תנו להם אש

משהו בער בי

מי? חן אוליאל - לוחמת אש 
חן אוליאל, אילתית (30) עובדת כבר שש שנים בתחנת הכיבוי באילת בתור לוחמת האש היחידה ממין נקבה כשבכל הארץ יש בסך הכל כ- 15 לוחמות אש. את הקורס הארוך שנמשך חמישה חודשים בתנאי פנימייה היא עשתה בדיוק כמו שאר הגברים שהיו לצידה, ולמרות שבצבא שירתה ככבאית תעופתית היא טוענת ששני התפקידים לא דומים כלל אחד לשני ושירותה בצבא לא השפיע כהוא זה על ההחלטה להיות לוחמת אש ביחידת הכיבוי. 

אז מה כן גרם לך לבחור בעיסוק הלא שגרתי הזה?
"כשעשיתי טיול אחרי צבא הגעתי לאוסטרליה ודווקא משם יצא לי לראות את אסון הכרמל שהתרחש באותה עת בארץ. משם היה נראה שכל המדינה עולה באש. אני זוכרת שמשהו בי בער והרגשתי שאני רוצה לעזור ולהיות חלק מזה. כשחזרתי לארץ בדיוק נפתחו תקנים לנשים.  ניגשתי למכרז ועברתי עוד מבחן ועוד מבחן עד שהתקבלתי". 

אהבת אש לפני שבחרת בעבודה הזו?
"לא ממש. אני זוכרת שבטיול אחרי צבא היינו עושים הרבה מדורות והייתי יושבת, מסתכלת על האש ונהנית לשמוע את הפצפוצים של המדורה. זה תמיד משך אותי להסתכל עליה שעות אז זה לא מפתיע אותי שבחרתי לעסוק בזה, למרות שמה שיותר משך אותי בעבודה הזו זה הסיפוק בלעזור לאחרים. תמיד התנדבתי במקומות. יש משהו מאוד מרגש ומשמח בלהציל אנשים. לא מזמן מצאתי בתוך האש לכוד ששקל פי שתיים ממני והצלחתי להוציא אותו מתוך האש. במצבים כאלה את מתפקדת כמו חיה, מקבלת כוחות שלא ידעת שקיימים בך בכלל אז אני מניחה שיחד עם הרצון לעזור לאנשים, אני אוהבת גם את הסיכון והאדרנלין שיש בעבודה כזו. מרימים משקלים כבדים, נכנסים למקומות לא סימפטיים ועוברים חוויות לא שגרתיות. כל יום בעבודה כזו הוא לא יום שגרתי ותמיד יהיו בו הפתעות".  

מה יש באש שמושך אותך? 
הסיכון. לרוץ למקום שכולם בורחים ממנו". 

נפגעת פעם מאש?
"כמעט כל פעם את נמצאת תחת סכנה. אם זו הקרינה של החום, שאיפת עשן או כוויות. רוב הפעמים אנחנו ממוגנים מכף רגל עד ראש, אבל יש מקרים שזה חודר את החליפות. הפציעות יכולות להיות גם בדרך לאירוע כמו נפילות או החלקות. עכשיו למשל לקראת ל"ג בעומר יש היערכות רצינית מאוד כדי למנוע תאונות. עברנו בגנים ועשינו תדרוכים והסברות. במהלך החג עצמו נעשה סיבובים עם הכבאיות כדי לבדוק שהמדורות לא מסוכנות. שהמיקום נכון שמכבים אותן בגמר החג. זה יום מלא בהפתעות ושריפות". 

בתור מי שעתידה להינשא ממש בקרוב, את רואה את עצמך עושה את זה גם בתור אישה נשואה ואפילו בתור אמא? ומה חושב על זה הבעל העתידי?
"בוודאי! אני רואה את עצמי לוחמת אש גם בפנסיה. זו סביבת עבודה טובה, כיף לי לעבוד עם גברים, הם מכבדים אותי ואני עושה כל דבר שכבאי אחר עושה. מפה השמיים הם הגבול ואני רוצה להמשיך גם לקצונה. הסכנות לא מפחידות אותי. יותר מפחיד אותי לשבת במשרד מול מחשב ולהעביר את היום בצורה כזו מאשר להתמודד מול האש. בן הזוג שלי הכיר אותי בתור לוחמת אש ונראה לי שדווקא זה מה שמשך אותו בי. אז הכל טוב!".

הנחיות להדלקת מדורות בל"ג בעומר

ההכנות:
 יש לפעול לאיחוד מדורות- גם בטיחותי וגם 
מונע זיהום אוויר מיותר.
 יש לבחור מקום מבודד ונקי מחומרים דליקים, 
עדיף שטח חולי או כורכר.
 מומלץ לתחם את גבולות המדורה באבנים לצורכי בטיחות.
סמוך למדורה יש ללבוש בגדים ארוכים ונעליים סגורות.
 מומלץ להחזיק בקרבת מקום שני דליי מים או מטף כיבוי.
 אין לערום את המדורה לגובה מחשש לקריסה והתפשטות האש.

הדלקת האש:
 תיעשה אך ורק על ידי אדם בוגר, שישמש 
אחראי וישגיח על הילדים.
 ההדלקה תתבצע אך ורק על ידי גפרור, מצת וניירות ולא
באמצעות נוזל דליק כגון דלק או נפט.
 חל איסור מוחלט להשליך תרסיסי גז, חזיזים או קליעים לתוך המדורה.
 יש להרחיק ילדים מהאש.
 אין להשאיר מדורה ללא השגחה.

סיום המדורה:
 יש לוודא כי האש כובתה לחלוטין.
 יש לכסות את המקום היטב בחול.

כיבוי אדם בוער:
 אם האש אחזקה בבגדך, עצור ואל תרוץ.
 שכב על הקרקע והתגלגל מספר פעמים.
 ניתן להשתמש בשמיכה או בגד לעטוף את הנפגע.
 כוויה יש לקרר מיד במי ברז.
במידה והאש יצאה משליטה, חייגו 102 ללוחמי האש.
ל"ג בעומר שמח ובטוח.

מתחברת לאש שבתוכה

מי? סוף קרני, ג'אגלרית אילתית בת 22 - מחשקת באש. 
סוף רוקדת עם חישוק, אבל לא סתם חישוק, אלא חישוק עם אש. למעט החישוק היא עושה גם "סטאף"- ריקוד עם מקל ארוך שמשחקים איתו על הגוף ואפשר גם להדליק אותו עם "פוי"- שתי רצועות שבקצה שלהם יש כדור או ראש מבד שנדלק באש. 

מתי התחלת עם זה?
"התחלתי לרקוד עם חישוק בגיל 17 בחוף של מוש בעקבות אחותי. 
התאהבתי בזה מיד אבל אף פעם לא חשבתי שאני אעשה מזה מקצוע או יתפרנס מזה. ככל שעבר הזמן, כל פעם שעשיתי זה, נהניתי יותר והתגובות היו מאוד אוהדות ומפרגנות. רק כשנסעתי להודו, התחלתי לעשות את זה עם אש. שהיתי שם כשנה ובמהלך הזמן התחברתי מאוד ליוגה, מה שעזר לי בריקוד עם החישוק. שם קבלתי ביטחון והוספתי לרעיון את אתגר האש. 

מה מושך אותך באש?
"האש היא אלמנט מחבר. כשאני רוקדת עם עצמי אני שמה אוזניות ורוקדת בעולם שלי, אבל כשאני עם אש, אני מושכת אלי אנשים ואני הופכת למופע. זה מפחיד אנשים ובאותה מידה גם מרגש אותם. האש גם משמיעה צליל חזק כשהיא בתנועה ואני אוהבת את הצליל הזה. היא מחברת אותי לאש שבתוכי. יש בזה המון אדרנלין. אם אני לא זזה זה מתחיל לשרוף אותי אז אני חייבת להיות בתנועה, ואם אני מפחדת, אני עלולה להישרף כי כשהגוף מגיב בפחד הוא מתכווץ ואני עלולה להיפגע. זה דורש ממני להיות רגועה, לא להירתע ולא לפחד".

וזה מצליח לך? הצלחת לא להיפגע מהאש?
"כשמתאמנים, צוברים ביטחון ומיומנות, אבל גם אם נשרפים זה לא נורא, הכל עובר. למזלי היו לי עד היום כוויות קלות בלבד. אני תמיד נוקטת אמצעי זהירות ודואגת שהמופע יערך על חול או על אדמה לחה, שאין עשבייה מסביב ושהאנשים עומדים במרחק של כמה מטרים מסביבי. זה נשמע מפחיד, אבל זה לא ממש ככה, אולי בעצם רק בהתחלה. בטיול שלי נשרפתי קשה מסיר לחץ- זה הרבה יותר מפחיד בעיניי". 

העניין בינך לבין האש התפתח תוך כדי חישוק? 
"זה לגמרי התפתח תוך כדי. מעולם לא חשבתי שאני אעבוד עם אש. היום אני מופיעה, מלמדת ועושה סדנאות. כמובן שאי אפשר לחשק באש בלי ניסיון מוקדם בחישוק. צריך שליטה מלאה על האביזר לפני שאתה מדליק אותו". 

"יש באש משהו חזק"
מי? פואד מהחוף של מוש - עושה פיתות על הסאג'. עובד עם אש כבר 25 שנה. בשעה שטבח רגיל מדליק כל בוקר את הגז כדי להתחיל להכין אוכל, פואד מדליק את המדורה. במשך 12 שעות ביום הוא שומר על האש ומוסיף עצים בדיוק במידה הנכונה כדי שהמדורה שתישאר בטמפרטורה מסוימת ובחום המתאים לאפייה של הפיתות. 

נשמע כמו התעסקות מסוכנת, היו לך תאונות עבודה?  
"בשבילי זה כבר לא מסוכן. יש לפעמים כוויות בידיים, אבל זה כבר נדיר. לעומת זאת, למי שעוזר לי זה קורה יותר. למישהו לא מנוסה עבודה עם אש באמת יכולה להיות מסוכנת". 

אתה אוהב אש?
"אני מאוד אוהב אש. אני אוהב את הריח, את הלהבות ואת ההתעסקות שבזה. יש באש משהו חזק. ניסיתי להיפרד מזה כמה שנים ועברתי לגור במרכז, אבל חזרתי כי התגעגעתי למדורה. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי אש אז המקצוע הזה מתאים לי. אני עושה דבר שאני אוהב והיום אני יודע שזה לא מובן מאליו. 

"יש באש משהו חזק"

מי? פואד מהחוף של מוש - עושה פיתות על הסאג'. עובד עם אש כבר 25 שנה. בשעה שטבח רגיל מדליק כל בוקר את הגז כדי להתחיל להכין אוכל, פואד מדליק את המדורה. במשך 12 שעות ביום הוא שומר על האש ומוסיף עצים בדיוק במידה הנכונה כדי שהמדורה שתישאר בטמפרטורה מסוימת ובחום המתאים לאפייה של הפיתות. 

נשמע כמו התעסקות מסוכנת, היו לך תאונות עבודה?  
"בשבילי זה כבר לא מסוכן. יש לפעמים כוויות בידיים, אבל זה כבר נדיר. לעומת זאת, למי שעוזר לי זה קורה יותר. למישהו לא מנוסה עבודה עם אש באמת יכולה להיות מסוכנת". 

אתה אוהב אש?
"אני מאוד אוהב אש. אני אוהב את הריח, את הלהבות ואת ההתעסקות שבזה. יש באש משהו חזק. ניסיתי להיפרד מזה כמה שנים ועברתי לגור במרכז, אבל חזרתי כי התגעגעתי למדורה. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי אש אז המקצוע הזה מתאים לי. אני עושה דבר שאני אוהב והיום אני יודע שזה לא מובן מאליו. 

חדשות אילת - ערב ערב באילת