חינוך - מטעויות לומדים. טעית ? עכשיו תמשיך לנסות

מטעויות לומדים. טעית ? עכשיו תמשיך לנסות

כולנו עדים לכך שמערכת החינוך מייצרת שיטה אחר שיטה כישלונית להבאת הילדים שלנו להישגים גבוהים ואיני מדבר על הפן הערכי שכבר ידוע לכולנו שנעלם מהמערכת הבית ספרית. אלא הפעם אני מדבר נטו על ציונים, הבנת החומר, הטמעת החומר במוחו של הילד וכו׳.
נכון להיום, שיטת הלימוד העיקרית במוסדות הלימוד שלנו הינה השיטה ׳הפרונטלית׳, משמע מורה על הלוח, וכל התלמידים יושבים בשורות מולו. שיטה זו עובדת על פי קצב המוכתב על ידי משרד החינוך דרך לחץ עצום על מנהל בית הספר להבאת הישגים גבוהים, לחץ העובר ישירות למורה. המורה לצערנו, חייב ללחוץ על התלמידים להספיק ללמוד חומר רב בזמן מועט. ככה נקבע קצב אחיד לכולם. ולא משנה אם רוב התלמידים אינם עומדים בקצב זה. מה שמוביל כיתות שלמות להיכשל במבחנים או במקרה הטוב גורם לתלמידים בודדים ליפול מהמערכת ולנשור, כיוון שאינם מצליחים ל'הדביק' את קצב הכיתה, ובכך נוצרת להם תדמית שלילית וביטחון עצמי נמוך. השיעור מחולק לשעה אקדמאית, משמע 45 דק׳, כאשר לרוב המורה מלמד נושא במשך 15 ד׳ ושאר 30 הדקות נועדו לתרגול. כמעט ואין זמן לשאלות. לרוב אנו מלמדים את הנושא מהר וקובעים לתלמידים עובדות בלי לפתח את המחשבה שלהם ולנסות לגרום להם להגיע לתשובה לבד. כך אנו יוצרים דור של 'רובוטים', אשר אינם זוכרים אחרי הבחינה את המידע שלמדו, וגרוע מכך, הם אינם מסוגלים להשתמש בו בעתיד בצורה שתעזור להם בחיים. ישנן שיטות לימוד רבות אחרות, אשר מוכיחות אחוזי הצלחה הרבה יותר גבוהים. האמת שיש שיטה המוכיחה 100% הצלחה. אמנם זה נשמע לא הגיוני, אבל השיטה נבדקה אינספור פעמים ותמיד מביאה אותן תוצאות.
שיטה זו נקראת 'שיטת הטעויות'. השיטה מבוססת על שיתוף התלמיד בנושא הלימוד בלי לגלות לו את התשובה, בלי לפתור לו את התרגיל על הלוח ביחד עם כולם. במידה והתלמיד לא הצליח לפתור את התרגיל, המורה מסביר נושא לתלמידים ואז כבר בתרגיל הראשון, ביחד איתם, הוא שואל כיצד הם חושבים שניתן לפתור את התרגיל. תוך כדי שהתלמידים עונים טעויות, הם מקשיבים לחבריהם לכיתה ובכך לומדים מהטעויות של אחרים. בנוסף, רמת הביטחון שלהם עולה, כיוון שהם מבינים שמותר, ואפילו טוב לטעות (ההיפך מהשיטה הקיימת היום, בה כולנו יודעים שלטעות זה גרוע). התלמיד לאט לאט מפתח יכולת חשיבה אישית והתפתחותית מתוך ניסוי וטעיה. אך זה אינו הכל חברים, המורה לומד בצורה הטובה ביותר להכיר את תלמידיו. את צורת החשיבה שלהם, האם לתלמיד יש בעיות דיסלקציה או דיסקלקוליה למשל. במקום לקבל מבחנים ריקים, בגלל שהתלמיד מפחד לנסות, או מתבייש לענות תשובה בכיתה כי הוא מפחד ששאר התלמידים יחשבו שאינו חכם- ההפך מתרחש. כולם מבינים שאין בעיה לנסות. לא צריך לפחד להרים את היד לענות תשובה, לא צריך שרק התלמידים בעלי הביטחון ינסו, אלא גם אני יכול לנסות. אבל יש חסרון אחד לשיטה הזאת. היא לוקחת יותר זמן ללימוד החומר. לא ניתן ללמד אותו בלחץ, כי פשוט לא רצוי לגלות לתלמידים את התשובות וצריך לתת להם זמן לניסוי וטעיה.
הרי כל החיים אנו אומרים לתלמידים שכל הגדולים בהיסטוריה טעו. אז אולי הגיע הזמן באמת ליישם את זה ולעמוד מאחורי המילים שלנו ולהעניק לתלמידים את האפשרות לטעות ולנסות?

חדשות אילת