פרסומת
דלג

יהודה מורדי: "מבקש סליחה מכל התושבים שלא הספקתי להגיע אליהם"

מאת: מערכת ערב ערב ● צילום: מערכת ערב ערב ● 4/9/2018 11:44 ● ערב ערב 2879
יהודה מורדי סגן ראש העיר ויו"ר סיעת ים, חולק אתנו את משמעותו של היום הקדוש ביותר בשנה עבורו , יום הכיפורים. סיפוריו מתגוללים אחורה בשנים ומציפים את שורשי אמונתו עוד מימי ילדותו

יהודה מורדי סגן ראש העיר ויו"ר סיעת ים, חולק אתנו את משמעותו של היום הקדוש ביותר בשנה עבורו , יום הכיפורים. סיפוריו מתגוללים אחורה בשנים ומציפים את שורשי אמונתו עוד מימי ילדותו .
נולדתי באירן לשרה וסלים (ז"ל ) מורדי, אבי עליו השלום שנפטר בגיל 52 בשל רשלנות רפואית, היה פטריוט ציוני, חדור מוטיבציה שרוח ההתנדבות והעשייה זרמו בדמו. כשהגיע לארץ בשנת 1959, ביקש להישלח למקום בו צריך הכי הרבה עזרה, כך הגיע לאילת הישר מאירן, עם אמי שתבדל לחיים ארוכים ואיתי, תינוק בן 6 חודשים, והחל לרקום חיים  במדינה חדשה, ללא שפה, ללא משפחה, בעיר מרוחקת, לוהטת מחום, שהיה בה ים מדהים וחול ... הרבה חול חם. 

 


היו אלה שנים קשות ביותר להסתגלות, אבי החל לעבוד במפעל הטרומים של סולל בונה, שם שימש במשך שנים גם כיו"ר וועד ציוד מכני כבד, בהתנדבות כמובן. אימי שהתקשתה מאוד להסתגל למצב החדש, הבינה שאת השמלות המהודרות  ונעלי העקב המחודדות, היא תאלץ לגנוז  במזוודה שהייתה קבורה מתחת למיטה בחדר השינה. החום הכבד, החולות והיובש דרשו הסתגלות אחרת , והורי מצאו את עצמם מגדלים בנוף המדברי עם הים המדהים, ארבעה ילדים, כשהם לבושים במינימום בגדים ונועלים ג'יבוטים קלילים.  אהבתי לעיר המדברית והחיבור העמוק שלי לים, הם תוצאה של חינוך וחוויות ילדות שצרובות בנימי נשמתי. העיר הייתה קטנה עם מעט מאוד תושבים, שהיו מחולקים למשפחות לפי העדות, הפרסים, המרוקאים, ההודים ... כולם הכירו את כולם והתערבבו יותר או פחות אחד עם השני, אבל היו מחוברים כמשפחה אחת גדולה . 
בזמנים ההם, יום הכיפורים היה ללא עוררין, היום הקדוש ביותר בשנה עבור כלל הקהילה. כל המשפחות כיבדו את החג המיוחד הזה בקפדנות. כילד אני זוכר שמיד לאחר הארוחה המפסקת, היינו הולכים כולנו, הורים וילדים, לבית הכנסת  וכך גם למחרת בילינו בבית הכנסת מבוקר עד צאת הצום בערב. זו הייתה החוויה המקומית החזקה ביותר עבור כולנו. 

 


עם צאת הצום, היו השכנות מוציאות את המטעמים שהכינו והחלו במשלוחים אחת לשנייה. כך מידי שנה הייתה אנט עמר הבלתי נשכחת ממלאה לאימי את העוף באורז, הלן הרוש (עמרם) המדהימה הייתה מביאה את המרק המרוקאי המפורסם שלה "החרירה", איתו היינו חייבים לסיים את הצום, ויהודית ארזואן ז"ל הנפלאה, הייתה שולחת את העוגות והעוגיות המרוקאיות הטעימות לטבול בתה נענע מהביל. אימי הייתה בתמורה שולחת את משקה התפוחים המרוסקים מתובל במי וורדים והרבה קרח. כל המאכלים האלה עם הטעמים הבלתי נשכחים, חרוטים בזיכרוני ועד היום אני  יכול להריח אותם ולחוש בטעמם.
במהלך חיי, תמיד דאגתי לשמר את המסורת ולקיים את מנהגי יום הכיפורים, כך גדלתי וכך גידלתי את משפחתי הפרטית. כשלנגד עיני עומדים תמיד הוריי ובני משפחתי, כולנו נשארנו בעיר אילת. 
אבי חינך אותי על כבוד ועזרה לזולת, ואני  ממשיך את דרכו. בורכתי בבריאות איתנה ופרנסה טובה ואני נהנה מכל רגע שאני מצליח לעזור לאחרים.
לקראת יום כיפור אני מבקש סליחה ממעמקי ליבי מהתושבים שלא הספקתי או לא הגעתי אליהם ולא נחשפתי אליהם, ומבטיח לעשות כל אשר לאל ידי כדי להגיע לכולכם בשנה הבאה

אני מאחל לכולנו גמר חתימה טובה וצום קל. שתרבו באהבת חינם ליקיריכם  ולזולת .  
  


חדשות אילת - ערב ערב באילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש