פרסומת
דלג

מופע חייהם

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: חיים דוד ● 5/4/2018 08:51 ● ערב ערב 2857
כשעוז, ילד על הספקטרום האוטיסטי, עמד על הבמה והפליא בקולו בשיר 'בראשית עולם', כמעט ולא נשארה בקהל עין אחת יבשה ● כשילד אחר הסובל מ-cp ועיוורון, שר וקולו מילא את האולם, הקהל עצר את נשמתו ● לראשונה באילת, העלתה קבוצת 'מעגלים' הצעירה, הצגה על במה, מול קהל, והוכיחה כי אולי הרבה פחות קל להם מלרוב האנשים, אבל אין דבר שהם לא מסוגלים לעשות, ממש כמו כל ילד אחר ● סיפור על קבוצה מופלאה של ילדים עם צרכים מיוחדים, מדריכה אחת שמאמינה בהם מכל הלב, וירון לוי סבג אחד, שחשב שהוא כבר מכיר הכל
מופע חייהם

אף אחד בין היושבים באולם במתנ"ס שחמון לא ידע בדיוק מה הוא עומד לראות. כולם הוזמנו להצגה של ילדי החינוך המיוחד, הפעילים במועדון 'אורים', ששינה את שמו לאחר המופע למועדון 'מעגלים', לכולם היה ברור שזו לא תהייה הצגה רגילה, ועדיין, אפילו ההורים, המורגלים במגבלות של ילדיהם, לא ידעו עד לאן הצליח ירון לוי סבג, השחקן והבמאי למשוך את החוט. אז והוא הצליח.
זה לא ברור מאליו שקבוצת ילדים צעירים תעלה מופע מול קהל, על אחת כמה וכמה כשמדובר ב – 15 ילדי החינוך המיוחד, שכל אחד מביא אתו שק של אתגרים ומגבלות. כשמיה עלתה רגע לפני תחילת ההצגה לבמה, והסבירה לאורחים שמילאו את האולם מפה לפה, שגם הם, ממש כמו כל הילדים הרגילים, מרגישים עמוק בפנים שהם נורמטיביים ויכולים, עדיין לא הצליחו הבאים לעמוד על גודלו של ההישג. ואז זה קרה. 15 ילדים, ביניהם ילדים הסובלים מפיגור בדרגות שונות, ילד הלוקה בסי פי ועיוורון, ילדים בדרגות אוטיזם שונות, ילדים עם בעיות התנהגות, ואפילו ילדה עם ניוון שרירים, הוכיחו לכולם שגם הם יכולים בדרכם שלהם, כשהם מעלים מופע, אותו כתב במיוחד עבורם השחקן יליד אילת ירון לוי סבג, שאפילו הוא לא האמין בתחילת הדרך שפרויקט כזה אפשרי בכלל.
במשך 20 דקות, שנראו עבור הילדים האלו כמו שעות, הם הציגו על הבמה, דיברו, רקדו ושרו, מלווים על ידי שלוש ה'טליות' המתנדבות במועדון: טל גומז, טל ימיני וטלי זיידנברג. מרגשים את הקהל עד כדי דמעות. אפילו ירון לוי סבג, שחשב שהוא כבר ראה הכל ומכיר הכל, דמע ובגדול.
ההצגה 'צעצוע של חיבור' סיפרה את סיפורו של המנקה בחנות הצעצועים שהיה מאוהב בבובת הבלרינה. באחד הימים, בזמן שהמנקה, כהרגלו ניקה את החנות, התעוררו לפתע הבובות לחיים והמנקה גילה לבלרינה את אהבתו אליה.

 

 

ואז הגיע ירון


במשך 18 מפגשים של שעה וחצי כל מפגש, עבדה הקבוצה המיוחדת הזו עם ירון לוי סבג על ההצגה. הייתה זו המדריכה של הקבוצה ציפי אבני, שהאמינה כבר בתחילת הדרך שהמטרה אפשרית. אחרי שקיימה לפני שנתיים תערוכת צילומים של ילדי המועדון, ולאחר שהוכיחה בשנה שעברה ש'הילדים שלה' יכולים לעמוד על הבמה ולשיר במסגרת פסטיבל משלהם, לא היה לה אפילו ספק, כי אחרי כל אלו, 'הילדים שלה' יכולים גם להעלות על הבמה הצגה. האמינה, וכהרגלה הוכיחה שצדקה גם הפעם, מרגשת לא רק את האנשים בקהל שלא מכירים מקרוב את הילדים עם המגבלות השונות, אלא גם את הוריהם, שלא ראו אותם אף פעם פורחים ככה. כמו שכתבה לה אחת האימהות בסיום המופע: "...מכבדת ומוקירה. אתמול התרגשתי והייתי אף גאה בבני, בזכותך. תודה". אמא אחרת כתבה לה עם המון אהבה: "הרמת מופע שלא היה מבייש אף תיאטרון. המועדון שהקמת הפך למקום כל כך משמעותי עבור הילדים".
ציפי אבני, האשה שהקימה לפני שלוש שנים את המועדון הזה, מתוך רצון למצוא בין השאר מסגרת חברתית לבתה הפרטית בעלת הצרכים המיוחדים, הפכה את המקום שמצא לו בית חם במתנ"ס שחמון, למקום אליו מחכים הילדים המיוחדים האלו להגיע פעמיים בשבוע. אבל היא לא הסתפקה בזה ובכל שנה דואגת ציפי להכניס עוד ועוד תכנים מיוחדים לפעילות, כדוגמת ההצגה הזו.
כשציפי חשבה על הפרויקט שלה, היא חיפשה מישהו שיוכל לשלב בין יכולת משחק לבין עבודה עם הילדים המיוחדים והגיעה אל ירון לוי סבג, שחקן ובמאי, בן אילת, שעשה את זה ועדיין עושה את זה בהצלחה בארץ. לוי סבג, שחתם בתחילת השנה על קאמבק לאילת, מודה כי בתחילת הדרך לא ידע אפילו איך לגשת לילדים. "מעבר לקושי הרגשי, היה לי ברור שיהיה כאן קושי שמעבר", הוא מתאר את הלבטים שהיו לו בתחילת הדרך. אבל ירון הרים את הכפפה. אמנם בהיסוס, אבל החליט לפחות לנסות. "תוך כדי המפגש הראשון כבר הבנתי שרובם פשוט מחפשים אהבה", הוא מספר בהתרגשות. "אחרי שסיימתי את המפגש הראשון במהלכו המחסומים שהיו לי נפרצו, אמרתי לציפי שאני הולך על זה- אנחנו מעמידים מופע. ואז עלה לי הרעיון להפוך את ההצגה הזו לאירוע לכל דבר, שיעלה את קבוצת הילדים המיוחדים האלו לתודעה הציבורית". יחד עם מתנדבות המועדון- טלי זיידנברג וטל גומס, אותן הוא מגדיר כ'בולדוזריות', נשים מלאות אהבה ונתינה, הם גייסו תרומות, חסויות והפכו את ההצגה למשהו אחר. "להעמיד ילדים כאלו רבע שעה או עשרים דקות על במה זה בערך כמו לקחת חתיכת עץ ולנסות לגרום לו לשקוע במים", הוא מנסה לתאר את גודל האתגר שניצב בפניו. "בהתחלה, אני מודה, התחושה שלי הייתה שזה בלתי אפשרי, תחושה של עבודה סזיפית שלא תצליח, אבל עם הזמן למדנו להכיר אחת את השני, גיליתי שיש בקבוצה ילדים עם אוזן מוסיקלית מדהימה, מדויקים מאוד ודי מהר כבר התחלתי להאמין שזה יצליח".

 

"רובם פשוט מחפשים אהבה"
"בכיתי רבע שעה לפחות. אבל גם רוב הקהל באולם בכה. אבל היי, גם צחקתי הרבה". לוי סבג

"לגעת בילדים האלו זו מתנה"


ירון אמנם רצה להישאר האיש שמאחורי הקלעים בהצגה, אלא שציפי, שנפעמה מהתהליך שהוא עצמו עבר בדרך כתוצאה מהעבודה עם הילדים, ביקשה לפרגן לירון על העשייה וההשקעה. "ממצב התחלתי של לא להיות בטוח שהוא יוכל לעבוד איתם בכלל", היא נזכרת בחיוך, "הוא נקשר אליהם רגשית בצורה מדהימה, כמו שקורה למעשה לכל מי שמכיר את הילדים האלו", היא אומרת. "הוא לא ויתר למרות הקשיים והעבודה הסיזיפית והלא פשוטה והצליח להרים אותם למקום אחר".
"צחקנו הרבה, נהנינו, דיברתי איתם בגובה העיניים והם מצדם מאוד התאמצו, רצו וגם הצליחו", מספר ירון על התהליך שעבר עם הילדים. "יש משהו מאוד מיוחד באהבה שהילדים האלו מפזרים סביבם, אבל שלא יובן לא נכון, הם לא פראיירים ולא אוהבים כל אחד, כשמתרגלים אליהם, מבינים שהם בסך הכל ילדים כמו כל הילדים הרגילים. בשלב מסוים הבנתי שזו המציאות הנתונה שלי וכשאתה מתרגל אתה גם מצליח לעבוד איתם. אין ספק שעבורי, לאחר שנים בתחום המשחק, זו הייתה התנסות ראשונה, מיוחדת. אני יכול לומר היום בפה מלא שלגעת בילדים האלו, זו מתנה, זכות גדולה".

עד כמה התרגשת לראות את התוצאה על הבמה?
"ואו. בכיתי רבע שעה לפחות. אבל גם רוב הקהל באולם בכה. אבל היי, גם צחקתי הרבה".

ומה עכשיו, דרככם נפרדות?
"אנחנו מחכים לראות מה קורה הלאה מבחינת התקציבים שיעמדו לטובת הקבוצה. אני מצדי מאוד מקווה להמשיך איתם. מה שבטוח שאם זה יקרה, המטרה שלי היא להעלות את הרף. אני לא מאלו ששוקטים על השמרים. אם הצלחנו, זה אומר שהדבר הבא חייב להיות הרבה יותר".

 

אני לא שוללת אפשרות שהשלב הבא יהיה אולי סרט, למה לא? ציפי אבני

 

פותחים מעגלים


מי שנהנתה ובגדול מהערב המיוחד, הייתה ליאת גולברי, מנהלת תוכניות ארצית לאנשים עם מוגבלויות במועדון 'מעגלים' הארצי, שהובילה למהלך לחבר את הקבוצה הפועלת באילת למועדון 'מעגלים' הארצי, מועדון שכבר מכיל פעילות בוגרים באילת. ציפי אבני הרימה את הכפפה בשמחה והיום הפכה הקבוצה למוסדרת, וגם נתמכת כספית על ידי המועדון הארצי.

אז מה בעצם את מנסה להוכיח בכל פעם מחדש כשאת מציבה פרויקטים כאלו?
"אני מוכיחה שהילדים האלו הם שווים בין שווים בדרך שלהם", אומרת ציפי, "אין דבר שהם לא יכולים לעשות, וזה המוטו שאני מעבירה, בעיקר להם, ולכן אני לא מוותרת להם על כלום. מצד אחד אני מחבקת ואוהבת, מצד שני מאוד אסרטיבית איתם ומציבה להם גבולות ברורים".

מה הלאה?
"בואי נתחיל עם זה שהחלום שלי שהמועדון יגדל ויעמוד על כמות של 30 ילדים לפחות. דלתנו פתוחה לכולם, לכל הדיאגנוזות, מגיל 9-10 ועד גיל 21, ללא שום סלקציה. כולם שווים בעיני. המועדון שלנו גורם לילדים שיהיה להם למה לחכות והם מחכים למפגשים האלו. השלב הבא מבחינתי הוא לחשוף את הילדים לחיים בחברה, להתמודדויות בחוץ כמו למשל איך מתנהלים במסעדות, איך נכנסים לקולנוע וצופים בסרט, דברים שהם לגמרי לא מובנים מאליהם".

הפרויקט הבא שלך?
ציפי מחייכת: "מאחר והוכחתי כבר שהכל אפשרי עם הילדים האלו, אני לא שוללת אפשרות שהשלב הבא יהיה אולי סרט, למה לא? הרי אי אפשר עכשיו להוריד את הרף, נהפוך הוא. אבל החלום האמיתי והגדול שלי הוא להקים בעיר תיאטרון קבוע לאנשים עם צרכים מיוחדים, לאוו דווקא כדי להעלות הצגות בפני קהל, אלא יותר מקום שבו דרך משחק הם יוכלו לפרוק רגשות, לדבר, לספר, מקום בו הם יוכלו להגשים את החלומות שלהם דרך משחק ולהוציא אותם החוצה, ואני עוד אעשה את זה".

לסיום מבקשת ציפי להודות למתנדבות של המועדון, "בלעדיהן לא היינו מצליחים להגיע להישגים כאלו", היא מבהירה. "ה'טליות שלנו' עושות עם הילדים עבודת קודש, עם המון אהבה והתמדה והפכו לחלק בלתי נפרד מהם". 


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש