יהדות - חג הפסח – ספירת העומר

ליל הסדר מאחורינו, ואני בטוח שכל אחד ואחת מכם חווה ליל סדר שמח. השמחה מלווה אותנו בכל שבעת ימי החג. יש מצווה לשמוח בחגים, לשמוח בעצמנו, ולשמח את משפחתנו. כל אחד צריך לשמוח בדברים שמשמחים אותו: לקנות בגדים, ממתקים, בשר וכד'.  "ושמחת בחגך והיית אך ( רק ) שמח". עם כל זאת, ודווקא מתוך אותה מצווה של שמחה, אנחנו מתחילים בימים הללו את האבלות על תלמידיו של רבי עקיבא, שנהרגו כולם, למעט 5 תלמידים, בימים הללו ממש. זהו אבל לאומי, כי השבר היה גדול והחלל שנוצר בעם ישראל עם מותם של אלפי תלמידיו של רבי עקיבא היה עצום. תארו לכם מצב שבו כל הרופאים במדינה מסויימת מתים בתוך חודש. מי יטפל בעם, מי ילמד רפואה את הדור הבא? הדבר נכון לגבי כל המקצועות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתלמידי חכמים, גאוני עולם, מי ייתן לנו תמורתם?

במוצאי יום טוב הראשון של פסח התחלנו לספור את ספירת העומר. בזמן שבית-המקדש היה קיים, היו יוצאים עם-ישראל אל השדות במוצאי יום-טוב הראשון של חג הפסח, קוצרים בשדה מעט תבואה, עומר(כמות) של תבואה, ומביאים את קציר העומר לבית-המקדש. בכך היו פותחים למעשה את עונת קציר התבואה לכל היהודים בעולם. וממוצאי יום-טוב הראשון של פסח היו סופרים חמישים ימים עד לחג השבועות. בגלל שביום הראשון לספירה היו קוצרים את העומר בחגיגיות גדולה, לכן כל הימים הבאים נקראים ימי ספירת העומר. לאחר חורבן בית המקדש השני פרץ מרד בר-כוכבא, במהלך המרד נגד הרומאים, נהרגו בימי ספירת העומר 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא. דור שלם של אלפי תלמידי חכמים נספו במגפה. רבי עקיבא היה גדול הדור, וכל מי שלימד תורה באותו הדור עשה זאת מתוקף היותו תלמידו של רבי עקיבא. בין אם הוא היה רב ראשי של כפר, של עיר או מלמד בתלמוד תורה קטן. כולם היו תלמידיו של רבי עקיבא ולימדו את התורה של רבם הנערץ. וכאשר בתקופה קצרה כל-כך של 33 ימים נהרגו רבבות מתלמידיו של רבי עקיבא, השבר הרוחני בעם ישראל היה גדול מאוד, ומי יודע כמה תורה נשכחה ונעלמה עם מותם של אותם תלמידי חכמים. לא לחינם קבעו חז"ל שעלינו לנהוג מנהגי אבלות על תלמידיו של רבי עקיבא. לכן אסור בימים הללו להתחתן, להסתפר, להתגלח ואפילו לא לשמוע שירים. ואם יקשה השואל והרי זה התרחש מזמן לפני למעלה מ—1900 שנים ומה פתאום אני צריך להתאבל על מישהו שנפטר כל-כך מזמן? התשובה היא שאני לא מתאבל על האנשים שמתו, אנחנו מתאבלים על עצמנו על כל התורה שאבדה מאתנו לאורך כל הדורות.

 עם ישראל הוא עם היסטורי. לא היסטורי במובן של עם עתיק שחי פעם, אלא היסטורי במובן זה שאנחנו עכשיו בהווה חיים את העבר שלנו בשרשרת מופלאה שכל אחד ואחת מאתנו מהווה חוליה נוספת בשרשרת היסטורית זו. ולכן כשם שאנחנו שמחים וחוגגים בפסח את חג חרותנו כך אנחנו מזדהים עם הצער של אבותינו לאורך הדורות ומכבדים אותם על-ידי יישום ההלכות שקבעו למעט בשמחה בימי ספירת העומר. רק עם שבהווה חי את עברו יש לו גם עתיד מזהיר.

חדשות אילת