פרסומת
דלג

חיה ובועטת

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 6/5/2019 11:37 ● מה נשמע 599
והשבוע- ואף על פי כן, אין לנו ארץ אחרת ● וגם- הפילוסים כובשים את המדינה?
חיה ובועטת

 

אין לנו ארץ אחרת


מוצ"ש. בין הדיווחים על אין סוף הרקטות המשוגרות לישראל, מצא ערוץ 12 רווח קטן כדי לשדר כתבת מגזין על הזמר יהודה פוליקר, שנסע בפעם הראשונה בחייו למחנה ההשמדה אושוויץ, למקום בו איבד את רוב משפחתו.
הדמעות לא פוסקות לרדת כשפוליקר ניצב פנים מול פנים, אל מול המשרפות שכילו את מרבית בני משפחתו, והותירו צלקת ענקית בנפשם של אלו שכבר נשארו, כשהוא תוהה בקול ובכאב בלתי ניתן להסתרה, האם הנרצחים באכזריות כל כך גדולה, ידעו שהם הולכים אל מותם, או באמת היו תמימים לחשוב שהם עומדים להתרחץ?
רגע אחר כך מובילה אותנו הכתבה אל אותו פוליקר שעולה על הבמה באושוויץ וכמעט צורח במלוא גרון ובכל הכוח את השיר 'אפר ואבק' שמהדהד בחוזקה על האדמה רוויית דם היהודים בפולין.
העיניים רואות ודומעות, הלב צורח מבפנים, וברקע, על המסך, כאילו להגדיל את סימני השאלה ולהעצים את כתבת המגזין הזו, מופיעים כיתובים של פיקוד העורף על התרעות צבע אדום באזורים שונים של הדרום.
מדינת ישראל. ארץ היהודים. שנת 2019. 77 שנים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, יש לעם היהודי היושב בציון ריבונות מלאה על ארצו. יש לנו סוף סוף מדינה משלנו. יש לנו ממשלה, בית מחוקקים משלנו ואפילו צבא, אבל בעיקר יש לכל יהודי העולם בית. הם כבר לא לבד. וכשני רואה את הכתבה הזו, אל מול המציאות הקשה שלנו, לא יכולתי שלא לעצור ולתהות עד מתי? עד מתי נמשיך להילחם על מה ששלנו? עד מתי נצטרך להמשיך להוכיח לעולם שגם לנו מגיעה מדינה אחת קטנה ולא ממש זבת חלב ודבש, אבל למי איכפת, רק כדי שאותה שואה לא תחזור על עמנו? עד מתי נמשיך להילחם על השקט, על העצמאות, על החופש של ילדינו? האם לכך פיללו כל אותם חיילים יקרים שהקריבו את נפשותיהם למען מדינה משלנו? האם לא הגיע הזמן שגם לנו יהיה שקט אמיתי? לא עוד מלחמות, יונה עם עלה זית ושאר סיסמאות לא ממומשות?
כאילו כדי להכאיב עוד יותר, רגע לפני שיום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות נושקים לפתחנו, רגע לפני שכולנו מבכים את המתים, מניפים אל על את דגל המדינה בגאווה, האם לא הגיע הזמן למצוא את הסוף לטורדנות הבלתי פוסקת הזו, לרצחנות, לגורם שלא נותן לנו לחיות כמו שאנחנו באמת צריכים- בשקט? כנראה שלא.


כשהייתי ילדה קטנה אמר לי אבי משפט שחקוק היטב בזכרוני- "לנצח תחייה מדינת ישראל  על חרבה", כך אמר לי אבא, יוצא סיירת מובחרת בצנחנים, שהשתתף בכל מלחמות ישראל ושרד אותן בגבורה. היום אני מבינה שהוא כנראה צדק. ולמרות הקושי, למרות שתמיד נהייה מוקפים באוייבים (אם יש לך אוייבים סימן שאתה עושה מה שאתה עושה הכי טוב שאפשר), שמבקשים להשמידנו, עדיין אין לנו ארץ אחרת. ולא משנה כמה קשה לנו כאן- יש לנו בית. מקום להיות בו ולהגן בו על עצמנו. תחי מדינת היהודים. חג עצמאות שמח לעם שיושב בציון.

 

כולנו פילוסים?


את הפוסט הבא העלה רגע אחרי חופשת הפסח ליאור לבקוביץ', מנהל חנות 'אורבניקה' בעיר, לסיכום התנהגות האורחים בעיר במהלך הפסח. מבחינתו היה פוסט זה בגדר המשך מעקב לפוסט שהעלה לפני שנה בדיוק באותה תקופה, פוסט בו גינה את התנהגותם הבלתי הולמת וחסרת הסבלנות של הישראלים שהגיעו לעיר ומי כמוהם, נותני השירותים מכירים את זה מקרוב. הרי לכם הפוסט המעודכן.  לא נגעתי: "בחרתי גם השנה לסכם את חג הפסח שעבר עלינו, אבל הפעם בחרתי להתמקד בתופעה שהחלטתי להעניק לה את השם- 'הפילוסים'. אז כהתחלה, למי שלא את 'הפילוסים',  זו משפחה ישראלית, סטירית ומוקצנת מהתוכנית 'ארץ נהדרת', שאינה משקפת כלל את משפחת פילוס האמיתית.
גם השנה בפסח עברנו, נותני השירותים בתחומים שונים, חוויות שירות שמביישות את ההתנהגות שלנו כעם. הפעם אני לא רוצה להשתמש במושג 'הישראלי המכוער' כי מזמן כבר יש כאלו שעלו ברמה. וכשמקבלי השירות עברו בהתנהגותם את רמת הקיצוניות של הסאטירה בטלוויזיה, אני שואל לאן זה עוד יגיע? אכן מחירי המלונות והנופשונים  רובם מאוד יקרים, אך זה לא נותן לישראלים שום סיבה להתנהג בברבריות יתר. אין לכם שום סיבה לקרוא למלצרית 'שרמוטה' או 'זונה' כי היא כרגע מטפלת בלקוחות אחרים. אין לכם שום סיבה לנפנף באמירה- "הלקוח תמיד צודק", כי זה ממש כבר לא, כי לא מגיעה לאף לקוח חוויית שירות 'מספקת' מעבר לשירות המצויין שהוא מקבל, ולא, יועצת המכירה לא תיכנס איתכם לתא המדידה כדי להלביש אתכם. ולמה אתם חושבים שאת צריכים להרים את היד על עובד בחוף שבסך הכל דואג לאוצרות הטבע שלנו בים וביקש שאת הקליפות של הגרעינים תשימו בשקית ופח ולא תזרקו לתוך הים. 'הפילוסים' אמנם מהווים נתח קטן מהאוכלוסייה שלנו בארץ שמקבלת שירות, אבל הגיע הזמן לעשות גם לזה סטופ ולעצור את התופעה האלימה הזו. אנחנו כאן באילת חיים מתוך בחירה לקום הכל בוקר כדי לייצר לכם ללא הבדלי דת, גזע או מין חוויות שירות מדהימות. אנחנו כאן באילת מתוך בחירה בכל יום ושעה לארח אתכם באהבה גדולה. מבקש מכם בחופשה הבאה שלכם, תארזו הרבה סבלנות וסובלנות ולפני שה'פילוסים' משתלטים עליכם, קחו אוויר ותנו חיוך לנותני השירות כי הם שם למענכם"....
ועוד בזמן שהפוסט הזה שלו הפך לוויראלי וזכה לעשרות שיתופים, תגובות ופרגונים מצד נותני שירות בתחומים שונים בעיר, נחשף לבקוביץ לסרטון מזעזע בו נצפה אבא לילד כשהוא דוחף נער שנתן לו שירות באחד המשחקיות בעיר, רק כי זה אמר לו שבנו אינו בגובה המתאים לעלות על המתקן. "ופתאום כל החום והאהבה שקיבלתי על הפוסט של הפילוסים ירד לטימיון כי הצעיר בסך הכל עבד על פי הנהלים", כתב לבקוביץ בפוסט המשך זועם. "הנער הזה יכול להיות כל אחד וכל אחת מאיתנו".
אז מה עושים? תהיתי עם ליאור בקול רם.
"חייבים יותר אכיפה של משטרת ישראל ושל הביטחון במרכזי הקניות באילת ובארץ בכלל", מבהיר לבקוביץ חד משמעית. "חייבים למצות את הדין משמעתית ומשפטית מול מי שמתנהג באלימות בכלל על אחת כמה וכמה מול נותני שירות, למען יראו וייראו. אותו אבא שדחף את הנער רק בגלל שמילא את תפקידו, חייב לעבור מיצוי דין מקסימאלי, הגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד יבינו בארץ שיש אנשים שבחרו לתת שירות ומול אנשי שירות צריך להתנהג בסבלנות. נכון, יש גם אנשי שירות שאינם יודעים להתנהג כראוי אבל לשם כך אנחנו כאן, אבל מקבלי השירות חייבים להתנהג ראוי והוגן. אסור לנו לאפשר לדבירם האלו לעבור לסדר היום כי זה בסופו של דבר מה שמשקף אותנו כעם. אני חייב לצטט מה שחברה שנמצאת עכשיו בחו"ל כתבה לי- "הלוואי ובארצות הברית ילמדו לתת את רמת השירות וחוויית השירות שאנשי אילת יודעים לתת", אז כן, הגיע הזמן שנלמד להעריך את מה שאנחנו מקבלים מנותני השירות בעיר".
אבל זו לא בעייה רק של אילת.
"זה נכון, אבל בעיר שלנו מרבית התעסוקה מתנקזת לנתינת שירות. מעבר לזה אם מדובר בבעייה ארצית זה לא הופך את העניין לחמור פחות, נהפוך הוא".
אז בפעם הבאה, רגע לפני שהטורים שלכם עולים בגלל נותן שירות כזה או אחר, כדאי שתעצרו, תנשמו עמוק ותחשבו שזה יכול להיות הילד שלכם שם, אשתכם או אתם. עם ישראל ערב זה לזה, מעניין לאם זה נעלם בנבכי הזמן?


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש