פרסומת
דלג

גן בטוח - איך נדע שהגן שבחרנו לילד בטוח עבורו?

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 7/8/2019 16:17 ● מה נשמע 612
לאחרונה אנו עדים ללא מעט מקרים של התעללות בילדים ● רגע לפני שמתחילה שנת לימודים חדשה יצאנו ללקט עבורכם עצות מועילות של מומחים בתחום, להרגעת המתח סביב הנושא ● איך נדע האם הגן מספיק בטוח עבור ילדינו? ● איך נזהה שמשהו לא טוב קורה? ● וגם מה חושבות על זה הגננות מהעבר השני? ● מדריך נבוכים להורה המודאג!
גן בטוח - איך נדע שהגן שבחרנו לילד בטוח עבורו?

לצד השמחה וההקלה על החזרה לשגרה ולמסגרות, מגיעות גם החרדות והדאגות לגבי הבחירה שעשינו עבור ילדינו הרכים. 
אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר עבור הורים הוא מה עובר הילד שלהם בין כותלי המסגרת החינוכית שבחרו עבורו, אחרי שהם סוגרים מאחוריהם את השער וממשיכים לעבודה. לצערנו הרב, הורים רבים עומדים פעורי פה וחסרי אונים לנוכח הגילויים המסעירים של העת האחרונה, אך בל לנו לשכוח שבאותה נשימה נשארות הרבה מאוד גננות, נקיות כפיים, נבוכות ומבולבלות לנוכח אותה סערה. ניסינו לעשות סדר בבלגאן כדי לכוון את ההורים המודאגים לבחירה נכונה עבור ילדם. אילו שאלות צריך לשאול כדי לוודא שהגן מתנהל נכון? אלו התנהגויות יעידו שטוב לילד שלנו בגן? ואיך נזהה סימנים להתעללות? (חס וחלילה).

 

 

לכו עם תחושות הבטן  


בסופו של יום, רק אנחנו יודעים מה הכי נכון עבור הילד שלנו, על כן הדבר הראשון שאנו צריכים לעשות בבואנו לבחור גן חדש לילדינו הוא לעשות שיעורי בית מעמיקים. למעט העזרה מהמלצות של מכרים וחברים לספסל בשכונה, סמכו בעיקר על מה שאתם רואים, שומעים ומרגישים שנכון לילד הפרטי שלכם. לכל משפחה יש את כללי ההתנהגות וההרגלים שלה, ולכן לא בהכרח שאם לילד של השכנה טוב בגן מסויים, גם לילד שלכם יהיה טוב באותו גן ממש. המטרה היא למצוא את הצוות החינוכי או לחילופין את האג'נדה שהכי מתאימה לאג'נדה החינוכית שאתם מנחילים בביתכם. שהדמיון יהיה רב על השוני וכך הילד לא ירגיש שהוא נמצא בסביבה זרה לחלוטין בה הוא לא מבין את המסרים החינוכיים ולא מבחין בין טוב לרע, בסולם הערכים האישי כמובן. 
לכן המטרה הראשונית היא למצוא את הגן הזה שנמצא בהלימה למה שקורה אצלכם בבית. סמכו על האינטואיציה שלכם בעניין הזה. בקרו בגן, נהלו שיחה מעמיקה עם הגננת, עם הצוות ועם כל מי שעשוי להיות בקשר עם הילד שלכם. קחו בחשבון שאם אתם בעצמכם מתכווצים כשאתם ניגשים לדבר עם הגננת או עם אחד מאנשי הצוות האחרים, זו תהיה החוויה שהילד שלכם כנראה יחווה. והכי חשוב אל תתביישו לשאול, זה הילד שלכם וזו זכותכם המלאה. זה המקום לברר מה ההכשרה שעברו הגננת והסייעות, מבלי לשכוח שזה לא בהכרח אינדיקציה למידת המוסר והערכיות שלהן. בררו מה הוותק שלהם? היכן עבדו בעבר? האם אנשי הצוות קבועים לאורך זמן או זמניים ומתחלפים? כמה סייעות יש בגן? מה היחס בין מספר הילדים למספר המטפלות בגן? איך מתייחסים לילד שבוכה, איך מתנהל תהליך ההרדמה, האוכל, הפרידה וכו'. מומלץ גם לברר האם מותקנות בגן מצלמות, ועוד יותר מומלץ לערוך ביקורי פתע בגן, בשעות שונות במהלך היום.

 

"גננת בפנסיה:
הספקות, החשדנות וחוסר האמון של ההורים בצוות החינוכי, פוגע מאוד בהתנהלות השוטפת ובביטחון שאני כגננת יכולה להעניק לילדים. כשההורה לא סומך על הצוות הוא מדבר על זה בבית והילד קולט את זה ולפיכך נשאר סגור מבחינה רגשית. הילדים לא יודעים לתרגם חששות של הורים והם מיד מבטאים את זה בהתנהגות שלהם. פעם המקום של הגננת או המורה היה הרבה יותר מוערך, הן מצד ההורים והן מצד הילדים. קשה לי לחשוב איך הייתי מתנהלת בעידן של היום שכל גננת הופכת להיות חשודה מראש"

 

איך נדע שהגן שבחרנו הוא טוב עבור ילדנו?


אחרי שכבר בחרנו גן והשארנו את ההתלבטויות מאחור, מתחילה עבודת הבדיקה וההתבוננות כדי לאמת שהבחירה שעשינו אכן עומדת בקריטריונים. אחרי שהילד יעבור את תקופת ההסתגלות ויבכה מספר דקות בכניסה לגן, אבל יפסיק תוך זמן קצר, נרצה לבדוק שהוא/היא נכנסים לגן בשמחה ובחיוך, שהוא מחבק את אנשי הצוות חיבוק אמיתי, כשאשת צוות מתקרבת לילד האם הוא רגוע ולא נלחץ? האם הוא יוצר איתה קשר עין ונענה אליה? נרצה גם לבדוק האם הילד מדבר באהבה ובהתלהבות על צוות הגן? אם מדובר בילד קטן שרק מתחיל את רכישת השפה, ניתן למנות באוזניו את שמות אנשי הצוות ולבדוק איך הוא מגיב לשמות האלו - האם הוא מחייך, שמח, חוזר אחרי השמות בהתלהבות או מביע רגש אחר? שימו לב לשפת הגוף שלו. עם ילדים בני שנתיים ומעלה ניתן לשחק בבית בגננת וילדים במפגש בגן. הניחו לילד להיות הגננת, ומיד תשמעו ממנו את השפה וההתנהלות שהוא פוגש ביומיום. כך תוכלו לשמוע לא מעט דברים: איך הגננת מדברת, האם השפה שלה פוגעת, לא נעימה, מענישה או מכבדת, רגועה ומעצימה. כאשר אתם מביאים את הילד לגן בבוקר, וגם כשאתם לוקחים אותו משם בסוף היום, הטו אוזן כדי לבדוק איזה רעשים בוקעים מתוכו. האם יש בו רעש של בכי או רעש של צחוק/שירים/סיפורים ועוד. התבוננו אם הילדים בגן נראים כעוסים, עייפים, עצבניים, או בוכים? שימו לב גם לתקשורת של נשות הצוות עם הילדים - האם השפה שלהן כעסנית ורודנית, או נעימה ורכה. חשוב לשים לב לא רק למילים אלא גם לשפת הגוף שלהן. 
אם תבלו עם הילד בגן תוכלו לזהות התנהגויות גם בדקות המעטות שאתם נמצאים שם. אם הילד ניגש לבד לצעצועים, לא מבקש רשות על כל דבר, אם הוא מתנהג באופן עצמאי ולא פסיבי. 
בדקו האם הילד אוכל וישן טוב בגן? ילד שלא טוב לו יחווה קושי להירדם ולאכול. האם הילד מצליח להיפרד מהמוצץ או מחפץ המעבר שלו בקלות יחסית, אם הוא עדיין דבוק למוצץ או לבובה זה יכול להיות סימן. 
האם הילד שר בבית את השירים שלמד בגן? יודע מושגים ומילים שלא לימדתם אותו בבית? הדבר יכול להעיד על פניות רגשית ללמידה. 
האם הילד בוכה בבוקר מספר דקות ואחר כך נרגע כשנכנס לענייני הגן.

 

שימו לב לסימנים


לריסה גינת, מנחת הורים ותיקה ומנוסה, מקימת האקדמיה הארצית להנחיית הורים " small talk" , בוגרת מכון ויצמן למדע ואמא לשתי בנות בעצמה העלתה לרשתות סרטון שהפך להיות ויראלי בעת האחרונה בו היא מתארת כמה סימני אזהרה לכך שהילד שלכם עובר התעללות בגן. הסימנים הללו לרוב קשורים בצרכים הבסיסיים של הילד - דפוסי השינה והאכילה שלו, מצב רוחו והתגובה שלו למגע למשל. באתר שלה ניתן למצוא עשרות עצות שימושיות ומועילות לחינוך בגיל הרך שאת חלקם היא הקדישה למאורעות הזמן האחרון. 
"כשמדובר בילדים קטנים, לא תמיד קל לזהות שמשהו לא טוב עובר עליהם בגן", כותבת לריסה,  "מגיל 3 חודשים ועד גיל 3 שנים. לפעוט בן שנה אין היכולת לבוא ולהגיד לאמא או אבא שפוגעים בו או שלא טוב לו. אבל זה לא אומר שהם לא יכולים לבטא זאת בדרכים אחרות. 


סימני האזהרה הם: 

 

  • סימן מאפס ל-100" - כאשר התגובות של הילד משתנות והופכות לקיצוניות.
  • סימן המגע" - תינוק שהצרכים שלו לא נענים במהלך היום, ייראה את זה בגוף שלו - הוא יהיה נוקשה, האגרופים שלו יהיו קפוצים ולעיתים הוא אף יימנע ממגע.
  • שינוי קיצוני בדפוסי השינה של התינוק.
  • סימן הרגש והתגובתיות" - תינוק שרע לו בגן לא יגיב אליכם בחיוך ובצחוק כפי שהיה מגיב לפני.
  • אני לא בוכה סתם" - בהרבה מקרים תינוק שהמסגרת לא מתאימה לו, יעיד על כך בבכי, כאילו הוא מספר לכם את זה. אין זה אומר שבכל מקרה שבו אחד מהסימנים האלה מופיע יש בהכרח סיבה לדאגה, אבל אם אתם מזהים כמה מהסימנים הללו אצל הילד שלכם ומדובר ביותר ממקרה חד פעמי, מומלץ לנסות לברר ולבדוק האם התנאים בגן מתאימים לו".

 

תקופה של תוהו ובוהו


ש', גננת בפנסיה מתארת את הזמן האחרון כתוהו ובוהו. "הסערה סביב מה שמתנהל בגנים כעת מטלטלת מאוד", היא מודה, "ויחד עם זאת הספקות, החשדנות וחוסר האמון של ההורים בצוות החינוכי, פוגע מאוד בהתנהלות השוטפת ובביטחון שאני כגננת יכולה להעניק לילדים. כשההורה לא סומך על הצוות הוא מדבר על זה בבית והילד קולט את זה ולפיכך נשאר סגור מבחינה רגשית. הילדים לא יודעים לתרגם חששות של הורים והם מיד מבטאים את זה בהתנהגות שלהם. פעם המקום של הגננת או המורה היה הרבה יותר מוערך, הן מצד ההורים והן מצד הילדים. קשה לי לחשוב איך הייתי מתנהלת בעידן של היום שכל גננת הופכת להיות חשודה מראש. אני שמחה שיצא לי לעשות את עבודתי ולחנך ילדים רכים עם מלוא האמון והאהבה. אם יש טיפ קטן שאני יכולה לתת להורים בבחירת הגן, הוא להתרשם דווקא מהסדר והארגון שיש בו במהלך שעות הפעילות. גן שבאמצע היום נראה מצוחצח מדי, כמו בית מרקחת, הוא הוכחה לכך שהגננות משקיעות יותר בניקיון מאשר בילדים. גן שבו יש אהבה ופעילות אמיתית לא נשאר מסודר. על כן אל תתפתו להתרשם מניקיון וסדר אלא חפשו את הערכים, המשחקים, החיבוקים והאהבה שהילד שלכם מקבל בגן". 
וגם יש מי שעובד במערכת ומבקש לחדד את הנהלים. מספרת א. (השם שמור במערכת): "לפני כ – 20 שנה רציתי ללמוד חינוך ולעבוד בחינוך אלא שמציאות החיים הובילה אותי למקומות אחרים, נפלאים ושונים. כעת אני מגשימה את חלומי הישן. בכל המסגרות בהן עבדתי עד היום או שעובדים בהן חבריי, ביקשו ממני מכתבי המלצה ממקומות עבודה קודמים ובדקו עבר פלילי. לאחרונה התחלתי לעבוד כסייעת בגן. השאלה שנשאלתי הייתה מתי אוכל להתחיל לעבוד? זהו. זה מעציב ומדאיג שאין שום קריטריונים לעבודה עם ילדים ואין כל פיקוח על זה. מבחינתי ההתנייה הייתה ליווי, השתלמויות וכמה שיותר הכוונה מצידם שהרי אין לי באמת ניסיון קודם בתחום. בתקופה האחרונה יש שלל דיווחים על מטפלות מתעללות בגנים. העוולות והזוועות בלתי נתפסים. אפשר וצריך למנוע את זה. המשכורות למטפלות בגילך הרך מגוחכות וגורמות לכך שנשים יחפשו עבודה משתלמת יותר. מצוקת כוח האדם מתגברת משנה לשנה וזה בולט בעיקר בעיר ובאזור הערבה. המסגרות הופכות לנואשות ומוכנות להתפשר על חוסר מקצועיות והעדר הכשרה מקצועית ומוותרות על סינון מקצועי ועל בדיקת עברה של המועמדת לעבודה. לצערי גם הליווי במקצועי נשאר ברמה של תפקוד הגן ולא תוןמך בנשים שנשחקות מדי יום.
לגבי מצלמות בגנים אני חושבת שבמציאות הקיימת יתכן שזה נחוץ ועם זאת אני חוששת מהמהלך. לא בגלל הצוותים אלא דווקא בגלל ההורים. המצלמות רק מטפלות בסימפטום. כדי לטפל במחלה צריך להבין שאנשי החינוך הם אנשי מפתח בחברה שלנו. צריך לברור בקפידה את העובדים בתחום ולספק להם תמיכה מקצועית ונפשית. כדי לשמור על אנשי החינוך שישארו בחינוך, צריך לשלם לעובדים משכורות ראויות. והלוואי ותהייה לנו מערכת חינוכית חזקה ובריאה".


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש