יהדות - פרשת מטות - מסעי

פרשת מטות - מסעי

הרבה מאוד אנשים עוברים דירות במהלך חודשי הקיץ.  הקושי הגדול של מעבר דירה בתוך העיר הוא רב, אך גדול עוד יותר הוא הקושי לעבור לעיר אחרת, לעזוב את כל החברים והחברויות שיצרנו במשך השנים. אבל כך היא דרכו של עולם, והחיים לוקחים אותנו לאן שאנחנו אמורים להגיע בסופו של דבר. קשה מאוד לחיות על ארגזים ובחוסר יציבות מבלי לדעת היכן יהיה בסוף מקומך, יושב על הגדר רגל פה רגל שם, אי אפשר לחיות כך. הכי כייף, להיות בפינה השקטה שלך, במקום שתניח את ראשך. אבותינו הקדושים, החל מאברהם אבינו, התנסו תמיד בצורך לעבור ממקום למקום- "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". גם יצחק אבינו עזב את מקומו והלך לגור בגרר. גם יעקב אבינו עזב את בית אביו והלך לחרן למשך עשרים שנה. כך שניתן בהחלט לומר שמעשה אבות זהו סימן לבנים. גם ילדיהם, בני ישראל, נעו ונדו במדבר במשך קרוב לארבעים שנה. בית זה דבר חשוב, אבל הבית האמיתי זוהי משפחתו של האדם, האשה, הבעל והילדים. דתיה בן דור כתבה בשיר ילדים: "בית זה בסך הכל קופסה שגרים בה", כי הבית האמיתי הוא כאמור המשפחה שלנו. כל אחד מאיתנו שואף לבית הפרטי שלו, לבית שבו יגדל את ילדיו ויחיה באושר ועושר לאורך ימים ושנות חיים, אך לא תמיד ניתן לממש את הרצונות שלנו. בשנים האחרונות, עם עליית מחירי הדירות בקצב מסחרר, ואפילו מטורף, החלום של זוגות צעירים להגיע לבית משלהם הולך ומתרחק מיום ליום. המצב לא פשוט, ועם כל זאת, עדיין אנחנו צריכים להכיר טובה לבורא העולם שדואג לנו שתהיה לנו קורת גג מעל ראשנו ושאנחנו לא זרוקים ברחובות.
השבת נקרא 2 פרשיות מחוברות- מטות ומסעי, החותמות את ספר במדבר. בתחילת פרשת מסעי מפורטים כל המקומות בהם נדדו אבותינו במשך ארבעים שנה במדבר. בסך הכל עברו אבותינו בארבעים ושניים מקומות. ארבעים ושניים מסעות בארבעים שנה – "ויסעו ויחנו" טירטור רציני למדי. לאבותינו לא היה אוהל קבוע ואפילו לא אוהל בשכירות. הכל היה זמני, מבלי אפשרות לדעת מתי צריכים לעבור דירה. חיים לא קלים. יש מטרה לכתיבת המסעות הללו בתורה. התורה היא ניצחית. אם כך, מה אנחנו יכולים בדורנו ללמוד מכל המסעות של אבותינו? אולי, אנחנו צריכים להבין שלפעמים אפשרי לעבור מסע שלם של חיים מבלי שיהיה לאדם מקום קבוע, אולי באה התורה ללמד אותנו ולהזכיר לנו שעם כל הרצון שלנו לקביעות (בעבודה, בחברה, בבית, בעיר) אנחנו בעצם זמניים בעולם הזה. הקביעות מסתיימת ומפנים את מקומנו, בעל כורחנו, למקום יותר קבוע עד לתחיית המתים. לפני מאה שנים, חי בכפר קטן באירופה גדול בתורה, גדול הדור – הרב ישראל מאיר הכהן, המכונה בשם "חפץ-חיים" על שם סיפרו. יהודי עשיר מאמריקה השתוקק לפגוש את גדול הדור. כאשר הגיע את ביתו של "החפץ חיים" הוא ראה לתדהמתו שהרב מתגורר בצריף רעוע נטול רהיטים למעט שולחן, מיטה, מנורה וכסא. שאל האמריקאי את הרב, היכן הרהיטים של הרב? ענה לו הרב בשאלה – והיכן הרהיטים שלך? השיב האורח – כאן אני רק אורח זמני, אבל  אצלי בבית הקבוע יש לי המון רהיטים יקרים ובית מלא בכל טוב. ענה לו "החפץ חיים"- גם אני כאן רק זמני בעולם הזה, כל "הריהוט" "והציוד" שלי נמצאים בבית הקבוע שלי בעולם האמת בגן עדן. הלוואי וכל עם ישראל יזכו לבית טוב הן בזה והן בבא. 
השבוע אני מתחיל את השנה העשירית של כתיבת הטור. וזה הזמן והמקום להודות לבעלי העיתון ולעורכת מירב לוי דיאמנט על הליווי והפירגון לאורך השנים הארוכות הללו. תודה רבה.

חדשות אילת