פרסומת
דלג

הג'ינג'ית של החבורה איננה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 22/7/2015 15:44 ● ערב ערב 2716
כמעט ארבע שנים נלחמה רותם בן עמי פוקס, בת אילת במחלת הסרטן. למרות שהמחלה ידעה עליות וגם ירידות, האמינו רותם וחברותיה הטובות שהיא תנצח את המחלה, שלא הוגדרה כ'אלימה'. אלא שבחודש האחרון חלה הידרדרות במצבה. ביום שישי השבוע הובאה רותם למנוחות באילת, העיר האהובה שלה, כשמאות מתושבי העיר מלווים אותה בדרכה האחרונה. "אנחנו לא מאמינות שזה סוף הסיפר", מתקשות חברותיה של רותם להאמין ומספרות על הג'ינג'ית של החבורה, בעלת הלב הענק, שארגנה תמיד הכל וליכדה את כולם סביבה
הג'ינג'ית של החבורה איננה

"לפני כארבע שנים יצאנו יחד איתך למלחמה. היינו בטוחות שננצח. היום אנחנו עומדות בפנייך ורוצות להתנצל על כך שלא הצלחנו להצילך. אומרים שאין דבר קרוב יותר ממשפחה, אך במקרה שלך נדמה שהחברות חזקה מהכל- ואפילו מקשר דם". מתוך הספד שקראה גלית, חברתה של רותם ז"ל מעל קברה הרענן.
לפני שלוש שנים ושמונה חודשים התגלתה מחלת הסרטן בגופה של רותם. זה קרה זמן קצר לאחר לידת בנה. היו אלו כאבים חזקים בגב ששלחו את רותם לסדרת בדיקות ואבחונים, שבמהלכן התגלה הרע מכל- כי מדובר בגרורות של מחלת הסרטן שלא התגלתה קודם. מרגע זה יצאו רותם, בעלה וקבוצת החברים הטובים שלהם למלחמה עיקשת במחלה. חבורה של שמונה זוגות שהכירו עוד מימי בית הספר העליזים באילת, שהפכו לאחד. לחבורה מגובשת, שחגגה יחד, שמחה יחד, ועשתה כמעט הכל יחד, כשמעל כולם מנצחת רותם- הג'ינגי'ת של החבורה.
"יצרת באמצעות אופייך המיוחד חבורה שצועדת יחד. לימדת את כולנו מהי חברות, איך חברים אוהבים. קיבלת כל אחד מאיתנו בדיוק כמו שהוא, לא ניסית לשנות או לבקר, פשוט אהבת אותנו בדיוק כמו שאנחנו. פישרת, גישרת, הרגעת, העיקר שנהייה חברים טובים אחד לשני. היית לכל אחת מאיתנו וגם לגברים שלנו, אשת סוד, וידענו שממך נקבל את העצה הכי אמיתית ונכונה. בכל משבר, התלבטות ואושר גדול, היית איתנו ולחשת באזננו מילים שהיו מיועדות לנו בלבד". (מתוך ההספד של גלית).

תמונת כתבה


לוחמת עיקשת


למרות המחלה רותם לא הרימה ידיים. החברות מספרות איך נלחמה בעקשנות ובגבורה במלחמה בזמן שהיא מטפלת בילד בן יומו ובביתה שהייתה אז בת כעשר. "לאורך כל התקופה הזו הרופאים נתנו לה אמונה ואמרו שהמחלה לא אלימה", מספרות השבוע החברות. "רותם הייתה חזקה. היא תמיד ביקשה שיגידו לה את האמת ורק את האמת לגבי מצבה. היא הייתה גיבורה אמיתית וכולנו יחד היינו משוכנעים שהיא תצליח לנצח. לאורך התקופה ידעה המחלה עליות וירידות. היו תקופות שהיינו בטוחות שהנה זהו זה רותם חזרה להיות שלנו". גם המעבר של המשפחה לבאר אורה לפני כשלוש שנים לא פגע בקשר ההדוק שבין החבורה. נהפוך הוא, עוד שתיים מחברותיה רכשו מגרשים שכנים ויחד הן בנו בית זו ליד זו. "היום הן צריכות להסתכל על הבית ולדעת שרותם כבר לא תצא אליהן משם".
"היית הקברניט שלנו והיום אנחנו נמצאים בתוך ספינה טובעת. רותם שלנו, את היית אחות לבכות על כתפה, כל עצב שלנו הפך לעצב שלך. חברה לאין ספור בילויים, טיולים, סופי שבוע מטורפים של בנות, ערבי שישי וחגים. בקיצור- עשינו חיים משוגעים". (מתוך ההספד).
אלא שבתקופה האחרונה חלה הידרדרות במצבה. "לפני כחודשיים נסענו למושב צופר לסוף שבוע של זוגות", מספרות החברות הטובות. "רותם כבר הייתה במצב לא טוב. עשינו הרבה שמח, אבל בחדרי חדרים כולנו בכינו".
מתוך ההספד: "למרות הקושי והכאב שחווית, לרגע לא הרפת והמשכת ביכולתך המדהימה לדאוג לנו. בחודשים האחרונים מצבך הידרדר. בכינו בשקט ואלייך תמיד הגענו שמחות ומחוייכות למרות שהלב בכה. ניסינו לשמח אותך ולנטוע בך תקווה וכוחות- ואנחנו מקוות שהצלחנו. ידענו שאת עומדת בפני מלחמה קשה אבל לא האמנו לאורך כל הדרך שככה זה יגמר".
החברות מספרות שלפני כשנה, עמית, חברת ילדות של רותם, נפטרה גם היא מהמחלה הארורה. "רותם לקחה את זה מאוד קשה. היא חזרה במיוחד להלוויה ולמרות הכאב והעצב היא עצמה המשיכה להיות חזקה. מה עבר עליה בפנים, אף אחד לא ממש ידע, אבל היא הצליחה לשדר לכולנו עסקים כרגיל. מצד אחד היא תמיד הייתה ריאלית ואמרה לנו- שעון החול שלי ממשיך לתקתק", הן מספרות, "מצד שני היא גם מאוד האמינה שתנצח".
אני שואלת את החברות אם הקשר ההדוק ביניהן יישמר גם אחרי רותם והן ממהרות להשיב: "החבורה תמשיך להיות חזקה ותמשיך להיות יחד. המוות של רותם יאחד אותנו אפילו יותר כי ברור לכולנו שזה מה שהיא הייתה רוצה שיקרה".

מה מוות בגיל כזה גרם לכן?
"זה מעלה המון שאלות על החיים, זה גורם להתפכחות ולהבנה שהחיים הם לא לנצח. חיים פעם אחת זו לא סתם אמירה בסיטואציה כזו. אז נכון, כולנו ממשיכות לחיות, אבל המון עצב נכנס לך פתאום לחיים השמחים שהיו עם רותם".
מתוך ההספד: "לעולם לא נשכח אותך. נמשיך לנצח לחשוב מה היית אומרת, מה היית מייעצת ומה היית עושה אם...אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל נדמה שבמקרה שלנו, שלך, הזמן רק יגדיל את תחושת הכאב ויגרום לנו להתגעגע אליך בכל יום ביומו".
בת 43 הייתה רותם במותה. היא השאירה מאחוריה את שחף בעלה האוהב, שני ילדים והורים ליאורה ועמוס פוקס מוותיקי העיר אילת. יהי זכרה ברוך.

הספד של אב


עמוס פוקס מוותיקי אילת מספיד את ביתו רותם ז"ל
"רותם ילדת הזהב שלי איננה.
ארבעים ושלוש שנים חלפו מאז זיכית אותי רותם, בזכות המיוחדת כל כך, להיות אבא שלך.
בשלוש וחצי השנים האחרונות ליוויתי אותך בדרך היסורים שנכפתה עליך. חשבתי שאני מ כיר אותך הייטב, יודע את התכונות הנפלאות שלך, ולא ידעתי עד כמה את נדירה".
מרגע היוודע לך דבר מחלתך החלטת לא לוותר. לחמת בכל דרך אפשרית, השארת את כל הרופאים שטיפלנו בך, ואותנו בני משפחתך, משתאים ונפעמים מעוצמתך האדירה.
ההיגיון הצרוף והחכמה הובילו אותך לאורך הדרך. בכל מפגש עם הרופאים ביקשת באומץ בל יתואר, כי יציבו בפניך את העובדות האמיתיות כפי שהן. לא חמלת על עצמך, היית נחושה לא להכביד, לא להטריד אף אחד, להתמודד בכל יום מחדש ולחשב מסלול בהתאם לאירועים. בכל שלב ידעת מה עומד בפנייך והובלת את כולנו אחרייך כפי שרצית.
רותם אהובה שלי, מי שזכה להיות במחיצתך, קיבל שיעור לחיים על חברות שהיא ערך עליון. על המשפחה המלוכדת סביבך, על רוחב ליבך ונדיבותך, על אהבת האדם באשר הוא אדם, על חוש ההומור המשגע שלך שהדביק את כולנו ברוח של צחוק. במחיצתך לא היה רגע של שעמום, על המשמעת העצמית שלך ואהבתך לסדר וכושר הארגון המופלא שלך, על האופטימיות שהרעפת על כולנו, גם כשבשורות רעות חדרו לעולמנו.
בכל פעם שהגעת לבית החולים, התקבלת באהבה השמורה רק ליחיד סגולה, אני מעז לומר- 'כבוד מלאכים', כי את כל כך לא בענייני מלכות. את היית יותר מיחידת סגולה, נושכת שפתיים ומתקדמת מטיפול לטיפול, מניסוי אחד לשני, לא מוותרת, גם כשהרופאים נואשו, את המשכת להוביל לעוד אפשרות, לעוד תוכנית חדשה והכל בדעה צלולה, במחשבה מעמיקה, ברצון להיות עוד עם ילדיך הצעירים ולתת להם תחושה של בית ומשפחה המתנהלים כסדרם למרות הקושי העצום.
רותם שלי, היית לי ולכולנו מופת באישיותך, בדרך התנהגותך, ברצונותייך הצנועים, באהבה שהענקת לנו ללא גבול.
הפרידה ממך קורעת את ליבנו, לא כך חשבנו שיתנהלו חיי משפחתנו. הגורל המר הידפק על דלתנו וגזל אותך באביב חייך מאיתנו.
עטפנו אותך באהבה ולא משנו מך לרגע, רצינו רק להיות איתך ולהקל עליך ואת כל כך הערכת את האהבה הזאת. פעמים רבות אמרת כי כל אחד עסוק בענייניו ובחייו, וזה כלל לא מובן מאליו שמזיזים הצידה את כל ההתחייבויות ומתייצבים לצידך לאורך כל התקופה הקשה....
היום תם מסע היסורים הקשה שלך רותם ילדתי האהובה. נוח בשלום.
אנחנו נחבק אל ליבנו את שחף, גל שניר ונעשה הכל להעניק להם חיים ראויים, כפי שאת היית בוחרת למענם".

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש