פרסומת
דלג

גרם לתאונה והאשים את הנוסעת שמתה

מאת: אהובה מאמוס ● צילום: מערכת ערב ערב ● 30/11/2018 17:01 ● ערב ערב 2891
12 שנות מאסר ושלילה ל-12 שנה, גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד נדאל חדאד שגרם לתאונת דרכים שהביאה למותה של מיטל סרור ז"ל ● לאחר התאונה ועוד בטרם התקררה גופתה של המנוחה, ביים נדאל את הזירה ודרש מנוסע נוסף לשקר כאילו המנוחה נהגה ברכב וגרמה לתאונה
גרם לתאונה והאשים את הנוסעת שמתה
מיטל סרור ז"ל

בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עונש של 12 חודשי מאסר בפועל על נדאל חדאד, לאחר שנמצא אשם בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש נהיגה ללא רישיון רכב תקף. כמו כן יוחסו לחדאד עברות של סטייה מנתיב הנסיעה ואי חגירה של חגורת בטיחות, אליה הצטרפה עבירה של הדחה בחקירה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. 
על פי כתב האישום ביום‑2013. 17.11 בשעות הבוקר המוקדמות, נהג חדאד ברכב מסוג פולקסווגן בכביש מס' 90 מכוון צפון לדרום כשלצדו במושב הנוסע שליד הנהג ישבה טטיאנה קרטניקובה ובמושב האחורי ישבו שני נוסעים נוספים אברהים‑ דאר שחדה ומיטל סרור ז"ל. במהלך הנסיעה הגיע למקום בו הייתה עקומה שמאלה, כשנכנס חדאד לעקומה הסיט את רכבו שמאלה ופגע בשול הימני בתמרור שהוצב במקום. לאחר שניסה לחזור לכביש איבד שליטה על הרכב וסטה לנתיב הנגדי ולבסוף נעצר כשהתנגש בקיר עפר. כתוצאה מהתאונה נהרגה מיטל סרור ז"ל ואילו שני הנוסעים האחרים נפגעו בארוך בנוני - קשה ונזקקו לטיפול רפואי. 
מכתב האישום עולה כי לאחר התאונה הדיח חדאד את איברהים למתן עדות שקר ודרש כי יגיד שהבנות גנבו את הרכב וכי המנוחה היא זאת שנהגה בו. לאחר מכן הוציא את איברהים מהרכב אך הותיר את רגליו בספסל האחורי ונשכב אף הוא על המושב האחורי עד לבואם של כוחות ההצלה. בהמשך פנה שוב לאיברהים ואמר "אל תשכח להגיד את מה שאמרתי לך". 
התביעה הדגישה בטיעוניה את נסיבות ביצוע עבירת גרימת המוות ברשלנות, לרבות את העובדה כי חדאד (הנאשם) עצמו ויתר הנוסעים ברכב, נסעו מבלי שהיו חגורים בחגורות בטיחות, ואת התוצאות הקשות של התאונה. התביעה ביקשה כי בית המשפט יטיל על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר וכן ימנע מהנאשם להחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים ויפסוק עליו פיצוי על סך 30-60 אלף שקל. 
ההגנה טענה "נסיבות ביצוע עבירת גרימת מוות ברשלנות אינן מלמדות על חומרה יתרה מכיוון שמדובר "בסטיה רגעית" הקשורה בסטייה מהדרך. עוד טענו כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם שבחר לנהל הליך הוכחות ולא לקח אחריות על התאונה וזאת בין היתר משום שהוא לא זוכר מה אירע בעת התאונה".
השופט יובל ליבדרו פסק במסגרת הטיעונים לעונש כי: "בענייננו, האירוע הפלילי הוא ייחודי למדי במובן שלעבירות התנועה ובראשן גרימת מוות ברשלנות, הצטרפה עבירה נוספת של הדחה בחקירה... עוד טרם סיימו גלגלי הרכב להסתובב ובטרם התקררה גופת המנוחה שהייתה מוטלת במושב האחורי...החל הנאשם במלאכת ההדחה". בהמשך התייחס השופט גם לפציעתו של חדאד" , נתתי דעתי לפגיעה של ההרשעה...לנזק שנגרם לנאשם עצמו כתוצאה מהתאונה...לא מצאתי בענייננו לחרוג מתוך מתחם העונש ההולם".  
השופט גזר על חדאד  12 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי וכן פסל אותו מלהחזיק ברישיון רכב למשך 12 שנים. כן השית עליו פיצוי כספי בסך 30 אלף שקל שיועברו לעיזבון המנוחה מיטל סרור ז"ל. 15 אלף שקל שישולמו לטאטיאנה וסכום נוסף בסך 7,500 שקלים שישולמו לאיברהים.

 

סיפורה הטרגי של מיטל סרור ז"ל


מיטל היתה בדרכה לאילת עם חברה ומספר ידידים כשנהרגה בתאונת הדרכים. היה זה סיומה של מסכת חיים קצרה ועצובה במיוחד. מיטל אומצה כשהיתה בת תשע וחצי על ידי ברכה סרור שסיפרה לאחר מותה בתאונה לאתר YNET את סיפורה הטרגי: "הסיפור שלה היה עצוב. היא נולדה וגדלה בחדרה. אביה היה אלכוהוליסט ובבית היו אלימות והתעללות. בגיל שש הוצאו היא ואחיה הקטן לאומנה ואחרי כן לאימוץ אצל משפחה, שם החליפו את שמה מתקווה למיטל. אבל מיטל התקשתה להשתלב, ועל אף שאסור להפריד בין אחים, השירות למען הילד השאיר את הילד אצל המשפחה והחזיר את מיטל לבית הילדים. הפרידה הייתה קשה עליה והיא לא הפסיקה לדבר על אחיה. היא דיברה על התעללות והזנחה, וסיפרה איך הייתה מסתובבת ברחובות עם אחיה התינוק ומתחננת שיתנו לו חלב כדי שלא ימות. הקשבנו לה והלב נשבר. כשמיטל הייתה בתיכון, בדיוק בגיל של המרדנות, היא הכירה בחור מפוקפק שנכנס ויצא מבתי כלא וחיזר אחריה ללא הפסקה. ידעתי שהוא לא טוב בשבילה, אבל היא לא הייתה מוכנה להקשיב. הקשר ביניהם נמשך נגד רצוני, ומיטל הפסיקה ללמוד, סירבה להתגייס, התנתקה מכל החברות שלה ורק רצתה להיות איתו. יום אחד היא ברחה איתו. היא נכנסה להיריון ובגיל 18 וחצי ילדה את בנה. מאוחר יותר, כשהייתה בהיריון עם בתה, היא חזרה לגור איתי בגלל האלימות שלו. היא סבלה מדיכאון ואני טיפלתי בילדים. לא פעם היא אמרה לי: 'הילדים האלו הם שלך, את תהיי אמא שלהם'. במוצאי שבת 17 בנובמבר 2013 היא נפרדה ממני ונסעה לאילת עם חברה ועוד כמה ידידים, לנוח ולהתאוורר קצת. מצב רוחה היה לא טוב. בבוקר ראיתי בטלוויזיה שבשתיים בלילה הייתה תאונת דרכים קשה בכביש הערבה ושאישה נהרגה ושלושה נפצעו קשה. לא חשבתי לרגע שזו מיטל. הבאתי את שני הילדים לגן, כרגיל, והתחלתי לחזור ברגל. פתאום אחותי צלצלה וביקשה שאגיע הביתה. עמדתי ברמזור, והרגשתי את הלב שלי יוצא מהחזה. כשהגעתי הביתה, קיבלתי את הבשורה המרה. מיטל שלי נהרגה. מאז האסון אני מגדלת לבד את ילדיה. ביקשתי מראש העיר שיקרא על שמה את הגינה ליד הבית, שמיטל שלי כה אהבה". 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש