פרסומת
דלג

המנכ''לית מאילת שכבשה את המדינה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: חיים דוד ● 18/1/2019 17:14 ● ערב ערב 2898
סיפור חייה של שירה קשת גבריאל הוא סיפור על בחורה עם תעצומות נפש אדירות ● אחרת מי הייתה יכולה לעבור שתי תאונות דרכים קשות ולשרוד אותן, להתמודד עם לידת בן עם בעיות נשימה, לאבד הריון עם תאומים, לפרק נישואים הרסניים, לגדל לבד את הילד גם כשבבית כמעט אין כלום, ולא רק לשרוד בהצלחה את כל אלו, אלא להגדיל לעשות ולהקים קבוצת פייסבוק שדואגת ועוזרת בהווה לכל מי שקשה לה ● בגיל 37, כשהיא נשואה פעם שנייה ובאושר, יכולה מי שעומדת מאחורי קבוצת המנכ"ליות הארצית להסתכל על חייה בגאווה ולומר בפה מלא- ניצחתי ● סיפור על צעירה שבעשר אצבעותיה ועם המון אמונה בעיקר בעצמה, שינתה את הגורל שהכתיבו לה חייה
המנכ''לית מאילת שכבשה את המדינה
"מבחינתי זו הגשמת ההבטחה שנתתי לבן שלי באותו יום בו חסרו לנו במכולת 20 אגורות"

רק מעטים, אם בכלל מכירים את סיפור חייה של הבחורה החזקה שעומדת מאחורי קבוצת הפייסבוק המנכ"ליות שעושה גלים בארץ כולה. התשובה הבלתי מעוררת לקבוצת 'אבא פגום' הארצית, שמוכיחה שגם נשים יכולות וגם לנשים יש מה לומר ואיך לעזור זו לזו. מאחורי ההצלחה הפנומנלית של הקבוצה, שכוללת היום מעל 50 אלף נשים מכל רחבי הארץ (וכבר אין כניסה לחדשות), ניצבת בגאווה שירה קשת גבריאל, תושבת אילת, בת 37, נשואה ליעקב ואמא ל- 2, בנה הביולוגי ובנו של בעלה בסיבוב השני אותו היא מגדלת באהבה רבה מאז היה בן 3 כבן לכל דבר.
למעלה מ – 20 שנה היא מטפלת, עבודה בה השתלבה מאז הייתה בת 17. גם באילת כולם מכירים אותה בעיקר מהמשפחתון הפרטי שלה אותו הפעילה שנים ארוכות, ואולי דווקא בגלל שהתחילה לעבוד בגיל כל כך צעיר, בדצמבר האחרון החליטה שירה לסגור לצורך הפסקה. "יצאתי לחופש שהייתה זקוקה לו כל החיים", היא מסבירה, "מכאן זה יהיה או לצאת לדרך חדשה, לימודים או כיוון אחר בחיים, או לפתוח מחדש בספטמבר".
בכובע השני שלה שירה היא הבחורה החזקה שעומדת מאחורי קבוצת הפייסבוק המנכ"ליות, קבוצה שהתחילה מקהילת נשים קטנה, מקומית לגיבוש אזורי, קבוצה שאף אחד ואף אחת לא יכלו אפילו לדמיין את ההצלחה הפנומנלית שתגרור אחריה.

 

והיא בסך הכל רצתה לעזור לנשים


את קבוצת הפייסבוק שלה- המנכ"ליות, פתחה שירה בדיוק לפני שנתיים. "הרעיון היה ליצור קהילת נשים לגיבוש אזורי", היא מסבירה את המהות הראשונית לשמה הוקמה הקבוצה. "חשבתי על אילת, עלינו, בקטן. מאחר ויש לטעמי יותר מדי הבדלי מעמדות, בכל חברה בכלל ולא רק באילת, הבדלים שמגיעים מתוך מצב כלכלי שונה, סטטוס, מוצא, דעה ולדעתי זה לא צריך להיות. אשה גרושה, חד הורית עם 4 ילדים, יכולה להיות באותה חברה עם אשה מוסלמית, עם דתיה, עם בחורה מסודרת כספית וכולן יחד יכולות לשמש כחברה אחת". מה שהתחיל בקטנה בשביל הכייף, עם ירידות בקריצה על הבעלים, עם החלפת עצות בתחומים שונים בין הנשים, הלך ותפס תאוצה כזו שאפילו שירה לא דמיינה שלשם הדברים יגיעו. דף הפייסבוק המקומי הפך לקהילה ארצית עם עשרות רבות של קבוצות החולשות על כל חלקי הארץ, כ- 50 אלף נשים פעילות ורשומות בקבוצות השונות כשהיום כבר אין עוד יכולת להצטרף מהן מעל 6000 נשים אילתיות פעילות בדף הפייסבוק . 39 רכזות של נושאים שונים ואזורים, כשמעל לכל אלו ניצבת שירה, ההוגה והיוזמת של קבוצת המנכ"ליות. ומה יוצא לה מכל זה תהיתם? בעיקר אהבת חינם.
איך את מסבירה את ההצלחה האדירה של הקבוצה הזו? אני תוהה ושירה מסבירה: "המהות של הקהילה מאוד נקייה, סבלנית, מקבלת. אין מצב ששופטים מישהי בצורה פוגענית וזו גם הסיבה שרק חברות של חברות בקבוצה יכולות להצטרף".
אחרי חצי שנה של פעילות מקומית, משהתעורר צורך עז לפתיחת קבוצת מנכ"ליות בכל הארץ, פתחה שירה את השוס שלה ברמה הארצית. מהר מאוד הפכו המנכ"ליות לתשובה הבלתי מתפשרת של קבוצת הגברים- 'אבא פגום'.
והיא לא עושה את זה לבדה. על כל אזור בארץ יש לה רכזות מקומיות שמנהלות את קבוצת המנכ"ליות, מאשרות או דוחות חברות, עוברות על התכנים ולא מאפשרות למה שלא אמור להיכנס לדפי הפייסבוק האלו לזלוג פנימה. זו הרי מהות העניין.
בין הקבוצות שמפעילות המנכ"ליות תמצאו קבוצות כמו מנכ"ליות הריוניות, קבוצה שמאפשרת התייעצויות בין נשים וסיוע בכל רגע נתון לאחת מחברות הקבוצה בעת הצורך.
'מנכ"ליות בהודיה"- כל חברה בקבוצה רושמת 10 דברים חיוביים שהיא מודה עליהן, הכל מהדבר הקטן ביותר ועד לדבר הגדול ביותר.
ישנה קבוצת מגשרות וקבוצות מנכ"ליות שחולשות על כל אזור בארץ. בסך הכל כ – 50 קבוצות מנכ"ליות שונות".

 

 

מיזם שכולו אהבת חינם


רק בשבוע שעבר התקיים באילת כנס המנכ"ליות העירוני השנתי. 50 חברות הקבוצה התכנסו לארוחת ערב במסעדה בעיר ונהנו לא רק מלהכיר את הפרצופים שמאחורי התמונה הקטנה של הפייסבוק, אלא גם משורה של הרצאות שאמורות לתת להן הנשים ארגז כלים חשוב ליום יום. בין המרצים היה חנן עמוס, שהרצה בנושא כלכלי ויזמות עסקית תחת הכותרת- כל אחת יכולה, סופייה גורדייב שהרצתה על פעילות פמיניסטית בעיר והמאבק נגד אלימות בנשים ויעל זילברשטיין, מנטורית ומטפלת רב תחומית. אגב, בכל הערים בארץ מתקיימים כנסים כאלו של חברות המנכ"ליות אחת לשנה בכל מקום בתאריך שונה.
חלמת שתצליחי להקים אימפריה שכזו? אני שואלת את שירה שלא מצליחה לעצור לחלוחית בעיניה ומשיבה: "זו אמנם לא הייתה המטרה אבל אני גאה ובענק שזה מה שהצלחנו כולנו יחד ליצור. אומרים שנשים הן שק של נחשים, אנשים ולא רק גברים, מתקשים להאמין שאפשר ליצור כזה גיבוש חברתי נקי וטהור בקרב נשים,  אני מצליחה להוכיח שרוב הנשים אוהבות, נדיבות, מצחיקות ומה לא? יצרנו גיבוש מהמם של 50 אלף נשים בארצי וגם גיבוש מקומי כשמעל לכל זה אנחנו דוגלות באהבת חינם ורצון לעזור ולא רק בסיסמאות אלא גם בעשייה. כל הקבוצות האלו לא היו שוות כלום אם לא היינו עושות בהן למען הזולת, למען מי שצריכה עזרה. יש לצערי לא מעט נשים בארץ שצריכות עזרה, מכל סוג, ואנחנו הוכחנו כבר מאות פעמים שיש להן חברות אמת בקבוצות ויש להן על מי לסמוך, אם בסיוע בבגדים, משחקים לילדים, סיוע בתשלום עבור טיול שנתי לאמא שאין ידה משגת, הזמנה של נשים רבות לנשים אחרות לחגוג איתן חג או שבת, מבלי שהן אפילו מכירות זו את זו. בכל האזורים בארץ חברות המנכ"ליות מקיימות ערבי פורים בבתי אבות ובכתות של ילדים עם מוגבלויות. חברות הקבוצה יוצאות לפנק אם בפורים במשלוחי מנות, בחנוכה עם סופגניות, מחלקות משלוחים בבתי חולים, אפילו קיימנו בגן יבנה מרוץ לזכרו של חייל מקומי שנהרג. הרמנו באילת חתונה בהתנדבות מלאה של כל הגורמים וזה היה מדהים". 
את ההצלחה הגדולה של המנכ"ליות לא זוקפת שירה רק לעצמה אלא לכל רכזות האזורים שמנהלות את הקבוצות בתפזורת הארצית. "אני מעורבת בעניינים בדרך כלל רק כשצצה בעיה". בסך הכל מורכבת קבוצת המנכ"ליות, שהפכה כבר למפעל לכל דבר, מ- 39 רכזות של קבוצות ונושאים, 3 מגשרות שמסייעות במקרה של בעיות או אי הבנות. "אני חייבת לציין את אורלי אטדגי שגרה במגדל העמק והפכה ליד ימיני 24/7 למען הקהילה. הכרתי אותה דרך הקהילה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד ממני. המתנות הגדולות שלי בקבוצה הזו שנוצרה הן: אורלי, טופז, אור ועומר המגשרות וכל הרכזות, שלמרות שכל אחת מהן גרה באזור אחר בארץ, הפכנו למשפחה אחת.
ועם כל כמה שסיפרנו על המנכ"ליות לא דיברנו עדיין על הפינוקים של הנשים בקבוצות, המשחקים החברתיים שהן מקיימות כמו הגמדכ"ליות לדוגמה - משחק הגמד ומגומד שמתחיל בקבוצת הפייסבוק ומגיע לשטח ועוד המון המון פעילויות ועשייה ברוכה.

 

"נשבעתי שביום מן הימים אני אעזור לנשים"


אבל לא תמיד היו חייה של שירה גבריאל קשת מחוייכים ומאושרים. בגיל 15 היא נפצעה בראשה בתאונת דרכים קשה ברעננה, לאחריה הייתה מאושפזת מספר חודשים ב'בית לוינשטיין' בשיקום. "זו הייתה תאונת פגע וברח", היא נזכרת. "אני הייתי הולכת רגל. אחרי התקופה הזו התחלתי את החיים מחדש על כל המשתמע מזה", היא מספרת. "לא רציתי לחזור לבית הספר. אני זוכרת לחברים לכתה לטובה את זה שהם לא הסכימו להצטלם לספר המחזור בלעדי ומאחר ואני לא הגעתי לבית הספר, כולם הגיעו אלי הביתה כדי להצטלם איתי". כשאביה הבין שאין בכוונתה לחזור ללימודים, הוא סידר לשירה הצעירה לעבוד בגן הילדים שמתחת לבית, גן בו גדלה בעצמה כילדה קטנה. מאז סבבו חייה סביב העבודה עם ילדים. שש שנים אחרי אותה תאונה, נפטר אביה של שירה בגיל צעיר ממחלה. "היה לי מאוד קשה לקבל את זה", היא נזכרת ומספרת איך ארזה את עצמה ועלתה לתקופה בלתי מוגבלת להתבודד בצפון. "הייתי אז בת 22 ורציתי לברוח מהכל. מכל המוכר". ואז ארעה תאונת הדרכים השנייה שלה, הפעם בליל הסילבסטר כשישבה כנוסעת לצד הנהג. "שברתי את חוליות המפרקת בצוואר, היה מסוכן להעביר אותי לבית החולים 'תל השומר' אז הוטסתי לרמב"ם כשאני במצב קשה מאוד. שלושה חודשים הייתי בשכיבה מלאה, מקובעת עם ברזלים מהראש והרגליים. עד כדי כך היה מצבי קשה, שכשהכניסו אותי לחדר ניתוח כשהגעתי מהתאונה, המנתח החליט שיהיה קשה מדי לנתח". את השיקום והטיפולים הממושכים שעברה, נאלצה שירה להפסיק כשהרתה עם בנה הבכור. אבל גם במקרה הזה החיים לא זימנו לשירה חיים פשוטים. "רגע אחרי הלידה הכניסו את התינוק שלי לטיפול נמרץ עם קושי נשימתי קשה. הייתה תקופה שהרופאים לא יכלו להתחייב בפני שהוא יחיה. בגיל 10 ימים הוא כבר עבר החייאה", היא מספרת בכאב. כשבנה היה בן שלושה חודשים בלבד היא החליטה להתגרש וככה מצאה את עצמה אם חד הורית לתינוק מתוק אבל חולה. "זו הייתה תקופה של חודשיים בבית, חודש בתל השומר, מצב שלא איפשר לי לצאת לעבודה כמו שצריך על מנת שאוכל לפרנס את שנינו. המזונות לא היו סדירים ואמא שלי שלא מזמן התאלמנה ונשארה בעצמה עם חמישה ילדים ניסתה לעזור ככל יכולתה. במשך שלוש שנים, כשהילד לא היה בבית חולים הייתי עובדת יחד איתו במשק בית. החיים לא היו קלים אבל אני ניסיתי כל הזמן להחזיק את הראש למעלה ולא להישבר". שירה עוצרת את שטף הדיבור. היא נזכרת במצבים הקשים שעברה עם בנה הקטן ומתאמצת להתגבר על הקושי ולספר: "הייתה תקופה בה הילד היה מאושפז ברמב"ם חמישה שבועות ברציפות. הייתי איתו לגמרי לבד. היו ימים ארוכים שכל מה שאכלתי היה תפוח. בית החולים היה מספק לנו את הטיטולים, המזון לילד והתרופות וזה עזר לנו. אחרי האישפוז השתחררנו הביתה. בגלל ההמלצה לגור ליד הים, כי האוויר המלוח של המים טוב לו לנשימה, עברתי איתו לחיות בבת גלים על הים. כשחזרנו הביתה מצאנו שהמקרר לא עובד והסריח נורא. בבית לא היה כלום והיה צריך לארגן הכל ואפילו ארוחת ערב לילד לא הייתה לי, שלא לדבר על זה שלא היה לי שקל בכיס. הייתה לי בבית צנצנת מלאה בעשרות אגורות והחלטתי בלי להתבייש שעם זה אני משלמת. ספרתי את הכסף, ירדתי עם הילד למכולת השכונתית לקחתי לחם, ביצים וקרטון חלב ואדם רצה סוכריית סודה על מקל שהוא הכי אהב. המתנו בתור וכשהגיע תורנו הקופאית המבוגרת כעסה על הכסף הקטן. היא ספרה בכעס ואני ממתינה במבט מושפל עד שתסיים כשמאחורינו אנשים ממתינים בתור. או אז היא גילתה שחסרו לי 20 אגורות. הבטחתי לה שלמחרת בבוקר אביא לה את הכסף החסר והיא ענתה לי: "לא, אני מכירה בחורות כמוך. הבחור שעמד מאחוריי כעס עליה והיה מוכן לשלם עבור הדברים שלקחתי, אבל אני עזבתי שם הכל ויצאתי מהחנות בריצה בבכי. התיישבתי עם הבן שלי בדרך הביתה בבית כנסת ובכיתי. הסתכלתי עליו עם הסוכרייה ביד, מאושר, ונשבעתי שיום יבוא ואנחנו נעזור לאנשים. נשבעתי שלא אתן לאף אחת לעבור את מה שאני עברתי. ואז לשמחתי הרבה המזל דפק סוף סוף גם אצלי על דלת הבית בצורת פיצויים שקיבלתי משתי התאונות שעברתי. כשהבן שלי היה בן שלוש האישפוזים הארוכים פחתו. חזרנו לאילת, פתחתי כאן את התינוקייה שלי ומאז זה מה שעשיתי".
מאותו יום קשה במכולת, שירה לא שכחה אף פעם את שבועתה ובכל הזדמנות עזרה לנשים במצוקה. "גרו אצלי בבית נשים שלא מצאו את עצמן. אין חג שאנחנו לא פותחים את דלת הבית  מארחים אנשים ותורמים מזון. כשהלבבות מחברים הכוח מאוד חזק", היא אומרת וסוגרת מעגל כשהיא מסבירה לי שזו בדיוק הייתה הסיבה שהביאה אותה לפתוח את קבוצת המנכ"ליות. כדי לעזור ולהיות שם בין השאר לנשים שקשה להן בסיטואציות כאלו ואחרות.
"שאלת אותי מה יוצא לי מהקבוצה, מה יוצא לי מהעבודה הלא קלה בלהיות כל הזמן עם יד על הדופק, לקדם את הקבוצה, לארגן אירועים ולעזור", היא אומרת לי, "הגמול שלי זה החיוך והיכולת לעזור. לפעמים זו יכולה להיות רק שיחה שלי כל כך חסרה אז בימים הקשים. היום אני ועוד מאות בנות בקבוצות השונות של המנכ"ליות זמינות לשיחות ולייעוץ".


מה פירוש הלוגו של המנכ"לות - נעל עקב אדומה?
"זה סימן לחוזקה של הנשים ובכלל גם מכאן השם שמעיד על חוזקן של הנשים. מאחורי הקלעים, מבלי לפגוע בגברים, אנחנו מנהלות את המשפחה, את המטבח, את הזוגיות ואת החיים בכלל. גם כשהבעל כבר עוזר זה כמעט תמיד מגיע מהמקום של 'תעשה'. המסר שלנו הוא ברור- אין סיבה שאשה תהייה עם הראש למטה. אדום זה צבע חזק, אוהב ונועז וכאלו אנחנו הנשים".

 

ואז הגיעה האהבה


את יעקב, בעלה השני, הכירה שירה לפני כשש שנים. "באחד הימים הייתי עם הבן שלי בכותל וביקשתי בריאות והצלחה ואת כל הברכות שאני יכולה לאחל למשפחתי, לקרוביי ולעם ישראל. בשביל עצמי ביקשתי רק דבר אחד- אחרי שנים של בדידות וחיפוש, כאם חד הורית לילד מהמם, ביקשתי להכיר איש טוב. שפשוט יהיה טוב ואם יהיה לו עוד ילד, עוד יותר טוב", היא מספרת בהתרגשות. "לאחר כחודשיים קניתי לחדר של הבן שלי מזגן חדש ורציתי למכור את הברזל של המזגן הישן. יצרתי קשר עם אדם בעיר שמוכר דוודים ועושה אינסטלציה וביקשתי ממנו לעזור לי למצוא קונה והוא הגיע אלי הביתה עם חבר כדי לראות במה מדובר. ואצלי זו הייתה אהבה ממבט ראשון, עם החבר כמובן. משהו שקשה להסביר במילים. אחרי כמה ימים איתרתי את החבר דרך הפייסבוק. עברנו לטלפון במשך שבועיים 24/7 ודיברנו כל הזמן כשהוא היה אצל המשפחה בצפון. הוא היה גרוש, אב חד הורי לבן 3 מתוק ומקסים. כשהוא חזר לאילת במוצ"ש הוא סיפר לי שבדיוק נכנס לדירה חדשה. הצעתי לעזור לו לסדר את הדירה ולפרוק את האגזים אבל כשהוא הגיע לעיר כבר היה מאוחר מדי. היה לי אמון באיש הטוב הזה והזמנתי אותו לישון אצלי עם בנו במקום להגיע לדירה חשוכה וזרה שעדיין לא מוכנה למגורים. הוא הסכים ומכאן הכל היסטוריה. הקשר החם שנוצר היה לא רק בינינו אלא גם בין הילדים שהתחברו מיד. עברנו לגור יחד. הוא ביטל את חוזה השכירות ולאחר שנה כבר התחתנו והפכנו למשפחה לכל דבר. הפכנו להיות הורים של שני הבנים שלנו, אני אם לקטן והוא אב לגדול. כשהבן הצעיר היה בן ארבע הוא שאל אותי: "אמא נכון שאני באתי מהבטן שלך? בלי לחשוב פעמיים ובשיא הטבעיות אמרתי לו שאדם הגיע מהבטן שלי והוא הגיע מהלב שלי. הבנים מעריכים ואוהבים את המשפחה שיצרנו שאינה שונה מכל משפחה ביולוגית אחרת. כמו כל זוג גם לנו יש עליות ומורדות ואנחנו עוברים משברים ומתגברים. איבדנו שני הריונות, אחד מהם היה עם תאומים והשבר היה גדול, אבל אנחנו תמיד מוצאים את הדרך להתגבר על הדברים ביחד. למדנו להיות אחד עם השני ולא אחד מול השני. למדנו ביחד שאגו ו"צודק" לא משרתים את השאיפות הזוגיות שלנו ומכל קושי צמחנו והתחזקנו. בעלי הוא החבר הכי טוב שלי. זכיתי אחרי שנים לא קלות לשותף לחיים, אוהב, מתחשב ומצחיק שמעניק לי המון ביטחון ואני מודה על כך יום יום ויודעת שגם הוא מודה על כך".
ועל קהילת המנכ"ליות שהיא יצרה ומטפחת אותה בכל יום בגאווה של אמא, אומרת שירה: "אם הצלחתי לתקן אפילו נקודה קטנה בעולם, ליצור מקום נקי מקנאה, מסיכסוכים, מלשון הרע, מקום שכולו לב אחד גדול, הרי שהצלחתי ליצור את אחד היעדים הכי גדולים שהצבתי לעצמי בחיים. מבחינתי זו הגשמת ההבטחה שנתתי לבן שלי באותו יום בו חסרו לנו במכולת 20 אגורות. עכשיו מבחינתי השמיים הם הגבול".
 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש