פרסומת
דלג

150,000 ₪ בשנה - זה מחיר הפעלתו של חוף ים באילת

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● צילום: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 16/9/2017 14:30 ● ערב ערב 2828
דני להב מלומדעת תבע את עיריית אילת, רשות מקרקעי ישראל, חפח''א ומלון הרודס בשל הפסדים שספג לטענתו במסעדת החוף שהפעיל בחוף הרודס במסגרת הסכם שחתם מול חפח''א ● השבוע הסכים בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדון בתביעה ונמנע מלסלקה על הסף ● אך גם הדגיש כי: ''אין בכך כדי לומר שסיכויי התביעה נראים מבטיחים. עד כה לא הראו התובעות כי יש באמתחתן בסיס ממשי לטענותיהן, שזכו לכאורה לתשובות המסברות את האוזן מצד הנתבעות''
150,000 ₪ בשנה - זה מחיר  הפעלתו של חוף ים באילת

במידה ותהיתם כמה משלמים בתי המלון לעיריית אילת בעבור הפעלת החופים שבאחריותם, עולה הנתון המסקרן הזה מתוך כתב הגנתו של מלון הרודס בתביעה שהגיש דני להב באמצעות חברות שבבעלותו, כנגד עיריית אילת, הרודס ואחרים – מיליון וחצי שקל במצטבר לאורך תקופה בת עשור, המשקפת תשלום שנתי של 150,000 שקל בשנה, שהם 12,500 ₪ בחודש. תכפילו את הסכום האמור במספר בתי המלון החולשים על חופי העיר ותקבלו הכנסה שנתית של מיליונים רבים הזורמת לכיסי העירייה מידי שנה.
השבוע, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בקשתן של עיריית אילת, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) החברה לפיתוח חוף אילת (חפח"א) ואחרים, למחוק על הסף את תביעת הנזיקין שהגיש דני להב הבעלים של "חברות לומדעת ומאי יאמי בע"מ, אשר הפעילו את מסעדת החוף לאחר שזכו במכרז להפעלתה. עם זאת הציב השופט רף הוכחה מוגבר על התובעות כשהוא מדגיש כי נטל ההוכחה הרובץ לפתחן אינו כזה שקל להרימו.

 

העירייה: "תביעה הגובלת בדיבה"


בחודש ינואר השנה, הגיש דני להב, בעליהן של החברות התובעות, תביעה בגובה 2.6 מיליון שקל כנגד עיריית אילת ואחרים. "תביעה זו מהווה דוגמא מאלפת לדרך הקלוקלת (שלא לומר מושחתת) שבה מתנהלים הדברים בעיר אילת ולהתעמרות חסרת תקנה של עיריית אילת ומלון 'הרודס'", טוען דני להב. "התובעות, בתמימות כי רבה, השתתפו במכרז להפעלתו של מזנון על חוף הים של אילת, מתוך הבנה והסתמכות על כך שזכייה במכרז תאפשר להן להפעיל את המזנון ולשרת את באי החוף בסמוך למזנון (כפי שנעשה בכל חופי העיר וכפי שנעשה על ידי המפעיל הקודם של המזנון). אלא שהזוכות במכרז, נאלצו עד מהרה לגלות כי כוחות גדולים ועצומים החלו לדרוס אותן, להפוך את 'זכייתן' במכרז לאות מתה ולא לאפשר להן בשום אופן ובשום מקרה לשרת את באי החוף. מלון 'הרודס' ועיריית אילת עשו כל שלאל ידם על מנת למנוע מהמזנון לפעול בחוף, על מנת לצמצם ככל הניתן את פעילותו ועל מנת לדחוק את רגלי בעליו מחוץ למזנון. על מנת לשרת מטרה זו, עיריית אילת עשתה שימוש שלא כדין בסמכויות הפיקוח הנתונות לה, וברמה יומיומית כמעט, שלחה את פקחיה כדי לרשום דו"חות לתובעות, לבעליהן ולעובדיהן, וכל זאת משום שבמציאות בשטח, החוף שייך ל'הרודס' כביכול, וכאשר עיריית אילת 'מגויסת' כולה לטובת האינטרסים של מלון 'הרודס', כאשר באופן אמיתי, מלון 'הרודס' הוא בעל הבית האמיתי בחוף וכך גם נמסר לתובעות באופן מפורש לאחר זכייתן במכרז". 

 

המבנה הלא חוקי של המצילים פגע לטענת להב בעסקיו 


בכתב הגנתה טוענות כל הנתבעות כי התביעה לוקה בשיהוי קיצוני בן למעלה מחמש שנים, רמ"י טענה להעדר יריבות והרודס מצדה הדגישה כי היא כמעט ואינה מוזכרת בתביעה.
"עניין לנו בתביעה מופרכת וחסרת בסיס", נכתב בכתב הגנתה של העירייה, "שכל מטרתה למצוא 'כיס עמוק' שיישא בהפסדי התובעות שמקורם בהתנהלותן בלבד. בדרכן להשגת המטרה האמורה לא בוחלות התובעות בשום אמצעי, לרבות הכפשת והשמצת נציגי העירייה שכל חטאם בכך שפעלו על פי הוראות הדין ודאגו לשמירת הסדר והניקיון בחופי העיר...האשמות הנן חמורות ועולות כדי הוצאת דיבה של ממש". עוד טוענת העירייה כי לא היתה מצדה כל אכיפה בררנית כנגד המסעדה שהפעיל להב וכי זו הפרה את חוקי העזר העירוניים ובשל כך ספגה קנסות רבים. 
רמ"י שדרשה אף היא מחיקה על הסף של התביעה טענה כי אינה אמורה להיות כלל צד להליך שכן חפח"א היא זו שהשכירה את המבנה לתובעות ומכאן שתקינותו מצוי באחריותה. השימוש בחוף נמצא באחריות העירייה וכך גם הטענות בנוגע לאכיפה בררנית בעניין הקנסות הרבים שספג העסק.
במלון הרודס הדגישו כי מתוך 113 סעיפי התביעה נוגעים רק 5 מהם להרודס. ובעצם, הטענה העולה כנגדם היא כי פעלו על מנת שהעירייה תפעיל את סמכויותיה כדין באופן שימנע מהתובעות לשרת את באי חוף הרודס, ובכך למעשה סיכלה את מטרת ההסכמים (שכלל לא קיימים לטענת הרודס) בין התובעות לעירייה ולחפח"א. עוד טענה הרודס כי בניגוד לתובעות, להן לא היה הסכם הפעלה עם עיריית אילת, הרי שהרודס, בדומה למלונות אחרים, סיפקה בבלעדיות וכדין למעלה מעשור שירותי חוף בחוף הרודס בידיעת ובהסכמת העירייה, ובעבור כך שילמה 1.5 מיליון ₪ במצטבר לאורך עשר שנים (12,500 שקל בחודש ר.נ), לצד השקעה נוספת בסכומים דומים לאורך השנים בחוף ובטיילת. 

 

ביהמ"ש: "קיים אינטרס ציבורי לברור הטענות"


כאמור דחה בית המשפט המחוזי את בקשתן של הנתבעות לסלק את התביעה על הסף וזאת מאחר וההליכים המינהליים והפליליים בעניין כבר אינם אקטואליים ולא ניתן לתקוף באמצעותם ישירות. לפיכך לא נותר לנתבעות אלא להגיש תביעה נזיקית ולתבוע פיצויים על "חלב שנשפך". השופט אף דחה את טענת אי היריבות שהעלו רמ"י וחפח"א: "אם יוכיחו התובעות כי נפגעו כלכלית בגלל שהעירייה התנכלה להן מחמת יריבות פוליטית, או נשאה פנים שלא כדין להרודס בשל חשבון כלכלי או פוליטי פסול, או בגלל שהרודס "משכה בחוטים" בעירייה באמצעים פסולים, או הטעתה את התובעות, אזי התובעות יהיו זכאיות לפיצוי בגין הנזק שיוכיחו כי נגרם להם עקב כך". "יתר על כן", פסק השופט שלמה פרידלנדר, "האינטרס הציבורי בהתנהלות תקינה של רשויות ציבור מחייב גם הוא בדיקה של טענות כאלה...אפילו סבורות הנתבעות כי הסיכוי להוכחת התנהלות פסולה קטן- אין בכך משום עילה לסילוק על הסף" עוד הוסיף השופט כי: ה"תובעות טוענות טענות בעלות גוון פלילי, לרבות תרמית ושחיתות. מחד גיסא, קיים כאמור אינטרס ציבורי לברר טענות כאלה. מאידך גיסא, נטל הראיה להוכיח טענות כאלה הוא מוגבר, ומטבע הדברים לא קל להרימו. טענותיהן של התובעות לוקות גם בשיהוי ובאי הקטנת הנזק. לא מובן מדוע לא תקפו את הקנסות שקיבלו בנסיבות של אכיפה בררנית, כנטען, בתקיפה ישירה במסגרת ההליך הפלילי. לא מובן גם מדוע לא תקפו את המרפאה ש"צצה" מול אפן והפריעה לעסקיהן, בתקיפה ישירה, במישור המינהלי והתכנוני. לא מובן גם מדוע לא תקפו בתקיפה ישירה את נפתולי הזכויות וההקצאות וההרשאות שקיבלו ושלא קיבלו מן העירייה במישור המינהלי. לא מובן גם מדוע לא בדקו את הנכס מראש, לפני ההתקשרות בהסכם עם חפח"א, תחת לבוא בטענות בדיעבד על אי התאמה. בכל אלה לא מצאתי עילה לסילוק על הסף, משום שהטענות של התובעות מגלות עילה על פניהן, אם יוכחו, והתובעות עדיין לא היו אמורות לחשוף את כל ראיותיהן, ולפיכך עדין אין באפשרותי לקבוע כי התובעות לא יצליחו להוכיחן. אולם, אין בכך כדי לומר שסיכויי התביעה נראים מבטיחים. עד כה לא הראו התובעות כי יש באמתחתן בסיס ממשי לטענותיהן, שזכו לכאורה לתשובות המסברות את האוזן מצד הנתבעות. לאור האמור, קיימת הסתברות לא קטנה לכך שטענות חמורות אלה לא יבוססו בראיות מספיקות, או כי התובעות ל א יצליחו להוכיח את נזקיהן הנטענים...במקרה כזה, התביעה עשויה להידחות, או ש"ההר יוליד עכבר" מבחינת הסעד הכספי המבוקש. בנסיבות אלה מצא השופט לנכון להורות לחברות של להב להפקיד סך של 80,000 שקל ערובה לתשלום הוצאותיה של כל אחת מהנתבעות (בה"כ 200 אלף ₪), היה ויפסיד בסופו של יום וזאת במטרה להבטיח את תשלום הוצאותיהן של הנתבעות. 
השופט אף מצא לנכון לקנוס את החברות של להב בתשלום הוצאות הבקשה בגובה 2000 שקל עבור כל אחת מהנתבעות, לאחר שדחה גם את בקשתן לתקן את כתב התביעה שהגישו. עם זאת הדגיש השופט כי התובעות יוכלו לטעון את מלוא טענותיהן לרבות אלה שנדרשו בתיקון כתבי הטענות, במהלך הדיון שיתנהל.
בשיחה שערכנו השבוע עם להב הבהיר זה כי הוא אינו נרתע מהמשך ניהול ההליך על אף הרף הגבוה שהציב בפניו בית המשפט והודיע כי יש בכוונתו להלחם עד הסוף ואף להמשיך ולערער במידת הצורך עד לעליון.


חדשות אילת