פרסומת
דלג

שלוש פעמים כי טוב

מאת: אביבה דקל ● צילום: מערכת ערב ערב ● 6/6/2018 09:11 ● מה נשמע 551
התינוק לא מפסיק לבכות? נמאס לכם להתעורר בלילה? ההוצאות כבדות? הקיץ בפתח והיד נשלחת עמוק עמוק לכיס? ומי שומר עליו כשאתם יוצאים? ● חשבתם שהחיים שלכם קשים? אז מה יגידו הורים לשלישיות? ● הצצה אל המשפחות בהן ילדים זו לא רק שמחה
שלוש פעמים כי טוב

צילומים: מהאלבומים המשפחתיים

אילת היא אולי עיר קטנה, אבל גדולה מאוד מסתבר, כשזה מגיע למספר השלישיות שנולדו בה. אמנם קצרה היריעה מלספר על כל השלישיות, ועדיין נביא הצצה על כמה מהן. המסקנה הסופית- למרות הקושי והעלויות הגבוהות כל משפחה שנולדה בה שלישיה רואה את עצמה מבורכת.
   

השלישיה לבית קומש

 

חבורה מנצחת אז...

 


השלושה שהם בהווה כבר בני 22, נולדו להוריהם שלי ודורית קומש במרץ 1996 כשהוריהם היו זוג צעיר. דורית היתה אז בת 27 ושלי בן 29. הילדים בוששו להגיע והזוג פנה לטיפולי פוריות. השיטה הייתה אז שאיבת ביציות, הפריה חוץ גופית והחזרה של הביצית המופרית לרחם. טיפול לא פשוט, ואפילו מתיש, שבסיומו הוחזרו הביציות שלא הופרו לגוף האשה. כשדורית נכנסה לבסוף להיריון, היא התבשרה שיש לה יותר מעובר אחד. ההורים המאושרים שבדרך חשבו על תאומים, אלא רק כשהגיעו להחזיר את הביציות לגופה, התבשרה דורית להפתעתה הגדולה שיש לה ארבעה עוברים. מה עושים? הזוג כמובן היה מוכן לגדל גם רביעייה, אלא שלצערם אחד העוברים נספג והם נותרו עם שלישיה.

איך היה ההיריון?
"ההיריון היה תקין, למעט החודשיים האחרונים בהם שכבתי בשמירת הריון בבית החולים 'תל השומר' בו גם ילדתי בניתוח קיסרי שני בנים ובת – כולם בריאים. השלישיה נולדה בתחילת חודש תשיעי. יובל ראשונה, שקלה 2 ק"ג, גיא שיצא לאוויר העולם שני, שקל 1.830 ק"ג והשלישי נדב, היה הגדול מכולם, ושקל  2.300 ק"ג. את נדב שהיה הגדול מכולם כבר לקחנו הביתה חמישה ימים אחרי הלידה, כשיצאתי מבית החולים. את יובל לקחנו הביתה אחרי עשרה ימים, ואילו גיא הגיע הביתה אחרי שבועיים באינקובטור. רק אחרי שנולדו הילדים הבנתי איזו בת מזל אני, שגם ההיריון וגם הלידה עברו בשלום וכל שלושת הילדים שלמים ובריאים. כשהייתי בהיריון לא חשבתי כלל על האופציות השליליות של היריון עם שלישיה".

 

ובהווה...

 

איך שורדים גידול של שלישייה?
"גם מבחינה זו הייתי בת מזל. הגענו עם הילדים לאילת כשמלאו להם שלושה חודשים, ועד גיל שנה התגוררתי אצל הורי סוניה ואנדרה וייס. גם סבתא שלי היתה עוד אתנו, וכולם היטו כתף ועזרו בכל מה שהיה צריך".

איך שורדים כלכלית?
"זה קשה. הבעיה הכלכלית לא פשוטה. רק על חיתולים ומטרנה היתה הוצאה ענקית, אבל ידענו שמחכות לנו שנתיים קשות, שנצטרך להתמודד, אבל זה משהו שחולף. אני גם חזרתי לעבודה אחרי חצי שנה, ומעבר לעזרה הכלכלית, העבודה הייתה עבורי דרך לשמור על השפיות. עבדתי אז במשרד רואה חשבון והיציאה לעבודה היתה בשבילי אוויר לנשימה, קצת חופש. וכשחזרתי הביתה מהעבודה, חיכתה לי העבודה האמיתית שהיתה פול טיים ג'וב".

איך התמודדת עם שלושה ילדים בצבא?
"וואו דואגים המון. אבל אני דאגתי בעיקר לנדב שהיה קרבי. הילדים נהנו מהשירות הצבאי, אבל היה להם קשה לחיות פתאום בנפרד מאחיהם לשלישיה".

הילדים דומים?
"הבנים מאוד דומים אחד לשני, ויובל היא משהו שונה מהם לגמרי. באופי כל אחד מהם הוא משהו שונה. אנחנו גם הקפדנו לא לעשות השוואות ביניהם וגידלנו אותם כל אחד בהתאם לאופיו ולדברים שאהב או לא אהב". 

מה הכייף בלגדל שלישיה?
"שבבת אחת את מקבלת משפחה גדולה, שכולם מחבקים אחד את השני ואוהבים מאוד".

מה קשה בלגדל שלישיה?
"מה שקשה זה לתת לכל אחד תשומת לב אישית. גם כלכלית זה עול גדול – הוצאה שהיא פי שלוש מהוצאה על ילד אחד".

ממרומי ניסיונך מה את מייעצת להורים טריים לשלישיה?
"לשמור כל הזמן על אופטימיות. להבין שהקושי הוא זמני, ואחר כך קוטפים את הפירות. כשהם גדלים אין כבר את הקושי של שלישיה. זה הופך להיות שלושה אחים, כמו במשפחות אחרות".

ובחופשות?
דורית מחייכת:  "זה היה סיפור בפני עצמו בחופש גדול או בחופש בכלל, אבל תמיד התארגנו. שבועיים לקחתי אני חופש ושבועיים בעלי, וגם מצאנו בייבי סיטר. זה קל יותר כשכולם באותו גיל ולא צריך למצוא פתרון שונה לכל ילד. מבחינה מסוימת זה אפילו יותר פשוט מאשר שלושה ילדים בגילאים שונים שכל אחד זקוק למסגרת אחרת".

וכשהגיעו לכתה אלף?
"גם כאן היה לנו מזל. בדיוק פתחו את בית הספר 'היובל', והיו מספיק כתות אלף, כך שיכולנו לשבץ כל ילד בכתה אחרת. בתיכון הם למדו עד כתה י' בכתות נפרדות, ורק בכתות י' עד יב' הם למדו יחד, משום שהיו ילדים מוכשרים ולמדו בכתה מואצת".

 

לא קל אבל מהנה

 

ספרי עליהם היום?
"השלושה כבר בני 22 והשתחררו מצה"ל. יובל עובדת בחנות בגדים בקניון 'מול הים', ובשנה הבאה תתחיל ללמוד באוניברססיטת 'בן גוריון' בבאר שבע מדעי מחשב. נדב עובד באבטחה, וגיא ממלצר ב'מבשלה'. שניהם מתכוננים לצאת לטיול אחרי צבא שטרם עשו, ורק אחר כך יחליטו מה לומדים ומה עושים".

איך היחסים ביניהם היום?
"הבנים מאוד קשורים, כי החברים שלהם הם אותם חברים. יובל זה סיפור אחר. יש לה חברות משלה, ויש גם חבר, אבל עדיין כל השלושה דואגים אחד לשני".

ולסכום?
"אני מרגישה שקיבלתי מתנה מיוחדת בכך שילדתי שלישיה. בורכתי".



השלישיה לבית אבני

 

 

הכוכבות לבית אבני


ציפי ונחשון אבני הם הורים לשלישית בנות שהיום הן כבר בנות 24. חן, מאי ושירה. מאי קצינה בצבא קבע- מ.פ באיסוף מודיעין קרבי. חן שרתה אף היא ביחידת איסוף מודיעין קרבי, ואחרי שלוש שנות שירות טיילה שבעה חודשים בדרום אמריקה. כיום היא ממלצרת ב'ריף הדולפינים'. בתוכנית שלה לנסוע שוב לטיול של חודשיים ואז תחליט מה היא רוצה לעשות בחיים. שירה היא ילדה עם צרכים מיוחדים – ילדה שמחה ומאושרת. עובדת בבקרים במע"ש ומתגוררת עם הוריה.
ציפי נכנסה להיריון אחרי טיפולי הפריה ושכבה בבית החולים 'תל השומר' בשמירת הריון עד סוף השבוע ה- 37, אז ילדה בניתוח קיסרי את חן ששקלה 2.400 ק"ג, את מאיה ששקלה 2.200 ואת שירה שנולדה במשקל של 1.300 ק"ג וגם המשיכה לרדת במשקל. 
"חן ומאי השתחררו די מהר מהפגיה", מספרת ציפי, "אבל את שירה סרבו לשחרר עד שתגיע למשקל של 2 ק"ג. אחרי חודש וחצי, כשהגיעה למשקל 1.900 ק"ג חתמתי שאני משחררת אותה על אחריותי וחזרנו הביתה לאילת".

מתי נודע לך שאת נושאת שלישיה ברחמך ואיך התמודדת עם הבשורה?
"מתחילת ההיריון ידעתי שיש לי שלישיה ולא הייתי צריכה 'להתמודד' עם הבשורה שיהיו לי שלושה ילדים. שמחתי לקראתם".

איך מגדלים שלישיה?
ציפי מחייכת: "כשהן היו קטנות מאוד, עבדתי עם יומן. רשמתי כל אחת מתי אכלה, כדי לא לפספס מישהי ולהאכיל את אחותה פעמיים. עבדתי בצורה מאורגנת ומסומנת. כל דבר היה רשום. מתי אכלה, מתי קיבלה חיסון, ומי לא קבלה חיסון. הבנתי שאם אני לא רוצה לטעות, אני חייבת שהכל יהיה רשום ומתועד".

 

"אף פעם לא ראיתי בזה קושי". ציפי והשלישייה בילדותן

 

היתה לך עזרה?
"היתה לי מטפלת שעזרה בבקרים, כדי שאוכל לצאת לרופא, לטיפת חלב ולסידורים. וגם חברים עזרו. במקום כמו אילת, כשאין לך משפחה קרוב אליך, החברים הופכים למשפחה. חברתי חווה בן ברוך היתה מתייצבת כל יום אחרי העבודה ולא עזבה עד שהכל היה מתוקתק. כלכלית לא היה קל. היו לי חסכונות, בעלי עבד והסתדרנו. במצב כזה לומדים להסתדר. רק כשהן הגיעו לגיל שנתיים יצאתי לעבודה".

ואיך מתמודדים בבית הספר?
"ההתרגשות הייתה גדולה. שתים הולכות יחד, שתיהן מקסימות ומבריקות. שירה נשארה תמיד קצת מאחור, אבל גם לה מצאנו מסגרת בגן משולב בכתה קטנה. חן ומאי גדלו עם אחות קצת אחרת, חריגה. כשהן היו קטנות הן חשבו שבכל משפחה יש ילד כמו שירה וקיבלו אותה בטבעיות. אני מאמינה ששני הצדדים הרוויחו מהמסגרת של השלישיה. הילדות למדו להכיל ולקבל את אחותם השונה, וראו איך ילד חריג גדל. הן למדו לוותר ולעזור וגדלו להיות בני אדם עם ערכים של כבוד ועזרה לזולת. שירה גדלה עם אחיות שקיבלו אותה כמו שהיא וידעה תמיד שיש לה על מי לסמוך". 

הילדות זהות באופיין?
הן ילדות מקסימות ומדהימות, ולכל אחת אופי שונה. אבל בגלל הערכים שגדלו עליהן, חן ומאי הן נשים מיוחדות ושונות מבני גילן, הן נשים של נתינה, הכלה, עזרה לזולת והבנה".

מה הכי כייף בלגדל שלישיה?
"שהבית תמיד מלא".

ומה הכי קשה?
"אני לא יודעת מה זה קשה. אני מקבלת הכל באהבה, גם את הקשיים, וזוהי גם עצתי להורים אחרים – קבלו הכל באהבה, ושום דבר לא יהיה קשה".


 

השלישיה לבית שוורץ

 

 

כולם ביחד וכל אחד לחוד


ג'ניפר שוורץ היא אם יחידנית לשלישיה מקסימה. בת 33, הגיעה לאילת בגיל ארבע וכאן גדלה. את שירותה הצבאי עשתה בחיל החימוש בבה"ד 20 בצריפין. אחרי הצבא חזרה לאילת, ואחרי זמן מה יצאה לטיול בקנדה. שנה טיילה ושוב חזרה לאילת, ואחרי חצי שנה בערך עברה לגור בראשון לציון. בפעם הבאה שחזרה לאילת, כבר היתה אם לשלישיה. כיום ג'ניפר חיה עם בת זוג, שנכנסה לפני כשנה לחבילה המובנית של אם ושלושה ילדים. ביולי הקרוב ימלאו לשלישיה שלוש.
כשג'ניפר החליטה שהיא רוצה ילד, היא נכנסה להיריון בהזרעה מזרע של תורם שבחרה בבנק הזרע. "הטכניקה פשוטה. את הזרע מחדירים לגוף האשה – "כמו ביחסי מין, אבל ללא גבר", היא מספרת. "הייתי אז בזוגיות של שבע שנים עם בת זוג. השתתפנו בתוכנית 'בייבי בום' בעונה השלישית בטלוויזיה ואחרי הלידה פרקנו את החבילה. אני חזרתי לאילת ובת הזוג שלי נשארה במרכז. חזרתי לאילת כשהילדים היו בני שנה וחודשיים. רשמתי אותם למעון 'שורשים' במתנ"ס שחמון ויצאתי לעבוד".

איך היה ההיריון?
"ההיריון היה קל מאוד, למעט המשקל המטורף שצברתי. אכלתי בלי סוף ושמנתי מאוד, והאמנתי שיש לי תאומים. אבל כבר בבדיקת הדופק הראשונה, בשבוע השמיני להיריון, הרופא אמר לי שיש לי שלישיה, והציע לדלל את ההיריון. במילים אחרות- לוותר על אחד הילדים. קיבלתי את הבשורה על כך שיש לי שלישיה באושר גדול, וכמובן שסירבתי לוותר על אחד מילדיי. רציתי את כולם. הייתי מתוכננת ללדת בשבוע ה- 35, אבל כבר בשבוע ה32- 33 היתה לי ירידת מים. הוחשתי לבי"ח 'מאיר' בכפר סבא, ויילדו אתי בניתוח חירום קיסרי. ילדתי שני בנים ובת – אמור שקלה 800 גרם, ליר שנולד אחריה שקל 1.100 ק"ג ואיב שקל 1.150ק"ג.  הילדים נשארו בפגיה 33 ימים (33 הוא מספר המזל שלי), וחזרתי אתם הביתה כשהם בני חודש ושלושה ימים. יפים, בריאים ושלמים. גרנו במרכז עד שמלאו להם שבעה חודשים, ואז חזרנו לאילת. אחרי חצי שנה עליתי שוב למרכז וגרתי בראשון. בפעם הבאה כשהגעתי לאילת כבר חזרתי עם ילדים בני שנה וחודשיים".

איך מתמודדים לבד בגידול שלישיה?
"צריך אופרציה. אין עזרה וצריך לתכנן את הלו"ז. מתי אוכלים, מתי ישנים, מתי יוצאים". 

 

לקחת אוויר ולשמור על הזוגיות

 

ואיך מתמודדים כלכלית?
"ההיריון והלידה שלי לא היו ספונטניים כמו שקורה לזוגות רבים. אני תכננתי את הכל, וכשהגיעו הילדים היה לי מספיק כסף כדי להסתדר עד שאוכל לצאת לעבודה. במהלך כל התקופה שתכננתי להיכנס להריון חסכתי ושמתי כסף בצד והחיסכון הזה החזיק אותנו עד שהכנסתי אותם לתינוקיה והתחלתי לעבוד". 

הילדים דומים?
"דומים מאוד, אבל יחד עם זה כל אחד אחר, ולכל אחד אופי אחר. אחד משתולל וחוקר, השני רגוע ושלו והבת רוצה פינוקים והיא כל הזמן רגועה ואסתטית".

מה הכייף בשלישיה?
"הכייף הוא שבהיריון אחד את סוגרת את כל הבסטה ויש לך משפחה גדולה במיידי. קשה לי אמנם מאוד בגידולם, אבל אני מאוד נהנית למרות הקשיים. זה מה שרציתי, תכננתי, עבדתי והשגתי לעצמי משפחה".

מה הכי קשה בשלישיה?
"הכי קשה כשהם חולים. אחד חולה ואני נשארת אתו בבית, וכשהוא מחלים ואני יוצאת לעבודה השני נדבק, ואני שוב צריכה להישאר בבית. במקרה שילד חולה ברמה כזו שאפשר להשאיר אותו בבית בלעדיי, אני משתמשת בעזרת בייבי סיטר שנשארת עם הילד שמרגיש לא טוב והשניים האחרים הולכים לפעוטון".

מה עם עזרה?
"אמא שלי חיה ברומניה ועובדת במשרד התיירות ומגיעה לארץ מדי כמה חודשים לעזור. היא מכוונת את הגעתה לזמן של החגים, וכך אנחנו חוגגות יחד ואני גם נהנית מבייבי סיטר קבועה".

עצות להורים אחרים המטופלים בשלישיה?
"לקחת אוויר. הרבה אוויר. לשמור על הזוגיות שלכם. כמו שאתם מקדישים תשומת לב לילדים, תקדישו תשומת לב לבן הזוג. מפעם הפעם לקחת בייבי סיטר, כדי להקדיש זמן ברגוע לבן הזוג. להשתחרר מהרוטינה וליהנות. זה טוב לזוגיות וטוב לכם כבני אדם. לפעמים בן אדם צריך פאוזה לעצמו וכשהוא לוקח פאוזה הוא חוזר לתפקד בכוחות מחודשים".


 

השלישיה לבית קובי

 

 

לא דיללו ומאושרים. סופי, קובי והשלישייה


סופי היא כיום בת 44 ומנהלת את care laser באילת. איתן הוא הן 45, בעל משרד פרסום והפצה. לזוג שלישית בנים מקסימים, והם מברכים יום יום על כך ומאושרים במשפחה שהקימו.
סופי נכנסה להיריון בגיל 32, אחרי טיפולי הפריה. בשבוע ה-10 להיריון נאמר לה באילת שהיא נושאת ברחמה שק עוברים שלא התפתח. רק כשהגיעה ל'מדיקל סנטר', לרופא שטיפל בה, והוא בדק דופק לעוברים, הוא בישר לה שהיא נושאת ברחמה שלושה עוברים חיים ושהיא עתידה להיות אם לשלישיה.

איך קבלתם את הבשורה?
"באותו רגע לא ידענו אם לשמוח או להתעצב. שלישיה זה משהו שאי אפשר להקל בו ראש. מה גם שהרופא המליץ לנו לעשות דילול עוברים. חייבו אותנו  להגיע לוועדה, כדי לדלל שניים מהעוברים שהיו בשק אחד, ולהשאיר את העובר השלישי. הייתי מבולבלת לגמרי, אבל ביום שבו הייתי אמורה ללכת לוועדה ולבצע דילול עוברים, פגשתי בבנק בחורה צעירה ששאלה אותי מה יש לי ברחם. כשספרתי לה את הסיפור היא אמרה לי: "חכי עם הדילול. תני לי לדבר עם דוד שלי שהוא רב ידוע. הרב מרדכי אליהו שמע את הסיפור והסכים לדבר אתי בטלפון למרות שהיה חולה. "יש לך שלושה בנים", אמר לי הרב, "תלדי אותם בשבוע מתקדם, וכולם ייצאו לעולם בריאים ושלמים". אז כמובן עוד לא ידעתי שיש לי בבטן שלושה בנים. ברגע ששמעתי את זה מהרב, קיבלנו קובי ואני החלטה ללכת באמונה עם הרב ולא לדלל עוברים. בשבוע ה- 21להיריוני, קבעו באילת שיש לי צירים ונסעתי לצפון לבית הוריי, שם התברר שאין לי צירים. הרופא הורה בכל מקרה על שמירת היריון. נשארתי בבית הורי בשמירה עד השבוע ה- 28, ואחריו עברתי לשמירה ב'תל השומר'".
בשבוע ה-33 וחמישה ימים, ילדה סופי בניתוח קיסרי שלושה בנים, כולם בריאים ושלמים, ונבואתו של הרב התקיימה. ראשון נולד ליאב, במשקל 2.210 ק"ג, אחריו ליאם במשקל 2.00 ק"ג והשלישי ליאור, נולד במשקל 1.695 ק"ג. אחרי שבועיים בפגיה של 'תל השומר', חזרו ההורים המאושרים עם התינוקות החדשים הביתה. הילדים שהיום הם כבר בני שתים עשרה וחצי, יפים, בריאים ומוצלחים והכל בסדר.

 

משלוש יוצאים שלושה

 

איך מצליחים לגדל שלישיה?
"היתה עזרה פה ושם. ההורים שלי עברו לאילת אחרי שילדתי, כדי לעזור עם הילדים. היתה לי גם מטפלת, אבל העזרה העיקרית היתה של גל, אחייניתי, שהיתה אז בת שתים עשרה".

איך שורדים כלכלית?
"לא פשוט. כל ההוצאות הן כפול שלוש – אוכל, טיטולים, בגדים, רהיטים, גם מטפלת לשלושה עולה יותר. הכל היה יקר מאוד. שנינו עבדנו, ויחד עם זה  היינו הורים במשרה מלאה. אבל כשצריך לומדים להסתדר. ריבונו של עולם כנראה יודע לאן הוא שולח את המטלה הזו".

מה קורה כשמגיעים לבית הספר?
"הכל כפול שלוש כמובן, אבל גם ההתרגשות והגאווה הם כפול שלוש. היום כשהם בכתה ו', כל אחד מהם לומד בבית ספר אחר. עד לפני ארבעה חודשים היו כולם בבית הספר 'גלים', אבל מאחר שרצינו שכל אחד ילמד בנפרד, פיצלתי אותם לשלושה בתי ספר שונים, מאחר ולא היה בשום בית ספר שלוש כתות  ו' מקבילות".

עד כמה הם דומים?
"ליאור וליאם הם תאומים זהים, וליאב שונה מהם, אבל כולם דומים בעצם. הם חברים טובים, אוהבים אחד את השני. המשפט שאנו משננים להם מיום שהם זוכרים את עצמם הוא-  "אחים אחים תמיד אוהבים", והם באמת אוהבים אחד את השני ויודעים שתמיד יהיו שם אחד בשביל השני". 

 

“הפחד הגדול - כשילכו לצבא”

 

מה הכי כיף בלגדל שלישיה?
"כל יום יש התרגשות חדשה. כמה שתהיה הורה ותכיר אותם, תמיד תהיה מוקסם מהעובדה שיש לך שלישיה. מסתכלים עליהם וכל הזמן חיים בהרגשה שקרה לכם משהו מופלא".

מה הכי קשה?
"ההתמודדות עם שלושה מתבגרים שיש ביניהם תחרות בהרבה דברים".

הפחד הכי גדול שלך?
"הרגע שבו ילכו שלושתם יחד לצבא והבית יהיה פתאום ריק".

עצות להורים לשלישיות שבדרך?
היא צוחקת: "להתקשר אלי ולקבל ייעוץ צמוד".

לסיום?
"חוויה מדהימה שאסור לוותר עליה".


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש