פרסומת
דלג

אנשי השנה שלנו

מאת: מערכת ערב ערב ● 31/12/2014 15:53 ● ערב ערב 2687
בדיוק בתפר בו פינתה שנת 2014 את מקומה לשנה החדשה- 2015, בחרו כתבות 'מה נשמע' את אנשי השנה שלהן. כל אחת ומי שלדעתה האישית הטביע את חותמו על השנה שהסתיימה. רחלי רגב - על הפיכת הנגישות באילת למשהו שקורה בפועל, בועז דן - האיש שהוריד לאילת את תיאטרון 'אלעד', מיכל עוזיאל - אשת התרבות הבלתי נלאית, רונה שפירא - האשה, הירוק והמיחזור ואבי קנדלקר, שחי נושם ופועל תיירות. כבוד
אנשי השנה שלנו

יכולנו לבחור את האנשים הגדולים שעשו את השנה הזו, אלו שעומדים כל השנה בלאו הכי בפרונט התקשורתי. יכולנו לסכם את האירועים, העשייה, אבל בחרנו הפעם לא להצביע על מי שתמיד באור הזרקורים, אלא דווקא על האנשים שכל אחת מכתבות 'מה נשמע' מעריכות באופן אישי על פועלם במהלך השנה החולפת. הבחירות אישיות ומוציאות ממאחורי הקלעים את האנשים שאולי לא כולם מכירים.

הרוצה להחכים- מדרים



תמונת כתבה


איש השנה של דניאלה ברכה - בועז דן, מקים ומייסד תיאטרון 'אלעד'
למרות שהחיים האירו לו פנים בברנז'ה במרכז הארץ, ולמרות שהוא מצא את מקומו על הבמה, בועז דן, האיש והמשחק, לא הפסיק לחשוב איך הוא מוריד את כל המופע הזה של חייו דרומה הביתה. לפני חודש הוא חנך בקיבוץ אילות את תיאטרון 'אלעד' בו הוא מגשים את חזונו במשחק ואת חזון הציונות לשמה
בועז דן, בן 30, יליד קיבוץ אילות במקור, החליט בגיל 21 לנטוש את המדבר לטובת מרכז הארץ, במטרה להגשים את החלום ולהפוך לשחקן. הוא התקבל ללימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים, שם הכיר את זוגתו דנה יצחקי, איתה מצא עצמו הולך אחרי החלום האמיתי. עודד קוטלר, אחד מגדולי השמות בתיאטרון הישראלי, והמנהל האמנותי של 'תיאטרון הרצליה' דאז, היה המורה של בועז ודנה, ועם סיום הלימודים, צירף את בועז לשורותיו של 'תיאטרון הרצליה', כשדנה שיחקה במקביל ב'תיאטרון הקאמרי'. אלא שככל שהזמן עבר, בועז הבין שלא די לו בלהיות שחקן תיאטרון כדי להשיג את המטרה שלו והבין שהחלום האמיתי שלו עדיין בוער בעצמותיו.

בשם הציונות
אחת מהאג'נדות הברורות של לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים, זו שהושרשה עמוק בתודעתו של דן, היא זו של נולה צ'לטן, כלת פרס ישראל בת 92, על פיה האמת האמיתית של המשחק נמצאת הרחק מהבמות הגדולות והמפורסמות, בפריפריות, באזורים נטולי תיאטרון ועשירים בתרבות ובאנשים מעניינים. הדברים האלה השתרשו אצלו ונחקקו בעצמותיו. בסופו של תהליך, או אולי במקרה שלו, רק בתחילתו, החליט בועז לממש את השאיפה האמיתית והמסקרנת שבוערת בו ולהקים אף על פי ולמרות הכל תיאטרון, בבית, שישמש את תושבי אילת והמועצה האזורית חבל אילות ויספק תרבות אמיתית ואיכותית ליותר מ-70 אלף תושבים שבחרו לחיות בקצה המדינה.
התהליך ארך שנתיים, במהלכן הבירוקרטיה לא פעם הכריעה, אבל סיום התהליך הביא עמו את הבשורה לאילת: לראשונה מזה שנים הוקם בעיר 'תיאטרון אלעד' על שם אחיו הגדול של בועז, אלעד דן ז"ל, שנפל בקרב בעת שירות מילואים בדרום לבנון בשנת 2006. בועז ודנה הצליחו לסחוף אחריהם את טובי אנשי התיאטרון והשחקנים בארץ, כשברשימה המכובדת מככבים עודד קוטלר, יהושע סובול, מאור זגורי, יעל טל ושי פיטוסי. אפילו אלמה דישי ('איש חשוב מאוד') הייתה שם בפתיחה החגיגית ונרתמה למען המטרה הנעלה. אמנם כל העשייה הזו התרחשה ממש לאחרונה, בסיומה של שנת 2014, אבל יש בה כדי לסכם עבור בועז ועבור חובבי התרבות באזור, עשייה של מעל שנה.
כילידת אילת ותושבת העיר מזה 25 שנה, ובעיקר כילדה ובוגרת שאמנות ככלל ותיאטרון בפרט בוערים בעצמותיה מינקות, תרבות תמיד הייתה מבחינתי נקודת התורפה של העיר ואין לי ספק שלא רק אני מרגישה והרגשתי כך, עם כל הכבוד לנגיעות התרבות שמגיעות לעיר. בועז דן בילה יותר מ-7 שנים במרכז הארץ, במרכז העניינים, אבל משהו משך אותו החוצה משם כדי להביא בשורה חדשה לתושבי אילת והדרום. אין לדעתי דרך אחרת להגדיר את ה'משהו' הזה כדבר אחר מלבד ציונות טהורה. דן עצמו משתמש במילה הזו כשהוא מדבר על תיאטרון 'אלעד', אבל לא קושר אותה סביב עשייתו אלא דווקא סביב הסכמתם של אנשים כמו יהושע סובול או עודד קוטלר להדרים אילתה.
בועז ובת זוגו שלפו עצמם ממעמקי הביצה שבמדינת תל אביב, כדי לעשות משהו מספק יותר, לייצר אמנות טובה יותר, לגעת באנשים דרך המשחק, לעשות משהו בשביל הערבה הדרומית. על כך ועל החלל העצום הפרטי שלי ושל תושבי האזור שהתמלא, בחרתי בבועז דן כאיש השנה שלי בתחום התרבות והתיאטרון.

דבר הנבחר:
"וואו, תודה. זה מרגש מאוד וכל דבר כזה מרגיש כמו עוד צעד לקראת החלום שחלמנו לפני שנתיים, ופתאום הוא מתגשם. כל יום הוא עוד משבצת, עוד צעד לקראת הגשמת היעד הגדול יותר- תיאטרון חזק וקיים באילת והערבה".

יעדים לשנה החדשה?
"היעד הכי חשוב שלנו הוא שהאילתים ותושבי המועצה האזורית אילות יידעו שיש להם תיאטרון משלהם, יחבקו אותו ויבואו לראות תיאטרון מקומי. אנחנו אמנם כבר מרגישים מאוד מחובקים, והייתה לנו קבלת פנים מדהימה, אבל אנחנו חולמים שהתיאטרון יכנס לחיי היומיום של האילתים, בדיוק כמו שהם הולכים לסרטים או למסעדות. עם זאת אנחנו ממשיכים להתפתח. אנחנו עובדים עכשיו על הצגת הילדים 'הרפתקה בקרקס' עם אורנה פורת, שתעלה בפורים ב'בית פיליפ מוריי'. במקביל הגיעו כבר כמה קבוצות לאילת שביקשו לראות את התיאטרון המקומי, ואפילו מכרנו מספר הצגות לקבוצות, ביניהן ההצגה '25' של מאור זגורי, וזו הייתה תמצית החלום".

נגישות- לא עוד סיסמה בלבד


אשת השנה של מירב לוי דיאמנט- רחלי רגב, מנהלת מרחב אילת והערבה של עמותת 'נגישות ישראל'

תמונת כתבה


תמונת כתבה


אם עד לפני שנה המילה 'נגישות' לא נראתה בנוף באילתי, ולכל היותר אפשר היה לחשוב שמדובר בהטבת דרכי הגישה לאנשים עם מגבלות, הרי שבשנה האחרונה, מאז נחתה בעיר רחלי רגב, מנהלת מרחב אילת והערבה של עמותת 'נגישות ישראל', פתאום לא זו בלבד שהמילה 'נגישות' הפכה לידידותית למשתמש, מוכרת לבעלי עסקים ולחברות בעיר, אלא שאפילו אצל בעלי המוגבלויות השונות באילת, גרמה נוכחותה זו של רגב להרמת הראש, ולדרישה של מה שמגיע להם על פי חוק.
הייתי הראשונה שפגשה אותה בדיוק ביום בו קיבלה את תפקידה, צעירה, נמרצת, בעלת לקות שמיעה, שאינה מורגשת, שיצרה איתי קשר לאחר כמה וכמה תלונות של אילתים עם מגבלות שהלינו על מקומות בעיר אליהם אין להם גישה מותאמת. רגב מיהרה להרים את הכפפה, ולא נותרה אדישה. כבר אז היא הצהירה בפני על רשימה ארוכה של יעדים אותם הציבה לפניה. אחד היעדים הברורים שלה היה להקים סיירת נגישות, שתפעל בעיר לצידה, בעיקר בתחום הכנסת נושא הנגישות למודעות העירונית. אמרה וגם עשתה. היום היא יכולה יותר מלהתהדר בסיירת ראויה בה חברים כ – 15 איש חלקם עם מגבלות, שפועלים מכל הלב והנשמה מתוך אמונה מלאה בצדקת הדרך.
בד בבד עם הקמת הסיירת וכניסתו לתוקף של חוק הנגישות, הספיקה רחלי במרוצת השנה לקיים ימי עיון לאנשי העירייה, מיידעת אותם בחוק הנגישות החדש ופירושו, קיימה מפגש בין תושבים בעיר, חלקם עם מגבלות שונות, לבין נציגי רשות שדות התעופה ונציגי חברות התעופה הפועלות בעיר, מתוך כוונה לקדם עניינים ולהאיר את עיניהם של העוסקים בדבר. בניצוחה יצאה סיירת הנגישות האילתית להפנינג 'להרגיש נגישות' בתל אביב, הפנינג בו למדו חברי הסיירת מקרוב איך מעבירים את הרעיון בדרך חווייתית ואחרת למי שאינו מכיר את נושא המגבלות מקרוב. הראתה וגם עשתה, וארגנה במהלך השנה כמה וכמה מפגשי היכרות מול המגבלות במתנ"סים ובבתי הספר היסודיים בעיר, מתוך רצון לקרב את הילדים לנושא. בד בבד ערכה אין ספור סקרי נגישות, בדיקות וביקורות בעסקים ובאטרקציות בעיר, כשהיא מעלה בפני בעלי הבית את הליקויים הקיימים ולדבריה "באילת יש לא מעט כאלו". במהלך השנה התקיים קורס רכזי נגישות ראשון בו לקחו חלק 13 תושבי אילת, נציגי גופים ובעלי עסקים בעיר, שישמשו כשגרירים במקומות עבודתם ויקדמו את נושא הנגישות, התקיים פרויקט 'באמצע החיים', לאנשים שהתעוררה אצלם מגבלה באמצע החיים וקבלת כלים להתמודד מולה וזו, להזכירכם פעילות של שנה אחת בלבד. אין ספק שהיום כשאומרים בעיר- בעיית נגישות, כבר הרבה בעלי עסקים מבינים שלא מדובר רק בשביל גישה, אלא למשל במחסור בתפריט המותאם לבעלי מוגבלות בראייה, מחסור באמצעי הגברה, לטובת בעלי מוגבלות בשמיעה ועוד כהנה וכהנה. "לפני שבוע קיימנו פגישת סיכום לאחר שנת פעילות אחת של סיירת הנגישות בעיר", מספרת רחלי, "והחברים לא האמינו שהספקנו בשנה אחת לעשות כל כך הרבה. אין ספק שהלב הפועם והמרגש של הפעילות שלנו היא סיירת הנגישות, קבוצת אנשים שהזמנתי להצטרף לקידום הנושא, מבלי שכלל הכרתי. הם יצאו לדרך 12, חלק פרשו בדרך, היו שהצטרפו כשעיקר הפעילות של הסיירת היא בתחום ההסברה והמודעות בשילוב משחקים והפעלות. חברי הסיירת בעצמם עברו במרוצת השנה תהליכים משמעותיים אגב הפעילות. חלקם מצאו זוגיות, עבודה, כי יש משהו בעשייה למען האחר, שמשפיעה על החיים האישיים. ומעבר להכל הם הפכו לקבוצה חברתית מגובשת".
כשרחלי מדברת על החשיבות של נגישות בעיר תיירות כמו אילת היא מזכירה: "חשוב לזכור שבאילת לא מדובר רק ב – 60 אלף תושבים, אלא באלפי התיירים שמתארחים בעיר. היום אילת לא פשוטה ולא נגישה לתייר שזקוק לנגישות. יש הרבה עבודה לעשות בעיר, והשאיפה היא כל הזמן להיות עם יד על הדופק ולשפר. ירדתי לאילת לעשות נגישות. לא ידעתי איך, מה ומי. למזלי, העומדים בראש עמותת 'נגישות ישראל' הם אנשי חזון והחיבור היה מושלם. זו הייתה שנת עבודה ראשונה בה התחלתי להניע תהליכים, יש עוד הרבה מה לעשות ולשפר, אבל אני יכולה לומר בפה מלא שאני רואה הרבה נכונות מצד העירייה וגופים בעיר. יש בנושא עוד המון חשש, גם מבחינת המשמעות הכלכלית, שינוי התפיסה הנדרש, אבל אני מאמינה שעם הזמן והפעילות הנכונה הדברים יתקדמו לטובה".
איך את מרגישה עם היבחרך לאשת השנה שלי?
"זה מאוד מרגש. פתאום אני מבינה שבעצם רואים את העשייה שלנו. אני כל הזמן מצויה במרוץ מול הזמן, כי לוחות הזמנים דוחקים ויש ארגונים שצריכים עד שנת 2017 להיות נגישים וחשוב שזה ייעשה על הצד הטוב ביותר בליווי שלי. כיום אנשים עם מגבלות באילת יודעים שמגיעה להם נגישות ולא מבינים למה זה לא קורה, ואני במרוץ של לעשות ולהספיק. אף פעם לא עצרתי לברר אם מישהו בכלל רואה ויודע על הפעולות האלו כי יחסי ציבור בתחום לא פחות חשובים, אבל למי יש זמן לזה? אז כן, אני מאוד נרגשת ומודה על הבחירה, שמעידה על כך שלמרות הכל רואים ומרגישים את העשייה שלנו כבר אחרי שנת פעילות אחת".

מה החזון לשנה הבאה?
"הייתי רוצה שארגונים עסקיים נוספים יצטרפו לתהליכים, שיותר עסקים ייחשפו למה זה אומר ומה הם צריכים לעשות ויראו את זה מהמקום החיובי שמקדם להם את העסק ולא יפחדו. השאיפה שלי להגיע לפחות פעם אחת בשנה הקרובה לכל בן נוער, וכמובן שנושא הנגישות יורגש עוד ועוד באילת".

חיה ונושמת תרבות


אשת השנה של אביבה דקל- מיכל עוזיאל, מנהלת מתנ"ס 'בית רובין'

תמונת כתבה


מאחורי הפעילות המבורכת של מתנ"ס 'בית רובין' בשטח תרבות הפנאי של הקהילה האילתית מכל הגילאים, עומדת מנהלת המתנ"ס, מיכל עוזיאל, המקדישה באהבה ובמסירות שעות עבודה רבות, מחשבה וכשרון אירגוני, על מנת ליצור באילת סביבה מרגשת של תרבות ואמנות – הצגות, קונצרטים, חוגים העשרה שונים ומסגרות של תיאטרון קהילתי ומקהלות, וממשיכה לחלום על היום בו יהיה גם לאילת היכל תרבות משלה.
מיכל עוזיאל, ילידת ירושלים, אם לשניים, רעות (25) וגלעד (16), הגיעה לאילת לפני 33 שנים במסגרת השירות הצבאי כמורה חיילת בחינוך המשלים. מאז היא חיה כאן ועוסקת בחינוך בלתי פורמלי. את התואר הראשון בחינוך עשתה במכללת לוינסקי באילת והיא שותפה לעשייה המבורכת של רשת המתנ"סים באילת מיום הקמתה. מיכל היא ללא ספק הכוח המניע מאחורי הפעילות המבורכת של המקום. בתחילת דרכו היה 'בית רובין' מרכז תרבות קטן שהלך והתפתח במרוצת השנים והיום הוא נותן מענה לילדים מגיל 3 ועד קשישים. צוות המתנ"ס אחראי על פעילות תרבות רחבה ומגוונת שמביא במהלך שנת פעילות לעיר 6 הצגות תיאטרון רפרטוארי לסדרת הצגות כפולה. "בשנה החולפת הצלחנו לאחר משא ומתן מייגע להביא את תאטרון 'גשר' עם ההצגה 'אנטי', את 'הם יורים גם בסוסים' של 'הקאמרי' ועוד הפקות יקרות ומורכבות", מספרת מיכל. "מאחורי סדרת מנויי התאטרון פועלת וועדת פעילי תרבות הבוחרת וצופה בהצגות, בוועדה תושבים מאילת ומחבל אילות. אני מאוד שמחה ומברכת על שיתוף הפעולה עם חבל אילות".
אבל לא רק הצגות. במשך 11 שנים מקיים מתנ"ס 'בית רובין' סדרת קונצרטים במוצאי שבת. סדרה שהתחילה עם קהל של 30 איש, והיום כל הכרטיסים אוזלים מראש עד כדי כך שבמתנ"ס כבר שוקלים אפשרות לסדרה כפולה בשנה הקרובה.
25 שנה ברציפות מפעיל צוות המתנ"ס את תוכנית 'סל תרבות' לבתי הספר היסודיים, שחושפת את התלמידים לתרבות ואומנות בדרך מבוקרת. "בעיני", אומרת מיכל, " זו תוכנית חשובה ומשמעותית הנותנת הזדמנות שווה לכל ילדי אילת לצרוך תרבות". בשנה החולפת התקיימו במסגרת זו 9 הצגות ילדים, 12 קונצרטים, 8 מופעי מחול. בשנה החולפת הביא המתנ"ס בניצוחה לילדי אילת תודות לסבסוד סל התרבות את האופרה הישראלית בהפקה מיוחדת, אופרה ואגדות ילדים. קדמו לקונצרטים מפגשי הכנה על ידי זמרי האופרה הישראלית בכתות בבתי הספר. הפרויקט התקיים במספר מצומצם של ישובים, ולשמחתה של מיכל, הגיע גם לאילת, למרות העלויות הכבדות והריחוק הגיאוגרפי.
לצד הבאת מופעים, קונצרטים ואירועי תרבות מהמרכז, מתקיימת יצירה אמנותית מקומית נרחבת במתנ"ס 'בית רובין': להקת 'רונדו', בניהולו המוסיקלי של לאוניד בורדה, מעלה כל שנה שתי תוכניות חדשות. הרכב מוסיקלי נוסף פועל ב'בית רובין'- אנסמבל, שחבריו שרים בעיקר בשפה הרוסית. בתיאטרון הקהילתי הפועל במתנ"ס, משתתפים כמאה שחקנים. הבמאית עדה ים מירסקי מעלה מדי שנה תשע הפקות מלאות שזוכות לשבחים ואף מציגות מחוץ לעיר. עוד פועלת במתנ"ס 'בית רובין' הקתדרה העממית, בה מתקיימים קורסי העשרה למבוגרים, ריקודים סלוניים, להקות מחול, סטודיו כושר ובריאות, חוגי אמנות לילדים ומבוגרים, שחמט, לגו אתגרי ופעילות ענפה לעולים חדשים - תוכנית פל"א לנוער עולה.
"העשייה התרבותית ממלאת ונותנת סיפוק אדיר והנאה והיא מתאפשרת הודות למרחב האדיר אותו אני מקבלת מהמנכ"לית של הרשת, איריס כהן. הודות לשיתופי הפעולה הרבים עם פעילי תרבות שמתייחסים להתנדבותם ברצינות גדולה, והודות לצוות המדהים של מתנ"ס 'בית רובין' שעובד איתי: ג'סיקה, טובה, סיגל, ליאת, מרינה, עטרה, יאיר, עדה, לאוניד, לודמילה ועוד רבים ואיכותיים. צוות חרוץ ואיכותי ושאני מאוד גאה בו", אומרת מיכל, "בעיניי אמנות ותרבות הן לא מותרות של האלפיון- זהו צורך אנושי, מוצר יסוד וממלא תפקיד חשוב בחיינו. אמנות ותרבות טובה הן אלו הגורמת לנו לריגוש, לטלטלה, למחשבה, לשיח. יש לנו קשרים נהדרים עם גופי התרבות והאמנות. יש בעיר גרעין רחב של קהל הצורך תרבות. בתום כל אירוע אנו מקבלים משוב מחמם לב מהאנשים, שנותן המון כוח להביא ולעסוק בתחום".

ולסיום מה החלום שלך?
"שבעיר אילת יהיה סוף סוף היכל תרבות ראוי, שתהיה בו נגישות לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, חנייה, צגים חשמליים, הכנסת תפאורה בדרך מקצועית. היכל תרבות בבעלות העירייה, בו ניתן יהיה להביא הצגות איכותיות לילדים, סדרת מוסיקה אנדלוסית, סדרת מחול וגלריה לאמנות בלובי. מגיע לתושבים לצפות ולאמנים להופיע בהיכל ראוי".

ירוק בחיים ובנשמה


אשת השנה של אורית ברוד-רונה שפירא גניאל, מנהלת מחלקה לחינוך סביבתי ביחידה האזורית לאיכות הסביבה אילת- אילות.

תמונת כתבה


רונה שפירא היא האחראית על ההטמעה של החינוך לקיימות במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית = מה שאומר במילים פשוטות- שהיא האחראית לכל התהליך הירוק והמבורך שעוברים ילדינו במוסדות החינוך בעיר ולא רק הם, אלא גם המבנים שזוכים לעדנה ופן ירוק
בחרתי ברונה לאשת השנה שלי בזכות התהליך המדהים עליו היא מנצחת בעיר. החינוך לתהליך ירוק, מיחזור והטמעתו בקרב הילדים, מה גם שבכל פעם שאני עוברת ליד בית ספר 'עציון גבר' ורואה את פינת המיחזור או הפינה האקולוגית שלהם, זה פשוט מחמם את הלב. על כל אלו ועוד הרבה מנצחת רונה, בעזרת צוות מדהים ומקצועי הכולל בין השאר את ניב זוהר, קרן מזרחי ועוד אנשים טובים ומקצועיים שעושים את השינוי בנוף ובשיתוף הפעולה עם התלמידים למעורר הערצה.
במסגרת תפקידה מדריכה רונה מורים וגננות ובונה יחד איתן שותפות ומהלכים עירוניים מתוך כוונה להעביר את הידע הלאה. מכוונת, מדריכה ומסייעת לכל מי שרוצה להפוך את המרכז החינוכי שלו למרכז ירוק ובעצם לקבל תו תקן של איכות הסביבה, החל משינוי תודעתי ועד לשינוי הפיזי במבנה. במקביל היא מנצחת על מערכת ענפה וסופר מקצועית במסגרתה מגיעים מדריכים לבתי הספר ומחנכים לקיימות באמצעות מטרות חינוכיות מגוונות.
"השנה בשנת העשור לפעילות בעשיה סביבתית למען הסביבה והגברת המודעות, צורפה לעיר תוכנית 'בית תעשידע' במסגרתה פועלים שלושה קורסים ייחודיים", מעדכנת רונה ומפרטת: "הממציא הצעיר לעולם ירוק ולפיתוח מוצרים ירוקים. השני- מיזם חברתי לשינוי סביבתי- לקחת למשל את מהפכת הקוטג' ולבנות קמפיין לשינוי, אם דרך הפייסבוק, אירועים והפעלות, פשוט הובלת מהלך של שינוי- שמירת הים, שבילי אופניים ועוד. והקורס השלישי- שיווק ופירסום, במהלכם הופכים את הצעירים לאנשי שיווק ופירסום ל"פח החום" – פח לזבל אורגני ועוד. לימוד קמפיין פרסומי כדי להגיע לתושבי העיר. מעבר לזה אנחנו מובילים קורס 'אקוקולנוע' סביבתי לכיתות ט', במהלכו התלמידים צופים בסרטים סביבתיים ומקבלים שיעור דיון דילמה להתחבט בשאלה מה ניתן לעשות בנושא למען הסביבה. אנחנו גם נותנים לכל בי'ס שמורת טבע, כמו פארק הצפרות, יער הולנד, נחל שחמון וכו'. הם יוצאים לשטח, לסייר ולהתחבר לטבע, לחקור ולהכיר את הסביבה הקרובה אלינו. בסוף החודש, עמותת 'לומדים אחרת' יקרינו סרטים תלת-ממדיים אליהם יתלוו חידון ושאלון על משאבי כדור הארץ", היא מספרת וכשרונה מספרת על עשייה ירוקה היא זורחת.

מי את רונה שפירא?
"במקצועי אני מדריכת צלילה וצלמת תת ימית. גדלתי באילת ומה היה לנו באילת אם לא הים המרהיב והטבע. כן, כן, פעם היה סביבנו הרבה טבע ומשם כל התחום הזה רק התפתח אצלי. בהמשך, בארץ ובעולם, פגשתי אנשים שמובילים את נושא החינוך לקיימות אחרת, מאוד התחברתי לתחום, וכשחזרתי לאילת היה לי ברור שזה הכיוון וזה מה שצריך בעיר".
לפני 14 שנה הקימה רונה בעיר את הכיפה האקולוגית, מבנה שאפשר למצוא בו את כל הקשור לקיימות, "כשהרעיון הוא פשוט להראות תחת קורת גג אחת, שאפשר לחוות את החיים שלנו ולהתבסס על הקיימות החל מהפרדת הפסולת ועד להקמת 'גינות אכילות', מחזור רהיטים ועוד", היא אומרת.
איך את מרגישה עם היבחרך לאשת השנה שלי? אני שואלת ורונה, שהיא בדרך כלל צנועה ולא אוהבת לנפנף בעשייה, אומרת בחיוך: "למען המינוף של נושא הקיימות ואיכות הסביבה, אני שמחה. אשמח שדרך הפרסום הזה אצליח להעביר את השינוי, וזה מהלך לא פשוט וקל. הדרישות שלי גבוהות. זה לא מספיק להפריד פסולת, צריך תוכנית עבודה רצינית".

מה היעדים שלך לשנה הבאה?
"אני כבר בתוך היעדים", היא צוחקת, "אני בשאיפה להגדיל את החשיפה בנושא לכמה שיותר ילדים, ולקדם כמה שיותר שינויים בתוך מוסדות החינוך בעיר".

שליחות ושמה- תיירות


איש השנה של רותם ג'קסון- אבי קנדלקר, ממונה לשכת התיירות באילת

תמונת כתבה


כשמדברים על תיירות באילת, אי אפשר שלא להזכיר בנשימה אחת את אבי קנדלקר, נציג משרד התיירות הממשלתית בעיר, ואילתי בכל רמ"ח איבריו, שהפך את עבדותו בתחום התיירות לשליחות לכל דבר. במשך שנים אני מקבלת מאבי אי מיילים מעודכנים על אירועי התרבות בעיר, סרטים, הצגות, פסטיבלים, הופעות וחגיגות שונות, שכן קנדלקר, הוא איש ללא הפסקה המשרת נאמנה את התיירים הנכנסים לעיר והן את התושבים האילתים, ומאמין שבלי שיתוף הפעולה של המקומיים, לא יקרה כאן כלום!!
אבי קנדלקר (47) נשוי לסימה ואבא לשני בנים (8,13), גדל, נולד, התחנך וגידל משפחה והכל באילת. למעשה, הוא הנציג האילתי הראשון של לשכת התיירות שהוא לגמרי אילתי. בוגר בית הספר 'יעלים', תיכון 'גולדווטר', שסיים אפילו את האוניברסיטה שלו באילת. תואר ראשון במדעי ההתנהגות, מנהל עסקים וניהול משאבי אנוש, ועכשיו הוא לומד לתואר שני בממשל ומדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה.
החל משנת 94' הוא משמש כנציג במשרד התיירות הממשלתי באילת, כשאת תפקידו הראשון עשה בתור מבקר שירותי תיירות. בשנת 2008, נכנס לנעלי מנהל הלשכה, ובאותה שנה ממש גם הספיק לקבל את פרס משרד התיירות הארצי על יוזמה, חריצות ופעילות מבורכת. מאז ועד היום הוא לא נח לרגע, לא מחכה לפרסים, אלא פועל נטו מתוך אהבה לעיר, אהבה לשירות והרצון הבלתי נלאה להפוך את אילת למקום טוב יותר, שגם מכניס יותר.

לשמור על 'הפנינה'
"בראש ובראשונה אנחנו לשכת מודיעין לתייר", מסביר אבי על פעילות המשרד, שהוא אחד מתוך ארבעה משרדים הפרושים בארץ, ובו משמשים לצדו עוד ארבעה אנשי צוות. "אנחנו האמא והאבא של התיירים באילת. אצלנו הם מקבלים את המידע שהם צריכים, פונים בשעת מצוקה, משבר, תלונה וכו'. אנחנו מפעילים עמדות מידע וקבלת פנים בבתי מלון, בגבול, בשדה התעופה, בנמל ועוד. אנחנו מפעילים מענה לשעת חירום ומתפקידנו לדאוג לרווחת התיירים ששוהים פה. במקביל אנו עורכים ביקורת שירותי תיירות באתרי תיירות למיניהם, אצל מורי דרך, אתרים ואטרקציות, תשתיות תיירותיות שהמשרד שותף להם ומשקיע בהם- טיילות, חופי רחצה ועוד. התפקיד שלי הוא לדאוג שהתייר שהגיע לאילת יקבל את השירות האיכותי והאנושי ביותר ויצא מפה מרוצה. לצורך העניין אנחנו משקיעים בהון האנושי ועורכים סדנאות שירות לגורמים בענף- בקרי גבול, ביקורת מכס, מפעילי אטרקציות, בתי מלון, לנהגי מוניות ועוד. בסך הכל אנו רוצים לדעת שפרויקט שהושקע בו כסף מטעם משרד התיירות מתוחזק ומושקע כמו שצריך. כל הביקורות והמעקבים נעשים בשיתוף פעולה עם העירייה והגורמים הפעילים.
רק בשלוש השנים האחרונות משרד התיירות הקציב תקציב תלת שנתי לאילת בשווי של 103 מיליון שקלים שנועדו לפיתוח תשתיות. זה נתן את ה'פוש', יחד עם הפינוי של הבסטות והבנייה של השוק המקורה, לטיפול מחודש ושדרוג של הטיילת, רחבת פנינת אילת, אום רשרש, הטיילת סביב המעגנות במרינה, הסקייט פארק והשדרוג בשדרות התמרים. מתפקידנו לדאוג שהעיר תהיה כמה שיותר מזמינה, מתוחזקת ונקייה. בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים אנחנו צריכים להניע את התעשייה הזו כדי למשוך לכאן יותר תיירים. יש כמובן גורמים מעכבים, שאין לנו שליטה עליהם, אבל צריך לדעת לצאת מזה מהר ושכל אחד בתחומו יעשה את המקסימום. הרי זה ענף כלכלי והמטרה שלנו היא להכניס כמה שיותר מטבע חוץ לעיר במקביל לפתח תעסוקה מקומית.

איך אתה מרגיש עם הבחירה שלנו בך כאיש השנה בתיירות?
"אני מופתע, כי אני בסך הכל בן אדם צנוע. לא חשוב לי הפרסום כמו ההתמקדות בעבודה ובעשייה. ללא ספק זהו כבוד גדול עבורי ועבור הצוות שלי, וכמובן למשרד התיירות. מרגש!!!".

מה היעדים שלך לשנה הקרובה?
"להמשיך בשדרוג הטיילת הצפונית, המקום עליו עמדו הבסטות, ולסיים את טיילת פארק הקרח. היעדים היותר גדולים הם להחזיר את תיירות החורף לאילת שנפגעה בטיסות הישירות, בעיקר בגלל המשבר ברוסיה. בעונה הקודמת הגיעו 8-9 טיסות שבועיות מרוסיה והשנה הגיעו בממוצע 2 טיסות שבועיות בלבד. המטרה העיקרית היא להחזיר תיירים ולהכניס יעדים חדשים. עד לפני 10 שנים אף אחד לא האמין שתיירות מרוסיה תגיע לכאן, אבל דברים משתנים. צריך להיות עם ראש פתוח ולהיות פתוחים לשיווק ביעדים חדשים. רק לאחרונה פתח המשרד לשכות במדינות כמו הודו, ברזיל ועוד. מלבד אירופה וארה"ב שהם השווקים המסורתיים שלנו. אנחנו בוחנים דרך להביא לעיר כנסים מחו"ל ולא רק מהארץ. היו כאן לא מזמן כמה משלחות מהודו שהתלהבו מאוד מאילת.
נישה נוספת שאני מגדיר אותה בתור יעד היא הרחבה של רשימת התפוצה המקומית שלי, כדי לשתף את תושבי העיר באירועים ובמה שקורה. לפיכך יצרנו רשימת תפוצה גדולה של אילתים, שמקבלים עדכונים שוטפים על כל מה שקורה בעיר. האילתים הם חלק ממה שקורה פה. הם צורכים תרבות ומשרתים את התיירים, לכן צריך להיות כמה שיותר שיתוף וכמה שיותר מידע יסתובב חופשי. לפיכך כל מי שרוצה להצטרף לרשימת התפוצה מוזמן לשלוח לי מייל או לעשות לנו לייק בפייסבוק ולהתעדכן יחד איתנו בכל מה שקורה כאן, וקורה הרבה!!
הפייסבוק של הלשכה-
Eilatinformation center
avik@tourism.gov.il

אנשי הספורט של השנה- קבוצת ההחלקה האמנותית על הקרח



תמונת כתבה


תמונת כתבה


ללא ספק זו הייתה שנת הפריצה הגדולה של ענף ההחלקה האמנותית על הקרח באילת. מי היה מאמין שדווקא מהנקודה הכי דרומית והכי חמה על מפת ארץ ישראל, ייצאו כוכבי הדור הבא של ההחלקה על הקרח בארץ, וכמו שזה נראה היום, שנתיים בלבד לאחר שהתחילו להחליק, לילדים האילתים, המונחים על ידי מנהלת בית הספר להחלקה, יוליה שייקו, בעלה המאמן סרגיי והמאמנת לריסה, יש עוד הרבה מה להראות בזירת ההחלקה. זה היה כמעט חלום רחוק, שהנהלת האייס מול בעיר הרימה באהבה. היום הנהלת הקניון, יחד עם מאמני קבוצת המחליקים מאילת יכולים לחייך כל הדרך להישגים ולתוצאות. זה בדיוק מה שקורה כשרצון טוב ויד מושטת נפגשים עם מאמנים סופר מקצועיים ועם קבוצה של מתאמנים שחלמו, רוצים ועושים הכל כדי להצליח. באליפות ישראל האחרונה שהתקיימה בחולון לפני שבועיים, קטפו שש הנציגים מאילת שש מדליות- ארבע זהב, כסף אחת וארד אחת. לאליפות בינלאומית בלטביה לפני כחודש וחצי, יצאה משלחת של 19 מתחרים מאילת. אם יוליה קיוותה למדליה אחת והכינה את חבורת הספורטאים לקראת הרמה הגבוהה בתחרות, הרי שגם משם חזרו האילתים עם לא פחות משבע מדליות. החבורה זוכה לליווי צמוד, תמיכה ופרגון מעיריית אילת ומרמי הרשקו, מבעלי ה'אייס מול' שהיום כבר בטוח שיש כאן פוטנציאל ענק. עידן הרשקו, בנו, המשמש כיו"ר המועדון ועמותת 'מיטב' לקידום הספורט באילת, פועל יד ביד עם מנהלת בית הספר להחלקה ותומך בכל צרכיהם. רק טבעי היה שחבורת המחליקים הנחושים, והמצטיינים יבחרו לאנשי השנה שלנו בספורט המקומי. כבוד.



חדשות אילת


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש