פרסומת
דלג

יש אבנים עם לב אדם

מאת: מלי פישמן ● 9/1/2014 20:02 ● ערב ערב 2636
משה רבנו הכה בסלע והוציא ממנו מים, אבי אלה מכה בסלע ומוציא ממנו דמויות ופיגורות מופשטות שמדברות לכל אחד שצופה בהן. השבוע, ישתתף אלה, מוותיקי המלונאים באילת, יחד עם עוד ארבעה תושבי אילת, בתערוכת אוסף של תערוכות יחיד- 'מהמוגדר למופשט'. אבי אלה שעדיין לא הכרתם - פסל באבן
יש אבנים עם לב אדם



במוצאי שבת הקרובה, במוזיאון האמנים של אילת, תתקיים השקה לתערוכה מיוחדת. חמישה תושבים וותיקים יציגו בה כולם ביחד וכל אחד לחוד תערוכת אמנות. עוד רעיון מבית היוצר של האוצר האילתי אמיר אלקיים שכיוון הפעם את הזרקור על שלושה ציירים ושני פסלים תחת הכותרת 'מהמוגדר למופשט'. בין חמשת האמנים המציגים בתערוכה, נמצא גם אבי אלה.

תמונת כתבה


תמונת כתבה


איש עסקים, מלונאי ו..פסל


האמת היא שאבי אלה, איש העסקים, מפסל כבר שנים רבות. לא רבים יודעים שהאיש שהשם הנרדף שלו הוא מלונאות (מנכ"ל וממשפחת הבעלים של רשת מלונות 'קיסר פרמייר'), הציג את יצירותיו בתערוכות רבות ברחבי העולם וגם בארצנו הקטנטונת. לתערוכות בעולם הגיע אבי דרך אוצר תערוכות תל אביבי שראה את העבודות שלו והציע לו לקחת חלק. "הצגתי את העבודות שלי בערים שונות בעולם כמו וושינגטון, פריס ובריסל, וכן השתתפתי בתערוכה נודדת שעברה בכמה וכמה גלריות ברחבי אירופה", הוא מפרט, "יצירות אלה הוצגו גם בארץ -בירושלים, בתל אביב וב'בית גבריאל' שליד הכינרת. לקחתי אף חלק בתערוכות קבוצתיות".
עבור אבי אלה זו הפעם הראשונה בה יציג את יצירותיו באילת במסגרת גלריה אמנותית. "בעבר הצגתי בגלריית 'דקל' של אביבה דקל, אבל זה היה סגנון אחר", הוא אומר השבוע. כשאמנים מציגים בגלריה מסחרית, הם בדרך כלל עושים זאת לא רק לתצוגה, אלא בעיקר לצורך מכירת היצירות שלהם. הצגה בגלריה אמנותית שונה. המטרה של האמן בגלריה אמנותית היא לקחת חלק באירוע. אמנם ישנם אמנים אשר מוכרים גם במסגרת הזו את יצירותיהם, אבל זו לא המטרה המרכזית.
לתערוכה הנוכחית הוא הגיע בעקבות פניה של אמיר אלקיים. "אמיר פנה אלי מתוך היכרות עם העבודות שלי וביקש ממני להשתתף. ראיתי בזה כבוד גדול והסכמתי", הוא אומר בחיוך.

תמונת כתבה


תמונת כתבה


מלונאי ופסל – איך חיים השניים באדם אחד?
"כולנו יודעים שמלונאות זהו מקצוע טוטאלי, הלוקח מהאדם העוסק בו את כל כולו. מצד שני, גם העיסוק בפיסול הוא טוטאלי וגם הוא שואב מהאדם את כל נימיו וגידיו", הוא אומר ומסבי,ר כי הוא לא רואה בזה איזו שהיא בעיה. "זה בכלל לא סותר אחד את השני. לכל אחד מאתנו יש מעבר למקצוע הפורמאלי בו הוא עוסק, גם משהו שהוא אוהב לעשות ומתחבר אליו מעבר לשעות העבודה".
החיבור בין שני הדברים אצלו הוא האהבה לאמנות ובעיקר לפיסול. "זו הנאה אישית" , הוא אומר, "שנים לפני שהגעתי לפיסול התעסקתי באמנות. עשיתי כל מיני עבודות קטנות בסגנון של "Ready made art" . ורק מאוחר יותר עברתי לפיסול באבן ובברונזה וגם בחומרים אחרים.
לאמנות הוא התחבר כבר בגיל צעיר: "עשיתי עבודות שקשורות לאמנות, אבל אף פעם לא חשבתי על כך כאמנות, אלא כעבודות שאני אוהב לעשות". הוא התחיל בזה שעשה אבזמים לחגורות כבר בגיל ארבע עשרה וכן צביעת בקבוקים. "הייתי אוסף בקבוקים וצובע אותם כדמויות אנושיות", הוא נזכר. יצירות חד פעמיות היו לאורך כל תקופת היותו תלמיד וסטודנט. ואז החל החלק המקצועי שלו כמלונאי.
"לפיסול הגעתי בגיל חמישים בערך. במיוחד לפיסול באבן", מספר אבי. בעקבות תוכנית טלוויזיה על שוויץ הוא החליט לנסוע ללמוד פיסול באבן. "בתוכנית על שוויץ היה בין השאר בית ספר לפיסול (בביה"ס לפיסול Scuola Di Sculptura Di Peccia). פתאום ירד לי האסימון ואמרתי לעצמי ששם אני רוצה ללמוד. אז נסעתי לשם ולמדתי קורס של חודש, ואחר כך המשכתי ללמוד ב'בצלאל' ובסדנאות נוספות בשוויץ, איטליה ויוון".
"חשוב לי שהמתבונן ייקח איתו מטען חווייתי"
במסגרת עבודתו כמלונאי, ניצל אבי אלה את הזמן הפנוי שהיה לו בנסיעות העבודה, כדי לבקר בגלריות אמנות רבות. מבחינתו יש השקה בין עולם האמנות לעולם המלונאות מצד אחד, אבל יש גם הפרדה מוחלטת. "אם הייתי משורר, הייתי יכול לכתוב שיר באמצע העבודה – פסל לא. יחד עם זאת, כמלונאי אני מסתכל על זה במונחים של מלונאות. כשאני מציג את העבודות, חשוב לי שהאורח הצופה יעבור חוויה אמנותית תרבותית. אני משתמש במונחים שלקוחים מתחום השירות. כמו שבמלון חשובה לי חווית האירוח של האורחים, ככה חשוב לי שמי שיבוא לראות את הפסלים שלי לא יראה רק את העבודות, אלא יעבור חוויה רגשית אמנותית. חשוב לי שהוא ייקח איתו מטען חוויתי רגשי לדרך".



איך לומדים לפסל?
"בכל אחד מהמקומות שלמדתי, בין אם זו הייתה סדנה, קורס ארוך או קצר, למדתי טכניקות שונות, למדתי על סוגי אבנים ולמדתי להכיר את האופי המיוחד של כל אבן ואבן ואיך לעבוד איתה בצורה נכונה".
במסגרת הלימודים שלו פיסל אבי באבן המקומית במקום שלמד. הוא השתמש באבן 'טאסוס' ביוון, "זו אותה אבן שהיוונים הקדמונים פיסלו איתה את הפסלים הקלאסיים". באיטליה השתמש בשיש 'קררה' הידוע. אם שואלים אותו מה היא האבן המועדפת עליו, הוא ישיב- "אני אוהב לפסל ב'טאסוס' היוונית הלבנה, אבל היא מאוד נדירה ואי אפשר להשיג אותה בקלות. אני גם אוהב לעבוד עם שיש שחור, אותו אני מייבא מסין".

איך הופכים אבן לפסל חי, נושם ומביע?
"יש מצבים שבהם אתה רואה את האבן עצמה והיא מדמה בעיניך איזו שהיא דמות ואז אתה "משלים" את הפסל שנמצא בתוך האבן. ויש מקרים שלוקחים בלוק של אבן ויוצר בתוכה צורה שתכננת מראש".
לאבי - סגנונות פיסול שונים: פיגורטיבי, ריאליסטי ומופשט. למרות אהבתו לאבן היוונית, הוא אוהב לעבוד עם כל האבנים כולל אבן ירושלמית ואבן חברונית ובכלל - כל אבן ישראלית שהוא מוצא.
מלבד השיש השחור שאותו הוא מייבא מסין, בחירת האבנים הישראליות נעשית בשני אופנים: במפעל אבנים בוחר אבי גוש של אבן, "או שאני הולך להרים, לוקח סלע, מעצב ומפסל אותו", הוא אומר בחיוך.
מבחינתו של אבי, האתגר הוא לא האבן, אלא הפסל שיוצא מתוכה. "עם האבן הישראלית הכי קל לעבוד כי היא רכה יותר, אבל לא משנה החומר, אלא מה שאתה עושה ממנו", הוא מסביר, "העניין הוא הרעיון שרוצים להעביר ואיך מצליחים להעביר את המסר על ידי האבן. האבן היא משהו קר, אני באמצעות הפסל שמוציא מתוכה, רוצה להעביר מסר חם ואנושי. זה האתגר האמיתי שלי".

מאיפה הרעיונות לפסלים?
את ההשראה שלו מקבל אבי מפסלים שונים כמו למשל מיכאל אנג'לו שהוא מאוד ריאליסטי. "בתקופה שלו עדיין לא הבינו מה זה מופשט ובטח שלא עסקו בסוריאליזם". פסלים אחרים שמשמשים לו מקור השראה הם ג'אקומטי – "ישנם אנשי מקצוע שאומרים שחלק מהפסלים שלי מזכירים אותו". ברנקוזי שפיסל בעיקר בשנות החמישים והסגנון שלו מופשט יותר ומינימליסטי, "שזה מאוד קרוב לסגנון שאני עושה", מוסיף אבי. מרסל דושן שבא מהתחום של ה - Ready made art"", "הוא יחסית מודרני יותר ואני מתחבר לסגנון שלו".

איך מתחילים ואיך מסיימים?
"אני בדרך כלל משרטט את הרעיון ועושה דגם של הפסל משעווה. אני בוחן את הפרופורציות של הפסל. בשלב הזה אם טועים, אפשר לתקן, כי שעווה היא כמו פלסטלינה, וחומר זה חומר שאתה תמיד יכול להוסיף ולגרוע עד שאתה מקבל משהו מוגמר. לכן מאוד חשוב לי שיהיה דגם מדויק כי ברור לי מה אני רוצה להעביר ורק אחר כך אני עובר לאבן עצמה. שם, כשאתה גורע מהחומר ליצירה, אתה לא יכול להוסיף וכל טעות היא קריטית".
לפעמים הנושאים עולים לו באותו רגע בראש ולפעמים הם קשורים לסוג של האבן או ש "באים לי רעיונות מתוך איזה שהוא חזון שחלמתי או ראיתי בדמיון", הוא מתאר את מקורות ההשראה שלו.

תחביב יקר


אבל אבי לא עוסק באבנים בלבד אלא מפסל גם בברונזה. גם הפיסול בברונזה מתחיל בשרטוט הרעיון ובעיצוב הדמות מחמר או פלסטלינה. לאחר מכן מתחיל התהליך. "לוקחים את הדמות לבית יציקה ושם מעבירים אותו לחומר מיוחד – זה סוג של שעווה מיוחדת – ועל זה עושים את התבנית הסופית של הדמות. לתוך התבנית יוצקים את הברונזה וכשהיא מוכנה, מלטשים את הפסל ועושים לו גימורים, אפשר למרוח אותו בפטינה שקופה או צבעונית, הכל תלוי ברעיון ובמסר שאותו אני רוצה להעביר". את יציקות הברונזה עושה אבי בתל אביב או בירושלים ואת פסלי השיש, הוא עושה אצל חבר שלו יוסי מ'שיש גרניט' ובבית הוא משלים את תהליך העבודה.
פיסול פסל מאבן יכול להימשך מספר חודשים (לפעמים עד חמישה חודשים): "אני עובד רק בשבתות, ולעיתים אני עובד על כמה דברים במקביל, אבל בדרך כלל אני מתמקד בדבר אחד עד שאני מסיים אותו".
"בשבתות אני עומד שמונה שעות על הרגלים ומחליק על אבנים. כל השבת מוקדשת לזה, ואז אני חוזר מלא אבק. זו עבודה פיזית מאוד, אבל היא מאוד מהנה. אלה הן שעות שבהם אני נמצא לבד עם עצמי, על פי רוב שומע מוזיקה. תוך כדי העבודה בגלל האבק והרעש של המכשירים, אי אפשר לנהל שיחה. אני כל כולי שקוע באבן שלפני, עובד עם פטיש ואזמל ומשתמש במכשירים חשמליים כדי לעשות חיתוכים גדולים".
אם תהיתם, הרי שבהחלט מדובר בתחביב מאוד לא זול. האבן עצמה יקרה, הציוד יקר וכן גם השינוע שלה. "בנוסף לזה גם האחסון הוא בעייתי, כי לפעמים הפסל מאוד גדול. אני כבר לא מדבר על הביטוח בתערוכות שהוא מאוד יקר. זהו תחביב שמשתמשים בו בחומרים מתכלים כמו דסקיות, ספוגים וניירות זכוכית וכן אזמלים ופטישים". אבל כשאוהבים משהו כל כך אז משקיעים בזה.

תמונת כתבה


המיוחדים?
הפסל הגדול ביותר שאבי פיסל נמצא בווילה אצל חברים בירושלים והוא בגובה של שלוש וחצי מטרים, עשוי משיש 'טאסוס' יווני לבן.
הפסל הקטן ביותר נמצא אצלו בבית, זהו פסל של קלמר, מתוכו מבצבצים עפרונות, מחקים ומחדדים.
הפסל החריג ביותר שלו והחרוט בזיכרונו הוא פסל שנקרא-"ראש מלך". את הפסל הזה יצר אבי זמן קצר לאחר שאביו נפטר. "בחלום ראיתי אותו בדיוק כמו שראיתי את הפסל. קמתי בשעה חמש בבוקר, שרטטי ופיסלתי אותו. כשהפסל היה מוכן, זה היה בדיוק כמו שראיתי את אבא שלי בחלום. לקח לי מספר שבועות לסיים אותו".

כמה עולה פסל?
רוב הפסלים שאבי עושה נשארים איתו בבית. "חלק מהפסלים אני נותן לארבעת ילדי ולחברים", הוא אומר. לאבי קשה להיפרד מהיצירות שלו, ועוד יותר קשה לחני אשתו שאומרת השבוע: "הם (הפסלים) כמו חברים ובני משפחה בשבילי. כשאבי מוציא אותם מהבית לתערוכה, אני מרגישה כאילו הבית ריק בלעדיהם".
לזה אבי מוסיף ואומר: "בגלל שזה תחביב ולא פרנסה, קשה להיפרד מהם". אם יבקשו ממנו לפסל לכיכר, הוא יעשה את זה בשמחה והאמת, שראש העירייה מאיר יצחק הלוי כבר ביקש וגם נענה בחיוב. עכשיו רק נותר להוציא את הרעיון לפועל וגם זה מן הסתם יקרה.

איזה מסר אתה מעביר באמצעות הפסלים?
על פי אבי ישנם אמנים שהם "אמני מחאה", שהמסר שהם מעבירים ביצירות שלהם הוא מסר מחאתי חברתי, וישנם אמנים שרוצים להעביר מסרים של יופי, אהבה, נופים ואסתטיקה. מבחינתו הוא מנסה להעביר הומור ולא רואה בפסל משהו שצריך להיות רציני. "דרך הפסלים אני רוצה להעביר מסרים של חברות, רוך וסימפטיה לאנשים. בעצם מה שאני עושה זה האנשה של החומר. האבן היא משהו נוקשה וחזק ובאמצעות הפסל היא הופכת להיות נעימה יותר ורכה יותר. לכן האתגר מבחינתי הוא הפסל עצמו ולא האבן שממנה הפסל עשוי".

כשאבי מסיים פסל הוא לא רוצה לשנות בו שום דבר. "ברגע שסיימתי, אני לא מתחרט. להפך, בכל פעם שאני מתבונן בו, אני מתפעל ממנו מחדש. אני מתפעל מזה שאני לוקח אבן ועושה ממנה משהו חי".

מהמוגדר למופשט


אמיר אלקיים, המנהל האמנותי של גלריית האמנים באילת, הגה את רעיון התערוכה וגיבש את חמשת האמנים שיקחו בה חלק. "לקחתי אמנים מהמובלים בעיר, בעלי איכויות אדירות, שלא נראות בכל מקום", הוא מספר ומציין את אבי אלה שהציג רבות ברחבי הארץ והעולם, את הלן הרוש הציירת, שהציגה בתערוכות שונות בתל אביב והשתתפה באירועי ביאנאלה, את אביבה דורפן המוכרת, את אפרים פלאי הפסל, שפסלים רבים שלו מעטרים כיכרות בעיר, וחידוש מרענן- רוני בלחסן עליו אומר אמיר אלקיים שהוא עילוי. "הוא כנראה היה צריך איזה שהוא כיוון כדי להיפתח ולהגיע לאמנות, כי בנשמתו הוא אמן מדהים והנה הדרך נפתחה בפניו". בתערוכה שתפתח את שנת 2014 באמנות באילת, הכוונה הייתה ללכת מהמוגדר למופשט. על פי אמיר "לנסות לפלס דרך והבנה אצל הצופה שיראה אמנות מהרגע שבו האובייקט הוא מציאות ועד לשלב שבו הוא משנה צורה ורואים אותו בצורה שונה. זו למעשה הכוונה העיקרית של התערוכה".
את האמנים שנבחרו לתערוכה הזו בחרה וועדת המוזיאון, שכוללת את אמיר אלקיים המנהל האמנותי, שמוליק תגר אוצר המוזיאון, בלי בן אשר, מנהלת הגלריה ורותי מנהלת המוזיאון. המלצות הוועדה עברו אישור של תאגיד התיירות העירוני.

התערוכה תפתח במוצ"ש הקרוב ה- 11.1 במעמד ראש העירייה ותיסגר ב- 28.2.

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש