פרסומת
דלג

בדרך אל האושר

מאת: גלית בנעים פרידמן  ● צילום: מערכת ערב ערב ● 15/5/2019 09:41 ● מה נשמע 600
כששואלים הורים מה אתם הכי רוצים עבור הילד שלכם? התשובה המתקבלת מרוב ההורים היא: ''שיהיו מאושרים'' ● אבל מה זה בעצם ילד מאושר? ילד שמח? ילד שטוב לו? ילד פעיל? ● ואיפה עובר הגבול בין הרצון שלנו לגדל את הילד כ'ילד שמח' אבל על הדרך, ולא מעניקים לו את הכלים הנכונים להיות ילד עצמאי, בטוח ומאושר באמת
בדרך אל האושר

מאת: גלית בנעים פרידמן 

מנהלת תוכנית העשרה להורים וילדים במרכז הרב תחומי לגיל הרך ולמשפחה ברשת המתנ"סים.
סטודנטית במכון אדלר במסלול מומחה הורות ומשפחה- הדרכת הורים פרטנית וקבוצתית.

 

כשאנחנו מנסים לבדוק האם יש כזה דבר מישהו שהוא תמיד מאושר עולה השאלה מה זה בכלל אושר? האושר שלי הוא גם האושר שלך?  האם אנחנו יכולים להיות אחראים לאושר של מישהו? אושר הוא תוצר של פרשנות אישית, ולכן לא נוכל להיות אחראים על האושר של אף אחד מלבד של עצמנו. כשאנו רוצים לגדל ילד מאושר, מה בעצם אנו אומרים? 
שהילד אינו צריך להתמודד עם תסכולים ואינו נדרש לדחות סיפוקים? אם במודע ואם לא במודע ההורים רוצים להרגיש שהם הורים טובים, שהילד הוא הדבר הכי חשוב להם בעולם, שהעולם קיים רק בשבילו, שהוא מרכז החיים ושכולם יעשו בשבילו הכל.
אבל בואו נודה על האמת, זה לא באמת ככה בחיים, כי אין זה נכון באמת שהילד הוא מרכז העולם ואין זה נכון שאינו צריך לעשות דברים. הורים מפחדים מפני מצב שהילד יהיה מתוסכל או עצוב, שהילד יסבול, אלא שהחשש הזה שלהם משיג בדרך כלל תוצאה הפוכה. גידלנו ילד שלימדנו אותו שהוא צריך לקבל הכל ומיד וזה מתסכל אותו מאוד כשזה לא עובד כך. ומה לעשות שבחיים, זה לא תמיד כך??!!
זה בעצם סילוף של החיים.

 

 

 כל רגש הוא לגיטימי


המחשבה אם כן אמורה להיות איך אחנך או אילו כלים אתן לילדיי כדי שיוכלו להגשים את עצמם?
 כל ילד מגבש לעצמו היגיון פרטי על סמך פרשנות שלו לדברים. עבור הילד, המשפחה היא העולם. המשפחה היא החברה הראשונה אליה הוא שייך. באמצעות האווירה המשפחתית, לומד הילד מהם חוקי העולם, כיצד נוהגים אנשים בעולם, וכיצד עליו לנהוג ולהגיב לאחרים ולאירועים בחייו.
לדוגמא: ילד שבוכה וניתנת לו האפשרות לבכות ולהביע רגשות, יבין שזה בסדר, שמותר להרגיש. רגשות צריכים ביטוי וכל אחד צריך לדעת שכל רגש שעולה בתוכו הוא לגיטימי. 
ילד שיגידו לו: "מה אתה בוכה, כלום לא קרה", יבין שהוא לא בסדר ואין מקום לרגש כמו בכי. הילד ילמד שיש רגשות שלא ראוי להרגיש אותם ולאט לאט יתעלם מהם או ירגיש רע עם מה שעלה בתוכו. 
בהמשך, בגיל ההתבגרות, יהפוך ההיגיון הפרטי לסגנון חיים. 
אחרי שהבנו שלהיגיון הפרטי של ילדנו תהיה השפעה מכרעת על סגנון החיים שיגבש, עלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי להשפיע.
ולכן, חשוב מאד להבין עד כמה תפקידנו כהורים משמעותי בגילאים הצעירים של הילדים ובכלל. לא סתם נאמר שהורות זה הגוב של החיים. לא סתם מקובל היום בכל העולם ללמוד להיות הורים. זה אכן דורש למידה, במיוחד לאור השינויים הרבים בתקופה בה אנו חיים.
אנו יכולים להשפיע כך שילדנו יוכל לייצר היגיון פרטי שיאפשר לו לתפקד באופן מיטבי בחברה, בחיים. 
קום תעשה

 

 

איך בעצם נגרום לילד שלנו שיום אחד יהיה בין 20 בכל זאת להרגיש מאושר??? ישנם מספר דברים שנוכל לעשות שיובילו אותו למקום הזה: 
אם נגדל ילד עצמאי, אחראי, בעל תחושת ערך טובה, יהיו לו כל הכלים להצליח ולהיות מאושר. תחשבו על זה, כשאני עצמאי ואחראי, בעל תחושת מסוגלות וערך עצמי גבוה אני מרגיש שהשמיים הם לא הגבול. אני מרגיש שאני יכול. דמיינו את עצמכם עם 3 הדברים שציינתי ובדקו איך אתם מרגישים?? 
כולנו רוצים וצריכים להיות ולהרגיש במיטבנו בתוך החברה. לכן, על פי גישתו של אלפרד אדלר, כל אדם זקוק לתחושת שייכות, הרגשה שהוא אהוב נחוץ ויכול אז תכלס איך עושים את זה?? 

  • ככל שנביע אהבה במילים ובמעשים, כך נגדיל את הסיכוי שהילד ירגיש אהוב.
  • ככל שניצור לילד כבר מגיל צעיר מצבים בהם הוא יכול לתרום ולהועיל , נעריך את תרומתו ונודה על העזרה, כך יגדל הסיכוי שהוא ירגיש נחוץ .
  • ככל שנעודד את הילד ונשקף לו את יכולותיו, כך הוא יגבש את המסקנה שהוא יכול. 

ילדים שמאפשרים להם כבר בגיל צעיר, אפילו תינוקות, לתרום, להשתתף ולעשות משהו, מרגישים אחריות, עצמאות והרגשה של יכולת. על פי הגישה האדלריאנית, הצורך הזה לחוש שייך הוא צורך חיוני ממש כמו אוויר לנשימה. כשאני תורם וכשיש לי תפקיד, יש לי מקום, אני מרגיש שצריכים אותי, לכן אנשים כל כך רוצים לעשות משהו. 


כשתינוק רך נולד ושוכב במיטה, הוא רואה את האנשים המקיפים אותו, כולם בעשייה. מזיזים, מנקים, מסדרים ועוד. הוא מתרשם מזה ומבין שבחיים צריכים לעשות. אתם וודאי שואלים באיזה גיל?  את הדבר הזה ילדים יודעים כשהם כבר בני חצי שנה. אז הם כבר מבינים שני דברים:

  1. שאי אפשר להסתדר בלי אנשים.
  2. שצריך לעשות משהו. 

 

הילד רוצה לחקות את המבוגרים ואנו צריכים להבין את זה ולאפשר לו, כך נלמד אותו שלהשתייך לחברה פירושו לתרום לה. כבר מגיל מאד צעיר אפשר לתת לילד את ההרגשה שהוא תורם:

  • תינוק שישן ובזכותו אמא שלו יכולה לנוח או לעשות משהו אחר. האמא תגיד לתינוק: "בזכותך הצלחתי לנוח".
  • פעוט שמחליפים לו טיטול והוא לוקח את הטיטול המלוכלך לפח, נעודד אותו על כך. הוא רוצה לטאטא, לנקות, לסדר, אנחנו צריכים ללמוד שזה הדבר החשוב ביותר להתפתחות של ילדים כך נלמד אותם שלהשתייך לחברה פירושו לתרום לה. כל אחד לפי השלב  ההתפתחותי בו הוא נמצא. חשוב שנראה, נעודד וכמובן נאפשר זאת. 

מי שיש לו הרגשת שייכות, יש לו אמונה בעצמו, יש לו אומץ לעשות דברים בלי פחד שייכשל או יטעה . זה מעלה את  הביטחון העצמי. וזה יוצר תחושת ערך גבוהה. 

 

די לפינוק


אם נפנק את הילד, נעשה עבורו כל דבר, הוא לא יוכל להרגיש את תחושת המסוגלות ותחושת הערך שכל כך נחוצה לו. אנחנו מספר ימים אחרי יום העצמאות וכמו עצמאותה של המדינה, העצמאות של האדם היא יכולתו לקיים בכוחות עצמו את שגרת חיי היום יום שלו החיונית לתפקודו. 
נסכם, אנחנו ההורים, אדריכלי האווירה, אנחנו השפים המכינים את הבופה , נבחר בקפידה את מה שאנו מגישים, מתוך השפע האיכותי שנציע הם יוכלו לבחור כראות עיניהם. אין לנו שליטה על מה ועל איך הילד שלנו יתרגם, לכן נשתדל להניח כמה שיותר דברים טובים בבופה שלנו, באווירה שאנו מייצרים. 
יש לנו היכולת והאפשרות לבחור מה טוב לילדינו, מה להדגיש, מה להבליט, ומה להצניע בערכים המשפחתיים שלנו והילד יבחר מה לקחת ומה לדחות ממה שהצענו לו. 
והכי הכי חשוב שתמיד נזכור!!!!
 שכל מה שאנחנו, הורים, עושים זה מכוונות טובות, כי אנחנו רוצים הכי טוב עבור ילדינו. 
אז גם אם היום לא עשינו הכל למען עצמאותם, ואולי לא תמיד הצלחנו להיות הכי סבלניים ומכילים, לא אמרנו את המשפט הנכון בזמן הנכון, לא בדקנו אם מה שעשינו יוביל אותם להיות בוגרים עצמאיים, אחראיים, בעלי תחושת ערך גבוהה, תמיד חשוב לזכור כמו שאדלר אמר: "שהכל יכול להיות גם אחרת". 
מחר יום חדש. ואין אף אחד מושלם. לא אנחנו ולא הילדים שלנו.


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש