פרסומת
דלג

התקווה הבאה שלנו

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 8/3/2019 14:30 ● מה נשמע 590
בגיל 17 בלבד (כתה י'א), יבגני שמצ'ילין מאילת כבר מסומן כתקווה האולימפית הבאה של ישראל בג'ודו במשקל מעל 90 ק"ג ● זמן קצר אחרי שחזר עם מדליית המקום השלישי מאליפות גביע אירופה בספרד, מדברים הצעיר ומאמנו דוד בן ארבון על האימונים הקשים, המחוייבות לספורט, על הסיכויים לקחת את זה הלאה, ועל העובדה שלא משנה עד כמה אתה טוב, כדי לייצג את ישראל בשלב הזה צריכים ההורים לשלוח יד עמוק לכיס, עמוק מדי
התקווה הבאה שלנו
חזון יש, ספונסר אין

מי שיראה את יבגני שמצ'ילין, תלמיד כתה י'א בבית הספר 'גולדווטר' לא יוכל להישאר אדיש לנוכח נתוניו החיצוניים המוצקים של הצעיר, שעושה את זה כבר בזירה של הגדולים ומאותת על כוונות סופר רציניות בעולם הג'ודו של ישראל, אחד מענפי הספורט הבולטים בארץ שהביאו עד כה למדינת את הכמות הגדולה ביותר של מדליות אולימפיות. אלא שגם העובדה הזו וגם היכולות המוכחות של הצעיר מאילת שחתם לאחרונה זו הפעם השנייה ברציפות על תואר אלוף ישראל במשקל כבוד לגילו, חזר מאליפות גביע אירופה בספרד עם מדליית המקום השלישי ומדורג 17 בעולם, עדיין לא סוללת לו את הדרך להקלות כלכליות בתחום.

 

מתאמן עם הגדולים


הדרך למדליית הארד בתחרות בספרד לא הייתה  קלה עבור יבגני שניצח את יריבו הספרדי בסיבוב הראשון באיפון אך בקרב השני מול האזארי הפסיד לטענתו ולטענת מאמנו דוד בן ארבון כתוצאה מטעות בשיפוט. "כולם ראו את זה בבירור", כועס בן ארבון וטוען כי משום מה השופט לא רצה לבחון את הטענה במכשיר הטלוויזיה שתיעד את הקרבות. כך מצא את עצמו יבגני מתמודד על מדליית המקום השלישי דרך בית הניחומים. "הרגע שהגעת לבית הניחומים", מסביר ארבון, "הדרך למקום השלישי קשה יותר כי אז צריך לנצח לפחות שתי קרבות". אלא שיבגני לא הרים ידיים. הוא ניצח באיפון את שני יריביו הבאים ספרדי ויווני ועלה להתמודד על המקום על הפודיום מול יריב גרמני שגם אותו ניצח באיפון. חמישה קרבות ביום אחד, בפער זמנים קצר, מהם ניצח ארבעה באיפון וקטף את המקום השלישי. עבודה פיזית לא פשוטה גם אם אתה רגיל לעבודה מאומצת באימונים אינטנסיבים כמו אלו שעובר יבגני.

 

מקום שלישי בגביע אירופה. יבגני (ראשון מימין)


ובכלל השנה האחרונה האירה לצעיר מאילת פנים. הוא סיים מקום 3 באליפות ישראל לבוגרים בקטגוריית המשקל הגבוהה בה מתחרים כל 'הגדולים', קטף את התואר אלוף ישראל לקדט"ים (עד גיל 17) זו הפעם השנייה ברציפות, ומקום שני עד גיל 23. עכשיו עם מדליית הארד הוא מסומן כבר בטופ האירופאי ומדורג 17 בעולם. אין פלא שהוא כבר מסומן לא רק על ידי מאמנו באילת כתקווה הישראלית הבאה בג'ודו אלא גם על ידי ראשי ענף הג'ודו בישראל ואגב כך כבר מתאמן עם נבחרת ישראל הבוגרת, אימונים אליהם הוא עולה כל הדרך מאילת פעמיים בשבוע ומתאמן בניצוחו של מאמן נבחרת ישראל אורן סמדג'ה עם השמות הכי חמים היום בספורט בארץ הג'ודאים שגיא מוקי, אורי ששון וכל שאר הג'ודאים ששמו חזק בשנים האחרונות את ישראל על המפה העולמית. אז מה הפלא שהוא עצמו כבר חולם וגם יכול להגיע רחוק.

 

"בכל שכבת גיל יש את האחד או שניים הבולטים"


יבגני שמצ'ילין עלה ארצה מסיביר שברוסיה בגיל 4 וכמו כל יוצא חבר העמים גם במקרה שלו היה לסבא שלו ברור שהילד חייב לעסוק בספורט. "סבא שמע שהג'ודו מפותח בארץ", נזכר יבגני בתחילת דרכו אצל דוד בן ארבון, ומכאן הדרך לתחילת האימונים הייתה קצרה.
"בהתחלה זה היה רק בשביל הכייף", הוא מספר, "אבל לאט לאט מתפתחים החלומות וגם החלק התחרותי תופס פיקוד. אתה גדל ומבין שאתה ילד שלא אוהב להפסיד וחייב לעשות הכל בשביל לנצח. אתה גדל והג'ודו הופך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך. אני אוהב את הג'ודו ולו מתוך העובדה שזה סוג של ספורט בו אם אתה עושה את הדברים נכון, אתה יכול להפיל גם מתחרים שפיזית הם הרבה יותר גדולים ממך ולעשות את זה בלי מאמץ".
ולא רק יבגני סימן לעצמו את הג'ודו כיעד לעתיד אלא גם מאמנו דוד בן ארבון, שזיהה מהר מאוד אצל הילד הקטן והשמנמן של תחילת הדרך שיש כאן מעבר לעוד ילד שמתאמן בג'ודו. עם למעלה מ – 30 שנות ניסיון ועם רשימה לא מבוטלת של צעירים מאילת שגדלו תחת ידיו, ביניהם שורה של ספורטאים שהגיעו בעבר לצמרת הארצית, ידע בן ארבון לזהות את הכישרון הבא שלו בדמותו של יבגני והשקיע בו מעבר לרגיל.
בהווה מתאמן יבגני 3-4 פעמים בשבוע אצל מאמנו האישי בן ארבון אימונים שאורכים שעה וחצי- שעתיים ועוד פעמיים בשבוע הוא עולה למרכז להתאמן יחד עם נבחרת ישראל. "אצלי הוא עובד בעיקר על הטכניקות", מסביר בן ארבון, "ובאימוני הנבחרת הוא מיישם את מה שלמדנו וזה בעיקר מה שעוזר לו לנצח כי לעבוד על טכניקות במשקלים האלו, זה שם המשחק".
מה הוא בשבילך? אני שואלת את יבגני על דוד בן ארבון האיש שגידל אותו על מזרון הג'ודו מאז היה בן ארבע. "הוא דמות אבהית עבורי לכל דבר. הוא תמיד נמצא, תמיד מעודד ואין חוכמות הוא גידל אותי בתחום הג'ודו".
עבור דוד יבגני הוא בן הטיפוחים העכשווי. "במשך כל השנים, בכל פעם זיהיתי ילד שאני יכול לבנות עליו. ילד שהייתי מסמן כבעל פוטנציאל מעל כל שאר הילדים והייתי משקיע בו יותר כדי לפתח אותו בתחום". דוד מזכיר שמות כמו: אדם אלון, מישל בן חמו, טופז ארזי, ג'ייסון, ליזה, רותם אמסלי, צעירים מאילת שעברו תחת ידיו והגיעו לרמות ארציות גבוהות. "בגילאים 12-13 אתה כבר מזהה אצל הילדים את הניצוצות", הוא מסביר איך ידע לשים את היד על הילדים שהגיעו רחוק. "בכל שכבת גיל יש את האחד או שניים שבולטים יותר מכולם ועליהם אתה עובד יותר חזק ובאופן אישי".

 

“מאמן חייב להיות לצידו של הספורטאי”. המאמן בן ארבון

 

במימון עצמי


למרות ההישגים של יבגני ולמרות שהוא כבר מסומן כתקווה הבאה של ישראל, בגיל הזה, ועוד לפני שהגיע להישגים אולימפיים, ההוצאות נופלות עליו או ליתר דיוק על הוריו שנאלצים לשלוח את היד עמוק לכיס. אז אמנם דוד בן ארבון כבר לא גובה עבורו דמי אימונים, וגם במקצה הכושר מאמן הכושר עומר זקס מתנדב לעבוד עם יבגני אישית בחדר הכושר (לאחר שהוא נדרש לרכוש את המנוי על חשבונו) ורשימת ההוצאות עוד ארוכה. כך למשל הוא נדרש לנסוע פעם בשבועיים- שלושה לתזונאי במרכז הארץ, מאחר ולדברי בן ארבון באילת אין תזונאי ברמה הספורטיבית הנדרשת ליבגני, הוא נדרש לשלם עבור אימון מנטאלי ועדיין לא דיברנו על נסיעות לתחרויות בחו"ל ומחנות אימון. כדי להביא לישראל ולעיר אילת את מדליית הארד האחרונה בספרד, שילמו יבגני והמאמן בן ארבון סכום 10,000 ₪ יחד עבור שניהם מבלי שמישהו יחזיר להם החזרי נסיעות או הוצאות. אז נכון שאחת לשנה יבגני מקבל מלגת הצטיינות בספורט מעיריית אילת ומהקבלן יוסי אברהמי, ועדיין אין בה כדי לכסות ולו עשירית מההוצאות. "ושלא יובן לא נכון", ממהר דוד לציין, "אנחנו מודים לעירייה ולאברהמי על המענק שעוזר מאוד ועדיין ההוצאות גדולות וכבדות. גם חברת ישראייר מסייעת לספורטאי בהטסתו לאימוני הנבחרת הלוך וחזור פעמיים בשבוע למרכז הארץ, "זו עזרה ענקית ואנחנו מודים לישראייר בגדול", מציין בן ארבון, ועדיין כשמדובר בייצוג של המדינה בחו"ל הנטל הכספי נופל עליהם. ואם דוד יכל לוותר על הנסיעה ולשלוח את בן טיפוחיו רק עם מאמן הנבחרת, הוא מבהיר השבוע כי אם הוא באמת רוצה לקדם את יבגני ולהביא אותו להישגים, הוא חייב להיות איתו על הזירה ולעמוד לצידו בחו"ל כי רק ככה זה מצליח. לראייה הוא נותן לי דוגמאות מתחרויות קודמות בחו"ל בהן רק ספורטאים שהגיעו יחד עם המאמנים האישיים שלם חזרו הביתה עם מדלייה. "עם כל הכבוד למאמן הנבחרת ויש כבוד, הוא לא יכול להכיר את הספורטאי כמו שהמאמן האישי שלו שגידל אותו מכיר אותו פיזית ומנטאלית ויודע איפה ללחוץ כשצריך".
"לצערי באיגוד משקיעים רק בבוגרים ואין מה לעשות. אני מבין את האיגוד, לצערנו מדובר בספורט המוביל בארץ שאין לו עדיין מספיק תקציבים ועם מה שיש צריך להסתדר, ועדיין אני לא מצליח להבין איך קשה למצוא לצעיר כזה מוכשר ספונסר שיעזור לו להתקדם ולהתפתח". את יבגני עצמו משאירים דוד והוריו מחוץ לעניינים התקציביים. "אותו זה לא אמור לעניין", מבהיר לי בן ארבון נחרצות. "הוא צריך להשקיע את כל כולו באימונים ולא לדאוג לכסף".


ומה יקרה אם מחר הוא יזכה באולימפיאדה, הרי הוא כבר יהיה נציג ישראל ולא נציג העיר אילת?
דוד ממהר לתקן:" הרי כבר הייתה לנו את ההתנסות הזו עם שחר צוברי. כשהוא זכה במדלייה אולימפית הוא היה נציג ישראל שהגיע מאילת. אף אחד לא לקח לנו כעיר את ההישג הענק הזה שלו".


ולמרות הקושי הכספי אתה לא מרפה למה?
דוד: "כי אני באמת מאמין בו. יש לי ספורטאי טוב ביד אני יכול שלא לקדם אותו? כשמאמינים במישהו לא נוטשים. היינו במחנה אימונים בגאורגיה, מדינה שמוציאה אלופים על ימין ועל שמאל. שם למדתי שמאמן מקבל את השכר שלו מהמדינה ולא מהספורטאים שעוסקים בספורט בחינם מתוך רצון של המדינה לדחוף כמה שיותר צעירים לעסוק בספורט. אחר כך לא מבינים למה הספורט בישראל לא מגיע לשום מקום".


כמה שנים עברו מאז שהוצאת תחת ידך אלוף ברמה בינלאומית?
דוד חושב ועונה: "16 שנים. זה היה אדם אלון. היום הוא בן 31. זה בדיוק הזמן שאני מאמן את יבגני. זה לעבוד עם ספורטאי מגיל צעיר מאוד 16 שנים כדי להביא אותו לאן שהגיע היום. כדי שהלב שלי היום יפעל בהתרגשות מהאפשרות שיגיע רחוק. זה לא פשוט אבל שווה".

 

לצערי באיגוד משקיעים רק בבוגרים ואין מה לעשות. אני מבין את האיגוד, לצערנו מדובר בספורט המוביל בארץ שאין לו עדיין מספיק תקציבים ועם מה שיש צריך להסתדר, ועדיין אני לא מצליח להבין איך קשה למצוא לצעיר כזה מוכשר ספונסר שיעזור לו להתקדם ולהתפתח


עד לאן אתה רואה את יבגני מגיע?
"עד לאולימפיאדת 2024. הוא לגמרי התקווה שלנו ולא רק שלי כי בכל ענף הג'ודו כבר מכירים אותו ומדברים עליו".


בגיל 69, כבר לא צעיר, עדיין לא התעייפת? אני שואלת את דוד שמחייך חיוך גדול ועונה: 
"יום אחד חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי זהו, כנראה שאני מפסיק. היא רק שאלה אותי אם אני כבר מוכן לחתום על המצבה. אני עובד כי אני באמת אוהב את מה שאני עושה וכשאתה עובד במה שאתה אוהב זה נותן לך חמצן, אנרגיות חיוביות והרבה כוח להמשיך הלאה. בדרך הזו אין לך זמן להיות חולה".
ואם תהיתם עד כמה מכל האימונים האלו נשאר ליבגני עצמו זמן ללימודים, כדאי רק שתדעו כי מדובר בתלמיד בכתה המוגברת, שלמרות כל האימונים והמאמצים הפיזיים לא מוותר לעצמו גם בלימודים. "מבחינתי השאיפה היא מצויינות בכל תחום", מבהיר יבגני. "בשום דבר שאני עושה בחיים אני לא רוצה להיות פחות טוב מהכי טוב".


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש