פרסומת
דלג

דיירי האח הגדול, נא להתנהג בהתאם...

מאת: דורית בן נון ● צילום: חיים דוד ● 14/1/2017 01:41 ● ערב ערב 2793
פרויקט 'ספר בחופשה' הגיע לאילת. חמישה סופרים שהו בוילה סטייל 'האח הגדול'. נוף הרים קסום, חופי ים סוף מזמינים וכל שעליהם לעשות זה לכתוב את ספר חלומותיהם. אז איך נראים חיים בוילה של סופרים? איך מסתדרים עם אנשים שלא הכירו לפני הפרויקט? ומה מניע אותם להתנתק שמונה ימים מהחיים ולחוות את אילת מכיוון אחר לגמרי? =  עמית אופיר (מנהל ההוצאה לאור), ויטלי בוצ'צקי, יוני ליפשיץ, רבקה מרדכי דגן, וויטלי אוסטפץ עושים את אילת, יומן מסע
דיירי האח הגדול, נא להתנהג בהתאם...

 

ביום ראשון בבוקר יצאו לדרך חמישה סופרים אל עבר עירנו אילת ומתוך בחירה, מחויבות לדרך וחזון הם הסתגרו כאן בוילה ויאפשרו לעצמם את הניתוק מחיי היומיום ויכתבו בהדרכת עמית אופיר את ספרם הראשון או השני ויש אפילו מי מבניהם שכבר כותב את ספרו השלישי.

יצאתי לווילה כדי לראות איך עובד פרויקט מסוג זה במציאות. כבר בכניסה לווילה יש באוויר תחושה של רצינות ואחריות אחרי הכול אנשים באו לעבוד, על כל שולחן פנוי מונח לו מחשב נייד בגאווה, פתוח ומוכן תמיד לכל מלל שייכתב עליו. ריח השקשוקה שהכין עמית לארוחת הבוקר עדיין באוויר ושקיות הקניות על השיש, ויטלי וויטלי משחקים פינג פונג בחוץ, רבקה ויוני יושבים וכותבים בזמן שעמית מקבל את פני, "חסרות כאו רק מצלמות כדי שזה באמת יהיה בית האח הגדול" אומר עמית.

נאספנו סביב השולחן לשיחה על כוס קפה בזמן שויטלי עמית וויטלי מיהרו להביא את הספרים שכתבו כאילו היו ילדיהם שאותם הם רוצים להציג בגאווה.

מה גורם לאנשים לצאת למסע כזה באמצע החיים?

"הקושי הגדול הוא בקבלת ההחלטה אחרי שהיא מתקבלת הדרך הרבה יותר קלה" אומר יוני שכותב ספר ראשון על השקעות בנדל"ן " אתה יותר מרוכז וממוקד מטרה".

רבקה מרדכי דגן 'המבוגרת האחראית' בקבוצה  - אמא וסבתא, כותבת את ספרה הראשון 'לחיות בגוף שאת אוהבת' אומרת שהבחירה שלה להגיע לכאן נובעת מתוך הפזרנות שלה והרצון שלה להיות ממוקדת ולהיעזר בליווי האישי של עמית.

ויטלי בוצא'צקי שספר רב מכר אחד כבר מאחוריו "איך לגדל ילדים מאושרים" השאיר מאחור אישה ושני ילדים ועבודה תובענית ובחר בלב שלם להגיע לכאן גם בשביל להוכיח "שהכול אפשרי אם רק רוצים".

מחויבות אישית לתהליך ולמקום שאליו אני רוצה להגיע ולשם כך חייב לעשות פעולות שעליהם משלמים מחיר, אבל לכל דבר בחיים יש מחיר השאלה היא אם אנחנו מוכנים לשלם אותו" מוסיף ויטלי אוסטפץ שכותב כעת את ספרו השלישי (ברזומה שלו רב מכר אחד).

יש חלוקת תפקידים? מי מבשל, מנקה...?

"אין חלוקת תפקידים ברורה" אומר עמית,"כולם עושים הכול חוץ מקניות שהבנים עורכים, היום לדוגמא הכנתי שקשוקה לארוחת בוקר (ציינתי את ריח השקשוקה בתחילת הכתבה) , ויטלי אתמול בערב עשה על האש. רבקה היא אשת הפסטות שלנו, יוני מפגיז בחביתות וויטלי אחראי מדיח".

איך נראה סדר יום? מה הדינמיקה בבית?

"סופרים כמו סופרים לא עובדים לפי תבנית או זמן מוגדר הם כותבים כשהמוזה נוחתת והרי ברור לכולנו שאין כמו אילת לנחיתות מסוג זה, ולכן הדינמיקה היומיות משתנה".

את היום הראשון ואת הדרך לאילת הם ניצלו על מנת להכיר אחד את השני כי חשוב לציין שאין פה היכרות מוקדמת או חברויות עבר, הכול חדש כולם מגיעים 'נקיים' חפי דעות קדומות או חוות דעת האחד על השני, בדרך עצרו לכתיבה במדבר (והקור, מה עם הקור?) ואפשרו לנפש להתנקות לקראת המסע.

"אתמול למשל ישבנו עד אחת בלילה ופשוט דיברנו, על מה? על הכל, נושא רודף נושא ואנחנו מאוד עוזרים אחד לשני בנושאים שלא קשורים רק לכתיבה" אומר ויטלי." לדוגמא איך להגיע למספר עוקבים אדיר כמו שיש לויטלי הקולגה לכתיבה מה שמאפשר לנו בעצם להעניק מהמידע שלנו לאחר". יוני מוסיף ואומר שבעקבות השיחות שלהם נוצר קשר עסקי שיוביל לחיבור עם משפחתה של רבקה.   

אישה בין ארבעה גברים, איך מסתדרים?

"אין הבדל ולא אפליה כולנו כאן למען מטרה אחת ועמית כאן בשביל כולנו ותחושת האחדות היא זאת שמלווה אותנו" אומרת רבקה ובכלל היא מנסה לצאת מהמשוואה של אישה טיפוסית שמנקה ומבשלת ולומדת לתת לעצמה את הזמן הדרוש לה ולזוז הצידה ולא להתנהל מתוך אינסטינקט אימהי\נשי של לסדר ולנקות אחרי, דווקא בקטע של הגיל זה יותר מעניין כי הם יכולים להיות הילדים שלי אני שומעת ונחשפת כאן לנושאי שיחה שאלמלא המסע הזה לא הייתי נחשפת.

"חשוב לציין כי האווירה היא מאוד תומכת אחד בשני ואחד למען השני לקח לנו יום יומיים למצוא את עצמנו כאן" אומר עמית," כל אחד מאתנו מצא לעצמו את המקום הפיזי הנוח לו ביותר לכתוב שם הוא מתבודד ועובד בעזרת הכלים שאני נותן מידי פעם ישנם סשנים בהם כולנו מתכנסים בסלון ואני מעביר תכנים רלוונטיים גם אישיים וגם עסקיים".

בזמן שאני מסיירת עם עמית בבית להכיר קצת יותר מקרוב וללמוד על החיים בוילה מתפזרים הנוכחים כאילו ניתנה האות שהנה "השגרה" חזרה, ויטלי וויטלי ראש בראש בשולחן הפינג פונג בחוץ, רבקה חזרה לשולחן הכתיבה ולמחשב, ויוני מתפנה לנייד.

הצצה לחדרים (באישור כמובן) נותנת לנו נקודת מבט שונה על האנשים, בחדרו של עמית ניתן למצוא ערימת ספרים פרי עטו, נעלי ריצה ודפים מודפסים שמחכים שמישהו יגע ויאמץ אותן לחיקו.

בחדרו של ויטלי שילמד אתכם כיצד להפוך משכיר לעצמאי עדיין עומדת לה כוס הקפה כנראה מהבוקר או הלילה או הבוקר שלפני כי תחושת הזמן מאוד חופשית כאן, נעלי ריצה כמובן כיאה לרץ מרתונים מחשב וספר פתוחים. אצל יוני הבגדים עדיין מפוזרים לצד חשבונית מאיקאה דאורדורנט אחד ואוזניות.

שנייה לפני חדרו של ויטלי שכנראה שלא רק ילמד אתכם איך לגדל ילדים מאושרים אלא גם איך לסדר חדרים, נמצאת פינת הכתיבה שלו, האזור האינטימי שלו.

"ספרים הם תוכן שכרוך בכריכה" משפט יפה אשר אמר לי עמית, וגם כאן יש המון אנשים מלאי תוכן, כולם לקחו אחריות וקיבלו את ההחלטה להגיע לאילת ולכתוב ספר בחופשה, אם מתוך חלום ישן אם מתוך מחויבות לדרך או פשוט בגלל הרצון להיות ממוקד, וכולם עטופים בכריכה אחת גדולה בצורת וילה, סיעור המוחות פה הוא מדהים אחד מפרה את השני ולא משנה אם זה ספרו הראשון השני או השלישי, כולם רוצים בהצלחת כולם ועמית כמו אב גאה מחבק את כולם ונמצא שם בשבילם לאורך כל הכתיבה.  

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש