פרסומת
דלג

מלון מלכת שבא תובע את החברה לפיתוח חוף אילת על 32 מיליון ₪

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● צילום: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 5/4/2018 08:03 ● ערב ערב 2857
חוף מועדון השיט עומד בעין הסערה לאחר שמלון מלכת שבא תבע בחודש ינואר השנה את חפח''א על כי לא עמדה בהתחייבותה לפתח אותו כחוף רחצה, אף שהמלון העביר לידיה מיליוני שקלים בעבור ''דמי פיתוח'' ● בחפח''א טוענים כי היחידים שיכולים לאשר את הקצאת החוף הם מקרקעי ישראל ועיריית אילת וכי לא בה האשם ● למעשה מדגישים בחפח''א כי החוף המדובר כלל אינו ניתן לפיתוח כחוף רחצה שכן הוא מאושר כמעגן סירות שאמור בעתיד להיחסם לגישה מחוף הים באמצעות הקמת גדר
מלון מלכת שבא תובע את החברה לפיתוח חוף אילת על 32 מיליון ₪
לא עמד בתחרות מול מלונות היוקרה. מלכת שבא

32 מיליון ₪ זה סכום התביעה שהגיש מלון מלכת שבא נגד החברה לפיתוח חוף אילת (חפח"א) בשל מחדלה לדאוג לפיתוחה של רצועת החוף למרגלות המלון. המדובר ברצועת החוף המוכרת כ"חוף מועדון השיט", שאמורה, כך על פי התביעה, להיות מפותחת על ידי חפח"א בתמורה לדמי פיתוח בגובה מיליוני שקלים אותם אמורה היתה להעביר מלכת שבא לחפח"א במסגרת שני הסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים. מלכת שבא קובל בתביעתו על כי מבין כל מלונות "הקו הראשון לים"  באילת, מלכת שבא הוא יחידי שאינו נהנה מרצועת חוף מפותח ומטופח אלא במגרש מוזנח. לטענת המלון גורם לו הדבר לנזק רב הפוגע ביכולתו להתחרות עם בתי מלון אחרים.
"חפח"א גוררת רגליים"
מכתב התביעה עולה כי חפח"א מחויבת לפתח את חופי אילת מכוח הסכם עליו חתמה מול מינהל מקרקעי ישראל עוד בשנת 1965. עוד בשנת 1996 עת החלה בנייתו של המלון המחודש - לאחר שהמלון הקודם שעמד על השטח נהרס לאחר רעידת האדמה שארעה באילת ב-1995 - אישרה לדברי המלון עיריית אילת (המחזיקה ב-5% מחפח"א) כי החוף המדובר יוקצה לטובת המלון. ב-1999 נחתם בין הצדדים הסכם שחייב את חפח"א לפתח את סביבת המלון לרבות החוף כאשר המלון התחייב להעביר לטובת דמי הפיתוח סך של 7 מיליון ₪. אלא שלטענת המלון חפח"א גבתה 3.5 מיליון מכספי הפיתוח עד 2009, אך נמנעה מלפעול לפיתוח החוף. התנהלות זו גררה התדיינות משפטית נוספת אשר הובילה ב-2014 לכריתתו של הסכם פשרה נוסף בין הצדדים בו התחייב המלון להשלים סך של 4.5 מיליון ₪ בתמורה להשלמת הפיתוח. "אלא שגם הפעם למגינת ליבה של התובעת, וחרף תקוותה שהנתבעת תשנה את דרכה ותקיים את התחייבויותיה, בחרה הנתבעת פעם נוספת להפר את הוראות ההסכם מ-2014 ברגל גסה, תוך שהיא גוררת רגלים ומתנהלת בעצלתיים (לשון המעטה) בקידום עבודות הפיתוח". המלון טוען כי הוא מצדו עמדבהתחייבויותיו והעביר את הכספים שנדרש, אך ללא הועיל. במכתב שהעבירה חפח"א למלון בשנת 2015 היא טענה ל: "קשיים אובייקטיבים אצלה בבית", המונעים את המשך פיתוח החוף, אלא ש"יהיו אותם קשיים אובייקטיבים אשר יהיו", נטען בכתב התביעה, "העובדה היא שעד היום לא חל כל שינוי באותם "קשיים" והלכה למעשה עד עצם היום הזה, כעשרים שנה מאז הקמת המלון, לא חלה כל התקדמות בקידום תכניות הפיתוח של הסביבה החופית והאזור שנמצא מול המלון נותר מוזנח ולא מפותח...גיבוש תכניות הפיתוח ארך למעלה משנה וחצי (והרבה מעבר ללוחות הזמנים שסוכמו בהסכם מ-2014) ורק באפריל 2016...ניתן היתר בניה לעבודות הפיתוח במקטע החוף הסמוך למלון". אלא שגם היתר זה, לטענת המלון, לא כובד ומאז ועד היום "חדלה הנתבעת אפילו מעשיית המעט שעשתה קודם לכן...הנתבעת לא העבירה לתובעת לעיון מסמכי מכרז, לא פרסמה מכרס לפיתוח החוף ונראה שלא עשתה דבר וחצי דבר לצורך קידום עבודות הפיתוח...". רק בפברואר 2017 טוען המלון כי מנכ"ל חפח"א, ערן בארי, התקשר ועדכן כי "בקרב הנתבעת התנהלו בעיות ניהוליות שנפתרו ולענין מסמכי המכרז ציין שהם 'די מוכנים'".  אלא שמאז אותה שיחת טלפון טוענים במלון כי לא נעשה דבר לקידום הנושא. לאורך תבע המלון 32 מיליון ₪ בעבור כך שנותר ללא סביבה חופית מטופחת ומפותחת מה שהפכו לפחות אטרקטיבי לעומת מלונות היוקרה האחרים הממוקמים על קו החוף. סכום הפיצוי כולל בתוכו את סך הרווחים שהמלון טוען כי איבד לאורך השנים והוא התחייב לצרף בהמשך ההליך חוות דעת התומכת בסכום הנתבע.

 

העדר חוף רחצה מוסדר פגע בהכנסות המלון. חוף המריבה


חפח"א: מדובר במעגן סירות, לא חוף רחצה


בכתב הגנתה שוללת חפח"א את טענות מלכת שבא מכל וכל ומדגישה כי התביעה "הינה בבחינת חיפוש מטבע תחת פנס דולק ולא במקום בו אבד". בחפח"א מאשימים את המלון כי לאחר שנואש מלפעול מול הגופים הרלוונטיים לעניינים בהם עוסק כתב התביעה, פונה עתה התובעת לחפש את מזלה". חפח"א טוענת כי העניינים המפורטים בכתב התביעה אינם מצויים בסמכותה והיא אף מאשימה את המלון בחוסר תום לב לאחר שנמנע מלציין בתביעתו כי במשך שנים ארוכות התעכב הפיתוח כתוצאה ישירה מהימנעות המלון מלקיים את התחייבויותיו כלפי חפח"א באופן שאילצה לפעול נגדו משפטית. חפח"א מסבירה כי על מנת לקיים את הסכם פיתוח החוף הצפוני עליו היא חתמה מול מינהל מקרקעי ישראל, עליה לקבל את כספי הפיתוח מבתי המלון השונים. ללא הכנסות אלה לא יכולה חפח"א לבצע את העבודות. חפח"א טוענת כי לאחר הריסת המלון הישן ובנייתו של החדש תחתיו, נדרש מלכת שבוא לשלם לה דמי פיתוח בשל תוספת זכויות בניה שקיבל, אולם "בניגוד להסכמות הצדדים, עת הגישה התובעת בקשה למתן היתר בניה למלון החדש, פעלה היא תוך התעלמות מהנתבעת ותוך התכחשות לזכאותה לגביית דמי הפיתוח, כאשר נמנעה מלשלם את דמי הפיתוח". בעקבות כך הוגשה כנגד המלון תביעה בעקבותיה נחתם הסכם השרה הראשון ב-1999 שכלל התייחסות מפורשת לפיתוח החוף. עד לשנת 2009 קיים המלון את התחייבויותיו והעביר את דמי הפיתוח אלא שבחודש יולי אותה שנה הפסיק לשלם. חפח"א העבירה דרישת תשלום למלון ומשלא זכתה לשיתוף פעולה הגישה תביעה נוספת בשנת 2012 שהובילה לחתימתו של הסכם הפשרה השני. "ביסוד הסכם הפשרה השני עמדה ההבנה כי אין כל התחייבות מצידה של הנתבעת בדבר קבלת הסכמת הרשויות המוסמכות לשינויים אשר תבקש התובעת לבצע בתוכנית הפיתוח הקיימת, וכן כי אין כל התחייבות מצד הנתבעת לקבלת הארכת היתר הבנייה אשר ניתן בנוגע לתוכנית הפיתוח הקיימת, אשר תוקפו פג במועד חתימת הסכם הפשרה השני", טענה חפח"א בכתב ההגנה. "כתנאי לקבלת היתר הבנייה דרשה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כי יחודשו אישורי הבטיחות והנגישות לפרויקט. במהלך 2015 אף התנה מהנדס העיר אילת את חידוש היתר הבנייה ומתן אישור לביצוע העבודות בהרחבת גבולות הפרויקט ובביצוע שינויים בתכולתו". ואכן ב- 2016 חודש היתר הבנייה לתוכנית המאושרת וחפח"א טוענת כי המשיכה ופעלה לביצוע שינויי התכנון שנדרשו על ידי עיריית אילת. הרחבת גבולות הפרויקט בהתאם לדרישת העירייה הביאה לעליית אומדן הפרויקט שטיפסו ל-1,200,000 ₪. חפח"א טוענת כי הסכמתה להרחבת הפרויקט ניתנה לאור התחייבותו של מהנדס העיר כי עיריית אילת תהיה הגורם שיישא באופן בלעדי בעלות ביצוע העבודות הנוספות ואולם לדברי חפח"א פניות שנעשו בנושא לעירייה נענו בשלילה. עוד מדגישה חפח"א בכתב הגנתה כי: "חופי הים נשארים נגישים ופתוחים לציבור ואינם "שייכים" לבית מלון כלשהו. לענייננו חוף הים המצוי מול בית המלון מלכת שבא אסור ברחצה, והוא מהווה חלק ממעגן הסירות המרכזי של החוף הצפוני. בשל כך, ובהתאם לתכולת הפרויקט, שטח החוף כולו עתיד להיות מרוצף, ובהתאם לתקני הבטיחות תוקם גדר דקורטיבית במרחק של חמישה מטרים מקו המים, אשר תחסום את הגישה למים", לפיכך טוענת חפח"א כי אן מדובר כלל בחוף רחצה וכי ההחלטה אם להקצותו למלון נתונה בידי רשות מקרקעי ישראל ועיריית אילת בלבד, "כאשר על פניו, ולמיטב ידיעתה של הנתבעת, בהתאם להגדרת החוף כמעגן סירות, אין כל אפשרות מעשית לבצע את ההקצאה כאמור". לפיכך טוענת חפח"א כי למלון לא נגרמו כל נזקים ואם נגרמו הרי שהם כולם באשמתו בשל התנהלותו לאורך השנים.


חדשות אילת