חשיפה לדרום: הסרטים המתרחשים בדרום הארץ

עולם הקולנוע הישראלי נמצא בשנים האחרונות בפריחה: סרטים רבים מוקרנים בחו״ל, יוצרים ישראלים זוכים במועמדויות לאוסקר, בשלל פרסים יוקרתיים אחרים והתקציבים רק הולכים וגדלים. למרות זאת, ישנן טענות כי במקום אחד הקולנוע הישראלי נשאר מאחור: דרום הארץ.
אנשי קולנוע שמעוניינים ליצור סרט המתרחש בנתיבות, קריית גת או באר שבע, לעיתים נאלצים לצלם אותו דווקא בגוש דן, בערים כמו חולון או בת ים. הסיבה לכך היא בעיקר שצוות הצילום, ההפקה והשחקנים לרוב מתגוררים באזור המרכז ולכן קל ונוח ולצלם שם ולא לנסוע מאה קילומטר.
טענה נוספת היא כי גם עלילתם של מרבית הסרטים הישראליים מתרחשת באזור גוש דן, וכך נותרים להם מאחור תושבי הדרום, שלא זוכים לייצוג קולנועי.

לצד הטענות האלו, אי אפשר להתעלם מפסטיבלי הסרטים המתקיימים בדרום הארץ. ניתן למנות למשל את פסטיבל קולנוע דרום, שמופק בדרום על ידי תושבי הדרום ומעודד צילום, עריכת סרטים והקמת קהילה יוצרת באזור הפריפריה של ישראל. בשנים האחרונות יותר ויותר בתי קולנוע נפתחים באזור הדרום, ואם בעבר התושבים נאלצו לנסוע לבאר שבע, אשקלון או שדרות כדי לצפות בסרטים חדשים, כעת גם בערים קטנות יותר, כמו נתיבות, ישנם בתי קולנוע.
אמנם ישנם סרטים רבים שעלילותיהם מתרחשות באזור המרכז, אך ישנם גם סרטים שהפכו לקאלט בתרבות הישראלית לצד סרטים חדשים שצולמו לאחרונה, המתרחשים בדרום ועוסקים בתושבי הנגב.
לפניכם רשימה חלקית של סרטי הקולנוע שנותנים כבוד לדרום:

בן זקן (2014)
הסרט שהוכיח לכולנו שאלירז שדה, זוכה ״האח הגדול״ יודע לשחק. הסרט מביא את סיפורו של שלומי בן זקן, אב חד הורי המגדל את בתו היחידה רוחי (רום שושן) בת ה-11. משפחת בן זקן מתגוררת בדירת שיכון בשכונת עוני באשקלון, ורוחי נוטה להתנהגויות אלימות ותוקפניות לאחר שהאם עזבה בנסיבות לא ברורות. הסרט מגולל את מאבקו של שלומי, שמודע לקושי שלו להעניק לבתו חיים טובים, אך נאבק כדי להיות אב טוב יותר ולהמנע מלשלוח את רוחי למוסד.

ביקור התזמורת (2007)

התזמורת הלאומית של משטרת אלכסנדריה מוזמנת לנגן בטקס בפתח תקווה, אך עקב בלבול התזמורת מגיעה לעיירת פיתוח מדברית (ודמיונית) בשם "בית התקווה". חברי התזמורת, המגיעים מעיר גדולה העשירה במוסדות תרבות ואומנות, חוטפים הלם תרבות כשהם נוכחים לגלות כי בבית התקווה אין כל מוסד תרבות או אומנות. למרות התדהמה, כנגד כל הסיכויים, הם מצליחים להתחבר ולהתיידד עם תושבי העיירה. הסרט צולם בירוחם שבנגב, זכה ב-8 פרסי אופיר וקיבל ביקורות משבחות ברחבי העולם.

סוף העולם שמאלה (2004)
סרט דרמטי- קומי המציג את המציאות החברתית של תושבי עיירה בנגב בשנות השישים. משפחת עולים מהודו המגיעה לעיירה מסתכסכת עם תושביה הוותיקים אשר מתנשאים מעל ההודים ומתייחסים אליהם בעוינות. כששרה טלקר (אותה מגלמת לירז צ׳רכי) בת לעולים מהודו, מתחברת עם ניקול שושן (נטע גרטי) בת להורים יוצאי מרוקו, נוצרת בין השתיים חברות מיוחדת שמצליחה לגשר על הפערים ולשים קץ למאבקים בין שתי הקבוצות היריבות.

מבצע סבתא (1999)
הקומדיה הסאטירית, שזכתה למעמד של סרט פולחן, מגוללת את סיפורם של שלושה אחים יתומים (רמי הויברגר, עמי סמולרצ׳יק וצח שפיצן), יוצאי הקיבוץ הבדיוני עסיסים. כשסבתא שלהם, חיה (דוידה קרול), מתה, הקיבוץ מסרב לטפל בכל הקשור להלוויה. וכך, העניינים הבירוקרטים נופלים על כתפיהם של הנכדים, דבר המוביל לשפע של סצנות משעשעות. חלקים רבים בסרט מבוססים על חייו של הבמאי דרור שאול, שגדל בקיבוץ כיסופים שבדרום.

אדמה משוגעת (2006)
סרט נוסף אותו ביים וכתב דרור שאול ומבוסס גם הוא על חוויותיו מקיבוץ כיסופים שבו גדל. העלילה, המתרחשת בקיבוץ בדרום הארץ, עוסקת בדביר (תומר שטיינהוף), בנה המתבגר של מירי (רונית יודקביץ׳), אלמנה דיכאונית ומעורערת בנפשה. דביר נקרע בין היחסים הקרובים עם אמו עליה הוא מנסה להגן לבין ערכי הקיבוץ שעליהם התחנך. הסרט זכה בפרס אופיר בשנת 2006 לסרט הטוב ביותר.

פלאפל אטומי (2015)
מימי (מלי לוי) המפעילה דוכן פלאפל ובתה נופר (מיכל טרבס), מתגוררות אי שם בדרום הארץ, בעיירה בה יש כור אטומי. לעיירה מגיע צוות פיקוח מטעם האו״ם, וביניהם נציג גרמני (אלכסנדר פהלינג) שמתאהב במימי עד מעל לראש. במקביל, נופר יוצרת קשר באמצעות האינטרנט עם ראפרית איראנית (טארה מלטר) ובתו של עובד בכור הגרעיני באיראן. לאחר שמימי ונופר נחשפות למלחמה גרעינית שעלולה להתרחש, השתיים משתפות פעולה כדי למנוע את המלחמה ולהביא לשלום במזרח התיכון.

אפס ביחסי אנוש (2014)

הקומדיה השחורה שזכתה לביקורות מצוינות ולשישה פרסי אופיר. הסרט מביא את סיפורן של שלוש חיילות שלישות המשרתות בבסיס שיזפון השוכן בנגב. דפי (נלי תגר) אחראית על גריסת הנייר במשרד וחולמת לשרת בקרייה, זוהר (דנה אבגי) היא הבתולה היחידה בבסיס ורוצה לאבד את בתוליה לחייל קרבי, ורמה (שני קליין) היא קצינה והמפקדת של דפי וזוהר, שמנסה ללא הצלחה להתמודד עם בעיות המשמעת וחוסר המוטיבציה של החיילות. הסרט מציג שלל סיטואציות שכל מי שהייתה חיילת בעורף וניסתה לעבור בשלום את תקופת הצבא תצליח להזדהות עמן.

עידוד היצירה הקולנועית באזור הדרום הוא נושא חשוב, וניכרת מגמת עליה בשנים האחרונות במאמצים הנעשים כדי לקדם ייצוגים קולנועיים מגוונים של תושבי הפריפריה. ההתקדמות בנושא היא כמובן מעודדת ומראה כי יש עוד לאן לשאוף. אחרי הכל, במרחק של שעה וחצי-שעתיים מתל אביב, יש ערים שלמות, תושבים מרתקים עם סיפורים מעניינים שרק מחכים שיספרו את הסיפור שלהם ויציגו אותו על מסכי הקולנוע.