פרסומת
דלג

MAMA IN BLACK

מאת: אביבה דקל ● צילום: חיים דוד ● 30/7/2018 12:06 ● מה נשמע 559
מי שרואה את הציורים של קמילה אוחיון לא יכול להישאר אליהם אדיש ולו בגלל הצבעוניות הזועקת מהם ● תוסיפו לזה דמויות מוזרות ובלתי שיגרתיות אותן היא מציירת, והרי לכם הדרך של קמילה לבטא את המרדנות שבה ● בימים אלו היא מציגה תערוכת יחיד ב'יינות אילת' - צעד ראשון מבחינתה בדרך להתפתח כאמנית
MAMA IN BLACK
מצילום לציור

 

 

קמילה אוחיון היא יפהפיה גבוהה וחטובה, שחורת שיער ועיניה כחולות– אפורות, כמו של רבות מהנשים היפות שפוגשים בצ'כיה בה נולדה. קמילה נראית נפלא בכל מסגרת, אבל על רקע הציורים המדהימים שלה התלויים על קירות 'יינות אילת' מבינים שקמילה היא לא רק יפה אלא משהו מיוחד. 

היא  נולדה בקרלובי- וארי שבצ'כיה (אחת הערים התאומות של אילת), עלתה לישראל בשנת 2005 ולאילת הגיעה לפני 13 שנים עם משפחתה המונה ששה אחים ואחיות  הצעירים ממנה. לאילת הגיעה המשפחה בעקבות בעלה השני של אמה, ישראלי אילתי לו נישאה בצ'כיה כשמלאו לקמילה חמש, והוא גם אביהם של אחיה ואחיותיה הצעירים שאליהם היא קשורה מאוד. "תמיד נדדנו", מספרת קמילה, "בין צ'כיה לספרד וישראל, ובסופו של דבר הגענו לאילת. כאן נשארתי עם בתי ובעלי הישראלי, וכאן גם התגרשתי". 
בעוד שהוריה של קמילה חזרו לספרד, היא ובתה בת החמש נשארו באילת, מאחר שבעלה לשעבר, אינו מתיר לה להוציא את הבת המשותפת מאילת. "הוא אבא נפלא לילדה שלנו ואני רוצה שהקשר יישאר. חשוב לי לשמור על הקשר בינו ובין הילדה, וזו סיבה נוספת שאני נשארת באילת", היא מבהירה.

 

צבעוניות ומוזרות

 

לקחה את הציור קדימה


קמילה מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה- כישרון מולד, אבל מעולם לא ממש למדה לצייר למעט חוג הציור אצל אווה זלינגר בו השתתפתה באילת כשהייתה בת 13. מאז לא הפסיקה לצייר, למרות שבפועל הלכה לכיוון הצילום. לפני כשנתיים ריסקה קמילה את הרגל והייתה מרותקת למיטה שישה חודשים. "רק כאשר הבנתי שלא אוכל להסתובב לצלם, לקחתי לעצמי זמן לצייר, ואז גם הבנתי שהציור עבורי הוא צורך, ושאני צריכה ללמד ולשפר את הציורים שלי ולקחת אותם למקומות הראויים להם, וכך עשיתי. אני עדיין מצלמת, אבל הציור הוא בשבילי צורך של ממש שאי אפשר להפסיק אותו".

הציורים של קמילה הם אקוורלים (ציורים בצבע מים) צבעוניים ביותר, מדויקים, המתארים סצנות דמיוניות וסצנות שמעבר לכל דמיון. בכל אחד מהציורים יש טויסט מיוחד. "אני אוהבת דברים מוזרים", אומרת הבחורה שמגדירה את עצמה ה-'מאמא אין בלאק' (האמא בשחור). "זו מחווה לשיר של ג'וני קאש, שמדבר על הסיבה שבגללה הוא לובש שחור, כמחווה לאנשים שסובלים בעולם כולו", היא מסבירה. "גם אני לובשת תמיד שחור מאותה סיבה - והבגדים השחורים שלי הם קונטרסט חריף לציורים שלי שהם צבעוניים מאוד. אבל פעמים רבות מתוארות בהן סיטואציות כואבות מחייהם של אנשים". קמילה מכניסה את מוזרויותיה לציורים שלה. הציור האהוב עליה הוא ציור של אם צעירה, עם תינוק בעגלה, על רקע עיר הולדתה  קרלובי- וארי, העיר אותה עזבה בגיל חמש וחזרה אליה שוב לשלוש שנים מאוחר יותר, ובהמשך עזבה אותה לטובת החיים בישראל. אבל זו תמיד תהיה העיר הקרובה ביותר לליבה. הציורים המרהיבים שלה הם סוג של מרדנות, נגד ההכרח להישאר באילת בשל העובדה שאינה יכולה להוציא מהארץ את בתה. במשך הזמן החיים באילת שהיו עבורה סוג של הכרח הפכו עבורה לסוג של בית ספר לחיים ובניית סגנון האמנות המיוחד שלה, ושדרוג הטכניקה המיוחדת לה - מקום בו היא ממשיכה לחלום על פריצה לעולם האמנות הבינלאומי.
"התערוכה ב'יינות אילת' היא ראשונה בתוכנית שלי להתפתחות כאמנית", מבהירה קמילה, "אחריה תבוא תערוכה בתל אביב ובהמשך גם בירושלים. אני מקווה לפרוץ גם את גבולות הארץ ולצאת עם האמנות שלי לעולם הרחב", היא מבהירה. "הציור בשבילי הוא מסע בריחה אל מחוץ לגבולות המציאות ואל מחוץ לגבולות אילת. חסרה לי מאוד סביבה של עשיה אמנותית שאוכל להשתלב בה".

 

 

לובשת שחור ומציירת צבעוני. קמילה

 

ואיך הגעת להציג דווקא ב'יינות אילת'? אני תוהה וקמילה מסבירה:


"אחרי ששברתי את הרגל, עבדתי כמארחת במסעדת 'לוויתן' בעיר, שם היה לי מנהג לצייר במשך המשמרת שלי. בכל פעם שסיימתי ציור, נתתי אותו לבעלי המסעדה. דרך המסעדה הכרתי את ערן ודולי, בעלי 'יינות אילת' ונחשפתי למקום המדהים. כששמעתי שהם נוהגים להציג במקום תערוכות, נראה באופן טבעי ש'יינות אילת' הוא המקום בו אני רוצה להציג את התערוכה הראשונה שלי. מאז הפתיחה עברו בתערוכה די הרבה אנשים וגם מכרתי מספר תמונות. אנשים אהבו מאוד את הציורים, וקיבלתי תגובות מצוינות. עד שהצגתי את התערוכה לא הבנתי עד כמה אני מפקפקת בעצמי, והופתעתי עד כמה אנשים הרגישו אותי ואהבו את העבודות שלי, והבנתי שאני בדרך הנכונה".

 

צעד ראשון בדרך לפריצה. התערוכה ב,יינות אילת'

 

עבודה מתגמלת


באילת פגשה קמילה את כפיר טולדנו, בן זוגה לחיים מזה שלוש שנים. כפיר גם הוא צייר. שניהם מציירים באותו סטודיו, אבל בסגנון שונה מאוד - כפיר מצייר בשחור לבן, בעוד שציוריה של קמילה מתפוצצים מצבעוניות. "אני מכירה את כפיר  כבר עשר שנים. תמיד היינו חברים טובים, אבל רק לפני שלוש שנים, כשכבר היית גרושה, הפכנו לזוג. העולם הסגור שיצרו לעצמנו – הוא עולם של חיי יצירה ואהבה אין סופית והוא עולם מדהים. אנחנו לא נשואים רשמית, משום שאנחנו לא מאמינים בנישואים ולא חושבים שאהבה וזוגיות צריכים לקבל גושפנקה רשמית. אנחנו הרבה יותר מנשואים, ובינינו לבין עצמנו התחתנו כבר הרבה מאוד פעמים".

בנוסף לעיסוקה בציור, קמילה מלמדת ילדים מגיל שלוש עד שתים עשרה ציור וחשיבה חיובית. כרגע היא מלמדת רק שיעורים פרטיים, אבל בקרוב תפתח סטודיו משלה ללימוד ציור וחשיבה חיובית. בימים אלה יש לקמילה פרויקט עם בני הנוער של 'הבית של סוזן' אותם היא מלמדת את שני המרכיבים האלו. 

למה דווקא ילדים ונוער?
"שישה אחים ואחיות זה לא מעט", היא אומרת בחיוך. "אהבתי כל רגע שביליתי איתם. עבדתי גם כסייעת בגני ילדים, ולדעתי עבודה עם ילדים היא עבודה מאוד מתגמלת", אומרת האמא בשחור שחולמת עוד להגיע רחוק.

התערוכה של קמילה תישאר על קירות 'יינות אילת' עד סוף חודש יולי. הכניסה חינם.


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש