פרסומת
דלג

שלושה ימים של שיכרון צלילים

מאת: אביבה דקל ● צילום: חיים דוד ● 5/9/2018 08:51 ● מה נשמע 564
פסטיבל הג'אז שהסתיים בשבוע שעבר אולי קוצץ השנה ביום, אבל בשטח החגיגה הייתה כמותמול שלשום ● מיטב האמנים הבינלאומיים, אווירה מנצחת, דוכני מזון ואלפי תושבים וארחים שהצביעו ברגליים בעד
שלושה ימים של שיכרון צלילים

אם לא הייתם בפסטיבל הג'אז שציין השנה 32 שנה להיווסדו, פספסתם חגיגה אמיתית של מוסיקה טובה,  אנשים מחוייכים ועליזים, אוכל מצוין,יין, בירה ואפילו שוק לילה. היו שם כל המרכיבים לערבים מושלמים, והם אכן היו מושלמים. 
האולמות החדשים – שניים בלבד – אחד קטן יותר ואחד גדול, היו פתוחים לשמים כמיטב המסורת, והקהל האזין למוסיקה, כשמעליו שט ירח מלא בשמים זרועי כוכבים. ואיש לא הופתע כשראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, חברי הנהלת הפסטיבל, אנשי 'פורום פקטור', שמפיקה את הפסטיבל, ומנהלו האמנותי של האירוע, אלי דג'יברי, סיפרו כולם שפסטיבל הג'אז באילת, הפך לשם דבר בסצינת הג'אז העולמית, עד כדי כך שאמנים ידועים ובעלי שם עולמי, לא זו בלבד שמוכנים להגיע ולנגן בו, כי אם רוצים לבוא לפסטיבל הג'אז באילת.

 

חגיגה של ג'אז


פתחתי את החגיגה הפרטית שלי בערב הראשון של הפסטיבל בהופעה של הזמרת המדהימה, אמילי ג'ונסון, יוצרת מחוננת שנולדה בבולגריה לאם מקומית ואבא ניגרי ומאז עמדה על דעתה, היא כותבת, מלחינה ומופיעה מסביב לעולם. זמרת בעלת קול חם שהמוסיקה שלה יוצאת מן הלב ונכנסת ישר ללבות היושבים בקהל שאתו היא חולקת תענוג פשוט- לשיר. ליווה אותה הרכב ג'אז בן חמישה נגנים, שהמוסיקה שלהם מתאימה בשלמות להופעה. היה תענוג, למרות ששוב פגשתי כאן את כסאות הפלסטיק הצמודים באזיקונים, זוגות זוגות, אותם חותכים ומפרידים וותיקי הפסטיבלים, שמגיעים למקום עם מספריים, וחותכים את האזיקונים כדי שלא להצמד לזר המקרי שיושב לידם.
את שני המופעים הבאים שבהם צפיתי ראיתי באולם  NEW PORT ARENA, שבו המקומות מסומנים וקבועים ולא עוד צופים המסתובבים הלוך וחזור בין השורות ומחפשים מקום פנוי. שתי הופעות נפלאות ראיתי כאן - את הסקסופוניסט ג'ושוע רדמן שזכיתי לשמוע גם לפני כעשרים וחמש שנה באחד הפסטיבלים, וקשה לשכוח אותו. סקסופוניסט חזק ורב גוני, היוצר קשר מיידי עם הקהל עד כדי כך שכעבור שני צלילים, הקהל שלו הוא קהל מוקסם ושבוי. הפעם ניגנו איתו גרגורי האצ'ינסון המתופף וראובן רוג'רס על הבס, כשכל מי שמבין מעט במוסיקה יודע עד כמה קשה לנגן על בס, ועל אחת כמה וכמה להביא את הנגינה לכדי שלמות. רוג'רס יודע איך עושים זאת.  אלי דג'יברי, המנהל האמנותי של הפסטיבל, שהוא סקסופוניסט המופיע ברחבי העולם עם גדולי אמני הג'אז, הצטרף אף הוא לחגיגה עם הסקסופון שלו, והקהל זכה בהופעה ברמה שפוגשים בפסטיבלים הידועים ביותר בעולם.
הדובדבן בקצפת של הערב היה מתי כספי עם תזמורת ביג בנד של אייל וילנר. קסם צרוף. וההומור הבלתי מנוצח של מתי כספי הצליח לנצח גם את הרוח שפיזרה את הדפים וגם את הבעיות במערכת הסאונד. היתה הופעה מקסימה ודווקא התקלות, הוסיפו לחוויה יוופי מיוחד, שתמצאו רק בפסטיבל באילת.

 

 

אווירה מנצחת


בערב השני רקדתי לצלילי מופע  'מיקס אנד מאצ'' של שאנן סטריט, קרולינה, טונה ונאצ'י נאץ', וטבעתי במוסיקה של הרכב האסיד מאנגליה INCOGNITO - שילוב של פאנק, סול ופופ. התוצאה היא מופע מרקיד ומרומם נפש. האזנתי לרביעייה של החצוצרן גרגורי ריבקין שהתחיל את דרכו במוסקבה, ובניו יורק נדבק בחיידק הג'אז, ושילב את הקלאסי עם הג'אז. לפסטיבל הוא הגיע עם הרביעיה שלו ונתן הופעה מרהיבה. ובערב השלישי, לקינוח, התמוגגתי מההופעה של הרבי הנקוק, אמן הפסנתר הענק, ששמו הולך לפניו בכל העולם. 
בין לבין ישבתי עם חברים על הכסאות הלבנים שהיו פזורים ברחבה הענקית, טעמתי מהמאכלים השונים שהגישו המסעדות שפתחו דוכנים במתחם הפסטיבל, התמוגגתי מיין ממקומי, קצת בירה וקצת מים, והנחתי לרוח הנושבת בלי הרף לנסות לקרר אותי ללא הצלחה. אבל למרות החום, היו ערבים מדהימים שנמשכו, אחרי שנסתיימו ההופעות במתחם הפסטיבל, בג'אם סשן ב'חוף הדקל', עמוק עמוק אל תוך הלילה.
אז אפילו אם אתם לא משתגעים על ג'אז, זה המקום להגיע אליו להעביר ערב בנעימים באווירה יוצאת דופן שיש רק כאן בינות לקונטיינרים בנמל. ולא סתם יש מי שמגדיר בכל קיץ מחדש את פסטיבל הג'אז כחגיגה הכי טובה בעיר. ואם לא הצלחתם להגיע השנה, אל דאגה. מיד בתום הפסטיבל, כבר יושבים על המדוכה יוזמי הפסטיבל ומכינים את הפסטיבל הבא שיהיה אולי אפילו מרתק יותר ממה שחווינו השנה.


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש