פרסומת
דלג

מיוחד ל'ערב ערב באילת': כשמנחם זילברמן תפס ראש

מאת: ● 17/1/2014 22:07 ● ערב ערב 2637
השבוע נפרדה אילת מהאמן, השחקן והיוצר, מנחם זילברמן. הוא הביא לארץ את הסטנדאפ ולאילת - את הברנז'ה. מאחורי כוכב הטלוויזיה של שנות ה-70, עמד כותב הטור האישי ומעורר הפרובוקציות בעיתון 'ערב ערב'
מיוחד ל'ערב ערב באילת': כשמנחם זילברמן תפס ראש

לחצו על הלינק כדי להיכנס:

כל הטורים שכתב מנחם זילברמן לעיתון 'ערב ערב באילת'



אחרי שנפרדנו ממש לא מזמן מאריק אינשטיין, ספי ריבלין ומאסתר שטרייט-וורצל, נדמה כי גם הצעירים למדים להעריך את הדור הישן, את מי שבנה את יסודות הקומדיה, התיאטרון והתרבות שלנו. המון הומור שחור אפשר למצוא ברשתות החברתיות היום על התקופה האחרונה בה דור של אמנים הולך ונעלם, ואולי אפשר לקרוא לזה אפילו מרירות. 'אולי אלוהים בונה למעלה תיאטרון' נכתב כמעט בכל מקום ו'אלוהים מתכנן פסטיבל גדול בשמיים'. יתכן בהחלט כי כל אלה נטעו שביל גישה נוח אל התודעה הציבורית כשהלך לעולמו מנחם זילברמן, יליד העיר אילת, לאחר שלקה בליבו ביום שני האחרון, בגיל 67

הכוכבים של שלומיק


נכון, הצעירים שבינינו לא יכירו את השם ברגע שיקראו את השורה הזו, אבל כנראה שעל כל פני אלה שצפו בשידורי 'שחור-לבן' יעלה חיוך קל למשמע שמו, ולא בכדי. זילברמן היה מחלוצי הקומדיה והסטנד-אפ בישראל. מעבר להיותו שחקן וזמר, בכל תחום תרבות בארץ הוא נגע אי שם בשנות ה-70 וה-80, מניח אבן פינה בתרבות הישראלית של אותם ימים. הוא החל את דרכו בלהקת הנח"ל, עוד בתקופה בה הייתה הלהקה המצליחה בארץ והמשיך לטפס עד לנקודת השיא בקריירה שלו כששיחק בתפקיד שלומיק בסדרה הראשונה ששודרה בארץ 'חדווה ושלומיק' בשנת 1971. אם אתם עדיין מתקשים לזהות, כנראה שיהיה קשה לכם להתעלם משמות הסרטים 'גבעת חלפון אינה עונה' ו'שלאגר', בהם שיחק ומהשיר 'המגפיים של ברוך' אותו אפשר לשמוע עד היום מתנגן בגאווה על ידי להקת 'כוורת' שהיה ממקימיה, ועד למערכון המפורסם שכתב לדודו טופז ז"ל 'משה והאורנג'דה'.

"הכרתי את מנחם עוד כשהיינו ילדים", מספר לנו איציק נועם, הבעלים של עיתון 'ערב ערב באילת', "ושמחנו מאוד שהוא מצליח ומשגשג. הוא היה בעל חוש הומור, בן אדם מאוד חריף ובדחן, וזו הייתה גדולתו. הוא ידע להפוך מילים ולתת להן שתי משמעויות ויותר, ותמיד ידע לספר איזו בדיחה, שכולם יתפוצצו מצחוק סביבו. למרות שהיה כוכב ודעך, הוא היה כוכב אמיתי באופיו ובדיעבד, אומרים היום שהיה הראשון שעשה תוכניות של נונסנס, כמו שהיום כולם עושים. אבל ההיכרות האמיתית שלי עם מנחם זילברמן החלה ב-1980, כשהופיע במערכת 'ערב ערב', אחרי שעזב את אילת ועשה קריירה טלוויזיונית. אחרי העלייה הגדולה שהייתה לו, הוא חווה ירידה מבחינה מקצועית, והקריירה הלכה ודעכה. הוא הרגיש שהוא הולך ונעלם מהתודעה הציבורית אחרי שהיה כוכב של ממש בתוכנית הטלוויזיה 'חדווה ושלומי', בימים בהם היה רק ערוץ אחד שנהנה מ-100% רייטינג. כל מי שהיתה לו טלוויזיה, צפה בתוכנית הזו שהיתה למעשה הפקת הדרמה הישראלית המקורית היחידה. מנחם הגיע אליי ואמר: 'הייתי כוכב בתל אביב ופתאום אני מרגיש שאף אחד לא מזמין אותי לאודישנים ואני הולך ונעלם מהעין הציבורית', והוא חשב שאם יתחיל לכתוב טור ב'ערב ערב', תהיה זו תחילת עליית שמו בציבור מחדש. ידעתי שהוא יודע לכתוב ושאלתי במה הוא רוצה להתמחות. החלטנו שהוא יבחר בכל שבוע אישיות ציבורית מעניינת ויראיין אותה. שבוע אחר כך, הוא כבר הגיע עם שם לטור הזה 'תופסים ראש עם מנחם זילברמן', וכך זה התחיל. הוא כתב בעיתון במשך שנה בכל שבוע, והוא ידע לכתוב. הטורים שלו היו מעניינים וזה תפס".

"השבטים ההם באפריקה שולחים את מתבגריהם אל הג'ונגל", כותב זילברמן בטור השבועי שלו, הפעם עם נערה אילתית בת 16, "כדי לבדוק את יכולתם להתמודד עם הסביבה. אסטרונאוטים נשלחים למדבר לניסיון הישרדות, תלמידת תיכון אילתית נוסעת לתל אביב בלי גרוש ובלי מכר ומנסה להתקיים שם. 'ידיד שלי ואני נסענו לתל אביב ולא היה לנו איפה לישון או לאכול. הגענו למסקנה שהמארחים הכי טובים הם הזקנים, ותל אביב היא עיר של זקנים. חיפשנו לנו זקנים חמודים ברחוב וכשמצאנו אחד הלכנו אחריו. אבל זקן הוא אדם שנבהל מהר מאוד, אז כשהוא נעצר, נעצרנו וכשהלך, הלכנו. לבסוף היו צועקים עלינו 'מה אתם רוצים?' התחלנו לבכות ולהגיד שאנחנו באנו מרחוק ואנחנו רוצים לאכול ולישון והזקנים התרככו ולקחו אותנו. כל יום החלפנו זקן חביב וזה היה נורא נחמד".

הטור של זילברמן עורר הדים, והתגובות לא איחרו מלהגיע:
"האם זו התדמית הממוצעת של נערה אילתית בת 16?", נכתב במכתב תגובה למערכת, "האם זו הרמה הממוצעת של שבועון 'ערב ערב באילת'?", "עם כמה נערים ונערות אילתים נפגשתם –'תפסתם ראש'? נוער לנוער? מד"צים? הנוער העובד?". אבל זה בדיוק היה העניין, 'החריגים, המשונים' של אותה התקופה, כך ניסחו את זה בתגובת המערכת, ומנחם זילברמן לא חשש לכתוב עליהם.

אפרופו אילת


"אבל מנחם, כמו מנחם, תמיד שאף קדימה ורצה לגדול ולפרוץ", ממשיך ומספר לנו איציק נועם, "והוא הרגיש שלכתוב טור בעיתון 'ערב ערב' - קטן עליו. הוא התחבר עם מסעדן שהייתה לו רשת מסעדות בארץ שנקראה 'אפרופו', ולקראת תום שנת עבודתו הראשונה ככתב ב'ערב ערב', נולד עיתון חדש באילת בשם 'אפרופו אילת'. על ההפקה והעריכה הופקד לא אחר מ...מנחם זילברמן. "כשדיברתי איתו על כך, הוא אמר לי שהשאיפות שלו הן להמשיך ולהתפתח ושהוא לא יכול להיות במקום ש'קטן עליו'", נזכר נועם. "הוא רצה שיכירו אותו בתל אביב והתכנון שלו היה להמשיך ולפתוח מערכת עיתון 'אפרופו' במקומות נוספים בארץ, כך הוא חשב שיעלה על הגל ויתפרסם שוב. אבל מי שהיה כוכב לא יכול לחזור אחורה, ועוד מתל אביב אל עיר כל כך מרוחקת, שהייתה אז מרוחקת עוד יותר. עיתון 'אפרופו' אמנם היה יפהפה, וכשאנחנו הדפסנו את עיתון 'ערב ערב' על נייר עיתון בלי צבע, 'אפרופו' היה בהפרדת צבעים מלאה, בדיוק כמו שאנחנו מכירים היום, וזה היה מאוד יקר ומפואר בזמנו. שבוע אחר כך, הכנסנו גם אנחנו צבע לכריכות השער של 'ערב ערב', ואני מודה, שאם יש לי תובנה לגבי תחרות לאורך השנים, זה שהיא תמיד דאגה להשאיר אותנו ערניים עם יד על הדופק, היא תמיד זרקה אותנו קדימה ומכאן בראייה לאחור תחרות היא דבר מבורך". אבל 'אפרופו אילת' החזיק מעמד בדיוק שלושה או ארבעה חודשים ונסגר. ומרגע שנסגר, לא עבר שבוע ומנחם זילברמן נעלם גם הוא מאילת, אמרו שנשא עיניו אל ארצות הברית. הוא נסע לחפש שם את מזלו והשתקע בלוס אנג'לס, הפך למדריך טיולים ושמר על חוש ההומור שלו גם שם. כששואלים את נועם האם נפגע מעריקתו של זילברמן הוא משיב בחיוך, "הוא לא היה הראשון ולא האחרון שבא ל'ערב ערב', "למד" את העבודה וחשב שהוא כבר יכול לנהל עיתון בעצמו, תמיד היו ותמיד יהיו כאלו, עובדה היא כי אחרי 52 שנות עיתונות מקומית, מי שעדיין קיימים הם עיתוני המערכת של 'ערב ערב' ו'מה נשמע' מבית ההוצאה לאור שלנו. כל המתחרים, מי במוקדם ומי במאוחר, נסגרו. לנהל עיתון זו ריצה למרחקים ארוכים ומעטים בנויים לכך. לזילברמן אצה הדרך לתהילה, וכאן אולי היתה חולשתו. מי שלא באמת אוהב את אילת, וחש אאוט סיידר, לא יוכל לנהל בה כלי תקשורת משמעותי. אני תמיד אומר ש'ערב ערב' זה לא עסק, אלא עיתון וככה אנחנו מנהלים אותו וזה גם סוד שרידותו.
כשזילברמן החליט לעזוב את הארץ ולעקור ללוס אנג'לס שבארה"ב בשנת 2000, הוא היה אחרי קריירה מזהירה שידעה עליות ומורדות, ניסיונות לשקם אותה באמצעות טור שבועי בעיתון ופרידה מאשתו, דורית (ד"ר לספרות וסופרת מוערכת בזכות עצמה). אבל גם בקליפורניה הוא לא עצר לרגע. יש צורך בפנקס עב כרס כדי לתעד את פועלו של האיש במהלך חייו: אחרי כל שעשה בתחום התרבות בארץ, הוא הספיק להתחתן ולהתגרש בלוס אנג'לס, לנהל מסעדת מזון מהיר, לספק ייעוץ עסקי ופרסומות לערוץ הישראלי בחו"ל, לשמש כעורך השבועון 'ידיעון אמריקה' במשך שנתיים, להקים חברת תיירות בשם 'זילברטורס' ולשמש כמדריך תיירים ישראלים. "היו שני שלבים בהיכרות שלי עם מנחם", מספר רפי הוכמן, ראש העירייה לשעבר, "בפעם הראשונה הייתה זו היכרות בתור ילדים בביה"ס היסודי, היינו שכנים ולמדנו יחד בביה"ס. כבר בתור ילד הוא היה בעל חוש הומור, לבבי וחברתי, בדיוק כמו האדם שגדל להיות. אחרי שעזב את אילת ועשה קריירה, התרחקנו כמובן. כשחזר הייתי ראש העירייה והקשרים בינינו התהדקו במהירות והוא ראה פריחה בעמלו. הוא אירח כאן הרבה אמנים ואנשי תרבות ופיתחנו את חיי התרבות של אותם ימים יחד".
"בתל אביב בחורות נכנסות לים עם חליפות שלושה חלקים"
"להקת 'דודה' הופיעה בחגיגות אילת וקצרה הצלחה רבה", כותב זילברמן בטור השבועי בו הוא 'תופס ראש' עם דני סנדרסון, "בין המתלהבים היה גם אבי אלה בעל מלון 'קיסר' אשר הזמין את דני סנדרסון, הקפטן של נבחרת ישראל ברוק'נרול, לבוא עם אשתו נעמי לסופשבוע במלון. השבוע מימשו הסנדרסונים את ההזמנה ועל שפת הבריכה של המלון תפסנו איתם ראש.
סנדרסון: "יש עוד תופעה חיובית מאוד. הבחורות נוהגות להתרחץ בעירום בחופים ויש לזה הרבה צדדים חיוביים- במיוחד הצד הקדמי. בת"א אין את זה", מספר סנדרסון בהמשך הראיון הפרובוקטיבי משהו.
זילברמן: "בתל אביב בחורות נכנסות לים עם חליפות שלושה חלקים ותיק ג'יימס בונד".
סנדרסון: "אז דיברנו על האוויר. עכשיו האוכל: היינו במסעדות נהדרות, שמתי לב ששמים פה דגש על נושא האוכל ואוהבים לאכול פה, ראיתי במרכז התיירות איזה 15 מסעדות, אחת ליד השנייה, כל אחת מנה אחרת, יש אפילו אחת מוכרת רק מפיות".
זילברמן: "קיסמי שיניים".
סנדרסון: "אבל אכלנו במסעדות יוצאות מן הכלל. במסעדה אחת אכלתי דג והוא היה כל כך טרי שלמדתי ממנו לשחות. השירות במלון מצוין וגם נהגי מוניות. למשל, נהג מונית הוא לא רק נהג מונית. טוב, מדברים איתי בתור 'כוורת', 'דודה', כל אחד מזכיר משהו. זה כבר לא כל כך: לאן אתה רוצה לנסוע, זה: בוא אני אספר לך מאיפה אתה בא".
נעמי סנדרסון: "צריך להגיד כמה מילים על ארוחות הבוקר במלון. טוב, דני אף פעם לא אוכל ארוחת בוקר".
זילברמן: "למה?".
סנדרסון: "כי השעון שלי מכוון ללוס אנג'לס. לא, פשוט יש לי נטייה להיחנק מאוכל בזמן שאני נוחר".

"היינו חברים טובים", ממשיך ומספר רפי הוכמן, "ונהגנו להיפגש בערבים של סופי שבוע, פעם אצלי ופעם אצלו. זיכרונות הילדות שנשארו לי ממנו הם רק זיכרונות טובים", הוא אומר ומסרב לשתף מעבר לכך, כי הם אישיים מדי, "כשהוא חזר לאילת הוא עסק, יחד איתי, בערבי תרבות, ובעקבותיו הגיעו לכאן הרבה מבקרים מהברנז'ה שלו. אפשר בהחלט לומר שהוא היה אבן דרך בפיתוח חיי התרבות בעיר באותם ימים. הוא נהנה מאוד מהחיים שלו באילת ובעקבות השהות שלו כאן, כך הוא סיפר, הוא קיבל הרבה מאוד עבודות ולכן חזר לתל אביב, לפני שעקר לארה"ב".

"על כל שאלה תשובה"


"אילת מנתה בשנים האלה 6,000 תושבים", מספר לנו דובי כהן, חבר המועצה, "כך שכולם הכירו זה את זה, אבל מעולם לא היינו ברמת יחסים של לשחק קלפים יחד, מנחם ואני. דורית, אשתו, הייתה מהסלבס של שנות ה- 70 וה- 80 והם היו משפחה מאוד מוכרת. היה למשפחת פרנקל, המשפחה שלו, את הצימר הראשון באילת ברחוב אילות. אבי היה מתאכסן שם וזיכרונות הילדות שלי הם מאימא של מנחם שהייתה מאכסנת שם את העובדים".
הוא היה קצת פנטזיונר, אולי, כפי שהגדיר אותו איציק נועם, וזה מסתדר מצוין עם ההשתתפות שלו בתוכנית הריאליטי 'חי בלה לה לנד' ב-2011, נגיעת הטלוויזיה האחרונה שלו, כנראה, אבל הוא בהחלט שאף והגיע לגדולות. דרכו הקצרה באילת לאחר קריירה משגשגת בתל אביב הטביעה חותמה כאן, בלי ספק, ועם התרבות והברנז'ה, מגיעות גם הפרובוקציות שלא בעקבות הטור שלו. הוא לא פחד להתבטא או לראיין אנשים שיש להם דברים לומר שהם קצת, איך לומר, 'לא פוליטיקלי קורקט'. הוא גם לא פחד להעז ולא הייתה לו בושה, אולי אפילו שמץ של התנשאות, אם תרצו. כש'תפס ראש' עם יפה ירקוני, זמרת המלחמות, היא לא חששה לבטא ביקורת חריפה כלפי אילת היקרה והמפגרת, לדבריה, אחרי אתרי תיירות בעולם כמו פורטו ריקו. והתגובות לא איחרו להגיע "אודה ואתוודה, מעולם לא הייתה יפה ירקוני זמרת חביבה עליי", כותב יוסי גלעד, תושב אילת זועם במכתב תגובה למערכת העיתון, "לא במלחמה הראשונה, לא בשנייה וכו'. איש איש וטעמו. שתהיה בריאה ושתשיר למי שאוהב. אך כשפסקה לשיר והחלה לתת ציונים לאילת ולאילתים בדרגת פיגור זו או אחרת- עד כאן מותק. כדוגמה חיובית נותנת לנו גברת יפה ירקוני את פורטו ריקו. הייתי באיים אחרים בים הקריבי, לא בפורטו ריקו. אין צורך להיות שם כדי להכיר את הפורטוריקנים, עדיף להיות בניו יורק. למה? רוב הפורטוריקנים נמצאים שם ולא בפורטו ריקו. למה? מייד... עוני גברת יפה ירקוני, עוני מזעזע ונורא מעלה את החיוך המאולץ על פניהם... אני מציע לגברת ירקוני להמשיך ללגום את הדקירי או מיץ הפפאיה- אבל בשקט. גברת ירקוני אינה מעניינת אותי, מעניין אותי מצבו של פקיד הקבלה והבל בוי במלון בפורטו ריקו, ויותר מזה - מעניין אותי מצבם של ילדיה של החדרנית בבית המלון באילת".

וזילברמן, כמו זילברמן, לא יכול היה להישאר אדיש לרעש ולפרובוקציות שהתעוררו באותם ימים. הפעם הבאה בה הוא תפס ראש הייתה בטור שהוקדש כולו להתייחסות לביקורת הנוקבת של זמרת המלחמות כלפי העיר, ספק בעדנו ספק בעדה: "תגובתם הנמרצת של מספר קוראים לתפיסת הראש עם יפה ירקוני הביאה את הטור הזה למחשבה שהנושא דורש עיון רציני", כותב זילברמן, "איננו יכולים לעמוד מאחורי כל דברי הביקורת של הזמרת ידועת המלחמות ובינינו, אין המצב קודר כפי שהציגה אותו. אבל ראשית, יש לקבל את הדברים בביקורת ולחפש בהם את האש שהעלתה את העשן, ושנית יש לברך על כך שאדם מבחוץ טורח לחוות דעתו על מצב הענף שעליו יושבת העיר שלנו. 'ערב ערב באילת' הוא שבועון בלתי תלוי ובתור שכזה הוא עומד לשירות הציבור כולו. עליו לעניין את הציבור, להביא לו ידיעות, חוות דעת שונות ואף ביקורות. יפה ירקוני מעולם לא אמרה מילה רעה על אילת מחוץ לאילת. לא בעיתון ארצי, לא ברדיו ולא בעיתון בחו"ל. היא פרסמה דעתה בינינו בעברית ולמרות שבדעתה להמשיך ולהתפרנס כאן גם בעתיד, לא הסתתרה מאחורי שם בדוי או כינוי סתר".

איש הפרובוקציה, האמנות והבידור הוא אבן דרך בחיי התרבות של העיר אילת בימים ההם, ללא ספק. המגפיים של ברוך, גבעת חלפון ושלאגר, הקלאסיקות שלא ישכחו, מזכירות לנו את האמנים שיצרו את בסיס הטלוויזיה והאמנות הישראלית. מנחם זילברמן, בפעם השנייה, הלך 'לתפוס את השמיים'. יהי זכרו ברוך.
בסוף השבוע, כאמור, יעלו לאתר האינטרנט של 'ערב ערב באילת' כל הטורים שכתב זילברמן בעיתון בין השנים 1980-1981.

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש