פרסומת
דלג

האמא של חנות יד שנייה

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 10/10/2018 12:24 ● מה נשמע 569
צביה קדמי כבר בת 86, אבל הגיל הוא הדבר האחרון שיעצור אותה מלנהל את חנות הבגדים "יד שניה" באילת כבר 11 שנים ביד רמה ובהתנדבות מלאה ● רגע לפני שהיא מקבלת בשבוע הבא את פרס "אות המתנדב" על שם אסנת מילר ז"ל, עבור מפעל חיים, תפסנו אותה לשיחה לבבית ומצטנעת על החיים שאחרי הפנסיה, על הסיפוק שבנתינה, על חברות ואופנה ממוחזרת
האמא של חנות יד שנייה
הגיל לא עוצר אותה. צביה קדמי - מפעל חיים

מאז שצביה קדמי מוותיקות אילת יצאה לפנסיה, זה כבר 21 שנים שהיא מתנדבת בחנות יד שנייה באילת לצידן של עוד 12 בנות, פנסיונריות כמוה. עוד הרבה לפני שהמושג וינטג' הפך לטרנד בינלאומי, וחוויית הקניה של ביגוד יד שנייה, קיבלה כפל משמעות- שופינג משולב במודעות סביבתית. באילת המשמעות היא אפילו משולשת, כי הרווח מהחנות בעיר חוזר לקהילה באמצעות "קרן אילת". משמע, גם חידשת את המלתחה, גם שמרת על הסביבה ועל הכיס וגם תרמת לקהילה. מספיק סיבות לעצור בחנות יד שנייה הנמצאת סמוך למועצת הפועלים ומעבר לכביש של משרדי "ערב ערב", למצוא לעצמך משהו מדליק במחיר סמלי ולפטפט עם המוכרות הלבביות שעושות את עבודתן בהנאה גדולה ובהתנדבות מלאה. מה שלא מוריד לרגע מנאמנותן למקום ומהרצינות המתבקשת בלתחזק חנות בגדים. 

 

מתנדבת בשביל הנפש


צביה המתגוררת באילת כבר 52 שנה, אמא לשלושה ילדים, שניים מהם עדיין גרים באילת, וסבתא לתפארת, הצליחה אפילו להתקדם בחנות ולהפוך למנהלת ב- 11 השנים האחרונות, אחרי שהמנהלת הקודמת עברה להתגורר במרכז הארץ. 

 

עבודה פיזית לא קלה. מתנדבות ’יד 2'

 

למה היה חשוב לך להתנדב? 
"ניהלתי את מעון נעמ"ת במשך 20 שנה. בסיום תפקידי, רגע לפני שיצאתי לפנסיה, המפקחת הפדגוגית שאלה אותי מה אני מתכננת לעשות בחיים? אמרתי את מה שתמיד רציתי- להדריך אמהות של הרווחה איך לבשל ולהכין אוכל טעים לבני הבית מבלי לחרוג מהתקציב החודשי. אני מאוד אוהבת לבשל ובזמן שעבדתי במעון הרבה אמהות היו מתייעצות איתי ואני תמיד הייתי מסבירה להן בשמחה איך להכין אוכל ושהתקציב יספיק להן. היינו משוחחות הרבה על נושא הבישול ועל התנהלות כלכלית נכונה. בסופו של דבר, כשהגיע הרגע להתנדב, מצאתי את עצמי הולכת בעקבות חברה טובה שעבדה בחנות הביגוד יד שניה בעיר ובמעון יום לקשיש ואני לרגע לא מצטערת. אני בן אדם של עשייה, אני אוהבת להיות עסוקה ולתרום. זה נותן לי סיפוק ומשמעות לחיים, ובזכות זה תמיד טוב לי ואני אף פעם לא בדיכאון. אני אלמנה כבר 38 שנה, כך שלמדתי למלא לעצמי את החיים בדברים שאני אוהבת. אחרת מה אני אעשה, אשב בבית ואסתכל על הקירות? או אלך לבית קפה ואשב שם 3-4 שעות עם כוס סודה או מיץ? זה ייתן לי יותר סיפוק? אני לא זוכרת את עצמי עושה את זה אפילו. אני לא צריכה את הדברים האלה וזה גם לא חסר לי. אני מרגישה מלאה עם מה שאני עושה. ההתנדבות הזו ממלאה לי הרבה מהחיים. 
אני אוהבת את הנתינה, אני אוהבת מאוד את החנות ואת הבנות שמתנדבות איתי שם. הפכנו להיות חברות טובות ולפעמים אנחנו גם נפגשות מחוץ לשעות העבודה בחנות. חוץ מזה שאני לומדת במכללת הגימלאים, מרחיבה את הדעת ונהנית שם מאוד. כיום, מתנדבות בחנות כ- 13 מתנדבות. כל יום מגיעות שתי בנות לפתוח את החנות. במשך השנים היו כאלה שעזבו את העיר, שעברו להתנדבות אחרת או כאלה שגם הלכו לעולמן, אבל יש גרעין קשה של שש בנות שממשיכות יחד כבר הרבה שנים. ולמרות שהעבודה שם לא קלה בכלל, בטח לא לנשים בגילנו, אני מתכוונת להמשיך עד כמה שאוכל. אני בטח לא מוכנה לוותר על זה בגלל הגיל שלי?. 

מה כוללת העבודה בחנות? 
"זו עבודה פיסית לא קלה. אנחנו מקבלות בגדים מכל העיר ואנחנו צריכות למיין את כל השקיות. אנחנו פותחות מלא חבילות, כל מה שראוי אנחנו תולות או  מקפלות על המדפים לפי נושאים- מעילים, מכנסיים, בגדי ילדים, בגדי גברים, בגדי נשים, שמלות, חצאיות, חולצות וכו'. כל דבר מונח במקומו בצורה יפה ומסודרת. מה שלא צריך או לא ראוי למכירה אנחנו מכניסות בצורה מכובדת ויפה לתוך שקית ומעבירות ליד רוז'ה. או ששמות בחוץ להומלסים. בגדי קיץ הולכים למחסן בחורף ולהיפך. בזמנו, כשהיינו צעירות גם גיהצנו, קיפלנו ותפרנו כפתורים חסרים. היום אנחנו מבוגרות ולא יכולות יותר לעבוד בגיהוץ, גם ככה זה קשה לנו. מכיוון שאנחנו צריכות גם להרים את החבילות  מדי פעם אנחנו נעזרות בלקוחות שבאים ומציעים עזרה כמו לקחת עגלה למכולה או להרים/להוריד שקיות מהמחסן. 
אם תראי כמה חבילות מביאים, לא תאמיני כמה יש למיין. המזל, שלכולנו כבר יש מספיק ניסיון לדעת מה ראוי למכירה, מה יימכר ומה לא. הרבה אנשים באים לחנות ומתלהבים מהבגדים שמוצעים שם וזה כי אנחנו ממיינות בצורה יפה. לא נשים משהו שלא נרצה ללבוש. אנחנו משקיעות בחנות וכל שנה מסדרות אותה קצת אחרת ומשדרגות, כי חשוב לנו שיהיה יפה. זו גם הסיבה שאנחנו לא מוכרות בגדים בחמישה שקלים, אלא גובות קצת יותר. אצלנו הדברים יפים וראויים לסכומים גבוהים יותר, מה גם, שכל מה שאנחנו מוכרות מופקד ב"קרן אילת" וחוזר לקהילה. החנות תורמת כ- 10,000 ש"ח בשנה עבור מלגות לסטודנטים, עיוורים  ו"לכל ילד חלום". אנחנו כאמור לא מקבלות תשלום או שכר, ואת הכסף שאנחנו אוספות אנחנו מחזירות לקהילה. מטופלי הרווחה למשל, לא משלמים על הבגדים". 

 

מתנדבות מכל הלב. צביה עומדת שנייה משמאל

 

מה את חושבת על טרנד הוינטג' שכבש את השוק בשנים האחרונות?
"אני יודעת שיש הרבה מקומות בארץ ובעולם שעושים את זה היום בגלל שזה אופנתי, אבל אצלם מוכרים הרבה יותר יקר מאשר אצלנו. אצלנו זו מצווה. כל מי שקונה גם תורם לקהילה. יש פה רווח כפול, גם קונים יד שנייה, בזול וגם תורמים לקהילה". 


איזה קהל מגיע לחנות? 
"מגיעים אלינו מכל השכבות. גברים וגם נשים, צעירים ומבוגרים, אילתים, תושבי הערבה ולפעמים יש גם תיירים ואורחים ישראלים. יש לנו ימים שאנחנו מגיעות לסכומים של 500 שקלים ביום מרוב שעמוס. אני מאושרת שאני רואה את הסכומים האלה, כי כולנו מתנדבות עם כל הלב, ורוצות שזה יצליח". 

הילדים והנכדים שלך באים לקנות אצלך? 
"לא כל כך. הם לא אוהבים את זה. יש אנשים שלא מוכנים בשום אופן ללבוש יד שנייה. אבל אני תמיד אומרת את מה שאמא שלי זיכרונה לברכה הייתה אומרת לנו והפתגם הזה הולך מאז לנגד עיניי: "חיים ומתים במים נשטפים". משמע, אם את הגוף החי שוטפים במים, ואת הגוף המת שוטפים במים לפני הקבורה, על אחת כמה וכמה אפשר לשטוף בגדים. מה הבעיה לקחת, לכבס וללבוש אחר כך?". 

עד כמה את מתרגשת לקבל את הפרס!?
"זה מאוד מביך אותי כי אני בן אדם צנוע. אני לא מחפשת להתפרסם ואני לא אוהבת להצטלם או להתבלט. לא רציתי את הפרס הזה בכלל. אני לא צריכה את התודה. אני לא עושה את זה בשביל שיוקירו לי תודה. אני רוצה לעשות את העבודה שלי וללכת הביתה בשקט. אבל עם יד על הלב, ולמרות שלא נעים לי לדבר על עצמי, אני מבינה למה קיבלתי את זה. אני מאוד חרוצה ורצינית. גם כשעבדתי בנעמ"ת קיבלתי אות מצטיין, כי אני יותר מדי דואגת להכל. איך אומרים, זה הבית הראשון והשני שלי. עובדה, שכשחסרות לי מתנדבות, אני מגיעה להחליף אותן ודואגת להכל. יש ימים שאני נמצאת בחנות גם 3 או 4 פעמים בשבוע. אני פשוט לוקחת את זה מאוד ברצינות וזה לא משנה לי שאני עושה את זה בהתנדבות.  תמיד היה לי מוסר עבודה גבוה. איך אומרים? כשמישהו רוצה לתת לך משהו, צריך ללמוד גם לקבל... ".

 

ותודה שהתנדבתם


ביום שלישי הבא ה - 16/10, בשעה 18:00, יתקיים באולם האירועים של מלון 'דן פנורמה' טקס אות המתנדב הנקרא מאז ראשיתו על שמה של אסנת מילר ז"ל. השנה יציין האירוע 30 שנים למותה של אסנת, ביתם של נחמה תיבדל לחיים ארוכים וזוהר מילר ז"ל. 
בכל שנה נבחרים לקבל את האות מתנדב ומתנדבת מצטיינים, תנועות נוער ודמות מתנדבת בעבור מפעל חיים. מי שמרכזת את הוועדה לבחירת המתנדבים הזוכים ב – 20 השנים האחרונות היא אמירה אדרי, מנהלת האגף להתנדבות בעיריית אילת.


לצידה של צביה קדמי, יקבלו השנה את אות המתנדב: 

  • שמעון בר ציון המתנדב מזה שנים בפרויקט זהב בגן, בבית החולים 'יוספטל' ובפארק המצפה התת ימי.
  • שוש עשור, מתנדבת ביד שרה, נגישות ישראל וביקור מלאך.
  • שלום חרף יו"ר אירגון 'אילן' באילת.
  • סופי דוניו המתנדבת ביחידת החילוץ אילת, באיחוד הצלה ובריף הדולפינים.
  • מיתר בסגיט המתנדבת בהנהגה הצעירה במועצת נוער עירונית.
  • סבסטיאן דוקטורוביץ, יו"ר מועצת נוער עירונית.

הגופים שנבחרו לקבלת אות המצטיין השנה הם: מד"א על התמדה מקצועית בשילוב בני נוער ועל התנדבות באומץ ובמסירות להצלת חיים.
חיל הים זירת ים סוף על התנדבותם במגוון תחומים לרווחת הקהילה וחיזוק החברה.
ותנועת הצופים על התנדבותם החברתית וחיזוק בני נוער למעורבות ותרומה לקהילה ואהבת הארץ.

 

לזכרה


טקס אות המתנדב ע"ש אסנת מילר ז"ל, הוא דרכה של משפחת מילר להנציח את שמה של אסנת ז"ל שהייתה בעצמה מתנדבת מצטיינת וזכתה לתעודות הוקרה רבות. אסנת שהייתה תלמידה מצטיינת התנדבה בעזרה בלימודים ובהכנת שיעורים לתלמידים מתקשים, הייתה חברה מוערכת ומצטיינת בנוער לנוער ופעילה בתא בית החולים והתנדבה במד"א. משפחת מילר מלווה את טקס אות המתנדב מאז שנת 1989, שנה לאחר פטירתה של אסנת ז"ל ממחלת הסרטן כשהייתה בגיל 16. אביה של אסנת זוהר ז"ל המשיך בדרכה של ביתו והתנדב בתחומים רבים למען הקהילה. אחיה  עו"ד אופיר מילר, ממשיך גם בהווה את מורשת ההתנדבות המשפחתית בתחומים שונים.


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש