פרסומת
דלג

שוגר מן

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 6/2/2019 09:30 ● מה נשמע 586
למרות שהוא נולד עם השם 'סוכר', ניר סוכר יכול להעיד שהחיים שלו לא תמיד היו מתוקים ● אחרי שצייר עשרות פרויקטים אומנותיים בעיר, סוכר חושף עוד צד יצירתי וחולם על סיבוב הופעות עם האלבום החדש שכתב והלחין ● בראיון אישי וחושפני הוא מספר על הקשיים שעבר בתור ילד אומן שגדל והתחנך באילת, לצד האתגרים בהווה, על הסיבה בגללה הוא עדיין בוחר להמשיך לחיות בעיר, ועל הנפש הרגישה המסתתרת מתחת לחזות המגניבה שאימץ לעצמו
שוגר מן

אם ניר סוכר יליד אילת או 'פליט יוספטל', כמו שהוא קורא לזה, היה מוציא לאור את כל אוסף הכישרונות שלו, הוא בוודאי היה יכול להציגם במוזיאון שלם.  מציור, ריסוס ב'הייר בראש' וגרפיקה ועד כתיבה, הלחנה, שירה ועוד. בימים אלה כשהוא לא מצייר, הוא מקליט את האלבום החדש באולפן הביתי שלו ועובד על סיבוב ההופעות שיתחיל עם צאת האלבום, תחת שם הבמה הכי מקורי שיש, 'שוגר מן'.  
"פעם הייתי ידוע בתור 'נימו'", הוא מחייך, "שילוב של שני השמות שלי- ניר ושלמה, אבל 'שוגר מן' זה אליפות".

 

אומנות זה אני ולהיפך, זה חלק בלתי נפרד ממני. בתור ילד שלחו אותי לחוג ציור, הייתי בשני שיעורים וחתכתי כי היה לי את הסגנון שלי

 

ניר סוכר בן 42, מצייר מאז שהוא זוכר את עצמו. בין העבודות האישיות וההזמנות הפרטיות שביצע אפשר לראות עבודות שלו בפרויקטים עירוניים ענקיים. אחד מהם הוא חומת חיל הים המפורסמת המתחילה מכיכר הדגים ועד חוף החשמל. פרויקט שהסתיים כבר לפני חמש שנים עליו עבד לגמרי לבד במשך שנה שלמה. 1330 מטר רץ של ציור תת ימי ועוד 280 מטר של נוף מדברי. "נעזרתי בחברים בשביל צבעי היסוד", הוא מודה, "אבל את כל העבודה עשיתי בעצמי. זו הייתה התרפיה שלי במשך השנה הזו. אין לי שום בעיה לצייר מבוקר עד ערב". עבודות נוספות שלו תמצאו במתנ"ס 'קולייר', ב'בית אורן', מסעדת 'עומר'ס', ציור לייב שעשה בפסטיבל הג'אז ועוד. בימים אלה, לצד ההקלטות באולפן הביתי, הוא עובד על פרויקט מעניין של 'צבא הגנה לטבע', "זה פרויקט חדש שנועד להשכיל את חיילי מדינת ישראל על ההרס שהכלים גורמים לטבע", הוא מסביר בחשיבות, "זה כמו לפתוח שביל חדש בטבע. הפרויקט כולל עבודה בכמה בסיסים בארץ. כרגע אני עובד בבסיס צוקי עובדה. ממש לאחרונה סיימתי לצייר שם כיתת לימוד שלמה כולל ארבע קירות, תקרה ורצפה כשעל הקיר יש גם טקסטים. זו הכיתה שהולכת להשכיל אותם על מה שיכול להימנע על ידי מודעות סביבתית. עכשיו אני מחכה לאישור לפרויקט הבא בבסיס, יש לי עוד 3 כיתות, מבואה, כל הבניין ובנייה של ספריית מידע על סוגי עקבות, מפגעים בשטח ועוד. זה תקציב של משרד הביטחון למען מטרה נעלה ואני מאוד מעריך את הנכונות שלהם להגנה על הסביבה". 

תמיד ידעת שזה  מה שאתה רוצה לעשות? 
"זה בכלל לא היה נתון לבחירה. המוח שלי פשוט הוביל אותי לשם. אומנות זה אני ולהיפך, זה חלק בלתי נפרד ממני. בתור ילד שלחו אותי לחוג ציור, הייתי בשני שיעורים וחתכתי כי היה לי את הסגנון שלי. לימדתי את עצמי הכל מציור וריסוס ועד התוכנה של הגרפיקה, המוסיקה והאנימציה, איתם אני עושה מודלים חד מימדיים בציורים דיגיטליים. זה משהו שאני מנסה להכניס שנים, כמו ציור עם מקרן, רק פי אלף יותר איכותי כי אפשר להיכנס לדקויות של הציור. ועל אף שהתחלתי מציור, תמיד עשיתי כל מיני דברים בחיים שהם לא אומנות פרופר אבל הם קשורים למוח היצירתי שלי. המצאתי משחקים כמו סימולציה חברתית וניסיתי למכור אותם, אבל כנראה שעוד לא הגיע זמנו של המשחק הזה למרות שאני ממשיך לנסות כל שנה שנתיים. 

 

בתור ילד כל השולחנות בבית ספר היו מצוירים, הקירות היו מלאים בגרפיטי, ואת העונשים מילאתי בלצייר קירות בבית ספר

 

עד היום אנשים חושבים שאומנות זה תחביב הם לא קולטים שהאומנות בארץ ובמיוחד ה'הייר בראש' (אומנות בריסוס מדויק ללא נגיעה אחת של מכחול), נמצאת בפריחה. יש כבר אפילו שלושה בתי ספר ל'הייר בראש' בישראל. אנשים לא מבינים שהאומן יושב, משקיע, מגוון ויוצר להם תמונה שהם רק יכלו לחלום עליה ועדיין לא מעריכים את זה. ההערכה בארץ נבנית לאט לאט. בעיר שלנו זה עוד טעון שיפור ואני אומר את זה בכל האהבה".

איך היה לגדול כאומן באילת?
"זה לא פשוט בתור ילד אילתי ולצערי זה לא השתנה מאז ועד היום. האנשים באילת עדיין סגורים לזה. למזלי ההורים שלי תמיד תמכו בי והאמינו בי למרות שבמקביל הם דחפו אותי למצוא עבודה מסודרת. הם הבינו וידעו שאני הולך בדרך מאוד קשה. בתור ילד כל השולחנות בבית ספר היו מצוירים, הקירות היו מלאים בגרפיטי, ואת העונשים מילאתי בלצייר קירות בבית ספר". 


מה מונע ממך מלעבור למרכז או למקום בו האומנות מוערכת יותר? 
לפני שנתיים אמא שלי נפטרה ואנחנו עדיין מנסים לשרוד את זה. השירים למעשה התחילו לבקוע ממני אחרי שהיא נפטרה. ככה פרקתי את הקושי הרגשי שלי. בהתחלה עוד הייתי נחנק מדמעות כשהקלטתי את זה. זה מה שמשאיר אותי פה ומוציא ממני את כל זה. כרגע אני רק רוצה להיות עם האחים שלי  והאחיינית החדשה שלי. אם אני עצוב אני מסתכל על תמונה שלה ומחייך. 
האחייניות שלי הם האור של החיים שלי. הלב שלי פה, אני לא יכול ללכת. עם כל החזות הקולית שלי אני מאוד רגיש ועכשיו בכלל, מאז שאמא נפטרה זה עוד יותר חזק. חוץ מזה שתל אביב מסריחה מדי בשבילי, אני צריך את הטבע. את המסע שלי במוסיקה אני אתחיל מפה ועכשיו אני מחפש מפיק. כל דבר בעיתו". 

 

האנשים באילת עדיין סגורים לזה. למזלי ההורים 
שלי תמיד תמכו בי והאמינו בי

 

מתי התחלת לעשות מוסיקה ואיזה סגנון מוסיקה אתה יוצר? 
"אני עושה טרקים כבר 20 שנה, אבל השירים זה חדש. הכל אלקטרוני וקורה בתוך התוכנה, שם אני כותב את מוסיקה ואת המילים אבל בגלל שהטכנולוגיה התקדמה עכשיו אני מעביר את כל הטרקים שעשיתי כל השנים מהתוכנה הישנה לחדשה. כתבתי כבר 15 שירים ויש עוד סט של 4 שעות מוסיקה בעקבותיהם. אני קודם כל כותב אותם ואז מלחין את המוסיקה וכמו שהשיר פשוט מופיע לי ככה גם הלחן. אני יושב עם מחברת ועט וכותב על מה שאני מרגיש באותו יום, לפעמים אני קם עם שיר בראש, השיר ממש נולד לתוכי, זו לפחות האמונה שלי. זה כמו שילד מחפש את המשפחה להיוולד אליה ככה גם שיר מחפש את הכלי שהוא אמור להישפך לתוכו. הסגנון שלי זה רוק-פופ אבל זה לא מזכיר זמרים ישראליים, המוח שלי חושב באנגלית. מכל השירים שכתבתי יש לי רק שני שירים בעברית. הראשון נקרא "כולם אלקטרו" והשני "מזיזים את התחת". לא בכולם אני שר דרך אגב, יש שירים שהקול שלי מספיק טוב עבורם ויש כאלה שעדיף שאחפש זמרים שהקול שלהם תואם לקול שלי". 

יש תכניות לעתיד?  
"השאיפה הגדולה היא לצאת עם הופעה של 'שוגר מן פרוג'קט'. להוציא את שני האלבומים של השירים בהפקה מסודרת. כמו אביצ'י. לצאת למופע ובעזרת השם גם טור. ולצד כל זה להמשיך לצייר. את הציורים אני לא אפסיק לעולם".
 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש