פרסומת
דלג

המכון להתפתחות הילד כבר לא לבד

מאת: מרווה קובי ● צילום: חיים דוד ● 3/7/2019 21:01 ● ערב ערב 2922
בחודש אוגוסט הקרוב תחתום ד''ר יעל כהן רפפורט, רופאת ילדים והתפתחות, שנה מאז נכנסה לנעליים הגדולות של מנהלת ומקימת המכון להתפתחות הילד ד''ר שושנה קבוט ● בראיון ראשון מאז החלה לחלק את חייה בין המרכז לאילת ● היא מספרת על ההתמודדות הלא פשוטה, על מצבו של המכון וגם מאפשרת הצצה אל חייה הפרטיים
המכון להתפתחות הילד כבר לא לבד
באה להשפיע ולשנות. ד”ר יעל כהן רפפורט

שנתיים כמעט עברו מאז הודיעה מי שהקימה את המכון להתפתחות הילד של קופת החולים 'הכללית' בעיר, ד"ר שושנה קבוט, על יציאתה לגמלאות. ועד שיימצא לה מחליף –רופא,מינתה את הגברת בתיה גדליהו אחראית תחום ריפוי בעיסוק והעובדת הותיקה במכון למנהלת זמנית.
היה קושי למצוא מנהל שיסכים לקחת על עצמו את ניהול המקום וגם יחזיק בהתמחות הרפואית המתאימה הנדרש לתפקיד הניהולי-  רפואת ילדים והתפתחות הילד.
  בתחילת חודש אוגוסט אשתקד נכנסה לתפקידה ד"ר יעל כהן רפפורט ולקחה על עצמה את ניהול המכון. בגיל 55, כשהיא נשואה פלוס שלושה מנהלת  ד"ר רפפורט חיים כפולים כשהיא מתגוררת שלושה ימים באילת מתוקף תפקידה, וביתר השבוע  היא מתגוררת עם משפחתה במרכז הארץ שם היא מחזיקה בוותק של 20 שנה בתחום התפתחות הילד במכונים במרכז הארץ ובטיפת החלב. 

 

קושי בשחיקה וקושי רגשי


"אני רופאת ילדים והתפתחות. כך אני מגדירה את עצמי", מציגה את עצמה ד"ר רפפורט בפני.  "זוהי התמחות על ברפואת ילדים וזה תחום מורכב שחולש על תחומים רבים כמו פסיכיאטריה, נוירולוגיה ורפואת ילדים. לצערי זה לא תחום מאוד מבוקש. כדי לנהל מכון להתפתחות הילד זה התקן הנדרש, צריך להיות עם התמחות ברפואה התפתחותית ,או נוירולוגיה של הילד. עבדתי בקופת חולים מכבי במקומות כמו ,קרית אונו, אור יהודה, בני ברק ותל אביב, אוכלוסיות שנמצאות בסמיכות גיאוגרפית זו לזו, אבל שונות מהותית. עבדתי כרופאה בכירה במקביל גם בבתי החולים ,תל השומר,וולפסון ושניידר, ומתוקף התפקיד ביצעתי איבחונים, טיפולים, ותפקידי הניהולי היה  במיון הילדים במכוני התפתחות הילד". 
מה הביא אותך לתחום הזה בכלל?
"לפני שהייתה התמחות בתחום של התפתחות הילד, התלבטתי בין נוירולוגית ילדים ובין התמחות בחו"ל ברפואת מיון וטיפול נמרץ בילדים. שני תחומים שונים לגמרי ושניהם עניינו אותי. בסופו של דבר בחרתי בהתפתחות הילד בשל מורכבות התחום. כמי שיש לה אח עם תסמונת דאון, זה בוודאי קירב אותי אל העולם של התפתחות הילד והטיפול בילדים".

 

“נדרשים להגדלת ראש בהמון תחומים”

 

מה כל כך מאתגר בתחום?
"הקושי הוא בעומס הרגשי, וזה גורם לשחיקה.בתחום שלנו נמסרות להורים אבחנות שלעיתים הן קשות ומשנות חיים של משפחה שלמה. שאין לנו כרופאים  תרופה או ניתוח שיוכל לרפא. זה לא קל. אתגר מבורך הוא, שחשוב להישאר מעודכנים בחזית המדע בתחומים רבים ומגוונים.
יש לנו אחריות עצומה כלפי ההורים. וכשאין פתרונות קסם, העומס הרגשי הוא מאוד גדול, ולא בכדי התפתחות הילד נחשב לתחום הכי מאתגר, רגשית, אחרי אונקולוגיית ילדים. 
אתגר נוסף ויחודי למקצוע, הוא העבודה בצוות רב מקצועי, הכולל: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פסיכולוגיה התפתחותית ועבודה סוציאלית, הטיפול הוא רב מקצועי וזה דורש הרבה תאום ושיתוף פעולה. 

איך רופאה עסוקה כמוך עשתה רילוקיישן ועברה לחצי שבוע לאילת?
"הכרתי את ד"ר קבוט לפני שנים רבות בקורס פסיכיאטריה לגיל הרך,  ומאז נשמר קשר חברי ומכבד, כאשר החלה לתכנן את פרישתה החלה לשוחח עימי על האפשרות שאגיע להחליף אותה.
וכשהיא פרשה, החלטתי בשם הציונות, הרצון לתרום לפריפריה והחברות ,להתחיל לטוס אחת לחודש ליומיים בנוסף לעבודתי הקבועה במרכז הארץ. זה כמובן לא מילא את החוסר, אבל זה מה שיכולתי לתת בשלב ההוא. משם דברים התגלגלו".

איך המכון התנהל בתקופת הביניים שעד כניסתך לתפקיד?
"בתיה גדליהו, מרפאה בעיסוק והמטפלת הכי וותיקה במכון שהייתה אחראית על המרפאות בעיסוק קיבלה את האחריות על המכון על כתפיה. וצוות המכון כולו נרתם לתקופת המעבר הזו. זה לא היה קל”. 

עזבת קריירה משגשגת במרכז הארץ- איך הגעת להחלטה כל כך משמעותית?
"במכונים להתפתחות הילד קיימת תופעה ייחודית שהמנהל העוזב הוא זה שמחפש אחר היורש שלו. ואכן ד"ר קבוט המשיכה לטפטף לי כל הזמן שהיא חושבת שאני אוכל להמשיך את מפעל חייה בהתאם לחזון שלה. במקביל, במהלך התקופה שבה עבדתי פה כרופאה מוטסת, התחלתי להכיר את עובדי המכון ותושבי העיר, ולרשום בפניי נקודות של דברים שחשבתי שיש לעשות פה, דברים שהייתי רוצה לשנות. עד שהחלטתי שאני בשלה ומעוניינת,לקחת על עצמי את ניהול המכון". 

איך זה עובד בפועל? 
"אני עובדת פיזית באילת שלושה ימים בשבוע ובשאר הזמן, עובדת מהבית דרך המחשב.
זמינה 24/7 לכל טלפון ואימייל מהצוות במכון.
 מדובר על משרה מלאה של ניהול המכון". 

איך הגיבה המשפחה על הצעד הקיצוני?
"המשפחה עודדה, יש לי ילדה בת 23, ילד בן 21 ובן צעיר בן 14. כולם מתגעגעים, אבל תומכים מאוד”.

 


"הפתיחה של שדה התעופה רמון יצרה המון אי שקט אצלנו. בית החולים נרתם והרים מערך הסעות על חשבונו, דבר לא מובן מאליו כלל, אבל לצערנו המעבר של השדה מחוץ לעיר קיצר לנו את יום הטיפולים. זה פוגע גם במטפלים שעובדים פחות שעות ואז העבודה פחות מתגמלת וכמובן במטופלים. סגירת שדה דב מהווה איום נוסף, מספר מטפלות במכון התריעו שיאלצו לעזוב"


 

קיצור תורי ההמתנה


המכון להתפתחות הילד מעניק טיפולים לילדים עד גיל 9. מנתונים שמוסרת ד"ר כהן רפפורט עולה שבשנת 2018 טופלו במכון באילת 1,247 ילדים. בחלוקה לפי קופות חולים 1,020 מהילדים שייכים לקופת חולים 'כללית', 47 שייכים לקופת חולים 'לאומית', 53 שייכים לקופת חולים 'מאוחדת' ו-129 לקופת חולים 'מכבי'.

 מה הסיבה לפערים הגדולים כל כך בין הילדים המטופלים בקופות החולים השונות?
"המכון שייך לקופת חולים 'כללית', אבל הוא מעניק טיפולים לחברי כל קופות החולים ללא הבדל בזמינות לחברי קופה כזו או אחרת. הפער במספרים קשור כנראה בגודל הקופות בעיר- 'לאומית' ו'מאוחדת' הן קופות קטנות ומכאן , יש בהן פחות ילדים שנזקקים לטיפול. 
לעומת זאת, מכבי שהיא קופה גדולה בעיר מעניקה למבוטחיה שירות חלקי : רופא התפתחות שמגיע מהצפון אחת לחודש, ו-2 מרפאות בעיסוק. עד לא מזמן הייתה גם קלינאית במכבי אבל היא קרסה מעומס העבודה והחליטה לעזוב. השירותים ש'מכבי' מציעה גורמים לזה שפחות מטופלים של הקופה נזקקים לשירותי המכון".

יש לא מעט תלונות על זמן ההמתנה לתורים במכון. על פי אילו קריטריונים מתקבלים ילדים לטיפולים או אבחונים?
"הקבלה למכון היא לפי דחיפות המקרה, מורכבות המקרה, שיקול הדעת שלי וזמן ההגעה למכון. אני קוראת את החומר הרפואי של כל הילדים שפונים לטיפול אצלנו ואז מחליטה על הטיפול. פגים, ילדים מורכבים עם עיכוב ביותר מתחום אחד בהתפתחות הילד, תינוקות שנולדו קטנים לגיל הריון, ילדים עם נכויות שונות- כולם עוברים אבחון רב מקצועי , ואני מאבחנת אותם, הנוירולוגים המוטסים מהמרכז למכון באילת רואים את הבוגרים יותר". 

מנתונים שמוסרת ד"ר כהן רפפורט עולה שבשנת 2018, חלה ירידה מסויימת, בזמינות התורים , נתונים מעודדים מראים שבשנת 2019 ברבעון הראשון, כבר נרשמה ירידה משמעותית בזמני ההמתנה, כאשר זמן ההמתנה לטיפול אצל קלינאית תקשורת ירד מ- 10 חודשים ל-5 חודשים בלבד. ד"ר כהן רפפורט מעידה כי אמנם מדובר בנתונים חלקיים, ומשתנים על ציר הזמן ובתקופות השנה, אולם זו בהחלט השאיפה. כך או כך היא מדגישה כבר עכשיו שבכל המקצועות, מקרים דחופים מתקבלים לבדיקת רופאה, על פי רוב תוך חודש בלבד
 ומדגישה כי, "המתנה ארוכה בתחום התפתחות הילד היא לא בעיה נקודתית לאילת, אלא בעיה כלל ארצית מוכרת".

 

הצוות באילת נדרש להגדיל ראש


במכון להתפתחות הילד פועל צוות מגוון שכולל שלוש פיזיותרפיסטיות, שבע מרפאות בעיסוק, שתי פסיכולוגיות ומתמחה בפסיכולוגיה, ו14 קלינאיות תקשורת ועבודה סוציאלית. 
בנוסף פועל במכון צוות של חמישה רופאים מומחים שמגיעים אחת לחודש, לעיר.  

במכון מגוון של מטפלים ולעתים ילדים צריכים יותר מטיפול אחד- איך מתבצעת העבודה בפועל? 
קיימת הרבה עבודה משותפת- גם בתחום האבחון וגם בתחום הטיפול.
אני מפנה אל המטפלים לאבחונים והם חוזרים אליי עם שאלות ודגשים, הערותיהם לגבי הצורך בהרחבת הברור או להפך, ביטול אבחונים מיותרים.
בעיקרון כשמשפחה מגיעה למכון להתפתחות הילד, החומר הרפואי מגיע אליי ולאחר מכן נערכת פגישה עם עובדת סוציאלית להיכרות עם המשפחה. ניתנת הדרכה לגבי התהליך הצפוי במכון, ומבררים לגבי המשאבים של המשפחה. כל הזמן מתקיים היזון חוזר ביני ובין הצוות ועושים הערכות מחודשות לגבי הצרכים של כל ילד על ציר הזמן”. 

כעיר פריפריאלית, יש משהו ייחודי לאילת מבחינת אופי העבודה או הצרכים של הילדים? 
"מה שייחודי לאילת מבחינת העבודה שלנו זה שאנחנו נדרשים להגדלת ראש בהמון תחומים. בעיקרון אנחנו מחוייבים על פי חוק לסל ההתפתחותי, אבל משום שאין פה בית חולים גדול, אנחנו נדרשים למלא חוסרים גדולים. כך לדוגמא באף מכון אחר בארץ אין פסיכיאטר ולנו יש שניים שמגיעים מהצפון. עם ההיצע עלה כמובן הביקוש, ואנחנו רואים כמה הצורך הוא גדול. יש לנו גם גנטיקאית שמגיעה פעם בחודש וביחד אנחנו נותנות ייעוץ גנטי קליני, מנסים לאבחן ילדים מורכבים, מנפיקים אישור לבדיקות בסל להורים לקראת הריונות עתידיים, בעיקר להורים לילדים עם אוטיזם בדרגה בינונית ומטה או הורים לילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית שצריכים אישור מגנטיקאי לביצוע צ'יפ גנטי במסגרת משרד הבריאות. זה לא חלק מהסל ההתפתחותי, אבל זה מאוד מקל על הורים חוסך נסיעות למרכז הארץ. אורטופד ילדים ותיק מגיע מבאר שבע,לפי הצורך אחת לכמה חודשים.וכן בתאום עימו ובהתאם להמלצותיו, גם טכנאי המתקין עזרים רפואיים. 

ד"ר קבוט היא לא רק המנהלת המיתולוגית של המכון להתפתחות הילד באילת אלא גם ייסדה אותו. איך התחושה להיכנס לנעליה?
"אני נכנסתי לנעליה של ד"ר קבוט במכון להתפתחות הילד בלבד. מטבע הדברים ד"ר קבוט שהקימה את המכון וניהלה אותו הרבה שנים, הייתה מעורבת גם כתושבת העיר בתחומים רבים ומגוונים.
בכל התחום הקשור להתפתחות הילד,ד"ר קבוט ניווטה,יזמה ושיפרה את השרות שניתן לילדי אילת והערבה.
מטיפול החלב,בה יסדה תוכנית סינון ואיבחון מוקדם, דרך הקמת מעונות יום שיקומיים לטובת הילדים הצעעירים בעיר שלא היה להם מענה עד גיל 3, וכן יצרה רשת של שיתופי פעולה עם גורמי עיריה,ועמותות  כמו העמותה לילדים בסיכון, צעד קדימה,(שמפעילה היום את המעונות בפיקוח משרדי הבריאות והרווחה,מיח"א ,ואיל"ן.
אני לא מתיימרת להיכנס לנעליה בכל המפעלים החשובים שהיא קידמה, כרגע מתמקדת בעבודתי במכון, אך משתדלת להמשיך  ולקדם את הקשרים החשובים הללו”. 

ציינת שכשהגעת למכון התחלת לשים לב לדברים שהיית רוצה לשנות. כמו מה?
"המטרה שלי היא להנגיש את הרפואה ההתפתחותית ברמה המקצועית הגבוהה ביותר לתושבי אילת והערבה ובהתאם לכך אני מנסה לשפר ולהרחיב את השרות. 
הצלחתי לגייס רופאים חברים, בתחומי הגנטיקה הרפואית, הפסיכיאטריה, ונוירולוגים נוספים. 
ניסיתי להתערב ולקדם את נושא בדיקות השמיעה לילדים מתחת לגיל 5 בעיר.(לאחר מצב בעייתי של שנים בו ילדים אלה נאלצו לטוס להיבדק ורק חלק קטן מהמשפחות דאגו לבצע הבדיקה).
כרגע המצב טוב מבחינת רופאים מומחים לעומת מקומות אחרים, לדוגמא:במרכז הארץ המתנה לגנטיקאי נמשכת כשנה ופה מתקבלי תוך כחודש.
 אני במשא ומתן עם ארגון מיח"א המטפל בלקויי שמיעה, על החזרת השרותים שלהם לעיר.
היות וכיום ילדים אלה נאלצים לסוע בתדירות שבועית לקל"ת מומחית לשמיעה לתל אביב,ולכוונון השתל הקוכלארי אחת לחודש לשניידר”.

הנחלת שינויים בשיטת העבודה לעומת הניהול הקודם?
"בהחלט. שינוי משמעותי שעשיתי בשנה האחרונה הוא באופן שבו המכון מתנהל. אני רואה את העבודה שלי כמעין 'שוטר תנועה'. כלומר, כל המעברים נעשים דרכי. 
 אם במסגרת טיפול אצל אחד מאנשי המקצוע עולה צורך בטיפולים נוספים אצל מטפל אחר זה עובד דרכי. החשיבות של השינוי הזה היא במניעה של בזבוז משאבים וביכולת לחסוך זמן להורים ולצוות. אני שמה הרבה דגש על עבודת צוות ועל ארגונו, כדי לייעל את העבודה, והתוצאות ניכרות בשטח. שינוי חשוב נוסף הוא,שאת כל נושא זימון התורים,לאבחונים ולטיפולים כולל דאגה לטופסי 17 מהקופות הקטנות,העברתי לניהול המזכירות .
כך המטפלים,לא מבזבזים זמן עבודה יקר על טלפונים ותאום מול ההורים ומתמקדים בעבודה המקצועית שלהם. זו דוגמה לשינוי שהיה קשה להטמיע, אבל בסופו של דבר הצלחנו. 
צמצמנו גם את תופעת אי ההגעה לטיפולים בעזרת עבודה מאומצת של המזכירות שמתזכרות, במגוון שיטות,שיחות והודעות טקסט. ומצליחות במקרה של ביטולים להקפיץ מטופלים מתור ההמתנה,שמוכנים להגיע התרעה קצרה.
כעת הגענו לאחוז אי הגעה נמוך - 11% (לעומת עד 30% מכונים אחרים).  זו תוצאה של עבודה יעילה ומקצועית של צוות המשרד שלנו". 

עשרה חודשים אחרי שנכנסת לתפקיד, המאמצים וההשקעה כבר נושאים פרי?
"כן, וזו בדיוק אחת הסיבות בגללה רציתי לקחת את הניהול של המקום. הבנתי שזה בידיים שלי ושאפשר לעשות דברים מאוד יפים. אני עקשנית וחדורת מטרה ועושה הכל כדי להגשים את מה שאני מאמינה בו. מרכז קופת חולים ובית החולים 'יוספטל' משתפים פעולה, ואני מודה להנהלת בית החולים על כך". 

מה מיוחד בצרכים שמתעוררים באילת לעומת מקומות אחרים?
“באילת הניידות של המשפחות גבוהה, וכן יציבות התא המשפחתי שונה.
שכיחות המשפחות היחידניות גבוהה מאשר בממוצע בארץ.
"באילת מתגוררת אוכלוסייה גדולה של מהגרי עבודה ממדינות שונות, דוברי שפות זרות, שילדיהן נחשפים לעברית מאוחר.
למעט ילדים שלהם קושי התפתחותי שפתי, יש ילדים שזקוקים לפתרון חינוכי. הוראת השפה העברית. אני עושה  מאמץ להגביר את שיתוף הפעולה עם גורמי חינוך ועיריה.
בנוסף, המחסור באנשי טיפול ממקצועות הבריאות קיים בכל הארץ,אך בשל ריחוקה של העיר אילת, המחסור כאן  בולט במיוחד וגם בחינוך המיוחד. 
לעיתים ילדי מכון שלומדים בחינוך המיוחד לא מקבלים שם את הסל המלא, ופונים אלינו לקבל את הטיפולים החסרים וזה כמובן מכביד את העומס הרב". 

במכון עובדים מטפלים ורופאים שמגיעים ברובם ממרכז הארץ, גם את כמנהלת לא מתגוררת בעיר. מה החשיבות של ביסוס רפואה מתוך הקהילה עצמה?
"השאיפה שלי היא למשוך כמה שיותר אנשי טיפול לאילת והערבה.
 זה אומר שאנחנו מנסים לקבל סטודנטים להתנסות,ואנשי מקצועות הבריאות עם סיום הלימודים, לתת הדרכה ותחושת שייכות ,בתקווה לגרום להם לבחור באזור זה ולהשתקע בו.
 בתחום מקצועות הבריאות, הוותק הוא מאוד משמעותי, כי עם השנים מטפלים צוברים ניסיון. עובדים חדשים צריכים הדרכה והצוות הוותיק משקיע המון,בטיפוח הדור הבא, אך  לעתים קרובות מטפלים שסיימו את תקופת ההדרכה, עוזבים את העיר או עוברים לעבוד במחוץ למכון, משיקולים אישיים וזה מאוד מתסכל. כמובן שנושא ההגעה לעיר לא מעודד אנשים להתמיד לאורך זמן”.

כמנהלת- עד כמה חשוב בעינייך החיבור שלך לעיר ולקהילה?
"העובדה שאני לא גרה בעיר מקשה עלי, אך למדתי לנצל את הימים בהם אני במכון,עד תום. ולנהל מהבית, את השאר. בימים שאני באילת אני מבלה במשרד 10-12 שעות כדי להספיק כמה שיותר. ברמה האישית אני מודעת לחשיבות של ההיכרות עם העיר ולכן אני גרה בדירה בעיר ולא במלון. זה תורם לתחושת השייכות שלי לעיר ולקהילה ומאפשר לי להכיר טוב יותר את המערכות בתוכה”. 

באותו הקשר, כמה מהמטפלים במכון מגיע מהצפון?
"נכון להיום, הרוב המכריע של המטפלים מגיע מהצפון. כ-75% מהצוות שלנו הוא צוות מוטס ורק רבע מהמטפלים הוא מהאזור. זה מעט מאוד, ואנו פועלים בהתמדה כדי לשנות את המאזן". 

עד כמה סגירת שדה דב תשפיע על העבודה שלכם באילת ועל רמת הרפואה שהתושבים בעיר יקבלו?
"הפתיחה של שדה התעופה רמון יצרה המון אי שקט אצלנו. בית החולים נרתם והרים מערך הסעות על חשבונו, דבר לא מובן מאליו כלל, אבל לצערנו המעבר של השדה מחוץ לעיר קיצר לנו את יום הטיפולים. זה פוגע גם במטפלים שעובדים פחות שעות ואז העבודה פחות מתגמלת וכמובן במטופלים. סגירת שדה דב מהווה איום נוסף, מספר מטפלות במכון התריעו שיאלצו לעזוב.
הזמן שנדרש להגעה ומספרן המועט של הטיסות מנתב"ג ,לא יאפשרו להן להמשיך לעבוד כאן.
 הרופאים היועצים שלנו,יבצעו שינויים, ואולי יגיעו לעיתים רחוקות יותר”. 

יש תכניות או רעיונות שאתם רוצים ליישם אבל מתקשים להוציא לפועל?
"אני פועלת להכניס למכון עובדת סוציאלית שכרגע חסרה לנו. להפעיל מחדש את היחידה לגיל הרך, שפעלה בעבר במכון ונתנה מענה לקשיים היחודיים בתחום בריאות הנפש של הגיל הרך. בנוסף, שיפורים קטנים אך חשובים ,בתחום הציוד והמתקן עצמו: הקמת צילון בחצר המכון, כדי לאפשר טיפולים בה.
שיפור וציוד חדר ההמתנה.הקמת עמדות מחשב נוספות למטפלים.
לאור העסקה של עובדים מוטסים, האיזון בתפוסת החדרים במכון אינו אידאלי ובאמצע השבוע קיים מחסור בחדרי טיפול. 
 ותמיד תמיד נשמח לגייס מטפלים מקומיים מנוסים וטובים שישתלבו בצוות המכון". 

רגע לפני שנסיים, מה חשוב לך שיידעו על המכון להתפתחות הילד?
"חשוב לי שיידעו שאנחנו נותנים את הלב ואת הנשמה כדי לתת שירות ברמה הכי גבוהה לתושבי העיר אילת,  ושבדרך אנחנו נאלצים להתמודד עם לא מעט מכשולים. 
אנחנו מודאגים מסגירת שדה דב, אבל מנסים לשמור על אופטימיות ומקווים שזה לא יפגע בתושבים ובמטופלים במכון.
 הייתי שמחה לקצת יותר מאמץ מקופות החולים הקטנות, לגייס אנשי טיפול במקצועות הבריאות, כדי ולהעשיר את היצע המטפלים בעיר כך שאנו במכון, נוכל להתמקד ולטפל במקרים המורכבים".  


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש