פרסומת
דלג

'משכילה' - והחיים נראים אחרת

מאת: אביבה דקל ● צילום: מערכת ערב ערב ● 27/2/2019 08:54 ● מה נשמע 589
ככה פתאום באמצע החיים, כשנדמה היה להן שלעולם לא יגשימו את חלום הלימודים לתואר, צצה להן הזדמנות לשלב בין העבודה למשפחה גם לימודים ● בזכות תוכנית 'משכילה' הייחודית, סיימו לאחרונה 20 נשים מאילת, כבר לא בנות 16, את התואר הראשון בחינוך ● בימים אלו הן כבר משתלבות במערכת העירונית ומחייכות כל הדרך לטייטל החדש עם ראש זקוף והרבה גאווה ³ הצצה מקרוב אל שלושה סיפורי הצלחה
'משכילה' - והחיים נראים אחרת

אם גם את מעוניינת להשתלב בעולם החינוך וההוראה ולהתקדם בו ועד כה לא הצלחת למצוא  את כוחות הנפש להתחיל במסע של לימודים + עבודה+ משפחה וגם לא מצאת מסגרת מתאימה להשלים בה לימודי תואר – תוכנית 'משכילה' היא הכתובת עבורך. המחזור הראשון של תוכנית 'משכילה' באילת הסתיים לאחרונה ובהצלחה. יוזמה משותפת של קמפוס מכללת לוינסקי לחינוך באילת, עיריית אילת, היועצת למעמד האשה בעיריית אילת מרלן רוזנפלד וקרן 'קציר' פותחות בפני הנשים מסגרת לימודים ייחודית שמאפשרת להן להמשיך לעבוד ובמקביל ללמוד לתואר ראשון בהוראה ובל נשכח את הצורך לשמש כאמא ורעייה ולהיות מסוגלת לשלב בין כל אלו גם את הדאגה למשפחה.
 20 נשים תושבות העיר סיימו לאחרונה בהצלחה את לימודי התואר הראשון בחינוך B.Ed. ותעודת הוראה בספרות לבית הספר היסודי.
65% מהבוגרות השתלבו במערכת החינוך העירונית, והן מועסקות על ידי משרד החינוך כמחנכות בבתי הספר היסודיים בעיר. זו בדיוק הייתה כוונת התוכית הייחודית שנולדה מתוך מטרה לסייע לאימהות לרכוש השכלה ולשפר את מעמדן הכלכלי והאישי. איך בכל זאת הן עשו את זה? 


 

אף פעם לא מאוחר מדי


מי? טליה יצחקי. בת 56 נשואה + 2, תושבת אילת מזה 30 שנה. שימשה כיו"ר וועד ההורים בבית ספר יסודי ובתיכונים והרבתה להתנדב בקהילה בסיירת הורים ועוד, אבל לא עבדה בעבודה קבועה ומסודרת. 

 

 

למה החלטת באמצע החיים להתחיל ללמוד ולרכוש השכלה?
"הילדים גדלו. הבת בצבא לא משרתת באילת, הבן עובד משמרות ועסוק, ובעלי עובד בצפון ונוצר חלל ריק בחיי. חברה סיפרה לי שהיא מתכוונת לעבור מבחנים ב'לוינסקי' כדי להתקבל לפרוייקט 'משכילה' ולהוציא תואר ראשון בהוראה, והזמינה אותי להצטרף. חשבתי לעצמי בעצם למה לא? עשינו את המבחנים וכשהודיעה לי ד"ר דניאלה מנזין, המנהלת האדמיניסטרטיבית של 'לוינסקי' שעברתי את המבחנים, והזמינה אותי ללמוד, הלכתי על זה. באותה תקופה עבדתי במתנ"ס שחמון באגף הגיל הרך וכבר הבנתי שהדרך להתקדם בחיים ובמקצוע ההוראה שעניין אותי היא ללמוד ולהוציא תואר ראשון. ככה יצאתי לדרך עם 'משכילה'.  הבנתי שאם נפתחת לי דלת עלי לקחת את ההזדמנות ולהגשים משהו שאיכשהו תמיד ידעתי שזה היעוד שלי. האמת היא שאלמלא 'משכילה' לא הייתי מתחילה ללמוד ומוציאה תואר ראשון. אחרי הכל הלימודים כאן הם פעמיים בשבוע אחר הצהריים ובימי שישי יציאה להתנסות בבתי הספר, כך שיכולנו להמשיך לעבוד  והצלחנו 'להרוג' שתי ציפורים במכה אחת".

כמה זמן נמשכו הלימודים?
"שנה אחת מכינה ושלוש וחצי שנות לימוד שבסיומן קיבלנו תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. כעת אנחנו בשנת סטאז' שבסיומה נקבל רישיון עבודה בהוראה ונוכל להתחיל לעבוד במסגרת מערכת החינוך".

למה לא התחלת ללמוד קודם? 
"הייתי עסוקה בגידול הילדים. גם כשהיו קטנים ומשגדלו הייתי עסוקה בלעזור להם להסתדר. לא תכננתי ללמוד ארבע- חמש שנים. אמנם עברתי במשך השנים קורסים בנושאים שעניינו אותי, אבל כנראה שהיעוד שלי הוא הוראה. עבדתי בצהרונים ועם הגיל הרך וכל השנים הייתי מעורבת בנושא הלימודים כיו"ר וועד הורים, אבל אף פעם לא חשבתי להוציא תואר בהוראה".

מה קבלת במסגרת 'משכילה'?
"קיבלתי הזדמנות ענקית ללמוד מקצוע. לא חשבתי שהוראה תהיה חלק ממני ואני מודה לתוכנית הנפלאה הזו על ההזדמנות שניתנה לי ללמוד מקצוע, בעיקר בגילי, כשהגיל כבר לא פועל לטובתנו. כיום אני מחנכת בבית ספר יסודי במסגרת הסטאז' ומרגישה שהשמים הם הגבול. אני נמצאת במקום שמאד עניין אותי מאז ומתמיד ועדיין מעניין אותי מאוד. אני רואה במקצוע ההוראה דרך לגרום לילדים ולנוער לרכוש ערכים לחיים וכישורי חיים והעשרה מכל הסוגים, מעבר לנושאים הלימודיים. כל ילד זקוק לפחות למבוגר אחד שיאמין בו ואז ילך בכוון הנכון".

ממליצה?
"מאוד. מי שבאמת אוהבת את מקצוע ההוראה ורוצה להתקדם בתחום, שתלך ללמוד. זה נפלא. נכון שלא כל אחת יודעת מראש אם היא אוהבת את המקצוע, אבל מהר מאוד כבר אפשר לדעת. אנחנו קבוצה של עשרים בנות שלמדנו יחד, רובנו נשואות עם ילדים ועובדות שנים. כולנו סיימנו את הלימודים בהצלחה, ושלושת רבעי הכתה משלימות בימים אלו סטאז'. ולשאלתך האם נשמור על קשר גם בתום הלימודים אני יכולה לומר שזה עתה סיימנו את הלימודים, אנחנו בקשר טוב מאוד ויש לשער שנמשיך לשמור על קשר".


 

"הגשמתי חלום"

 

מי? שלומית ויצמן בת 38, נשואה לחגי ואמא ל-4 ילדים. הגיעה עם משפחתה לאילת מבאר שבע לפני 13 שנים.

 


"בבאר שבע היינו עצמאים ועקב ניהול לא נכון פשטנו רגל והגענו לאילת לנסות להתאושש. ההסתגלות, הקושי הכלכלי, המרחק מהמשפחה, ההתנתקות מכל המוכר ומכל החברים שברו אותי", היא מודה. "בכדי להתאושש נפשית וכלכלית יצאתי לעבוד. התחלתי כסייעת בחינוך המיוחד בגן לקויות מורכבות והתאהבתי אהבה ממבט ראשון. בתחילה זה היה קשה מאוד נפשית, זה היה כאילו אלוקים כיוון אותי לשם לראות את התמודדויות והקושי בזמן שאני בכיתי על מר גורלי הכלכלי. שם נחשפתי לעד כמה החיים יכולים להתהפך ולהיות שבירים. אין ספק שהעבודה עם בעלי צרכים מיוחדים מכניסה פרופורציות לחיים ומלמדת חמלה, רגישות והכלה כלפי האחר. לפני כ- 9 שנים עברנו חוויה שזעזעה את עולמנו- בשבוע ה-26 להריוני, בחודש השביעי, השלייה התנתקה ממקומה וכל הבדיקות העידו חד משמעית כי העובר נפגע קשות והוא לא ישרוד את ההיריון. ההחלטה על הפסקה ההיריון בשלב מתקדם כזה הייתה ההחלטה הכי קשה שנאלצתי לעשות בחיי. היינו אבלים, כבויים, עולמנו חרב, איבדנו ילד, אבל היינו חייבים להמשיך עם שני ילדים קטנטנים בבית. כעבור כמעט שנה הריתי שוב הריון קשה ובסיכון גבוה, שגם בו בחודש התשיעי אושפזתי עקב חוסר במי שפיר. לאחר בדיקות עידכנו אותנו כי ייתכן והעובר יהיה בעל לקות קשה. הסתובבתי כחיה פצועה במחלקה. סירבתי להאמין שזה קורה לי שוב! נכנסתי ללידת חרום וילדתי בן. במשך 6 חודשים, לאחר בדיקות מעמיקות וברורים בישרו לנו שתודה לאל הוא בריא". 

עם כל הקשיים האלו והמתחים איך הגעת לתוכנית 'משכילה'?
"אני מאמינה שדברים לא קורים מאליהם אלא יש יד מכוונת ומזיזה. התוכנית הגיעה לחיי כאור מתוך האפילה, קרש הצלה לאחר שהרגשתי מתוסכלת ושאני לא מנצלת את היכולות שלי. נתקלתי בפוסט בפייסבוק מטעם המעמד לקידום באשה בעיריית אילת על תוכנית 'משכילה' הקוראת לנשים שכבר עוסקות בחינוך- סייעות, מטפלות וכו', להגיע ולהירשם ללימודי תואר ראשון בחינוך והוראה. מיד התקשרתי למנהלת המקסימה שלי יעל מלכה, מנהלת המחלקה לטיפול בפרט ששמחה וברכה, האמינה ועודדה אותי לאורך כל הדרך, וביקשתי להיכנס לרשימת  המועמדות. את המפגש הראשון פספסתי אך הגעתי למכללת 'לוינסקי' בעיר, שם התקיים הרישום. זכור לי כשנשאלתי בראיון "מדוע הגעתי ללמוד הוראה?", עניתי: "אני רוצה שילדים יגיעו לבית הספר מתוך אהבה ותשוקה לידע ללימודים ולא בגלל שהם מוכרחים. אני אהיה המחנכת שהייתי רוצה שתהיה לילדי", ככה כתבתי ובזה באמת האמנתי. כשאני מסתכלת היום בעיני התלמידים, אני רואה את ילדיי. לי היו מחנכות מאוד משמעותיות בחיים, מחבקות ומעצימות, מחנכות לחיים. לאחר שעברתי את הראיון נדרשתי יחד עם עוד עשרות נשים לעבור מעיין מבחן פסיכומטרי על מנת להתחיל את הלימודים. בתקופה זו התלבטתי נורא. חששתי מאוד איך אני יוצאת עכשיו ללמוד 5 שנים!!! איך משלמים, איך משאירים 3 ילדים קטנים בבית ומשלבים גם עבודה? אבל זה בער בי. רציתי ללמוד, להתפתח, לדעת עוד על תחום החינוך ולעשות שינוי, שינוי בי, בחיי ובחינוך. כשבישרו לי שעברתי את המבחן, התרגשתי כמו ילדה שעולה לכיתה א'. מתוך עשרות בנות נשארנו 20 נשים, נשים בוגרות, רווקות, נשואות, אימהות, עובדות, שחזרו למחברת, לעיפרון ולכיתה ממנה חלק מאתנו נפרד כבר מעל עשור. התוכנית הציעה 3 ימי לימוד בשבוע. השנה הראשונה היא מכינה ייעודית, ולאחר מכן עוד 4 שנים ללימודי התואר במסלול בית הספר היסודי בהתמחות בספרות ילדים בשילוב התנסות בבתי הספר היסודיים בעיר ושנת התמחות. מדובר בתוכנית בעלות של 11.500 אלף שקלים, וכמובן שישנן מלגות, הנחות בשכר לימוד ועוד". 

איך הסתדרת בתקופת הלימודים? 
"זו הייתה תקופה לא קלה בלשון המעטה! שלושת ילדי הקטנים, בן זוגי, החברות, הטיפול בבית, העמידה בכלכלת הבית ובתשלומים -  נאלצנו לבקש הלוואות, הכל לטובת הלימודים, אוכל בזק וכביסות שנערמו. זה הצריך ימים ארוכים אל תוך השעות הקטנות של הלילה להגיש מטלות, ללמוד למבחנים ולחץ מטורף. במהלך הלימודים שוב הריתי והייתי בשמירת הריון. לאחר הלידה הגעתי עם התינוקת למכללה ותוך כדי שאני מניקה השתתפתי בשיעורים והמשכתי בשגרה אינטנסיבית של לימודים, עבודה, אימהות וזוגיות. הרגשתי שאני קורסת תחת העומס. אבל הצלחתי. והיום אני נרגשת ושמחה לסיים את לימודי התואר. אני עדיין לא מאמינה שזה נגמר. ולמרות הקושי הרב, הייתי עושה זאת שנית. זו תקופה משמעותית ומבורכת בחיי".

איך השתנו חייך?
"נתחיל בזה שתוכנית 'משכילה' העניקה לי חברות נפש, אחוות אחיות, יחד עברנו דברים מכוננים ומשמעותיים: חתונות, לידות, בנות וברי מצווה, התעלינו מעל הכל ויצרנו חברויות נפש, חלקנו סודות, עצות ולילות ארוכים בהתכוננות למבחנים. חברות שעמדו לצדי ובשבילי ותמכו בזמנים קשים ושמחים. זהו קשר שיישאר לעד. קשר מיוחד שאי אפשר להסביר. מעבר לזה אין ספק שהלימודים שינו את חיי לטובה. התוכנית העצימה אותי כאישה, כאמא, היא שיפרה את מעמדי הכלכלי והמקצועי, רכשתי ידע, כלים ומיומנויות. אני גאה בדרך. אני בעלת תואר ראשון- הגשמתי את עצמי הגשמתי חלום. אני עובדת משרד החינוך ובתמיכתה וסיועה של הגברת ורד צרפתי, מנהלת מתי"א אני גננת בגן חינוך מיוחד. אני מאושרת ומתרגשת להגיע מדי יום לעבודה אותה אני אוהבת ואשר גורמת לי לסיפוק רב". 

מה הלאה? 
"בקרוב ארשם להרחבת התואר לחינוך המיוחד וללימודי תואר שני גם הם בתחום החינוך. אני שואפת להמשיך ולהתפתח בתחום ערכי זה, שואפת לעסוק בתפקיד בו אוכל לסייע ולהוביל שינוי אמיתי. תחום החינוך בעייני הוא אבן דרך בחייו של האדם. סביבתו החינוכית של הילד בונה אותו, היא אינה מקנה לו רק יידע אלא גם ערכים הומניים וכישורי חיים.
אני רוצה לקרוא מכאן לנשים באשר הן- צאו ללמוד! הגשימו חלומות! עם כל הקשיים הניצבים בדרך אל תחששו זה אפשרי! בהזדמנות זו אני רוצה להודות לבעלי, לילדיי ולאימי שבלעדיהם זה לא היה אפשרי. תודה על התמיכה וההעצמה, העידוד והאמונה האין סופית- אתם הרוח בגבי. 
תודה לד"ר דניאלה מנזין, שהחל מהרגע הראשון פרשה עלינו את כנפיה ולקחה אותנו תחת חסותה תמיד קשובה ונכונה לייעץ ולסייע. תודה למרלן רוזנפלד ועיריית אילת על היוזמה הברוכה ואני מודה מקרב לב לכל מי שהאמין בי. לכל חברותיי המופלאות לספסל הלימודים אני מאחלת באהבה עלו והצליחו, עשינו זאת!".


 

 "הלימודים החזירו לי את האמונה בעצמי"    


מי? רונית נזרי, בת 46, ילידת אילת, גרושה ואמא לשני ילדים 19,14. עובדת  כ-19 שנה כסייעת בחינוך המיוחד בבתי הספר היסודיים. 

 

 

באמצע החיים להמשיך ללמוד ולרכוש השכלה?
"תמיד רציתי ללמוד אבל החיים הובילו אותי אחרת: חתונה, ילדים, עבודה והחלום התרחק יותר ויותר. אני חושבת שההחלטה לקחת את ההזדמנות, למרות הקשיים הצפויים, נבעה מתוך שינוי מאוד גדול שעברתי באותה התקופה. רציתי להוכיח שאני יכולה. יצאתי ללמוד במיוחד כדי להראות לילדים שלי כי אין דבר העומד בפני הרצון ושאם רוצים משהו נלחמים, עובדים קשה, ובסוף קוצרים את הפירות". 

איך הגעת ל'משכילה'? 
"לא אני בחרתי ב'משכילה' אלא היא בחרה בי ובכל אחת ואחת מחברות הקבוצה. אנחנו היינו קבוצה חלוצית שכל אחת ואחת נבחרה בקפידה, ואני רואה את כלל הבנות כגיבורות. להיות חלק מקבוצה זה מעצים ומחזק, במיוחד קבוצה ייחודית של בנות שיצאו ללימודים באמצע החיים על כל המשתמע מכך. מהר מאוד הפכנו למשפחה. תמכנו, עודדנו והובלנו אחת את השנייה לקו הסיום כגוש אחד. ההחלטה לצאת ללימודים באמצע החיים הייתה מפתיעה. לפני כחמש שנים קיבלתי שיחת טלפון ממרלן רוזנפלד, יועצת ראש העיר לענייני נשים שסיפרה לי על הפרוייקט ועל כך שהממונים עליי המליצו וראו בי מתאימה ללימודי תואר ראשון בשילוב תעודת הוראה. בהתחלה הייתי בטוחה שעובדים עליי", צוחקת רונית, "עניתי בנימוס ולא ייחסתי לכך כל חשיבות. בתוך תוכי כבר השלמתי עם ההחמצה של לימודים. אלא שלאחר מספר ימים יצרו איתי קשר ממכללת 'לוינסקי' והזמינו אותי למפגש פתיחה ומבחני התאמה אותם עברתי בהצלחה. ומשם הכל היסטוריה".

איך מוצאים זמן ללימודים באמצע החיים?
"ההחלטה לצאת ללימודים הייתה מלווה ברגשות מעורבים: מצד אחד התרגשות עצומה על ההזדמנות הנפלאה, ומנגד המחשבה על איך אני הולכת לעשות את זה מבחינה כלכלית ומשפחתית. אולם מהרגע שלקחתי את זה על עצמי, עשיתי כל שביכולתי כדי להצליח בלימודים מבלי לפגוע בבית ובילדים. ההורים שלי עזרו לי בטיפול בילדים ותמכו בי מבחינה כלכלית, ועל זה אני מודה להם ומעריכה אותם מאוד. אבל, ללמוד ולגדל ילדים לבד זה לא פיקניק והיו תקופות בהן נאלצתי לעבוד ללא הפסקה לפעמים גם בשלוש מקומות עבודה על מנת לממן את שכר הלימוד מבלי לפגוע בכלכלת הבית. את שיעורי הבית והעבודות עשיתי בלילות בין כביסה לבישולים". 

מה עשו לך הלימודים המאוחרים האלו?
"הלימודים החזירו לי את האמונה בעצמי וביכולות שלי. היום אני לא אותה רונית שנכנסה ביום הראשון ללימודים. צברתי יידע, נפתחו בפניי אפיקים חדשים ופגשתי אנשים מרתקים: בנות הקבוצה המופלאות, מרצים ואנשי סגל שלכל אחד מהם חלק גדול בהצלחה האישית שלי. אם אני צריכה להצביע על דמיות מרכזיות שאותן אזכור תמיד ואודה להן על תרומתן הרי שבראש הרשימה ניצבת ד"ר דניאלה מנזין, המהווה עבורי כמקור להשראה ומודל לחיקוי. כמו כן אני זוקפת את התואר לא מעט לזכותה של הממונה עליי בעיריית אילת יעל מלכה, שראתה בי את מה שאני לא ראיתי לפני כ-5 שנים והאמינה בהצלחתי".  

איך השתנו חייך?
"כבר במהלך הלימודים הבנתי לאלו תחומי עניין אני יותר מתחברת, וכיום אני יכולה לבחור במה להתמקצע. מבחינה אישית אני חזקה יותר, לא חוששת להביע את דעתי בחומי החינוך מתוך ידע המשולב בניסיון רב שנים במערכת כסייעת. בקרב ילדיי אני חשה גאווה וזו התמורה הטובה והחשובה ביותר שלי כהורה". 
 

יהיה המשך ללימודים?
"אין לי ספק שסיום התואר הראשון אינו מציין את סופו של הרומן שלי עם מכללת 'לוינסקי'. אני רואה את עצמי ממשיכה ללמוד לתואר שני, הרחבת הסמכה והתמקצעות. אני מאוד רוצה להשתלב במערך החינוכי של העיר ולהיות חלק מהשינוי החינוכי המתפתח. אני ממליצה בחום לכל אחת שאיי פעם חלמה ללמוד- לא לפחד להגשים את החלום ולהצטרף לתוכנית 'משכילה' שמנגישה את היכולת להגשמת החלום האקדמי באופן משמעותי. צוות המכללה מלווה, תומך ומסייע לכל אחת ואחת. מרגע שמתחילים ללמוד במכללה מרגישים בתוך משפחה וזו לא קלישאה".  


חדשות אילת - ערב ערב באילת