פרסומת
דלג

לחיות בלי זהות

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: אילוסטרציה ● 3/7/2019 20:40 ● ערב ערב 2922
20 שנה חי א' בישראל ● בנו של סייען מהשטחים שנרצח בקלקיליה כשהיה בן 3 ולא ידע כלל כי אמו חיה והוברחה לישראל מחשש לחייה ● אלא שמאז שהועבר גם הוא לארץ, לא טרחה המדינה לדאוג לו לתעודת זהות, ומאז הוא חי ללא זהות ● היום כשהוא כבר נשוי ואב לתינוק, סוגרת המדינה דלתות בפניו ובני אשתו, ערבייה ישראלית בעלת תעודת זהות כחולה ● "אני בסך הכל רוצה להעניק לבני ולאשתי חיים רגילים", מבהיר היום א' ● משרד ההגירה והאוכלוסין: "יש להגיש בקשה לוועדה ההומניטרית" ● ביטוח לאומי: " הגב' טרם מילאה את השאלון עם הפרטים הנדרשים"
לחיות בלי זהות

סיפור חייו של א' (השם המלא שמור במערכת), אוטוטו בן 30, יכול לשמש חומר רקע מצוין לסדרה 'פאודה'. הוא נולד וגדל בקלקיליה. כשהיה בן שלוש בלבד נרצח אביו ואמו נעלמה גם היא, רק מאוחר יותר הוא יבין שאביו נרצח כי היה סייען של הישראלים ואמו הוברחה ארצה מחשש על חייה. עד גיל 10 הוא גדל אצל סבו, בסביבה שרק אותה הכיר ולא ידע כלל כי אמו עדיין בחיים. כשהיה בן 10 הגיע אליו אדם שלא הכיר, נתן לו את מכשיר הסלולארי שלו וככה כאילו כלום אמר לו- "קח תדבר עם אמא שלך".

 

ילד לא שוכח את אמא שלו


גם היום כשא' נזכר באותה שיחת טלפון מפתיעה, הוא מתרגש. "היא בכתה ואני בעיקר הייתי בהלם מזה שיש לי אמא", הוא נזכר, ומספר איך בני משפחתו ניסו גם אחרי אותה שיחה להניא אותו מלפגוש אותה. "הם ניסו לספר לי שהיא הייתה זו שרצחה את אבא שלי, איימו עלי, וכשסבא שלי נפטר זמן קצר אחר כך היה לי ברור שחיי בסכנה מידית", הוא אומר ונזכר במכות שקיבל מדודו. "הם היו פגועים ממה שאבא שלי עשה וניסו למחוק כל קשר לסיפור הזה. הם העלימו ממני כל פרט מידע על המשפחה שלי. מעולם לא ידעתי שיש לי אחים ואחיות מצד אמא, למדתי באותו בית ספר עם אחיין שלי, שנינו היינו בני אותו גיל ובכלל לא ידענו זה על זה". מרגע שגילה את אמו היה לא' ברור שהוא רוצה לחיות איתה. "ילד כמעט בן 10 שמגלה שיש לו אמא רוצה את אמא שלו לידו", הוא מבהיר ולא שוכח לציין שהיו לו חיים קשים ואלימים עם בני משפחת אביו בקלקיליה.

 

המבצע החשאי להברחתו לארץ


באחד הימים כשדודו ואחיו מצד האם הגיעו לבקר אותו, הם ראו שיש לא' תחבושת על היד. "כי כשהדוד שלי בקלקיליה שמע שאני רוצה לבקר את אמא שלי הוא הרביץ לי מכות רצח", הוא מספר ולחלוחית מכסה את עיניו. "לא מדובר בסטירה אלא באלימות לשמה. הוא שבר לי שיניים, פירק אותי ועד היום אני סוחב רגל שנפגעה כתוצאה מהמכות שקיבלתי ממנו". כשבני משפחתו ראו את א' במצבו היה להם ברור שהם צריכים לעשות הכל על מנת להעביר גם אותו לצד הישראלי והבטוח, על מנת שיתאחד עם אמו. בינתיים גורמים מהחמ"ס ניסו לצרף אותו אליהם, אבל למזלו של א' זמן קצר אחרי המפגש עם קרוביו מהארץ, מבצע לעברתו לישראל יצא לפועל. "קבענו יום ותאריך. זה היה יום שישי אחר הצהריים, כי בשישי הם מתפללים ובשעות האלו אין אף אחד ברחובות. איש הקשר של אמא שלי ביקש ממני להגיע לנקודה מסוימת ליד הגבול והוא כבר דאג לזה שאעבור בצורה חופשית. אין ספק בכלל שהם הצילו את חיי", הוא אומר ונזכר בפגישה המרגשת שלו עם אמו ובני משפחתו אותם כלל לא הכיר. "תתארי לעצמך כמה בכי היה שם ואיזו התפרצות של רגשות", הוא נזכר בהתרגשות. "לא קל היה לי לומר את המילה אמא שכלל לא הייתי מורגל אליה". כשברח מבית דודו בקלקיליה לקח אתו א. קופסה קטנה בה היו שמורים כל הפריטים האישיים שלו- צילום תעודת זהות של אבא שלו, צילום תעודת לידה שלו וטאבו של הבית שסבו הוריש לו בקלקיליה.

 

א' מתחיל לעבוד בגיל 14


גם לאחר שעבר לצד הישראלי, לא פסקו האיומים על חייו  של א' מצד בני משפחתו של האב, שראו בו עכשיו בוגד, "אבל כולם הרגיעו אותי שאין לי מה לפחד כי הוא לא יכול להגיע אלי בישראל" ואף על פי כן המשפחה לא לקחה סיכונים ועברה למקום מגורים אחר. שנתיים אחר כך, כשהיה כמעט בן 13 הגיעה המשפחה לאילת, כאן הוא חי עם אמו ואחיו החורג מצד האם ומשפחתו. א' שהיה אז צעיר מדי להבין, לא ידע אף פעם שהוא חי בארץ למעשה כילד בלי זהות. מעולם לא הייתה לו תעודת זהות וגם לא לאמו. ללמוד הוא אף פעם לא למד אלא מיד התחיל לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית.
"בגיל 14 התחלתי לעבוד במועדון הראשון בו עבדתי בתור עובד ניקיון", הוא נזכר ומספר איך התגלגל לאט לאט בין התפקידים השונים במועדונים- שימש כעוזר ברמנים, אב בית וגם עשה שיפוצים, עבודה אותה הוא למד תוך כדי תנועה. פעם ועוד פעם היה נעצר על ידי המשטרה באילת כי אף פעם לא הייתה לו תעודת זהות להציג. רק אז הוא הבין שמשהו בחיים שלו לא רגיל. אבל בכל פעם כמו שהיה נעצר גם היה משוחרר. "את מבינה, אם הייתי שוהה בלתי חוקי בארץ, מזמן כבר היו מגרשים אותי. אבל מכיוון שהיה סיפור לא קטן מאחורי בכל פעם היו משחררים אותי בהוראה מלמעלה". באחת הפעמים הוא אפילו הגיע לבית המשפט באילת, כאן פסק השופט כי לא עשה שום דבר רע למעט העובדה שאין לו תעודת זהות ולכן אין טעם עוד לעצור אותו. א' נזכר איך באחת הפעמים בהן נעצר, ניתנה הוראה להעלות אותו לבאר שבע ומשם להחזיר אותו לשטחים, אלא שתוך כדי נסיעה הגיע טלפון שפסק אחרת. "אז הם הורידו אותי בבאר שבע, חסר כל, בלי שקל בכיס ואני צעדתי ברגל כל הדרך לדימונה לשם הגיע אחי כדי לאסוף אותי חזרה לאילת".
ולמרות כל הקשיים האלו שחווה בדרך, ולמרות שמעולם לא יכל לקבל טיפול בקופת חולים כמי שאין לו תעודת זהות ישראלית, למרות כל פניותיו של א' ואמו לרשויות לקבל סוף סוף תעודת זהות, אף פעם לא עלה בידיהם להשיג את מבוקשם.

 

התרגל לחיים ללא זהות


א' אולי התרגל לחיים בלי זהות, אלא כשהכיר את אשתו ת' השתנה עולמו. ת' מג'אסר א-זרקה שנולדה בחדרה, היא ערביה ישראלית בעלת תעודת זהות כחולה. הם הכירו לפני כשנתיים דרך חברה ואחרי חצי שנה כבר התחתנו. א' לא הסתיר מאהובתו את סיפור חייו וכמו שהם מספרים היום, "היא ידעה בדיוק לאן היא נכנסת". אבל את החום והאהבה ששניהם מצאו זה בזו הם לא היו מוכנים לאבד. לאורך כל חייה היו לת' זכויות של אזרחית המדינה, אלא שאז היא נכנסה להיריון וכשילדה את בנם הבכור גילו השניים להפתעתם שדברים השתנו. "זה התחיל מזה שביוספטל החליטו שאני לא אזרחית המדינה", מספרת ת' "ולכן דרשו ממני לשלם 16 אלף ₪ בגין הלידה. אבל הצלחתי לסדר את זה ולהוכיח את הברור מכל שאני תושבת המדינה. גם את מענק הלידה החד פעמי שהייתה אמורה לקבל עבור בנה הבכור היא קיבלה לדבריה רק אחרי  שעשתה הרבה צעקות. במשרד הפנים רשמו בתעודת הזהות של הילוד את שם אביו כאביו הביולוגי, וזה בערך הדבר היחיד שמזהה עד היום את א' בעולם הזה. בתעודת הזהות של אשתו רשום רק הסטטוס 'נשואה' אלא שמשבצת שמו של הבעל נותרה גם היום ריקה. "כמה פעמים הלכתי למשרד הפנים לנסות לעזור לבעלי לקבל תעודת זהות, אבל כלום לא עוזר", מוחה ת'.

 

תלאות הביטוח הלאומי


המצב הלא פשוט הזה גרם לת' להיכנס לדיכאון. הפסיכיאטר אצלו היא מטופלת קבע כי היא לא כשירה לעבוד ואולם בביטוח לאומי מתכחשים לטענתה למצבה. לא זו בלבד שהיא לא קיבלה מזה כשנה את תשלום הביטוח הלאומי עבור בנה, אלא שהיום היא נאלצת להמשיך לעבוד אף על פי ולמרות הדיכאון בו היא מצויה, כי בביטוח לאומי לא מוכנים לאשר לה קצבה. "את מבינה", היא אומרת לי בכאב, "בכל השנים בהן עבדתי ושילמתי ביטוח לאומי כמו תושבת ישראל רגילה, הכל היה טוב ויפה, היום כשאני צריכה לקבל מהם כסף, פתאום הם רוצים שאוכיח את היותי תושבת המדינה. זה הזוי", היא מוחה ואומרת "הבאתי להם את כל האישורים הנדרשים שמוכיחים כי אני חיה באילת ואזרחית המדינה, אבל להם מתאים ונוח להמשיך לטרטר אותי בתירוצים שונים. אתמול הייתי בביטוח לאומי באילת והם פשוט צעקו עלי לא לבוא יותר עד שלא אביא את כל המסמכים. הבאתי להם אישור שאני עובדת באילת, אישור של הפסיכיאטר שאני מטופלת אצלו באילת, אישור של הרווחה, אישור שכר דירה באילת, אפילו אישור של מרכז 'עוצמה' באילת שאני משתייכת אליהם וכלום לא מספיק להם. כשהתחלתי לצעוק שאי אפשר עוד ככה, הם הזמינו לי משטרה, את מבינה את זה?".

 

הרשויות ממשיכות להתנער 


א' עצמו משוכנע כי היותו בעלה ללא זהות לא מועיל למצבה של אשתו. אם עד היום הוא חי בהשלמה עם מצבו ועם העובדה שהוא לא שייך לשום צד, הרי שכיום הוא לא מוכן עוד לשתוק ודורש שיכירו בו ובמשפחתו. "הרי המדינה משכה אותי מקלקיליה כדי להציל את חיי וגם הצילה, למה עכשיו הם נותנים לי ליפול בין הכיסאות על משהו שאני ובטח שאשתי ובני לא אשמים בו? אני חי בישראל 20 שנה, 18 שנים חי באילת, רואה את עצמי ישראלי לכל דבר ולמרות כל אלו אף אחד לא מוצא לנכון לתת לי סוף סוף תעודת זהות. החלום הגדול שלי כשהייתי צעיר היה לעשות צבא כמו כל החברים שלי באילת, אני לא עשיתי אבל חולם שביום מן הימים הבן שלי יצליח לעשות. אני לא מבקש כלום מהמדינה הזו, רק שיתנו לי זהות ויאפשרו לנו כמשפחה לחיות בשקט. לא עשינו שום דבר רע לאף אחד. 


בתגובה לטענות המועלות בכתבה נמסר מרשות האוכלוסין וההגירה: "בספטמבר 2019 הגישה גב' ת' בקשה לאיחוד משפחות. מאז, הוסבר לה מספר פעמים חוק האזרחות (הוראת השעה) אשר אינו משאיר בידי רשות האוכלוסין וההגירה שיקול דעת ואת הבקשה ניתן להגיש אך ורק באופן בו נקבע בחוק (מת"ק או ועדה הומניטרית)". תשובה לשאלה כיצד ניתן לקדם את הבקשה לוועדה הומניטרית לא קיבלנו עד לסגירת הגיליון.

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר בתגובה: "קצבאות הביטוח הלאומי משולמות לתושבי ישראל שמרכז חייהם בישראל. במקרה זה, בן זוגה של גב' ת' אינו תושב ישראל, ולכן אנו חייבים לבדוק את התושבות שלהם בטרם נחדש את תשלום הקצבה. גב' ת' התבקשה למלא שאלון תושבות עבורה ועבור בן זוגה. לצערנו, גם לאחר ששוחחנו עמה ועם בן זוגה מספר פעמים, הגב' טרם מילאה את השאלון עם הפרטים הנדרשים. לאחר שנקבל את שאלון התושבות, תיבדק המשך זכאותה לקצבה".
  


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש