פרסומת
דלג

הקרב נגד העורבים עולה שלב

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 3/7/2019 20:36 ● ערב ערב 2922
רגע אחרי שהסתיים הקרב נגד סגירת שדה דב, מסתמן הקרב הבא- הקרב נגד העורבים ● ועד שבמשרד לאיכות הסביבה יחליט השר זאב אלקין איך לטפל בבעייה, כבר יש מי שקורא להעלות עורבים בכלובים למרכז תל אביב ולשחררם שם, כי אם אי אפשר להרוג, אף אחד לא אוסר להעביר ● לרעיון הזה דווקא מתנגדת מובילת המאבק באילת חרות אהרונסון שמבהירה: "אני נגד העורבים אבל בעד בני אדם, ואין סיבה שנגרום סבל לאנשים, לילדים ולבעלי חיים גם מחוץ לאילת"
הקרב נגד העורבים עולה שלב
לא שונאת בעלי חיים - אוהבת בני אדם. חרות אהרונסון

זה קרה לפני כשנה כשחרות אהרונסון (38), עובדת סוציאלית ביום יום המטפלת בבנות מתבגרות ב'אור שלום', אם לשישה, תושבת אילת בשלוש השנים האחרונות, נבחרה לתפקיד סגן יו"ר בית הספר 'ימין הרצוג' ובתוקף תפקידה זה קיבלה עוד ועוד תלונות מצד הורים על ילדיהם שמותקפים או מאויימים בדרכם לבית הספר על ידי עורבים. מבלי להתכוון לכך, הפכה אהרונסון למובילת נס המרד באילת נגד תופעת העורבים, שבהעדר פיתרון מתאים לריבויים, לא זו בלבד שהם מתרבים ברחבי אילת, אלא שהם כבר מאיימים ופוגעים בבוגרים, ילדים ובעלי חיים. בפוסט שהעלתה לפני מספר חודשים בדף 'אילתים בפייס' ביקשה רעות לברר כמה מתושבי אילת נחשפו לבעייה והופתעה לגלות בעשרות רבות של תגובות שקיבלה כי הבעייה באילת גדולה עוד יותר ממה שחשבה. מהר מאוד הפכה חרות לכתובת באילת לכל נפגעי העורבים, שממהרים לפנות אותה ולעדכן אותה בכל מקרה של בעייה. "מבלי שממש התכוונתי לזה, הפכתי למובילת המאבק", מספרת השבוע רעות, שהחליטה לא לשתוק עוד. מגובה בעשרות עדויות בכתב ובסרטונים, היא פנתה לגלי צה"ל, עלתה לשידור ומשם הכל היסטוריה. כמעט מכל מדיה תקשורתית פנו אליה והיא לא ויתרה, מעלה בכל דרך ובכל כלי תקשורת ארצי אפשרי את גודל הבעייה מולה נאלצים להתמודד תושבי אילת כבר למעלה לשלוש שנים, מאז הוחלט להפסיק את הירי הבלתי מבוקר בעורבים, ברחבי העיר, כהגדרת הגורמים.

 

"אין לי כוונה לפגוע באנשים"


לאחר כמה חודשים של דיבורים בעיקר, מכתבים לאין ספור נמנעים אבל גם עובדה אחת כואבת, שהשר לאיכות הסביבה, זאב אלקין, שהבעייה נמצאת לפתחו, לא טרח אפילו לפגוש אותה, הועלתה לאחרונה אפשרות לקיים טרנספרים של עורבים לעיר הגדולה תל אביב. כי כמו שהציעו בעלי הרעיון- אם באילת אף אחת לא שומע את התושבים, כבר הוכח שכשהבעיות מגיעות לעיר הגדולה תל אביב, הן זוכות לסיקור, אהדה וגם טיפול.

אז מה, טרנספרים? אני שואלת את חרות שממהרת להבהיר: "מדובר בעיקר בגימיק. אני באופן אישי לא מעודדת את הרעיון. אני פועלת נגד העוברים מתוך אהבתי לבני אדם, מתוך דאגה לילדים שנפגעים ובעלי חיים, אבל תושבי אילת אינם שונים מתושבי תל אביב ואין לי שום רצון לפגוע בתושבים שם. ההפסד האחרון שלנו במאבק נגד סגירת שדה דב אמנם מוכיח שאף אחד לא ממש סופר אותנו ולכן אני לחלוטין לא הייתי שוללת אפשרות להעלות כל שבוע עוד ועוד עורבים בכלובים למרכז תל אביב. לא לשחרר אותם, רק להשאיר אותם שם, כדי שמישהו אולי ישמע את צעקתנו פעם אחת ולתמיד. אם אסור להרוג עורבים, בשום מקום לא כתוב שאסור להעביר אותם".
חרות כועסת. מזה שלוש שנים שהירי בעורבים באילת הופסק לאחר שהוגשה תלונה על ידי תושבת העיר לירי בלתי מבוקר ברחבי אילת, אלא שמאז גם לא ניתן פיתרון אחר. העורב שנחשב לזן פולש ואינו מוגן מצד אחד, לא ניתן לדילול והבעייה שעברה עד כה משולחנו של השר לביטחון פנים אל שולחנו של השר לאיכות הסביבה זאב אלקין, תקועה מבלי שלטענתה מישהו ממהר למצוא לה תשובה. "תושבי אילת סובלים, ילדים ובעלי חיים נפגעים ולאף אחד לא איכפת", היא מוחה. "כל יום שרים מעבירים תקנות חדשות. איןצ לי ספק שאם מישהו באמת יחליט שהבעיה מעניינת אותו זה יקרה וגם יתקדם, אבל היחס לאילת לא משתנה לצערי גם במקרה הזה ולאף אחד לא ממש איכפת שאנחנו סובלים".

 

עד מתי הציבור בעיר ישתוק? נפגע עורבים מאילת

 

בלי רחמים


בכל יום ממשיכות התלונות לזרום אל חרות, שהפכה מבחינת התושבים בעיר למוקד העירוני לענייני עורבים. "אתמול קיבלתי טלפון ממישהי ליד בית הספר ימין הרצוג שבחניית בית הספר יש התקהלות עורבים ענקית, יש קריאות מטורפות של העורבים, ככל הנראה בגלל גוזל שנפל ונמצא שם בסביבה וקבוצת ילדים מבוהלים בהיסטריה לא יכולים להתקדם". בהמשך יתגלה גוזל של עורב מתחת לרכב, מה שהסביר את התקהלות העורבים ההמונית במקום. :הם שמרו עליו מלמעלה", מסבירה חרות את התופעה שכבר מוכרת לה.  "לפני כשבועיים שומר באחד מבתי הספר בעיר נאלץ להסתובב עם אבן ביד כי כל ילד שנכנס בשער בית הספר זכה למתקפה מצד העורבים", היא מספרת. "יש בעיר עשרות רבו תשל תושבים שכבר נפגעו פיזית מעורבים, ילדים בחרדות, גוזלים שנטרפו, בעלי חיים שהעורבים רוצים את האוכל שלהם ומנקרים אותם ללא רחמים ועדיין לא דיברנו על המתקפות שעושים העורבים על זנים של ציפורי טרף שמגיעים בנדידתם לאילת עייפים, רעבים ומותשים והם פוגעים בהם בלי שום רחמים". 

 

המאבק הוא לא רק שלי


למרות כל הניסיונות שעושה חרות על מנת להעלות את בעיית העורבים באילת לסדר היום הציבורי בארץ, חרות לא מרוצה בלשון המעטה מנכונות האילתים לשתף. "כשעשרות רבות של תושבים כותבים לי בפייסבוק שהם או ילדיהם נפגעו ואני בסך הכל מבקשת מהם שישלחו לי תיעוד מצולם של כמה מילים כדי שאוכל להשתמש בזה במאבק, אבל אני לא מקבלת מספיק סרטונים, אני תוהה למה זה ככה. אנשים בעיר חייבים להבין שהמאבק הזה הוא לא של חרות ואם לא אקבל מספיק תיעודים וסרטונים, לא יקרה עם זה כלום. חייבים לאגד אטת כל התיעודים המוסרטים והתמונות של הפגיעות לסרטון אחד מזעזע ולהפיץ אותו כמה שיותר, כדי שאנשים בכל הארץ יבינו מה עובר על תושבי אילת. אני חייבת שיותר ויותר אנשים בעיר יצטרפו אלי, אני לא מוכנה להיות במאבק הזה לבד. אין לי שום כוונה להפוך ל'מטורפת של אילת' שנלחמת בעורבים, ממש לא. אני הרמתי את הכפפה, כי מישהו תמיד צריך להוביל מאבק, אבל אם לא אקבל יותר גיבוי מצד התושבים ושיתופים, אאלץ לוותר. אני לגמרי מגיעה ממקום טוב של לעזור לתושבים, אבל בכל מאבק צריך שותפים. אני לא מכירה הרבה ערים בארץ שיש להם כזה מפגע מוחשי, יום יומי, שלא עושים איתו כלום. כולי תקווה כשעכשיו ראש העירייה והמועצה יתפנו מהמאבק על שדה דב, הם יקחו לידיים את המאבק הזה שחייב להיות הדבר הבא. תושבי אילת חייבים לעמוד על הרגליים האחוריות שלהם ולומר – עד כאן".


לצד המאבק מדגישה חרות כי העירייה חייבת להיכנס להליך של הסברה בנושא. הסברה לתושבים שלא להאכיל עורבים, הסברה לתלמידי בתי הספר שלא לזרוק אוכל על הרצפה כי זה מושך את העורבים, חשיבות כל נושא הסניטציה והניקיון, בגירת פחים, ניקיון פחים וכל מה שרק אפשר על מנת שהעורבים לא יאכלו".

עד לאן את רוצה להגיע?
"אני מנסה ליזום פגישה אצל השר אלקין, בינתיים אני תקועה אצל העוזר שלו ומוכנה לצאת עם אנשים וכלובי עורבים לתל אביב, בתנאי שאנשים יצטרפו אלי".
Herut0028@gmail.com


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש