פרסומת
דלג

החיים מתחילים בגיל 43

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 29/5/2014 15:02 ● ערב ערב 2656
מה גורם לבן אדם בוגר ואחראי להתעורר בוקר אחד ולהבין שהוא לא חי את החיים הנכונים עבורו?. מי אמר שבגיל 43 אי אפשר לשנות ולחיות אחרת. אחרי 23 שנים של עישון מאסיבי, עבודה בישיבה וחריקות בגוף, הסתכל אלפרד מיכאלוביץ' על בנו הקטן והבין שכדי שאבא של הילד הזה יחיה יותר, הוא צריך תוכנית הבראה. החליט וגם עשה. בשבוע שעבר הוא השתתף בתחרות הטריאתלון הראשונה בחייו
החיים מתחילים בגיל 43

תמונת כתבה


בינות למאות המשתתפים שעמדו בשבוע שעבר נרגשים על קו הזינוק בטריאתלון תל אביב, עמד גם אלפרד מיכאלוביץ' מאילת שהיה ככל הנראה הנרגש מכולם. אחרי הכל לא בכל יום אתה עומד על קו הזינוק בתחרות הטריאתלון הראשונה בחייך. תוסיפו לזה את העובדה שהוא כבר לא ילד, אלא בן 43, ואת העובדה שרק חצי שנה קודם הוא עשה את השינוי הזה בחייו, ותבינו עד כמה גדול היה המעמד הזה עבורו.
ביום יום משמש מיכאלוביץ' כמנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון באילת. אבא לילד בן שלוש, חי בזוגיות עם ליאורה בלטינסקי, בעל רקורד של עבודה בת שנים בתחום נוער בסיכון בעיר, ניהול 'קידום נוער' ועוד כהנה וכהנה. במשך 23 שנים הוא עישן קופסה פלוס ולא ראה בזה פסול, ממש כמו שלא ראה כל פסול בעובדה שהספורט היחידי שעשה במרוצת השנים היה לאכול סוכריות קופצות, "וגם מזה התעייפתי", הוא מספר בחיוך.
ספורט? אני מנסה לחטט אחר האקשן בעברו, ואלפרד מודה: "היו תקופות בחיי בהן נרשמתי לחדר כושר, כי אמרתי לעצמי שצריך. זה אף פעם לא החזיק מעמד כי בעיקר סבלתי וגם כי זה הפריע לי לעישון. הסיגריה שלטה לי בחיים. רגע אחרי שהייתי יוצא מחדר הכושר, הסיגריה הייתה נדלקת- נרקומן סיגריות. מודה".

תמונת כתבה
מרתון תל אביב 2014


תמונת כתבה
מירוץ ערבה 2014


תמונת כתבה
טריאתלון תל אביב 2014


ואז הגיע אביעד


אלא שאז הגיח לחייו של אלפרד בנו בכורו- אביעד, ששינה לו את כל החיים, גם במובן הבריאותי. "פתאום מצאתי את עצמי מעשן בחוץ, נכנס הביתה ומיד מצחצח שיניים ושוטף ידיים. יום אחד ישבתי לי והסתכלתי עליו וחשבתי שאם אמשיך לעשן ככה אמות בגיל צעיר והבן שלי יישאר בלי אבא". בפסח בשנה שעברה הוא עישן את הסיגריה האחרונה בחייו. "אני זוכר את זה בבירור. זה היה אחרי ליל הסדר, יצאתי, עישנתי סיגריה ועוד אחת וזהו. מאותו רגע לא נגעתי בסיגריה. בפסח יצאתי לחרות".
אלפרד מודה שלהיפרד מהסיגריות לא היה פשוט, אבל קדמה לכך הכנה נפשית ממושכת. "פתאום אתה מגלה כמה זמן פנוי נוסף לך בלי הסיגריות", הוא מודה בחיוך וממהר לציין, "ואת כל הזמן הזה תופס עכשיו הנשנוש. התחלתי לאכול ארטיקים ואוכל. אתה חוזר הביתה בערב ויש לך המון זמן פנוי, אז במקום לצאת לעשן, אתה אוכל וופלים ואז יש לך עוד זמן פנוי ואתה אוכל עוד משהו, ככה עליתי 12 ק"ג. בגיל 42 מצאתי את עצמי לראשונה בחיי, לא מצליח לסגור ג'ינס. את לא מבינה איך זה ביאס אותי".
ואז, כשאלפרד הבין שעם כל הכבוד לזה שהפסיק לעשן ואולי לא ימות מסיגריות, גם עודף משקל לא יעשה לו טוב, הוא החליט לקחת את תוכנית ההבראה שלו צעד נוסף קדימה. ביום הולדתו של אביעד, בתחילת נובמבר, הוא העניק לבנו מתנה- והצטרף לקבוצת הטריאתלון ה'אילתים' של מני קיסלסי.
"הודעתי ליוסי מלול, חבר פעיל בקבוצה, שאנחנו רצים ביחד. קבענו ב'מרידיאן', קניתי בגדים ורצנו יחד עד ל'דולפין ריף' וחזרה וכל מה שרציתי היה לאשפז את עצמי", הוא צוחק, "ממש לא רצתי את כל הדרך, זה היה קצת ללכת, קצת לרוץ, נחתי, התנשמתי המון ורק אז הבנתי עד כמה המצב שלי חמור. ואז נפגשתי עם מני המלך. אין מילה אחרת להגדיר אותו. אני באמת לא יודע איך להודות לו על כל מה שעשה עבורי ועל זה שהצליח להביא אותי למקום בו אני נמצא היום".
אלפרד שמעולם לא רץ, מצא את עצמו מתחיל ומדדה ואז מהר מאוד עובר לריצה איטית. המרחקים הלכו והתארכו אט אט. "בחצי השנה האחרונה בחיי, כבשתי פסגות שלא כבשתי 42 שנה", הוא מודה, "הסתכלתי אז על אנשים שרצו 10 ק"מ כעל אלילים, לא האמנתי שאגיע לזה, וזה קרה הרבה יותר מהר ממה שהאמנתי". שלושה שבועות אחרי שהצטרף לקבוצה, אלפרד כבר העז ועמד על קו הזינוק במרוץ המדברי למרחק 10 ק"מ. "תוך כדי ריצה הבנתי שזה היה קצת מוקדם מדי, אז הלכתי ולא התביישתי. אני באופיי מאוד נחוש. היה לי ברור שגם אם אלך על ארבע, אסיים את הכל וכך היה. אז עשיתי את זה בזמן של שעה ורבע", הוא צוחק, "עם קושי מאוד גדול, אבל היי, זו הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי במרוץ עם מספר חזה, צילומים וכל המשתמע מזה". וזו הייתה עבורו רק ההתחלה. אחרי שעבר את המחסום הפסיכולוגי של 10 ק"מ ריצה, אלפרד מצא את עצמו רץ את המרחק במסגרת מרתון תל אביב, 10 ק"מ במרתון ירושלים, שם כבר שיפר באופן ניכר את התוצאה והעמיד אותה על 1:00:23 ש'. "שיפרתי בכמעט 25 אחוז מהזמן שעשיתי באילת", הוא אומר בגאווה.

ניצחון הרוח


כשאלפרד סיפר לי על ההחלטה להפסיק לעשן, הוא לא יכול היה שלא להשחיל שם את האזכור על אביו, שנפטר ככה פתאום בגיל 59 מדום לב. אלפרד ניסה אמנם להחליק את העניין, אבל אני לא יכולתי שלא להיתפס למקרה הטראגי ההוא ולברר אולי המוות הפתאומי הזה של אביו שקרה כשהוא עצמו היה בן 23 גרם לו עכשיו, בהיותו אבא, לדאוג כל כך לבנו.
"גרנו אז בתל אביב", נזכר אלפרד, "אבא שימש כסגן מנהל סולל בונה. בכל בוקר היה קם, הולך לעבודה. זה היה פסח, תראי איזה קטע, אף פעם לא חשבתי על סגירת המעגל הזו בדיוק בפסח. הוא קיבל לחג שי- קופסה ענקית עם כלים והתקשר לספר לאמא שלי כשהוא אומר לה שהוא לא יודע איך יצליח להרים את הקופסה כי היא כבדה. אמא הציעה לו שישאיר את המתנה ליד השומר ויביא את האוטו כדי שיהיה לו קל יותר להעמיס. וכך היה אלא שאז ממש זה קרה. ככה סתם, את מבינה. הוא אף פעם לא היה בן אדם חולני ושום דבר לא גרם לנו לחשוב שדבר כזה עלול לקרות. יום אחד אבא שלך 'הולך' בלי שתספיק אפילו להיפרד ממנו. דברים נשארים באוויר והוא נעלם לך לתמיד. זו הייתה תקופה קשה. אני חייתי אז בחיפה והייתי צריך ללמד את אמא שלי איך חיים לבד ואיך עושים דברים, כי אבא שלי תמיד החזיק את הבית. אני מניח שהייתה לזה השפעה עלי בהחלטה שקיבלתי. אני מניח שזה שהסתכלתי על הבן שלי ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה למות מוקדם, היה חלק מהפחדים שהוטבעו בי מהמקרה שעברתי עם אבי".
אחרי שאלפרד התחיל לרוץ, הגיע זמן הרכיבה על האופניים. "מני היה מלווה אותי בעליות בקצב של צב. 100 פעמים אני רוצה להסתובב והוא מעודד ומפיח בי כוחות שלא ידעתי שיש בי. מי שלא עושה ספורט לא יכול להבין כמה זה מרגש להצליח לעמוד במטרות". אלפרד שמעלה בפייסבוק לעיתים קרובות מפרט מדויק על ההספקים הספורטיביים שלו לאותו יום מודה: "זה בעיקר בשביל עצמי. לקרוא ולהאמין שאני עושה את זה וגם לעודד אחרים. כי אני באמת ובתמים אומר שאם אני מצליח - כולם יצליחו".

ומה עם שחייה? אני שואלת על החוליה החסרה ואלפרד מספר: "תמיד חשבתי שלשחות זה הכי קל ופשוט. ואז נכנסתי למים. שחיתי 200 מ', יצאתי החוצה ולא הבנתי מה קורה. רק אז הבנתי שגם לשחות זה קשה והתחלתי להתאמן. נילי אשתו של מני, שהיא לא פחות מדהימה ממנו, עבדה איתי על טכניקה, ואז, חצי שנה אחרי שנכנסתי לטירוף הזה אני מוצא את עצמי בשבוע שעבר על קו הזינוק בטריאתלון תל אביב. הייתי מפוחד, אני מודה. הים נראה אכזר ובאמת, השחייה בו הייתה קשה. אבל אז כשיצאתי מהמים ועליתי על האופניים החיוך עלה על השפתיים ולא ירד. את נוסעת על כבישים מוכרים בתל אביב ומחייכת. גם בריצה, למרות שכבר היה קשה, חייכתי והייתי מאושר".

איך מי שאהב לישון עד מאוחר מתעורר לפנות בוקר לאימונים?
אלפרד צוחק, "זה קשה. יש הרבה מלחמות במיטה וכשאתה כבר קם ויוצא לאימון, אתה חוזר עם המון סיפוק. זה בעיקר קשה בחורף כשקר בחוץ, לצאת מהמיטה החמה, אבל להיות ספורטאי זה לא מעט ויתורים וגם זה אחד מהם".

על מה עוד מוותרים?
"הולכים לישון מוקדם, קמים מוקדם, הרבה משמעת והקפדה. העייפות הופכת לחלק מהחיים, אבל זו עייפות חיובית. להגיד לך שלא כואבות לי הרגליים? כואבות, אבל גם זה כאב חיובי של עשייה וזה כיף, הרבה יותר טוב מכל מיני מיחושים שהיו קודם לכן ונעלמו".

מה שלום הג'ינס?
"עכשיו הוא כבר נסגר, אם כי לא ירדתי המון במשקל כי השרירים התחזקו והם שוקלים יותר. הקטע הוא שאני יכול לצאת לרכיבה וריצה, לחזור הביתה לעלות על המשקל ולגלות שאופס- עליתי שני קילוגרם, אני מת מזה, אבל שטויות, העיקר שמוריד בהיקפים ומרגיש מצוין".

יש פרגון בבית?
"פרגון גדול. אני מנסה שהתחביב הזה שלי לא יפריע לבית. מאוד משתדל להתאמן בבוקר מוקדם, כשאני חוזר הביתה אני מעיר את הבית, מכין סנדוויצ'ים לאשה לעבודה וארוחת בוקר לילד. כשהם הולכים לעבודה ולגן, אני נכנס למקלחת. אמא שלי קצת מפחדת מעודף מאמץ, אבל אני מרגיע אותה שהכל בסדר. ברוב התחרויות הבן שלי מחכה עם ליאורה בסיום. הוא מסתכל עלי ואני מהווה לו דוגמא אישית. הוא הולך לגן רק עם בקבוק הספורט שלי וגם הוא כבר רוצה אופניים וריצה. אני שמח שאני נותן לו דוגמה כזו לחיים בריאים, לבטח זו דוגמה הרבה יותר טובה ממה שהייתי נותן לו כאבא מעשן שלא עושה ספורט".

מה הלאה?
"עכשיו יש לי לאן לשאוף. טריאתלון אשקלון בשבוע הבא. אני רוצה להגיע לחצי מרתון (21 ק"מ) לקראת סוף השנה ומאמין שאעשה את זה. המוטו שלי בספורט זה לסיים עם חיוך- כך שאין לי כוונות לקרוע את עצמי, אלא לעשות ספורט וליהנות. כמובן שהשאיפה היא לעשות טריאתלון מלא, לשפר זמנים, אבל בלי להשתגע, ולא, אני לא מתיימר לעשות איש ברזל. סורי. עכשיו יש לי מדבקה של טריאתלון תל אביב על האוטו, יש לי מספר ברזל באיגוד ואני מרוצה- אני טריאתלט באופן רשמי, אז מה אם התחלתי בגיל בו אנשים כבר פורשים"...


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש