פרסומת
דלג

משפחת ארץ עוץ כבשה את העיר

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 12/3/2015 09:50 ● ערב ערב 2697
באי הפנינג פורים של עיריית אילת, על טיילת התיירות, לא נשארו אדישים למשפחת משה, שהגיעה לשטח בתחפושת משפחתית של ארץ עוץ: דורותי, האריה, איש הקש ואיש הפח. כולם פרגנו, החמיאו ולא ויתרו על תמונה למזכרת, והיו גם מי שחשבו שמדובר בחלק מהתוכנית האמנותית. מלכי פורים של השנה הנוכחית, מספרים על השיגעון המשפחתי שאחז בהם לפני ארבע שנים, על הלייקים ואהבת הרחוב, מלינים על שלא הייתה תחרות תחפושות עירונית, וכבר מתכננים את ההפתעה המשפחתית לפורים הבא. ואיך אבא ירון הסכים להזיע בתחפושת איש הפח? "הוא גבר שבגברים, האבא האולטימטיבי, שיעשה כל מה שיעשה טוב לילדים שלו ולאשתו", מפרגנת אודליה
משפחת ארץ עוץ כבשה את העיר

מי שלא ראה את ירון משה, בהווה נהג מונית אילתי מדופלם, בעברו, שחקן כדורגל מוכר במחזותינו, מעביר שעות במסיבת פורים העירונית, על תקן איש הפח מהסיפור 'ארץ עוץ', לא יבין מהי מסירות של אבא. בתלבושת עשוית קרטון, צבועה בצבע כסף, עם פומפה מתנשאת על הראש, גם היא בצבע כסף, איפור כסוף על כל הפנים, כולל אודם בצבע כסף, ואגלי זיעה מבצבצים, הוא שיתף פעולה כמו גדול לאורך כל הזמן הנדרש.
כשמשפחת משה: אמא אודליה, מעצבת שיער, אבא ירון, והילדים שירז (בת 9, כתה ד' ב'צאלים') ואורי (בן 7, כתה א' ב'צאלים') יצאו לדרך בבוקר פורים האהוב עליהם במיוחד בתחפושת משפחתית של ארץ עוץ, אפילו הם לא דמיינו לעצמם לאיזו אהדה הם יזכו בקהל האילתי.
אלא שאז הם הגיעו לטיילת התיירות והאילתים לא נשארו אדישים למחזה. "זה התחיל כבר בדרך עם צפצופי המכוניות והנפנופים", מספרת אודליה בחיוך, "וזה נמשך ברגע שדרכנו על הטיילת. לעבור מרחק של 200 מטר מהחנייה לבמה לקח לנו זמן ארוך, כי בכל צעד התבקשנו לעצור ולהצטלם עם מישהו אחר". והם לא אמרו לאף אחד לא. עם הרבה סבלנות, אהבה ואהדה, משפחת משה שיחקה את המשחק עד הסוף, מצטלמת עם כל החפץ בתמונה. "לא היינו מעיזים לסרב למישהו", מבהירה לי אודליה השבוע. "מה אנחנו סנובים?".

תמונת כתבה
צילום מוטי ביטון


תמונת כתבה
צילום שירלי רוזנס


חביבי הקהל


שיגעון התחפושות המשפחתיות התחיל אצל משפחת משה לפני ארבע שנים. "כל אחד, כולל אותנו ההורים, התחפש למשהו אחר, ויחד הלכנו כמו כל משפחה ממוצעת להצטלם למזכרת בסטודיו לצילום. זה יצא יפה. בשנה שלאחר מכן, הילדים רצו להתחפש לפיראטים. הפעם חשבנו שיהיה נחמד להתחפש יחד איתם לפיראטים וזרמנו, אם כי לא היה קל למצוא תחפושת פיראטים למבוגרים. שוב לא פספסנו צילומי סטודיו וברחוב שכינו להתלהבות של אנשים שאהבו את הרעיון שהתחפשנו כל המשפחה יחד לאותו נושא. בשנה שעברה החלטנו לקחת את הרעיון צעד נוסף קדימה. הייתה זו שירז שזרקה את הרעיון- אמא בואי נתחפש לשוטרים ונעצור את אבא.ואני כמובן בשביל 'להתעלל' בירון אעשה הכל", היא צוחקת. "שירז הייתה קצינה במג"ב, אני הייתי שוטרת כחולת מדים אורי היה איש מוסד וירון כמובן היה האסיר הנמלט שנאלץ לסחוב על עצמו שרשראות".
משפחת משה שנהנתה מאהדת הרחוב, החליטה גם השנה להמשיך ולהפתיע. "לפני כחצי שנה יצא בקולנוע הסרט בחזרה לארץ עוץ", משחזרת אודליה את תחילתו של הרעיון. "ישבנו כולנו בקולנוע ושירז הייתה זו ששוב זרקה את הרעיון- הם ארבעה, אנחנו ארבעה, אז בואו נתחפש למשפחת עוז בפורים. באותו רגע זה נראה כמעט בלתי אפשרי. אבל ישנתי על זה והתחלתי להריץ עניינים".
כמה חודשים לפני פורים אודליה התחילה להתארגן לקראת המטרה. "התחפושת שלי ושל ירון זה עבודת יד, מינימום השקעה כספית. את תחפושת איש הפח של ירון השגתי מבעל של לקוחה שלי שהתחפש לזה בשנה שעברה. כבר כשהעלינו את הרעיון צלצלתי אליה וביקשתי לשמור את התחפושת. אז קצת תיקנתי אותה כי הקרטון התקמט במחסן, צבעתי בכסף וקצת שדרוגים. תחפושת איש הקש שלי זה יוטה, חולצת משבצות מחמי, חומר דמוי קש ששימש לשערות, חמתי הכישרונית עזרה לי ויחד הכנו את הכובע ושערות הקש. התחפושות של הילדים זה כבר הצריך תופרת מקצועית. נעזרתי בשוש דה סילבה המלכה, שתפרה לאורי תחפושת של אריה, אוברול מדהים עם רעמה ושירז הייתה דורותי היפה. עברנו תהליך של מדידות ותפירה עד לקבלת התוצאה המדהימה. לשמחתי 'קסטרו' יצאה כאילו לכבודי דווקא השנה עם ליין של נעלי בובה לילדות בצבע אדום, בדיוק מה שהייתי חייבת לתחפושת של דורתי, כך שבסופו של דבר הכל יצא מושלם, ושתביני אני לא מתפשרת על כלום, אם זה לא בדיוק כמו שרציתי אני לא ממשיכה הלאה, ככה למשל היה עם החמנית שהיתה לי על הכובע, לא התפשרתי עד שמצאתי את החמנית בגודל שרציתי. אבל בסוף הכל יצא לשביעות רצוני", היא צוחקת.
וההשקעה השתלמה. מעל 500 לייקים בפייסבוק, 115 תגובות אוהדות, ובהפנינג העירוני על הטיילת, הפכה משפחת משה לחביבי הקהל. כולם רצו לגעת, להסתכל, להצטלם והם זרמו בכיף. "בכלל, חג פורים הוא חג מיוחד אצלנו בבית", מספרת אודליה. "אם ביום יום אנחנו הורים מאוד מחנכים וקפדניים, בפורים אנחנו שוברים דיסטנס עם הילדים. זה יום של כיף שכמעט הכל מותר בו. שנינו עצמאיים ומרשים לעצמנו ביום הזה לנתק טלפונים ולהיות לגמרי עם הילדים. אנחנו מתחילים בצילומי סטודיו, מנסים בכל שנה ללכת לצלם אחר, כדי לפרגן לכל הצלמים המוכשרים שיש בעיר, ממשיכים באירוע העירוני, גלידה, סרט, ארוחת ערב במסעדה, כיף של ממש. ככה בכל שנה ואין פלא שהילדים מחכים ליום הזה וליום ההולדת שלהם יותר מלכל יום בשנה".
רק על דבר אחד בהפנינג העירוני אודליה מצרה- "שלא הייתה תחרות תחפושות. מי היה מאמין? ראינו שם תחפושות יפות, מושקעות ובלי תחרות תחפושות למה שאנשים ימשיכו להשקיע? אני קוראת לראש העירייה לא לוותר על זה בפעם הבאה ואז הוא יגלה שיותר ויותר תושבים יעזו ויתחפשו".

תמונת כתבה
צילום שרלי רוזנס


תמונת כתבה
צילום אורי רון


גברת 'סאן שיין'


אני מנסה לרדת לשורש רעיון התחפושת המשותפת, ומגלה שיש משהו איי שם בעבר.
"10 שנים אמא שלי חיפשה אותי לשמש, עד שהתחפושת כבר הייתה קצרה לי בידיים. נו, בת לאמא גרושה שצריכה לחפש חמישה ילדים, זה לא פשוט וקל ומבינים את המצב. בבית כבר קראו לי 'סאן שיין' היא צוחקת. אז אולי יש לי קצת תסביך ילדות שאני כבוגרת מנסה לכסות. ירון לעומתי לא היה מהמתחפשים בכלל. חמותי אמרה לי- סוף סוף הגיעה האשה שגרמה לבן שלי להתחפש, והיא דווקא יצירתית, תופרת, אבל לא הצליחה לשכנע אותו לעשות את זה. פעם אחת הוא התחפש בילדות לגמד, זכה בפרס על התחפושת ופרש בשיא. מאז זה נפסק אצלו".

אז איך בכל זאת הצלחת לשכנע אותו?
"ירון הוא גם טיפוס של גבר גבר. מה פתאום שהוא יתחפש, ישתטה. חברים שלו אומרים לו היום- "תראה מה אשתך עשתה לך"... ירון הוא הבעל האידיאלי. הוא יעשה בשבילי ובשביל הילדים הכל, סימן קריאה. הוא סבל בתחפושת, הזיע ואני אומרת לו- מאמי, אתה רוצה לשתות, רוצה לוותר? אבל הוא היה בהיי ולא הרגיש כלום. רק כשהורדנו את התחפושת לפני הכניסה לרכב, כי איך הוא יכול לנהוג ככה, הוא הבין כמה היה לו חם בפנים. אני קוראת בהזדמנות הזו לכל הגברים בעיר לזרום בפורים עם האשה והילדים. זה משתלם אחר כך...וזה בהחלט השתלם לו...בסוף היום"... היא צוחקת.
ומסבירה: "זו חוויה משפחתית עצומה. תאמיני לי שלוקח לילדים כמה חודשים להירגע. אחרי הכל לא בכל יום אתה מוצא את עצמך סלב בעיר. וכשהם כבר מפסיקים להתרגש מזה, מתחילים לחשוב על פורים הבא. אנ ירוצה שכשהילדים שלי יגדלו", היא אומרת בהתרגשות ובעיניים מבריקות, "הם יוכלו לספר- אמא ואבא שלי עשו הכל עבורנו בפורים רק כדי שיהיה לנו באמת שמח".

בכל שנה אתם מעלים את הרף, זה לא מלחיץ קצת לקראת השנה הבאה?
"האמת היא שאנשים כבר אומרים לנו שהם מחכים לראות איך נפתיע בשנה הבאה, וכן, זה קצת מלחיץ. מישהי רשמה לי- "הרף עלה, מצפה לשנה הבאה"...אז כן, כבר יש לי רעיון. תני לי לישון על זה קצת ולחשוב איך מתרגמים את זה וחוץ מזה, פורים רק עכשיו הסתיים", היא צוחקת, "יש לנו עוד זמן, לא?".

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש