פרסומת
דלג

זקוקים לסיוע

מאת: עומר יפרח ● 23/7/2015 07:54 ● ערב ערב 2716
בועז דן ושי פיטקובסקי, מייסדי התיאטרון האילתי, אלעד' מספרים ל'ערב ערב' על הקשיים בשמירה על הפרויקט: "התקציבים מגיעים מעיריית אילת וממועצה האזורית 'חבל אילות', אבל זה לא מספיק. אנחנו שואפים שיהיה לנו אולם משלנו להצגות, כמו בכל מקום אחר בארץ. הרצון שלנו הוא להציג לפחות פעמיים בחודש אבל זה לא קורה, כי קשה מאוד לייצר הצגות בתנאים הנוכחיים. מגיע לעיר כמו אילת תיאטרון איכותי"
זקוקים לסיוע

בועז דן הוא בן קיבוץ אילות, למד מוזיקה באילת ופנה לכמה שנים של לימודים בסמינר הקיבוצים. מאוחר יותר הגיע לתיאטרון הרצליה והגשים את חלומו להופיע על במות ברחבי בארץ. בשנה האחרונה ייסד את 'תיאטרון אלעד' (על שם אחיו המנוח, ע.י). "כשחקן תיאטרון שמגיע מאילת, קשה מאוד להצליח", אומר בועז, "אנחנו מתחרים בשחקנים שלומדים ב'תלמה ילין' ועם המורים הכי טובים בארץ למשחק. אנחנו צריכים להגיע מאילת עד המרכז ולהתחרות על מקומות שמקבלים בשנה 20-25 שחקנים מתוך אלפים. זה טירוף. ילד אילתי היום צריך לעשות מאמצים רבים. אני אהיה זה שישנה את זה".

תמונת כתבה


"הרעיון להקים תיאטרון מתגלגל כבר שנתיים עם דנה יצחקי שמשחקת ב'קאמרי'", מסביר בועז. "הפרויקט הוצג לראש העירייה, והוא מינה את ד"ר דרורי דניאל (ראש מינהל שח"ק, ע.י) מטעם העירייה. הם קפצו על הרעיון ושניהם תומכים בנו מאוד. התקציבים מגיעים מעיריית אילת וממועצה האזורית 'חבל אילות'. לצערי זה לא מספיק. אחד התנאים בכדי להיות מתוקצבים על ידי המדינה זה לעמוד בעצמאות ארבע שנים. זה אומנם קשה אבל אני מאמין שלבסוף נצליח. הלוואי והתיאטרון יהיה מקום שכל ילד אילתי יסתכל וירצה לשחק על הבמה שלו ביום מן הימים".

"רוצה שהילדים יישארו כאן"


לבועז חשוב מאוד, שהתיאטרון יהיה חלק בלתי נפרד מהתרבות. התרבות הזו שייכת לכל הגילאים, ומתחילה מגיל צעיר. "התיאטרון מביא קהילה", הוא אומר, "וכרגע, בטווח הקצר, המטרה להביא את אנשי המקצוע לדרום, לטובת ייצור חוגים והקמת בסיס תיאטרלי. השחקנים שאנחנו מביאים משחקים ב-'בימה' שש-שבע הצגות במקביל, ורגילים לפורמט מסוים, ולכן זה מדליק אותם מאוד לבוא וליצור כאן. התיאטרון שלנו יהיה מיוחד, צעיר ונועז יותר, פחות מסחרי ופחות מחויב לחוקי התיאטראות הגדולים. באילת יש איכות חיים אחרת מכל מקום אחר, והיא נורא קורצת. עד לאחרונה היינו שני שחקנים, אך השנה נצרף עוד ארבעה חדשים. ההתרחבות הזו משמעותית. וזאת רק ההתחלה, כי המטרה האמיתית היא לייצר שחקנים אילתיים מקצועיים, שיהוו שלד לתיאטרון. נכון להיום, מלבדי, אף אחד מהשחקנים אינו אילתי, ואנחנו מעוניינים מאוד לשנות את זה. השנה למשל, ביימנו הצגה לסיום כיתות י"ב בביה"ס 'רבין', וגילינו ילדים כישרוניים בטירוף. אנחנו בקשר איתם שילכו ללמוד משחק, בתקווה שיחזרו אלינו ויקימו אתנו את התיאטרון. ילדים כבר החלו לחלום על התיאטרון באילת ועל הופעות מול הקהילה. השנה אנחנו עתידים לפתוח מגמה שבסופה בגרות, אליה יוכלו להצטרף כל תלמידי העיר שמעוניינים להיות שחקני תיאטרון. עדיין לא ידוע המיקום וגודל הכיתה אבל ישנם מספיק נרשמים וזה יפתח בשנת הלימוד הקרובה. אני מקווה שכבר בשנה-שנתיים הקרובות יהיה בית ספר מקומי למשחק. אני רוצה שהילדים הכישרוניים יישארו כאן, שלא יעזבו למקומות אחרים כמו שאני נאלצתי לעשות. אני מאמין בהצלחת הפרויקט הזה. גדלתי בעיר הזאת, ואני יודע עד כמה הדרך קשה להגשמת היעד במציאות של היום. זה מרגש להקים משהו חדש, להיות שותף לשינוי, להיות זה שדוחף קדימה פרויקט, להיות זה שבוחר את החומר, להיות מי שמעצב את זהות התיאטרון".

"ממשיכים לייצר למרות הקושי"


"כרגע אין לנו מקום קבוע", מספר בועז. "חזרות אנחנו עושים ביטבתה ואת ההצגות בדרך כלל בבית 'פיליפ מוריי'. אנחנו שואפים שיהיה לנו אולם משלנו להצגות, כמו בכל מקום אחר בארץ. הרצון שלנו הוא להציג לפחות פעמיים בחודש אבל זה לא קורה, כי קשה מאוד לייצר הצגות בתנאים הנוכחיים. ממשיכים לייצר למרות הקושי, כי עד היום התגובות של הקהל, התמיכה המקומית, הכול היה נהדר. ואין לזה תחליף. בפורים, לדוגמא, עשינו הצגות ילדים. לפני ההצגות חישבנו ואמרנו לעצמנו, שאם יגיעו מאתיים צופים אנחנו ממש נשמח, כי רק התחלנו את הפרויקט ולאט לאט נגדל בעתיד. הגיעו אלף איש. עשינו שלוש הצגות רצוף וזה היה אדיר. האולם היה מלא שלוש פעמים רצוף. הפידבקים היו מדהימים. הצגנו כבר שתי הצגות ילדים והצגת מבוגרים אחת, ולכולן הצליחו: 'הרפתקה בקרקס' - זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר לילדים (לגיל הרך, ע.י), 'אבא בורח עם הקרקס', לפי סיפור של אתגר קרת- זכה בשלושה פרסים בפסטיבל חיפה. הצגת המבוגרים, למרות שאני לא אוהב לקרוא לזה 'מבוגרים' כי בעיקר בני נוער באים לראות אותה, זו ההצגה של מאור זגורי (שיצר את תוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זגורי אימפריה', ע.י) בשם '25'. היא פתחה את הקמת התיאטרון. מאור עד היום מקדם את ההצגה, ומנסה לעזור לנו בכל דבר שיווקי שאנחנו צריכים".

לבועז יש תקוות גדולות והוא רואה את העתיד מוצלח וורוד יותר מההווה. גם בטווח הקצר וגם בארוך. "בעתיד, כשיהיה תיאטרון באילת, הקהל יוכל לזהות את השחקנים שלו, לזהות שהם יצאו מתוכו. אנחנו רוצים שתהיה שותפות, תחושת שייכות. רוצים להגיע למצב שבן אדם שייצפה בהצגת ילדים ויראה שחקן משחק חתול, נניח, ואז ילך להצגת מבוגרים ויראה את אותו שחקן שמשחק עתה אבא, גם יזהה אותו וידע להצביע שזה אותו השחקן. השאיפה היא לייצר מצב שבו התיאטרון שייך לקהילה בצורה שלמה. בעוד חמש שנים, אני מדמיין את התיאטרון עם אולם ראוי, שלפחות בכל שבוע מתקיימות בו כשלוש-ארבע הצגות. הצגות ילדים, ערב שירה, הצגות מבוגרים, קומדיות, דרמות, הכול. אנחנו מקווים מאוד שבשלושת החודשים הקרובים, עם ההצגות, ימשיכו להגיע אנשים ויוכיחו כי יש מקום לתיאטרון בעיר. ככל שתהיה היענות ככה גם יהיו יותר הצגות. התקווה היא שבשנה הקרובה נרוץ עם הצגת ילדים ושתי הצגות מבוגרים חדשות. בגלל כל המטרות האלו פנינו לבמאי שי פיטובסקי. שי ניהל את קבוצת 'צעירי הבימה' בשבע השנים האחרונות, במאי מאוד מוערך בארץ, זכה בפרסים, יש לו הצגות שרצות בכל העולם. יש הצגות שלו שכבר הוצגו אצלנו, אבל עכשיו הוא עובר לאילת, ממש להתגורר כאן, וזה שינוי משמעותי. ההצטרפות של שי גרמה לתעשייה לשמוע עלינו, והדברים נהיים קצת יותר קלים עבורנו. זה טירוף שהוא בא אילנו, כי אנשי מקצוע לא עוזבים מקום שהם מצליחים בו לטובת תיאטרון שרק נוצר. זה מבחינתי מהפך כי בשנה הראשונה הייתי צריך לשכנע אנשים שיבואו לכאן, להתאמץ. פתאום אנשים עומדים בתור לאודישנים, רוצים להיות חלק מהתיאטרון. היחס אלינו טיפה יותר חם ומעוניינים מעט לעזור. בינואר אנחנו כבר עתידים להיות במתכונת מלאה עם שי, שיביים וירכיב את ההצגות כראות עיניו".

"אפשר לפתח יצירה מקומית"


שי פיטובסקי למד ארבע שנים בימוי והוראה בסמינר הקיבוצים, וסיים לפני כשבע שנים. מאז הוא מביים וכותב תחת קבוצת הצעירים של 'הבימה' ואחראי להצגות 'התקלה', 'החותם', 'ארץ חדשה', ולעוד הצגות רבות וטובות. בשנים האחרונות אני יוצר במרכז והגעתי לאילת לעשות שינוי", אומר שי. "אני גר בהרצליה, מסיים הפקה ב'הבימה', ומאוקטובר אהיה קבוע באילת. אני מגיע כי התחברתי להרבה רעיונות בעיר, המקום ממש קרא לי לעזור לו, הקסם המיוחד שיש פה השפיע עליי. רציתי לעשות תיאטרון שונה, להקים קבוצה עצמאית, שיכולה לחקור את התיאטרון, לפגוש את האוכלוסייה בצורה אחרת וישירה יותר. מבחינתי אילת, והערבה, אלו חיים אחרים, רמה אחרת וצורה אחרת. אני לא עומד לעבוד על קו אילת-ת"א, אלא ממש עובר לכאן עם המשפחה, עם שלושת ילדיי. אנחנו כבר עושים אודישנים לשחקנים שיעברו לפה ויעשו תיאטרון, לפחות בשלב הראשוני, ויש ביקוש נורא גדול. ואני כלל לא מדבר רק על שחקנים חדשים, אלא גם על אחרים ומאוד ותיקים שמוכנים להעתיק את החיים שלהם, כמוני, לאילת. אני אישית מסתכל קדימה, לעתיד, לאורך זמן. ברגע שתיווצר הקבוצה גם ייווצר התיאטרון והקשר עם הקהל יתחזק".

לשי גם חשוב להבהיר שדברים כאלו לוקחים זמן, וצריך גם סבלנות. "אסור לשכוח שתיאטרון היא עבודה מתמשכת, יום יומית, לאורך חודשים. הצפי הראשוני שלי זה שנעשה שלוש הפקות בשנה, והתדירות תלויה בקהל. הצלחה בבניית קשר טוב עם הקהילה שווה יהיו יותר הצגות. זה יעזור לנו בשאיפות הגדולות יותר, שהן להקים או לשפץ מקום קבוע לתיאטרון. זה יבוא עם הזמן, כשהתיאטרון יהיה פעיל יותר. אני מאוד מעוניין שיהיו כאן ריבוי חוגים, ריבוי הפעלות, עבודה עם הנוער, מגמות תיאטרון, אולי בית ספר למשחק. הלוואי ונעשה תיאטרון שאינו תלוי קהל אלא גם תלוי איכות. העבודה כאן רבה אבל לטעמי התנאים פה טובים. כאן לא צריך כל הזמן לרדוף בלחץ אחרי החלום, אלא להגשים אותו בסבלנות בריאה. אלו ממש תנאי מעבדה. אין סיבה שהפרויקט כאן לא יצליח. אילת היא עיר גדולה, מעניינת, מרכזית. מגיע לעיר כמו אילת תיאטרון איכותי. לא תמיד ההצגות שמגיעות לאזור הן הכי מיוחדות או מעניינות, ואפשר לפתח יצירה מקומית. אפשר לכתוב, לגדל שחקנים אילתים, ומכלול שלם של פעולות שיתאימו לצופים המקומיים ולמהות העיר. חשוב מאוד שתהיה לעיר האותנטיות שלה".

ובקריאה כזאת אי אפשר שלא ללכת לתיאטרון ולצפות, כאשר ההצגה הראשונה, 'הרפתקה בקרקס' (לילדים, ע.י) תתקיים בשני באוגוסט ותפתח את סיבוב ההצגות לשנה הקרובה.

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש