פרסומת
דלג

"עכשיו תור המלאכים ליהנות מנגינתך"

מאת: עומר כרמון ● 26/9/2014 00:07 ● ערב ערב 2064
מיכאל (מיקי) גולדמן, הלך לעולמו בחטף, כשהוא בן 61. מיקי היה מוכר לכל תלמיד אילתי בזכות נגינתו בבתי הספר ובזכות השיעורים שהעביר על החיים בחשיכה. רעייתו שרה, גם היא עיוורת ומוסיקאית, נפרדה מבעלה: "אנחנו מהאינקובאטור ביחד. נשמתך היא מוסיקה, נגינתך תשמע באוזניי לעד. היית הכתר של אילת". אחיו, איתן: "כשידענו כי אלה שעותיו האחרונות ונשאלנו לגבי מקום קבורתו של מיקי, לא התלבטנו לרגע. כפי שמיקי הפך לחלק בלתי נפרד כאילתי בחייו, כאן יהיה מקום קבורתו". אפרת ששון, מנהלת בית הספר 'מצפה ים': "נוכחותך הפכה אותנו לאנשים טובים ביותר, למדנו - תלמידים, מורים והורים, לקבל את השונה, לעזור כשצריך ולתת למען האחרים"
''עכשיו תור המלאכים ליהנות מנגינתך''

רבים מתושבי העיר, ביניהם ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי וממלא מקומו, אלי לנקרי, ליוו למנוחות בערב שבת את מיכאל (מיקי) גולדמן, שהלך לעולמו בחטף, כשהוא בן 61. מיקי היה מוכר לכל תלמיד אילתי בזכות נגינתו בבתי הספר ובזכות השיעורים שהעביר על החיים בחשיכה. הוא איבד את מאור עיניו זמן קצר לאחר הלידה - כשלאינקובאטור בו שהה עם אחיו התאום, הוזרם יותר מדי חמצן. אחיו איבד את חייו, מיקי איבד את האפשרות לראות. בשנת 1978, אמו הבחינה במודעה שבה נכתב שבקונסרבטוריון באילת מחפשים מורה למוסיקה. מיקי התקבל לעבודה וכאן נישא לשרה, תבדל"א, שגם היא איבדה את מאור עיניה בגיל צעיר. רק לפני שנה וחצי זכתה שרה במגן הצטיינות להתנדבות מידי שר הבריאות, בזכות פעילותה רבת השנים במחלקה הסיעודית של 'בית בלב'.

"אף פעם לא היה לנטל"


"בעלי היקר, הלכת מאתנו בטרם עת", נפרדה שרה מבעלה כשהיא ישובה המומה ליד מיקי השוכב בדממה. "מיקי, אנחנו מהאינקובאטור ביחד. הגורל תמיד היה אתנו והפגיש אותנו בצמתי דרכים. נשמתך היא מוסיקה, נגינתך תשמע באוזניי לעד. היית הכתר של אילת. בעלי, חברי תחסר לי המון. אני רוצה להודות למשפחת חסידים היקרה שעוטפת אותנו באהבה ולכל האילתים שבאו להיפרד ממנו".

אחיו, איתן, הספיד את מיקי בכאב גדול: "במהלך היממה האחרונה, כשידענו כי אלה שעותיו האחרונות ונשאלנו לגבי מקום קבורתו של מיקי, לא התלבטנו לרגע", הוא סיפר. "כפי שמיקי הפך לחלק בלתי נפרד כאילתי בחייו, כאן יהיה מקום קבורתו. לצד הגורל האכזר שגרם עיוורונו, היה למיקי מזל להיוולד לאמא שלנו שדאגה לו וטיפחה את כישרונו. הוא סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים, עם תעודת בגרות מלאה והצטיינות יתירה במקצועות המוסיקה, מיקי לא הותיר ספק שהמוסיקה אינה רק תחביב, אלא מהות חייו ונרשם ללימודי מוסיקה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1978 חיפשו מורה למוסיקה בקונסרבטוריון באילת והייתה זו שוב אמא שיזמה את השתלבותו והשאר, היסטוריה. הוא השתלב במהירה והפך לחלק בלתי נפרד מחיי הקהילה והעיר. במוסיקה בפרט. כאן גם הקים את ביתו עם שרה רעייתו. הוא לימד בקונסרבטוריון, ניגן בבתי ספר, גני ילדים, הרכבים מוסיקליים שונים, חבורות זמר ובתי מלון. אין כמעט ילד באילת שאינו יודע מי הוא מיכאל הפסנתרן שהפך למותג. כך תפקד עד החודש האחרון: בחריצות, אחריות, מקצועיות ובעקביות ראויה לציון, ומעבר לזאת, עשה הכל באהבה רבה. מיותר לציין כי למרות מגבלתו, מיקי לא היה אף לא ליום אחד לנטל על החברה ולא הזדקק לסעד. תמיד התפרנס בזכות כישרונו וחריצותו, היווה עבורי, כאח הבכור, כמודל השראה לכך שאין גבול להשגת יעדים, אם יש רצון. התכנסנו כאן בצהרי יום שישי, ערב ראש השנה, להיפרד מאדם טהור שכל חייו רק גרם להנאה שמחה והתפעלות, מנגינתו המופלאה ואישיותו החביבה תמיד. המשפחה מוקירה את הקהל הגדול שהגיע לכאן לחלוק לו כבוד אחרון וזה המקום להודות לכל החברים היקרים, שתמיד עטפו, דאגו, התעניינו, הבינו: נהגי מוניות, שכנים, בעלי עסקים, מורים, הורים, עובדי עירייה ומלון 'מוריה', היום 'לאונרדו'. אין מילים בפינו להגיד תודה רבה. מיקי ידע להעריך זאת בחייו. אני רוצה להודות במיוחד לג'ורג'ט אסף, שסעדה ודאגה לו כמו אמא. ושמוליק לוי, שמיקי כל כך אהב להיות אתו ולנגן עמו. אנשים מופלאים ועתירי זכויות ומצוות עם כנפי מלאך. אנחנו נפרדים ממך מיקי באהבה רבה, איש זך טהור. עכשיו, תור המלאכים ליהנות מנגינתך. שתהיה לכולם שנה טובה ורק בריאות ובשורות טובות".

אמו של מיכאל, אישה חזקה וצנועה, אמרה: "תודה לכולם שבאתם להיפרד מבני. אין צער יותר גדול מאמא מבוגרת הצריכה להיפרד מבנה. מיקי שלי היה גיבור. הוא היה אציל. הוא היה כוח בשבילי. כשהוא נולד, לקחתי את זה בתור אתגר שאני רוצה שהבן שלי יהי כמה שאפשר עצמאי ושמח. לקחתי את זה באהבה ובהבנה. שתהיה לכולם שנה טובה ושנמשיך לחיות".

"נמצא את הדרך לזכור ולא לשכוח"


ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, היה ראשון המספידים: "מיקי ליווה את חייה התרבותיים של העיר אילת מתקופת התיאטרון הקהילתי, עבור דרך להקות הזמר למיניהן, עבור דרך פעילות בקונסרבטוריון. אני זוכר את יום נישואיו של מיקי, כאשר קבוצת חברים התארגנה לחגוג את החתונה הכל כך מיוחדת של מיקי ושרה. בשנים האחרונות, זכיתי לשמוע את מיקי מדי שנה בשנה, כאשר שוטטתי בין בתי הספר במסגרת פרויקט 'בוקר זמר'. ראיתי את אהבתו הענקית של מיקי למוסיקה. ראיתי את חיבתו האמיתית לילדים. ההתחברות שלו לפרויקט. כששמוליק לוי הציג אותו כל שנה מעל הבמה. היה קד באצילות ובתודה לקהל. הוא יודע להעריך ויודע שמעריכים אותו. ביקרתי לא פעם ולא פעמיים בביתו של מיקי, ואין ספק שהעיר אילת מאבדת ונפרדת מאחד מענפי התרבות שהיו בה בשנים האחרונות. אני בטוח שאנחנו, החברים, נמצא את הדרך הנכונה לזכור ולא לשכוח את המנגינה שהשאיר לנו מיקי בלב ובנשמה לאורך השנים".

אפרת ששון, מנהלת בית הספר 'מצפה ים', לא הסתירה את דמעותיה כשהספידה את מיכאל גולדמן ז"ל: "מיכאל היקר. עומדת אני כאן היום, יחד עם כל צוות 'מצפה ים' לדורותיו. דואבת וכואבת. לא מאמינה שהמנגינה שלך הפסיקה. אותה מנגינה שניגנת לתלמידי בתי הספר בשער, כל תחילת שנה. אותה נגינת אקורדיון שנכנסה לכיתות והביאה שמחה לצוות ולתלמידים. כל דורות תלמידי 'מצפה ים' גדלו עליך. מרגע הקמת בית הספר אתה אתנו: נכנס לכיתות מנגן ומלמד משירי ארץ ישראל, ומלווה אותנו. נוכחותך הפכה אותנו לאנשים טובים ביותר, למדנו - תלמידים, מורים והורים, לקבל את השונה, לעזור כשצריך ולתת למען האחרים. בכל כיתה, תמיד היו לתלמידים שאלות רבות ולעתים אף לא פשוטות, ואתה, באצילות רבה עם חיוך ופשטות, נתת להם למשש את ספריך, את השעון המיוחד שלך, והסברת להם איך אתה מסתדר. הפכת למורה לחיים. הבוקר התעוררנו לבוקר עצוב וכואב. קשה לחשוב שלא תהיה אתנו יותר, תחסר לנו מאוד מיכאל. אני מבטיחה בשמי, ובשם משפחת 'מצפה ים' שאת המנגינה שלך לא נפסיק".

רבה הראשי של אילת, משה הדאיה, הוסיף ואמר: "מיכאל ידע לגדל את הנוער לשירים. כשהגיע לאילת, הדבר הראשון שעשה, חיפש איפה בית הספר הדתי, אמר שהוא רוצה להשמיע את נגינתו. כינסנו את כולם, זה היה בימים שלפני ראש השנה. הוא השמיע להם את התפילות, את הנעימות: גם אשכנזי וגם ספרדי. אנחנו קרבים לראש השנה וליום הכיפורים. ביום הכיפורים בשעת הנעילה, אנחנו אומרים 'מיכאל שר לישראל'. אנחנו נאמר: 'מיכאל שר לישראל'".

חברו הטוב של מיקי גולדמן ושותפו לעשייה המוסיקלית, שמואל לוי, אמר מעל גופתו העטופה בטלית: "עשור שנים צעדנו יחד. ניגנו אלפי שירים, אלפים רבים של אנשים וילדים שהפכנו ביחד לאנשים שמחים ומאושרים. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על האיש מאחורי הקלידים, שיודע להפליא בנגינתו ללא תווים, עם עיניים עצומות לחלוטין. בזכותך, למדו ילדי אילת להעריך ולכבד את האחר והשונה. הם החזירו לך אהבה והעריצו אותך. אני רוצה לומר לך תודה ענקית שאפשרת לי להיות חלק מחייך. זיכית אותי מיכאל, ועל כך אני מודה לך.לפני שלושה שבועות תקף אותך הכאב הנוראי באוזניים שמנע ממך ומשרה להגיע לארוחת הערב בביתי החדש, שלא זכית ליהנות ממנו. תהיה בטוח שהבית יהיה מלא בצלילים ושירים, ובכל פעם שאנגן שיר, תהיה אתי. יום שישי עכשיו, ובעוד שעות מעטות יגיעו מלאכי שרת, מלאכי עליון, והשבת הם יגיעו עם תגבורת, עם נוכחותך".

תמונת כתבה


חדשות אילת