פרסומת
דלג

תזונה - אם לא תאכל איך תגדל?

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 8/5/2018 10:37 ● מה נשמע 547
אם הילד/ה שלכם מסכים לאכול רק כשהוא צופה באייפד, מסרב לאכול מרקמים שונים, זורק אוכל על הרצפה, נכנס איתכם למאבקים סביב האוכל, ובעיקר, אם אתם מרגישים חסרי אונים מול העקשנות הבלתי מתפשרת שלו או שלה? כנראה שהילד שלכם סובל מהפרעת אכילה! ● מתי העניין שמעורר הפעוט סביב האכלתו עלול להפוך להפרעת אכילה? והאם ניתן בכלל לפתח הפרעות אכילה בגיל הרך? מהן הסיבות לתופעה ומה הקשר בין הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות לבין ההתפתחות הרגשית המוקדמת בגיל הרך?
תזונה - אם לא תאכל איך תגדל?

לא משנה בת כמה תהיי, אמא צעירה או סבתא לנכדים, בכל פעם שהילד שלך יגמור את צלחת האוכל שהכנת לו, תחווי תחושת סיפוק שתרגיע אותך ותגרום לך להרגיש שאת אמא טובה. בדיוק כמו יונקים אחרים בטבע, גם עבור בני האדם, האכלת הצאצאים היא פקטור הישרדותי-בסיסי כאשר ההאכלה/היניקה היא מעבדת הלמידה של התינוק, והתפתחות הקשר עם המאכיל הוא הקשר שבונה את מערכות היחסים שלו עם העולם והסביבה. משום כך, במקרים רבים בהם מתקיים קושי בהאכלה, קיים קושי בקשר בין המאכיל לתינוק.
מומחים מייחסים את הפרעת האכילה בגיל הרך לשלוש השנים הראשונות בחיי הילד, כאשר היא כוללת טווח רחב של שלבים בהתפתחות ודרכי הזנה - החל בהנקה, הזנה מבקבוק, דרך התנסויות במזונות רכים וקשים בטעמים שונים, המעבר לאכילה עצמאית, וכלה בשלב שבו התינוק הופך לפעוט התופס את עניין האכילה כאחת הדרכים שבהן הוא יכול לבטא עצמאות ושליטה.

 

 

לעזור לתינוק לארגן את הכאוס


"טעות שיכולה להיעשות, בתום לב כמובן, הוא לדחוף לתינוק את הפטמה של השד או הבקבוק לפה כשהתינוק אינו מוכן", מסבירה בילי סוקולובסקי הברי, דיאטנית קלינית בקופת חולים 'מכבי', בשירותי בריאות כללית, במעון 'צעד קדימה אילת' ובחינוך המיוחד באילת וברווחה. "כבר בהאכלה הראשונה של יניקה מתחילה הלמידה הדו סיטרית וההיכרות בין האם לתינוק. אם הרוצה להביא את פי התינוק אל הפיטמה על ידי דחיפת ראשו כלפיה, תשיג תוצאה הפוכה- התינוק ידחוף את ראשו אחורה. האם תהיה מתוסכלת ותיכנס ללחץ, שמא החלב שלה לא טוב. במקום אווירה רגועה ייווצרו תסכול ומתח סביב ההנקה. לעומת זאת, אם היודעת שהרפלקס של המציצה בא כתגובה לרפלקס האיתור והגישוש, המונע על ידי גירוי של מגע הצריך לבוא מכיוון הפיטמה, תיצור תנאים המעודדים את היצמדותו של התינוק לפיטמה. טעות שנייה שיכולה להיעשות היא להאכיל את התינוק כשהוא לא במצב של אכילה. מצב התינוק בזמן שהוא מגיע לאימו להאכלה, קובע את תגובתו אל האם, ובהתאם לכך את תגובתה של האם אליו. המצב האופטימאלי להאכלה הוא כשהתינוק מאותת סימני רעב כמו לדוגמא: בכי, אי שקט, כשהוא מפנה את ראשו לעבר המאכיל, מחפש את השד כשהוא על האם וכו'. כשהתינוק שבע הוא נרדם, שריריו מתרפים, קצב היניקה יורד, והוא מפנה ראשו ומרחיק אותו ממקור האוכל. תמיכה בוויסותם של מחזורי השינה והערות, הרעב והשובע, מסייעת לארגון הכאוס הראשוני עם היציאה מהמערכת המגינה והידועה של הרחם, אל עולם חדש ובלתי מוכר.

 

תנו להם עצמאות בענייני אוכל

 

אל תדחפו להם אוכל


לילדים בריאים יש יכולת לווסת מעגלי רעב ושובע ולתקשר רעב. והכי חשוב, ילדים אוכלים מתוך הנאה. האוכל צריך להינתן לפי סימני הילד וביוזמתו, לכן אם אני אדחוף לו כשהוא לא רוצה, הוא יפרש את האוכל כסיוט, ככפייה, כמשהו לא טוב. הייתה אצלי סבתא שסיפרה לי בגאווה שהיא הצליחה לדחוף לנכד שלה את האוכל באמבטיה, כי הוא לא הסכים לאכול בזמן הארוחה. אכילה בעקיפין, תוך הסחת הדעת של הפעוט, היא לא אכילה קשובה. היא יוצרת בלבול ועלולה לגרום להשמנה. האמבטיה היא לא זמן לאכילה, וזה יוצר בלבול רב אצל הפעוט. כשיש רעב שמתפרש כתחושת כאב, ואז האוכל מגיע, מתקיימת תחושת סיפוק והנאה. אלו המצבים הבריאים. ואם משהו ברצף הזה נפגע או מתעוות כשדוחפים יותר מדי או כשמחסירים מדי אז נוצרת בעיה. 
בהרבה מקרים האמא מפרשת את העובדה שהילד לא רוצה לאכול כחוויית דחייה של הילד ממנה. במיוחד כשהיא צריכה לעמוד בדרישות של הגורמים הרפואיים כמו טיפות החלב. אם המשקל והגובה שלו לא עומדים בסטנדרטים, היא מרגישה לא מוצלחת ולא כשירה כאמא. וכשנלוות לזה אמירות כמו 'החלב שלך לא משהו', היא ממש נגמרת מזה, כי האמירות האלה גורמות לה להרגיש שהיא אמא לא טובה. חשוב מאוד להבין שבשביל לגדול, לא מספיק רק לאכול. צריך קשר טוב עם אמא. המילה הראשונה של תינוק היא אממממ וזה מתקשר לאמא בכל השפות. זה קשר ראשוני הישרדותי. תינוק מחבר בין אמא לאוכל. לכן אם האמא חווה דחייה או הרגשה שהיא לא מוצלחת כאם זה מקרין על התינוק וכל האכילה שלו משתבשת. ברוב הפעמים הממצאים מראים שאמהות לילדים עם הפרעות אכילה הן יותר חודרניות ומראות פחות רגש חיובי לילד. 

 

הסיבות הגורמות להפרעות אכילה? 


"גורמי הסיכון יכולים להיות בגלל פגות, משקל לידה נמוך, הריון שהיה מלווה בהרבה חרדה, לידה מסובכת, דיכאון של האמא במהלך ההיריון, סגנון הורות שלא קשור למיקום הילד במערך המשפחתי, בעיות בויסות תחושתי בחלל הפה ואז תתקיים בעיה של מרקמים וטעימה של מזונות מסוימים", מסבירה סוקולובסקי- הברי. "ישנם קשיים באכילה שלא קשורים ישירות למזון אלא למצבים רפואיים אחרים. בחלק מהמקרים ההפרעות עשויות להתעורר בעקבות אירוע טראומטי הקשור לאכילה כגון חנק, אכילת דבר מה רעיל וכו' אך במרבית המקרים מדובר בנסיבות קיצוניות פחות. מאחר ועולמם של תינוקות ופעוטות סובב בעיקר סביב הוריהם, הפרעות אכילה בגיל הרך נתפסות בדרך כלל כהפרעות הנובעות מהאינטראקציה בין הילד להוריו. בכל מקרה, גם אם יש משהו פיזיולוגי, התנהגות לא מתאימה של ההורים תעצים מאוד את הבעיהלכן חלק מהטיפול הוא לתמוך בהורים!".

 

איך יוצרים האכלה בריאה?


"האכלה בריאה היא כשיש לילד בחירה של מה אוכלים, כמה אוכלים, והאם אוכלים. ההורים אחראים על מה מוגש בארוחה, מתי ואיפה מתקיימת הארוחה והאווירה בעת הארוחה. האוכל על השולחן. יש חשיבות גדולה לסביבת האכלה מתאימה למנח מתאים של ישיבה, לרמת עוררות מתאימה לאכילה, לקצב מותאם, יש לנקות רעש והסחות דעת של טלוויזיה ומשחקים מיותרים שטובים לשעת משחק ולא מתאימים לשעת אכילה. מאוד חשוב ליצור סדר וריטואל שחוזר על עצמו לפני האוכל כמו: רחיצת ידיים, עריכת שולחן וכו', כדי להכין  פיזיולוגית ולעורר את תחושת הרעב. כמו כן חשוב להנחיל אורח חיים בריא כערך במשפחה. כמו שהילד יודע שלא אוכלים בסלון כך הוא יודע שבכל ארוחה יש ירקות".

 

 

אלו פתרונות קיימים להפרעות אכילה?


"קודם כל חשוב להפריד בין ילדים שהם סרבני/ בררני אכילה, לבין כאלה שממש סובלים מהפרעה. סרבנות אכילה ברוב המקרים, אינה קשורה כלל למזון, אלא לרצון של הילדים להיות עצמאים.

  • חשוב בראש ובראשונה לתת לסרבני אכילה עצמאות בענייני אוכל. לכן אם תתפשרו בכמה מהדרישות וההעדפות שלכם, ילדכם ירגיש שהוא בשליטה וסביר להניח שיאכל יותר. לדוגמה, אפשר להוריד את הקשה של הלחם, אם זה מה שהוא רוצה. 
  • שלבו את ילדכם בתהליך הכנת הארוחות המשפחתיות. הוא יהיה גאה שעזר לכם, וסביר יותר להניח שירצה לאכול משהו שסייע בהכנתו. 
  • תנו לו לבחור בין מגוון מאכלים בריאים, והגבילו את האפשרויות לשניים או שלושה מאכלים כל פעם כדי שלא יתבלבל או לא יידע מה להחליט. 
  • הפכו את שעות הארוחה לאירועים חברתיים שמחים. 
  • נסו שלא לדאוג בגלל מאכלים או משקאות שנשפכים על הרצפה. במקום זאת, שבחו את ילדכם על כך שניסה לאכול מאכלים חדשים או שאכל מאכלים בריאים שהוא מכיר. אבל גם לא לשבח בהגזמה מדי. אם הוא עושה סיפור מהאוכל, התעלמו מכך ככל האפשר. 
  • אם תתנו לסרבנות שלו תשומת לב רבה, אתם עלולים לעודד אותו להמשיך להתנהג כך. 
  • אפשרו לילד לשחק באוכל כדי ליצור מחדש קשר עם האוכל בתור משהו מהנה. לדוגמא מריחת ציורים על הצלחת עם גבינה לבנה. הרבה אמהות לא יהיו מסוגלות לעשות את זה בגלל הלכלוך, אז חשוב להתגמש ולשחרר. 

כשיש בעיית אכילה הארוחה הופכת להיות אישיו מאוד מתוח. ההורים מאוד לחוצים אם הוא יאכל או לא והתינוק/ פעוט מרגיש את זה ומשחרר הורמוני סטרס שגורמים לו להרגיש שובע. לכן משחקים ויצירות ממזון לא בשעת הארוחה, יאפשרו זמן הנאה והרגשה שהאוכל לא מאיים. זה מפחית את הרגישות סביב האוכל, מוריד לחץ, כי עכשיו לא אוכלים עכשיו משחקים. משתדלים לתת לילד להוביל ולשלוט. כי בדרך כלל זה מאפיין הורים שלא נותנים לו להחליט והוא נהיה סרבן ועקשן. זה מחזיר לו את השליטה ובתוך המשחק נוצר שוב קשר ביניהם. כך גם ההורים לומדים להתעסק עם אוכל לא למטרת אכילה".
השינוי מתחיל מההורים
במקרים בהם קיים מצב של סירוב להכניס לפה מרקמים מסוימים או כאלה שלא נוגעים בקבוצות שלמות של מזון, ממליצה בילי ללכת לטיפול אצל קלינאית תקשורת /מרפה בעיסוק/ טיפול תחושתי. "הרבה פעמים זה קשור לויסות תחושתי ו/או בעיה רגשית", היא מסבירה. "ילדים כאלה לרוב יהיו ילדים ששמים לב לפרטים, חשדנים, נוטים לזהירות יתר, לעיתים אפילו לחרדה, בעלי צורך בשליטה, צורך בשלמות וחוסר יכולת להכיל שונות. בשל כך ההפנייה לטיפולים רגשיים /הומיאופתיים יכולה גם לעזור הן לילדים והן להורים שנכנסים ללחץ עקב מצבם של ילדיהם. כי רק כשההורים יבינו כאמור שחלק מהפתרון טמון בשינוי התפיסות שלהם ושינוי הגישה שלהם ניתן יהיה להתחיל לעשות שינוי. 

 

רעיונות להצגת מאכלים חדשים לסרבני אכילה

 

  • הניחו כמות קטנה של המאכל החדש על הצלחת יחד עם מאכל מוכר שילדכם אוהב. הציגו את המאכל בצורה אטרקטיבית. הציעו לילדכם מגוון צבעים, צורות וגדלים על הצלחת, ותנו לו לבחור מה לאכול.
  • המשיכו להציע לו מאכל מסוים. בסופו של דבר הוא ינסה ואולי אפילו יאהב אותו, אך לפעמים יצטרך לראות אותו על הצלחת 15-10 פעמים לפני שיטעם.
  • חפשו הזדמנויות לתת לילדכם לחלוק ארוחות עם ילדים אחרים  ייתכן שיסכים לנסות מאכלים חדשים שילדים אחרים אוכלים.
  • הגישו לילדכם את אותה ארוחה ששאר בני המשפחה אוכלים, אך במנה קטנה יותר שמתאימה לו. 
  • עודדו את ילדכם לגעת, להריח או ללקק את המאכל החדש, הזמינו אותו לחקירה של המזון ואז שבחו אותו על כך. לאחר מכן, עודדו אותו לקחת ביס. שבחו את ילדכם על כך שניסה.לא לעשות עניין כשהילד מחליט לנסות מזון חדש.
  • חשוב שההורים ידעו שאכילה כמו כל תהליך התפתחותי אחר מצריך למידה התנסות ותרגול. זה לא קורה שילד מתאהב במלפפון אחרי טעימה אחת. אצל ההורים קיימת ציפייה שהילד יהנה מזה מיד וכבר בהתחלה הם מפרשים לא נכון כשהילד יורק את האוכל או עושה פרצוף. יש לחזור ולתת שוב ושוב את אותו מזון. חשיפה של מזון חדש צריכה להיות ל-21 יום אבל הרבה פעמים אפשר לעשות הפסקה לכמה ימים ולנסות שוב. 

 

מה לא מומלץ לעשות?

 

  • אין להכריח את הילד לאכול.
  • אין להאכיל את הילד תוך היסח דעת.
  • אין לנקות במהלך הארוחה את הפה והידיים.
  • אין להציע ממתק או חטיף אם הילד לא אכל.
  • אף פעם אל תגיבו בצורה שלילית מסביב לשולחן. תקדישו לזה זמן בזמן כשהילד רגוע. במקלחת או לפני השינה ותסכמו את זה במשפט אחד כמו "עצוב לי שלא אכלת מלפפון כי חשובה לי הבריאות שלך" וזהו. לא להיכנס להרצאות על חשיבות המלפפון. 
  • אל תתפתו להציע לילדכם פרסים בצורת מאכלים רק כדי שיאכל משהו. אם אתם מציעים לו פרסים לא בריאים בתור שוחד - לדוגמה, אומרים לו משהו כגון, “אם תאכל גזר, תוכל לקבל שוקולד” - אתם עלולים לגרום לו להתעניין יותר בפרס מאשר במזון הבריא.
  • הימנעו מלתת מאכלים לא בריאים העיקר שהילד יאכלכיוון שיש  השפעת למזון עתיר סוכר על מנגנון הרעב והשובע. 

חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש