, כולם מצוידים במשקפות, שבאו לראות את הנדידה. זה לא דבר שקורה בהרבה מקומות בעולם. הכל עניין של שיווק ומכירה. יש כמובן את פארק הצפרות שהוא מקצועי מאוד ומנסה לעשות את כל מה שהוא יכול, אבל יש מעט מדי אמצעים ותמיד יש לאן לגדול".

מה מייחד את הציפורים שנודדות דרך אילת?
"לפני עשור, פורסם מאמר שדיבר על 50 זנים חדשים של ציפורים שנמצאו בישראל ב- 30 השנה האחרונות ומתוכן - 30 זנים נמצאו באזור אילת והערבה. לפני שנתיים, נצפה כאן זן ציפורים שנראה רק בפעם השנייה בארץ. העיר שלנו היא כל כך מיוחדת ויוצאת דופן בגלל המיקום שלנו שבין השוליים של ישראל, אירופה, אסיה ואפריקה ובגלל הנדידה המאוד אגרסיבית שקורית פה, בעיקר באביב, יוצא שמגיעים לכאן הרבה מאוד זנים נדירים של ציפורים, לא יחידים מסוגם בעולם, אבל בהחלט כאלה שלא ניתן לראות בשום מקום אחר בארץ, והמון אנשים מגיעים לחפש אותן. זה מכניס אותנו לדילמה נוספת: יש כאן מצד אחד מליחה שנעלמה ומה שמתחזק את הנדידה של הציפורים זו החקלאות שמחליפה את רוב השטחים בה הייתה ומצד שני - טיפוח החקלאות בא על חשבון בתי גידול טבעיים, וזה מעלים את אותם מינים מדבריים מיוחדים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר. אז יש פה עניין של על מה צריך לשמור יותר- על בית הגידול שטוב יותר לציפורים הנודדות או על בית הגידול שטוב יותר לזנים המדבריים הנדירים. יש סיפור מאוד מפורסם, מלפני 33 שנה, על שמורה של ציפור בשם 'אלימון' שהוכרזה באמצע שנות ה-80 כ'שמורת האלימונים' ליד אילת. מדובר בציפור שיר יפיפייה שלראות ולשמוע אותה מוגדר בעולם הצפרות כאחת הפסגות המיוחדות. פיתוח חקלאי בשמורה דחק אותן החוצה ומצד שני - הביא מינים אחרים להמשיך ולנדוד דרך אזור זה. זה ממצה בצורה מצויינת את עניין הפרדוקס של מה חשוב יותר. מעבר לכך, שאם נפגע בנדידה, התיירות תיפגע ונפגע באמנות בינלאומיות של שמירה על מינים נודדים, כי אנחנו בעצם לוקחים להן את בית הגידול הטבעי. אבל זה קצת יותר מורכב ממה שאפשר להסביר על רגל אחת ואף אחד לא באמת שולט בזה, מדובר באינטרסים פוליטיים וכלכליים מאוד גדולים שלא באמת קשורים אלינו".

אילו זנים נודדים כאן בתקופה זו?
"המון עופות מים וגדה שאפשר לראות בבריכות המלח ולא מעט ציפורי שיר עוברות כאן. בתוך שבועיים", הוא מעריך, "נתחיל לראות קבוצות גדולות מאוד של עיטי הערבות, עופות גדולים עם מוטת כנפיים של 1.70 בערך. ההערכה אומרת שבין 80 ל-90 אחוזים מהאוכלוסייה העולמית של העיטים עוברת דרך אילת גם בסתיו וגם באביב. המספרים האלה מבוססים על סקרים שנעשו בשנים 85' עד 87' שבהן ספרו סדר גודל של 75 אלף עיטים שעוברים דרך אילת, וזה רק מין אחד של ציפורים. המקום הטוב ביותר לראות את נדידת הסתיו, מלבד פארק הצפרות ובריכות המלח כמובן, הוא באזור בית העלמין, בין 9:00-10:00 בבוקר, כשיש מספיק אוויר חם שעולה מהקרקע ויוצר תרמיקות, והעיטים הגדולים נהנים מכך. אפשר יהיה לראות את התופעה הזו במלואה: קבוצות גדולות מאוד של עיטים שעוברות לכיוון סיני, תופעה מרתקת ומדהימה בעיני, ואין מה לפחד לצאת לראות אותן. אף אחד מהעופות הטורפים אינו פוגע בבני אדם. אנחנו בעיקר פוגעים בהם, הם פחות פוגעים בנו ואין ממה לחשוש, נהפוך הוא- זה סוג של הדברה ביולוגית וזו תופעת טבע מדהימה".

יש לי ציפור נדירה בחצר


בעוד שבועיים תהפוך אילת למגנט חזק במיוחד לצפרים: אם אין די בכל היופי שמתאר איתי ובעונת הסתיו כעונת נדידה מקסימה, הרי שחודש נובמבר הופך את התקופה למיוחדת עוד יותר: זנים נדירים של ציפורים נודדים לאילת, עוצרים לנוח ולאגור כוחות בדרכם לאפריקה החמה ונחים לא פעם בחצרות שלנו, כאילו הן דבר שבשגרה. מרץ, מתברר, הוא לא החודש המשוגע עבור הצפרים: "אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה המעניינת ביותר אולי בצפרות באילת. חודש נובמבר, שמוגדר כ'חודש הנדירים' בצפרות, בו קורים כל הדברים הכי מיוחדים ונדירים. זה קשור לתאריכי הנדידה של הציפורים ולעובדה שהן מגיעות מכיוון צפון. בגלל שאילת נמצאת על גבול המדבר, אבל מלאה גם בגינות ירוקות, כל גינה יכולה להיות מגנט לציפורים מדהימות. בשנה שעברה, התגלו כל מיני ציפורים נדירות בחצרות של אנשים, זה דבר שקורה בדרך כלל רק בחודש נובמבר. זה זמן שמרגש את כולנו, ואנחנו מתחילים לצאת קצת יותר לשדות כבר מאמצע אוקטובר, לסרוק את השטח ולנסות למצוא את כל המזדמנים הנדירים שמגיעים לכאן".

מהי עונת הנדידה הפעילה יותר?
"עיקר הנדידה הוא בחודשי האביב- מרץ, אפריל ומאי. נדידת הסתיו, לעומתם, היא הרבה יותר חלשה ומינורית. רוב נדידת הסתיו עובר צפונה מאיתנו לאורך גבול עזה ועד לאפריקה דרומה. אבל בהחלט יש מה לראות גם בסתיו. הציפורים נודדות בסתיו דרומה מאזורי הקינון שנמצאים באירופה ובאסיה לאזורים הטרופיים שבאפריקה ובדרום מזרח אסיה, ובאביב הן נודדות צפונה חזרה לאזורים אלה. אילת יושבת בדיוק בצומת שבין אירופה ואסיה לאפריקה. כצומת - היא חשובה לציפורים בסתיו לפני שהן צריכות לעשות את המעבר דרך מדבר הסהרה, בו אין להן מקום 'לתדלק' ולנוח, אבל היא הרבה יותר חשובה להן כאשר הן מגיעות אחרי המעבר של הסהרה, אז הן מגיעות מותשות. ציפור שמשקלה 15 גרם תשקול בנדידת הסתיו 19 גרם ובנדידת האביב 11 גרם, כך שאפשר להבין כמה עולה להן הנדידה לאורך הסהרה. צריך לזכור שאלה ציפורי שיר קטנות, נודדות לילה, והן עושות את כל הדרך בתעופה אקטיבית שזה שווה ערך לריצה, דבר שדורש המון אנרגיה. מבחינה היסטורית, מה שגרם לציפורים לעצור כאן מלכתחילה זו מלחת אילת שהייתה בחלק שנמתח מהחוף הצפוני ועד בריכות המלח והפלמינגו שקיימות היום, 12 אלף דונם של מליחה שהייתה מאוד ירוקה ונעלמה עם פיתוח התיירות, העסקים והחקלאות".

מה היית ממליץ למתעניין טרי בתחום?
"לצאת לשדות כמה שיותר ולפתוח עיניים, לבד או עם אנשים שיש להם ידע בנושא. פתחנו קבוצה בפייסבוק של צפרים אילתים שנקראת EILAT BIRDERS, אליה הצטרפו המון אנשים מאילת, מהערבה ומשאר הארץ שמתעניינים לראות ולדעת מה קורה כאן. אנחנו מעדכנים שם בפעילויות וחדשות, ומי שרוצה ללמוד, יותר ממוזמן להצטרף. יש גם בלוג של צפרים אילתים שעומד על 60,000 כניסות פחות או יותר, מתוכן 800 אנשים לפחות עוקבים אחריו באופן קבוע, ולא מדובר רק בישראלים. אנשים מכל העולם מתעניינים בנדידה ובעדכונים על מה שקורה באזור הזה בזכות המרכזיות והחשיבות שלו לנדידה וכנקודה מוכרת בכל העולם. ממש עכשיו, למשל, יושב בפארק הצפרות מטבע מהולנד שמרכיב טבעות על רגלי הציפורים, אלה עוזרות להבין מה קורה איתן ולעקוב אחר הנדידה. אני כילד הייתי יוצא לשדה עם משקפת, קורא בלילה מגדיר ציפורים, ניתן להשיגו בחנויות ספרים ובפארק הצפרות, וזה היה הפתח שלי לעולם הזה. פתאום גיליתי שיש מגוון רחב מאוד של ציפורים ולכל אחת מהן יש שם. עם השנים רכשתי ניסיון, למדתי לתואר ראשון ושני, עבדתי במשך חמש שנים באפריקה בתחום וניהלתי את מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע בעמק החולה. לאחר מכן, הגעתי לאילת כדי להקים את פארק הצפרות מטעם החברה. בעצם מסוף הצבא אני מתעסק בתחום בצורה מקצועית והיום אני כבר עצמאי".

פרסום של ציפורים


שני מדגיש את הצורך להנגיש את הידע שלו דווקא לנו האילתים, שלא ממש מודעים לפנינה שיש לנו בידיים: "הדבר החשוב ביותר אולי, שעליו אנחנו שמים דגש מיוחד בשנתיים האחרונות, הוא להעביר את הידע לדורות שלמים שגדלים כאן ולא מודעים לכך שאילת היא נקודה כל כך חשובה מבחינת צפרות בעולם. מדהים איך כל ילד אילתי יודע שיש דולפינים וריף צבעוני מתחת לים שלנו, אבל אם תשאלו את הילדים, אני מוכן להישבע, וזה מנסיון, ש- 50 אחוז מהם לפחות לא ידעו שאילת היא מרכזית כל כך מבחינת נדידת הציפורים. כבר 40 שנה שאילת מוכרת בעולם כאתר צפרות ובמשך כל התקופה הזו, גדל באילת צפר אחד בלבד, שהוא פרופסור מכובד מאוד היום באוניברסיטה העברית, אבל הוא יחיד סגולה משך עשרות שנים. המונים מתעסקים בים האילתי, שהוא דבר חשוב מאוד שמהווה מקור תיירות, פרנסה והנאה, אבל עיר שממוקמת במקום כל כך גבוה בעולם בחשיבות שלה בנושא ציפורים ומעטים האנשים בה שיודעים על כך, זה אבסורד. השאיפה היא להפוך את אילת לעיר הצפרות הבינלאומית, שילדים אילתים יגדלו בגאווה שהם גרים בעיר כמעט הכי חשובה בעולם מבחינה זו. אני לא מצפה מילדים לזהות ציפורים. הבודדים שבהם ילמדו את זה, אבל הייתי רוצה שיהיה כבוד עירוני לזה שאנחנו מקור עלייה לרגל של הצפרות, שאנשים מכל העולם נושאים אלינו עיניים ומגיעים לכאן לצפות בציפורים, אבל משום מה רק אנחנו לא יודעים את זה. זה יכול להפוך את אילת מעיר תיירות 'פלסטית' ו'לאס-וגאסית' לעיר שהטבע בה הוא החלק המרכזי ולא רק בתי המלון. אנחנו חיים באחד המקומות היפים בארץ, והוא בעל פוטנציאל עצום לתיירות יוצאת דופן, עשירה, מכניסה ואיכותית".

יש לך חלק בעשייה הזו?
"בשנה שעברה, פתחנו תוכנית פיילוט של חוג צפרות למבוגרים בשיתוף עם חבל אילות, פשוט בגלל שאני חבר מועצה והיה לי מאוד נוח לפנות אליהם. זה היה נסיון של חמישה מפגשים באביב והביקוש היה גדול מספיק כדי לפתוח השנה קורס שנתי שמתחיל בסתיו (החל מיום שישי שעבר), וימשיך בחורף ובאביב, במהלכו נצא פעם בחודש בצורה מסודרת כדי לראות את הנדידה ולהכיר את עולם הציפורים שיש כאן באזור שבעיני, וכנראה בעיני רבים, יכול להיות אטרקציה תיירותית מאוד גדולה אם רק עושים בו את השימוש הנכון. בשבע השנים האחרונות, החברה להגנת הטבע יצרה באילת פסטיבל צפרות בינלאומי שבאמת הביא את העיר חזרה לשוק העולמי ברמת הפרסום והשיווק. הפסטיבל נעשה באביב, שזו העונה המיוחדת באמת של אילת מבחינת הצפרות, בדרך כלל בשבוע האחרון של מרץ, שזהו השבוע הטוב ביותר של האביב. יש פונקציה של מחירי בתי מלון ופעילויות בה מקבלים המשתתפים, ישראלים ותיירים מחו"ל, חבילות סיורים מודרכים, הרצאות בערבים ואווירה פסטיבלית שבה מסתובבים המון אנשים שמסתכלים על ציפורים ומחליפים חוויות ורשמים מהשדה. אבל זה פסטיבל שנעשה רק במשך שבוע אחד ויש פה עונה שלמה שבעצם הולכת לאיבוד. בשלוש השנים האחרונות, גילינו שאנחנו מגיעים לסדר גודל של 3,000 עד 4,000 אנשים שמגיעים אליו, וזה לא הרבה ביחס לפוטנציאל של 20,000 שהיו כאן לפני האינתיפאדה, אבל זה בטח יותר מכמה מאות אנשים שהיו מגיעים עד לפני כמה שנים, כך שאנחנו במגמת צמיחה".

חדשות אילת