פרסומת
דלג

העליון פסק: על אף שהמלון לא יקום, היזמים לא יקבלו לידם את סכום ההוצאות שהוציאו

מאת: רותם נועם ואיה פלשקס ● צילום: אילוסטרציה ● 4/9/2019 18:00 ● ערב ערב 2931
כמעט שלושים שנה מתכתשת חברה בבעלות חלקית של חכ"א עם מינהל מקרקעי ישראל על השבת סכומים שהוציאה בשטח המכונה מגרש 10, הממוקם במבואותיה הצפוניים של העיר אילת, עליו אמור היה לקום מלון ● החברה תבעה 16.5 מיליון ₪ וזכתה במחוזי ב-9.4 מיליון ₪ ● כעת פסק העליון בערעור שהוגש כי יהיה עליה להשיב 3.6 מיליון ₪ שקיבלה לידיה בחזרה למינהל ● בכך למעשה ביטל העליון את זכותה של החברה להשבת הוצאותיה בפרויקט והותירה רק עם עלות המגרש אותו שילמה למינהל בעבור השטח, סכום שהשבתו לא היתה שנויה המחלוקת בין הצדדים מלכתחילה
העליון פסק: על אף שהמלון  לא יקום, היזמים לא יקבלו לידם  את סכום ההוצאות שהוציאו
שלומיאליות שהובילה לסכסוך של עשורים (אילוסטרציה)

בית המשפט העליון הכריע בערעור שהגיש מנהל מקרקעי ישראל כנגד חברת חניוני מבואות אילת, ש-26% ממניותיה מצויים בבעלותה של החברה הכלכלית אילת (חכ"א) וקבע כי זו תשיב למינהל סכום של 3.6 מיליון ₪, לאחר שהמינהל נדרש לשלם לה בפסק דין שיצא ב-2017, סכום של 9.4 מיליון ₪, שהורכב מ-6.15 מיליון ₪ בגין הקצאת מגרש לבניית מלון הממוקם במבואותיה הצפוניים של אילת, וסכום נוסף של-3.92 מיליון ₪ בגין הוצאות. את פסק הדין נתן העליון על דרך הפשרה ומבלי שקיים דיון בנושא, לאחר שהצדדים הסמיכוהו ליתן פסק דין על דרך הפשרה. 
תחילתה של הפרשה בשנות התשעים של המאה הקודמת, כשחוזה להקמת מלון שנכרת בין חברת חניוני מבואות אילת לבין מנהל מקרקעי ישראל לא התממש לאחר שהתברר כי במקרקעין המדובר קיים שבר גיאולוגי פעיל שאינו מאפשר את הקמת המלון. במשך שנים ניהלו הצדדים ביניהם מגעים מבלי שהצליחו להגיע לכדי הסכמה האם השבר הוא כה חמור עד כי הקמת המלון סוכלה. רק לאחר שהחברה הגישה תביעה כנגד המינהל, הסכימו הצדדים כי אכן הקמת המלון אינה אפשרית בשטח האמור והודיעו כי חוזה הפיצוח במקום מבוטל בהסכמה כאשר כל צד זכאי להשבת הסכומים ששילם. לפיכך השיבה החברה את השטח למינהל ואולם המינהל מצדו לא השיב לחברה את הכספים שמגיעים לה ודרש כי זו תוכיח את הסכומים. 
מפסק הדין המחוזי שניתן עוד באפריל 2017 עולה כי החברה ביצעה בשטח האמור עבודות פיתוח שכללו את יישור השטח, הכנת כבישי גישה, התקנת קווי מים, ביוב, חשמל ועוד, ביצעה איחוד של המגרשים – בעטיים של אלו דרשה החברה כי המינהל ישיב לה בשל ביטול ההסכם 6.1 מיליון ₪ סכום ששולם על ידה למינהל, 227 אלף ₪ בגין מס רכוש ששולם ועוד 1.1 מיליון בגין מס רכוש, 3.2 מיליון ₪ בגין החלק היחסי בהוצאות הפיתוח שהוצאו, סכום של 2.1 מיליון ₪ הוצאות תכנון, 1.1 מיליון ₪ הוצאות על אישורי מינהל שונים, וסכום שנוסף של 2.7 מיליון ₪ בגין הוצאות והשקעות עקיפות שנגעו לטיפול במלון – בסה"כ תבעה החברה כ-16.5 מיליון ₪. 
המינהל לא התכחש לסכום ההשבה בגובה 6.1 וביהמ"ש המחוזי נדרש להכריע ביתרת התשלומים שנתבעו. לאחר דיון הכריע ביהמ"ש כי סכומי המס ששולמו צריכים להידרש מרשויות המס ולא מהמינהל (מס רכוש ומס רכישה). עיקר הדיון היה על הסכום של 3.2 מיליון ₪ שהתובעת טענה כי הוציאה כחלק מהוצאות הפיתוח וההשקעות שהשקיעה במתחם. לאחר שהעיר לתובעת על כי התיעוד שהציגה בסעיף הוצאות הפיתוח אינו מלא וכי בחלק כבד מהקבלות לא צוין כלל כי מדובר בסכום ששולם עבור המגרש הספציפי, הוא מצא כי היא זכאית להשבת הוצאות אלה מהמינהל: "התובעת החזירה את המגרש למינהל, עם כל עבודות התשתית והפיתוח שביצעה והיא זכאית להשבת הוצאות אלה מהמינהל", פסק. לסיכום דחה בית המשפט את דרישת המינהל לתשלום בעבור דמי שימוש ופיצוי מוסכם, שכן טענות אלה לא נטענו בכתב ההגנה ודרישות אלה אינן נכללות בגדר התביעה המוגדרת כתביעת השבה בלבד. לאור כל אלה פסק בית המשפט המחוזי כי על המינהל להשיב לחברת חניוני מבואות אילת 6.1 מיליון ₪ בגין הקצאת המגרש וכן סכום של 3.1 מיליון ₪ בעבור הוצאותיה. הדרישה להשבת מס רכישה ומס רכוש נדחתה, כן חוייב המינהל לשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה 75 אלף ₪.

 

העליון מחסיר את סך ההוצאות שהושב


כאמור, הוגש על פסק דין זה ערעור על ידי שני הצדדים, אשר הסמיכו את העליון לפסוק ביניהם על דרך הפשרה. בפסק דינו מה-26.8 פסק העליון מפי השופטת דפנה ברק ארז, כי התובעת תשיב למינהל את סך ההוצאות בגובה 3.6 מיליון ₪ (משוערך ליום פה"ד) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. בכך תמה הסאגה ארוכת השנים.


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש