פרסומת
דלג

זה שיר פרידה

מאת: רותם ג'קסון ● ● ערב ערב 2172
אחרי 18 שנה בתפקיד יו"ר התאחדות המלונות. נפרדו מדקס במחווה מדהימה לאיש היקר. במלון ה'רויאל-ביץ'' מסיבת ההפתעה המוצלחת ביותר בכל תולדותיה של העיר אילת. כולם היו שם...
זה שיר פרידה

כ- 250 איש המתינו דרוכים בציפייה אלגנטית, כיאה לבני המעמד המלונאי, לכניסתו של האיש שהצעיד את אילת קדימה בשמונה עשרה השנים האחרונות.
בעודם ממתינים במיטב מחלצותיהם, נהנו האורחים מ'בופה' עשיר ורב-גוני של מטעמים אקסלוסיביים ברוח האירוע והאווירה. כולם היו שם: כל בעלי ומנהלי המלונות ורשתות המלונות, כל פרנסי העיר המכובדים לרבות ראש העיר ואשתו, עמיתים וחברים למקצוע ולחיים, לרבות פפושדו המפורסם, שהצליח לגנוב את ההצגה עם זוגתו הצעירה.ואפילו נבחרת שלמה של חברים חיפאים מהעבר הרחוק של ילדותו.
ניגוני הנוסטלגיה נשמעו מכל עבר: דור המייסדים של אילת התרפק בעונג על אילת הישנה והטובה, חברי הילדות נזכרו איך דקס היה שר ב'צמד הרעים' על בימות העצמאות בחיפה, הקולגות סיפרו על מעלליו של דקס בתחום התיירות והיין נשפך כנהר על פלגי מים.

תשמור לו פינה חמה בלב


כשדקס ירד במדרגות מלווה באשתו היפה, אביבה ובבנו ונכדתו, הוא לא האמין למראה עיניו, שהספיקו להרטב בינתיים. "הוא הרגיש שמתכננים לו משהו", סיפר צחי דקל, הבן שהגיע מאנגליה, לכבוד המאורע, "אבל הוא חשב שיהיו עשרים איש קרובים, הוא לא ציפה לקבלת פנים כזו". אבל נראה היה שאהרון דקל, האיש שהספיק לחוות בחייו כמות אירועים וקבלות פנים שמספיקות לחיים שלמים, התנהל ברוגע וב'פסון' אופיני. באצילות מתבקשת הוא עבר בין האורחים ודאג לחבק ולנשק כל אחד מהם בהתרגשות ואהבה. ציגי פרופר, משנה למנכ"ל ההתאחדות והצמודה הפורמלית של דקס בעשרים השנה האחרונות במקצוע, לא עמדה בהתרגשות ופרצה בבכי: "אני לא יכולה לדמיין את החיים בהתאחדות בלי דקס", אמרה תוך שהיא מנגבת את הדמעות, "אני עוד לא מרגישה את זה כי הוא עוד איתי, אני ממשיכה להתייעץ איתו. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב בשבילו למרות שלעבוד איתו זה לא היה הדבר הכי פשוט בעולם. הבן אדם פדנט ופרפקציוניסט. אבל הוא מורי ורבי וכל חיי אני אוקיר לו על כך".

חיים שכאלה


כשנכנסו המוזמנים לאולם, הופתעו לראות את משה טימור כמנחה הערב ואת חנן יובל, שסיפק את הקטע האמנתי וסחף את כולם לשירה בציבור עם שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. התוכנית האמנתית, אותה הפיקו אנשי ההתאחדות: יפה כהן, ציגי פרופר ויוסי אני, סחפה את כולם אל מרבדי החיים של דקס וכמו שקורה בדרך כלל ב'חיים שכאלה', הסודות מהעבר נחשפים וכשהם טובים ומפתיעים כמו במקרה של דקס, מתעוררות מיד תחושות של הערכה מחודשת כלפי אותו אדם. תמונות וסרטים מעברו הרחוק הוקרנו על המסך, בהם נראה דקס הצעיר כשהוא חטוב, שזוף ומסוקס חוגג בחוף של רפי נלסון, עובד בתור מסגר, מזמר על בימות עירוניות, סועד במסעדות גורמה כחלק מהג'וב היוקרתי ובעיקר נהנה מהחיים הטובים.
=מי ראש העיר של סלוניקי? למלצרים שעבדו באותו ערב, היתה רק משימה אחת, והיא למלא את כוסות האורחים ביין וב'אוזו' עד כדי כך, שאחרי כך וכך כוסות אוזו, לכמה בקהל נדמה היה שמאיר יצחק הלוי הוא ראש העיר של סלוניקי... האירוע המכובד, כך נדמה, לא רק שחימם את ליבו של דקס, אלא עסק בקירוב לבבותיהם של כל האורחים. בעוד ינקול זבירין, הדוקטור, התחבק ושר עם חנן יובל, ובעוד פפו התלטף בפומבי עם חברתו הדוגמנית, השיקו חמדה הופמן, מנהלת רשת 'רימונים' ואלי ורטר כוסות 'אוזו' בזה אחר זה. "דקס הוא האחד והיחיד", אמרה חמדה מחויכת מאוזן לאוזן, "אף אחד לא יכול למלא את מקומו ולהתחרות עם אהבתו לעיר אילת, באכפתיות ובבולדוזריות הבלתי נלאית. הוא עובר קירות וגאיות ומרסק הרים בדרך. למרות שכביכול נפרדים ממנו, הוא לעולם לא ירפה וימשיך בדרך שלו, הוא לא מסוגל אחרת. הוא ימשיך לטפל במלונות באילת מבחוץ למרות שהוא נוטש, הוא היחיד שמסוגל לעשות זאת. דקס הוא איש עם כריזמה- לכל מקום שהוא נכנס, הוא מהמם את כולם, הוא יכול לבוא לקלינטון לבקש משהו, והוא יקבל כל מה שהוא רוצה, הוא אישיות מדהימה".
תמונת כתבה


מעביר את השרביט


אחרי שעלו האורחים בזה אחר זה לברך אותו, תפס דקס את המיקרופון וסיכם את הערב: "18 שנה זה הרבה זמן. עשיתי כמיטב יכולתי להצעיד את ההתאחדות ואת אילת קדימה. הערכתי את המלונאים, ידעתי שצריך לשרת אותם ועשיתי זאת. החלטתי לסיים כי הרגשתי שאני כבר לא יכול לקום בבוקר ולהלחם, לקום בבוקר ושוב לנסוע. זהו אני גומר, החלטתי לסיים ולתת להתאחדות להעביר את השרביט הלאה.
אני לא לבד היום, אני עם אביבה. אני לא ארגע, אסור להרגע, ברגע שארגע, כבר לא אוכל ללכת לסופרמרקט".

קצת לפני שנפרדנו, תפסתי את דקס לציטוט אישי אחרון:
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
"אני רוצה להיות חופשי, לעסוק באומנות. היום אני כבר עוסק בהקמת גלריה שניה, יוצר קשרים עם גלריות בחו"ל ועם אספנים מהעולם. רק לא פנסיה! שיהיה לי מספיק כוח להמשיך לעשות דברים. עזבתי את התפקיד בכיף, ואני הולך לעולם חדש של נשמה ויצירה.
מאז שהחלטתי על העזיבה, אני מזמזם לעצמי את השיר:
'לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב'".


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש