פרסומת
דלג

האנשים שעושים את אילת: איש השנה בבריאות - המנצ' יוצא לאור

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 26/9/2019 14:21 ● ערב ערב 2935
ליאור מנצ'ר הוא הפרסונה הכי לא אילתית שיש - חובב תרבות אורבנית, אינטלקטואל עם רזומה, בעל חלומות גדולים וגיי ● ובכל זאת, הוא נולד והתחנך באילת, בן לוותיקי העיר שעזב בצעירותו ובחר מרצונו לחזור לכאן למרות שאין לו זיכרונות טובים מימי נעוריו ● בשנים האחרונות הוא נושא בתפקיד ''מתאם הבריאות העירוני'' במינהל שח''ק, ומאפשר לעצמו להמשיך לחלום, הפעם בשביל להישאר
האנשים שעושים את אילת: איש השנה בבריאות - המנצ' יוצא לאור
שיתפתי את החלומות שלי בתקווה שאחרי שזה יפורסם הם יתחילו להתפזר באוויר ואולי יגיעו למקומות הנכונים. מצ'נר

מהיכרותי הקצרה עם ליאור למדתי שאם יש משהו שהוא אוהב לעשות זה לרקום תכניות גדולות. עכשיו כשהוא עושה את זה עבור העיר בה גדל ובה בחר להישאר, למרות שימי נעוריו האילתים לא זכורים לו לטובה, זה נראה אחרת לגמרי. "התפיסה המקצועית שלי היא בריאות בגוף, בנפש ובסביבה", הוא מסביר בכובד ראש, "אין דרך לטפל רק בגוף או רק בנפש או רק בסביבה, זה הרי פתטי כי אי אפשר להפריד ביניהם. לזכותה של העיר אילת יאמר שהיא עושה הרבה מאמצים בנושא סביבה. הפרויקט הסולארי על הגגות, שבילי הליכה, מגרשי ספורט ושפע של פעילויות בספורט עממי. מרגישים עדיין את החוסר בספורט ההישגי ובספורט לאוכלוסיות החלשות ושני הקצוות משלמים את המחיר על זה שאנחנו חיים בעיר קטנה. 
החזון שלי הוא ליצור עיר שברור מאליו שעוסקים בה בספורט, שאוכלים בה בריא, עיר שברור מאליו שהסביבה מקדמת בריאות. זה נכון ברמה הפוליטית התיירותית, הכלכלית ובוודאי הבריאותית. 
בעיניי מי שלא מגיע כל יום לים שיעבור לגור בצפת. באוגוסט הייתי כל בוקר עם הקשישים בחוף הרודס. בבוקר יש שם כמות ענקית של אילתים שהולכים במים הלוך וחזור. הם פותחים ככה את היום במשך שנים. ללכת במים נחשב לאחד מתחומי הפעילות הכי בריאים בעולם והוא פתוח 24 שעות ביממה לא צריך לשלם ולא צריך כלום זה פה שלנו ובחינם". 

 

"להיות אז ילד הומו באילת היה סיוט"


ובכל זאת, גם היום, כשליאור מהלל ומשבח את העיר אילת ואת פועלה ועוד יש לו עבורה חלומות גדולים במגירה, הוא לא שוכח את הסיבה בגללה גם בחר לעזוב מלכתחילה. 
"להיות הומו שגדל בעיר קטנה זה סיוט", הוא מודה בפתיחות, "גדלתי כאן עד הבגרות האחרונה ובאותו רגע הפלתי את העט מהיד ועליתי על האוטובוס הראשון לתל אביב. ועדיין לקח לי עוד הרבה שנים לצאת מהארון אבל ראו עלי שאני הומו גם לפני זה ובגלל זה רדפו אותי והתעללו בי בבית ספר. במיוחד השנתיים האחרונות בתיכון היו נוראיות. היה סיוט ללכת לבית ספר באותה תקופה. שנתיים לפני התיכון למדתי בפנימייה בצפון וזה לא היה נורא כל כך, שם לא הייתי כזה חריג.  
במשך שנים הסתובבתי בכל מיני מקומות בארץ ובעולם. למדתי תואר שני באנתרופולוגיה והוצאתי תעודות כמעט בכל תחום שקשור בקהילה. הייתי מנכ"ל האגודה לשמירת זכויות הפרט של קהילת הלהט"בים בארץ במשך שלש שנים, הייתה לי קליניקה לטיפול אישי –משפחתי, הנחיתי קבוצות, הנחיתי מנחים לקבוצות, הנחיתי עובדים סוציאליים לכלים קהילתיים, העברתי סדנאות לתחום עבודה וקהילה. כאשר תמיד נקרעתי בין התחום הארגוני לתחום הטיפולי. זה ידוע שמטפלים בדרך כלל לא אוהבים את הפן הביורוקרטי ועם כל אוסף התארים והתפקידים הזה בחרתי לשוב הביתה". 


בקשתו האחרונה של סבא


ליאור (55) רווק, בן לנחום ז"ל וטובה נצר, ממקימי אילת, והצעיר מבין שלשה אחים. הוריו עברו לאילת מנתניה כדי להיות רחוקים מההורים שלהם וליאור עבר הרחק מאילת כדי להיות רחוק מההורים שלו עד שהחליט לחזור כנגד כל הסיכויים. אפילו שם משפחתו אינו זהה ליתר בני משפחתו שנושאים את השם נצר לבקשתו של בן גוריון שדרש בזמנו לעברת שמות לא ישראליים אולם אצל ליאור התגלתה כנראה החולשה לקשישים כבר בגיל צעיר. בבר המצווה שלו ביקש ממנו סבו להחזיר את השם המקורי מנצ'ר ונפטר מיד לאחר מכן. "הייתי חייב למלא את הבקשה האחרונה שלו", הוא מצטדק "ושנים אחר כך עוד צחקו עלי בבית על זה שחזרתי למנצ'ר". 

אז איך קרה שהחלטת בכל זאת לחזור לעיר הולדתך? הרי לא היו לך זיכרונות טובים מכאן
לפני שש שנים החלטתי שאני רוצה לעזוב את תל אביב וגרתי הכי במרכז, בנחלת בנימין. חיפשתי מקום רגוע יותר. אבא שלי היה מאוד חולה אז ובדיוק התחיל פרויקט ארצי לאזרחים ותיקים וחיפשו מי ינהל אותו באילת. ניגשתי למכרז ונדהמתי לשמוע שהתקבלתי על המקום. הסתבר שאף אחד לא רצה לרדת לאילת. כך קרה שחזרתי הביתה בשביל הפרויקט- הכנת תכנית אב לאזרחים ותיקים בידיעה שאני בא לזמן מוגבל. בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים בעיר, עשינו תכנית נפלאה שקיבלה את אישור העירייה ואז החליפו את השר והוא זרק את הכל לפח. היה מדובר בפרויקט של מיליארדים. היינו קבוצה ענקית שעשתה את זה בכל הארץ. רק פה זה עלה 250 אלף שקל. בעיריית אילת יש עדיין חוברת של יותר ממאה עמודים שעבדנו עליה שעות כדי להכין. 

אחרי שהגשנו את תכנית האב שירדה לטמיון, מאיר יצחק הלוי, ביקש ממני לקחת את נושא קידום הבריאות בעיר ואני מיד הסכמתי. אבא שלי כבר היה במצב ממש קשה ורציתי להיות לידו וגם אפילו התחלתי ליהנות באילת. כנראה התבגרתי מאז ולמדתי ליהנות ממה שיש לעיר להציע מבלי שזה יתנגש עם החיים האישיים שלי. האהבה שלי היא הים אז כל יום כמעט אני בים. יצרתי לי פה מעגלי חברים ואני מאוד אוהב ונהנה ממה שאני עושה. 
מי שמובילה את תחום הבריאות באילת זו חברת המועצה, עורכת הדין, סימה נמיר, שאיתה ביחד ובמסגרת ועדת הבריאות שהיא מובילה, אנחנו עושים תכניות בריאות לקידום הבריאות באילת בשנים האחרונות וזו הנאה גדולה. בהמשך מוניתי גם כמנהל תכנית "חברים בגיל" באגף לשירותים חברתיים".

השנה התחלנו לפנות מכל בתי הספר את מכונות השתייה המתוקה והחטיפים והכנסנו קולרים של מים על פי חוק לכל מקום. 
החלטנו לשים דגש על חיזוק אנשי המקצוע בתחום קידום הבריאות באילת ועשינו זאת בכמה מישורים. יום היוגה למשל, הפך להיות כבר מסורת בשיתוף פעולה עם התאגיד והתחלנו בלילות ירח מלא לעשות אירועי "יוגה דאנס" בחוף של מוש. יוגה בתנועה לאור ירח מלא ואחרי זה מסיבת ריקודים. 
מישור נוסף הוא יריד המטפלים שיתקיים בקרוב זו השנה השנייה בשיתוף "עמותת המטפלים של אילת והערבה" בשביל לחשוף ולעודד את כל המטפלים בעיר. ודבר נוסף זה חודש הבריאות בנובמבר. השנה תהיה זו השנה השלישית במתכונת הזו שרק הולכת ותופסת תאוצה מטורפת. בחודש הזה מתרחשים כמה דברים, קודם כל מאפשרים לכל מי שעושה פעילויות בריאות להיחשף בצורה הכי אינטנסיבית שיש ואנחנו מעודדים את תושבי העיר להכיר את מגוון הפעילויות העצום שיש בעיר בתחום הזה. השנה יצא תפריט עם יותר מ 80 פעילויות שכל קבוצת תושבים מעל עשרים איש, יכולה לקבל בחינם מתוך התפריט. זה כולל משפחות עם ילדים, מקומות עבודה, מפגשי סלון של חברים, בתי ספר, גנים, ארגונים ועמותות. כל תושב אילת זכאי לפעילות. בשנה שעברה היו 350 פעילויות והשנה זה אף צפוי לגדול. בתל אביב העתיקו את הרעיון ועושים משהו דומה. 
כמו כן הכנסנו תכנית בריאות לגני ילדים בהובלתה של עדי בכור, בה עובדים עם הילדים, הצוות וההורים בנושא קידום בריאות- ספורט, תזונה ואורח חיים בריא והשנה התחלנו את זה גם בכיתות א'. בנוסף אנחנו משקיעים הרבה מאוד באוכלוסיות מיוחדת וזו האוריינטציה של סימה נמיר, קבוצות עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם וקשישים. כאשר כל השנה אנחנו עושים פעילויות עבורם. נכנסנו גם לתחום הקולינרי בתכנית מדליקה עם "עמותת המסעדנים" בניהולו של אדם רקטוב, אנחנו פונים באמצעות העמותה למסעדנים ומפגישים אותם עם תזונאית שבחרנו כדי לעבור יחד על התפריטים ולבחור מנה מייצגת אחת בכל מסעדה שתהיה מנה בריאה ותסומן ככזו עם הסבר למה היא בריאה.  
המודעות לבריאות כל כך עלתה בשנים האחרונות שגם בעירייה היום כבר לא מזמינים מאכלים לא בריאים לישיבות ואירועי עירייה. מגישים רק מים עם לימון וירקות חתוכים.  אין כבר שתייה מתוקה ובורקסים. 
בכלל נדמה שרוב העולם מבין היום מה בריא ומה לא ועדיין כשאני עומד בסופר ואני רואה משפחה שממלאת את העגלה בבקבוקי שתייה ממותקים ובשקיות חטיפים אני שואל את עצמי, הם לא אוהבים את הילדים שלהם? למה הם משלמים הרבה כסף לשיעורי פסנתר אבל ממשיכים לתת להם לשתות את הזבל הזה שדופק לילדים שלהם את המוח. זו הסיבה שעשינו שינוי בקפיטריות בבתי הספר, בהוראת משרד החינוך אז מה הורים עושים בתגובה? נותנים לילדים כסף להזמין פיצות. אם ההורים לא ייקחו אחריות השינוי לא יקרה. 
תכנית נוספת שאנחנו עובדים עליה היא פרויקט הליכה לבית ספר. אנחנו רוצים השנה להיכנס בכל בתי הספר עם ועדי ההורים לתכנית הזו וגם זה תלוי בהורים כי אם הם יתעקשו להקפיץ את הילד לבית הספר, הוא לא ילך והפקקים בבוקר ימשיכו וכל מי שעומד בכניסה לבית ספר בבוקר יעמוד בעננה של עשן ואני אפילו לא מזכיר את העצבים והתאונות שקורות בכניסה לבתי הספר. 

תסכים לחלוק איתנו גם את החלומות הגדולים שלך עבור העיר אילת? 
יש לי שני חלומות באמת גדולים שאחד מהם הוא להפוך את אילת למיאמי ועד שמישהו בסוף יעשה עם זה משהו אני אמשיך להגיד אותו. זה באמת רעיון הכי כלכלי שיש עבור העיר אילת כי זה עסק שרק הולך וגדל. החלום הוא לבנות פה כפר ותיקים ברמה גבוהה שיכול לתת מענה לכל מיני רמות באוכלוסייה ושיהיה במקום שטוח שיוכלו ללכת ברגל לעיר ולים. אפשר להכניס אפילו "ריקשות" בתור תחבורה ציבורית או לחילופין קלנועיות. זו הכנסה כלכלית מעולה. אפשר לגבות את זה בפתיחה של תחום זקנה באוניברסיטה באילת ושירותי רפואה ייעודיים לקשישים. היום יש באילת בין 10- 12 אחוז קשישים בעיר, שזה בערך אזור הנורמה וזה הולך לגדול מהותית. בעשר השנים הקרובות נגיע ל 15 אחוזים וזה גדל בכל העולם. כאשר חשוב לזכור שחלק גדול מהם הם בעלי ממון- פנסיות, ביטוחים וכדומה. אילת היא עיר מושלמת לגיל השלישי- זה קטן מספיק להיות עיר נוחה, זה שטוח, וזו יכולה להיות התכנית הזו שסוף סוף תיתן מענה רפואי לאוכלוסיה הזו באילת. אני מדמיין שיהודים מכל העולם יבואו להזדקן פה. החום גם כבר לא פקטור כי הכל ממוזג ממילא ובחורף יותר נעים מבכל מקום אחר. יש לנו שמונה חודשים אידיאלים בשנה מבחינת מזג אוויר. עשינו סקר לפני שלוש שנים בין הקשישים באילת ונמצא שהם מאוד מאושרים פה. הים פה הוא בדיוק ים לקשישים ואני בכלל בעד פעילויות ספורט במים לקשישים. יש לי אוסף פנטזיות על זה. הצגתי כבר לדרורי גניאל משקיע מתחום הקמת בתי קשישים אבל כנראה שעדיין לא הסתייע בידו לבדוק את הנושא. 
במקביל הייתי מקים פה בית ספר ארצי למטפלות ומטפלים בקשישים עבור אותם מטפלים שמגיעים לחו"ל. כאן הם יעברו הכשרה ואז יוכלו להתמיין לכל הארץ. הם יהיו פה חודש בקורס ואז יחטפו אותם כי כיום כל המטפלים לא ממש עוברים הכשרה כלשהי. למה לא להרוויח מזה כסף ולעשות את זה מסודר? זה הרבה פחות מסוכן מתיירות כי זה אנשים שבאים לחיות פה כל השנה וסביב זה יש לפחות שני מוקדי רווח. יש הרי שתי משרות סביב כל קשיש וזה לא תלוי בעונות שנה או בתחרות עם מצרים או ירדן. ואין אף אחד בארץ שיכול להתחרות עם זה. תיירות של 12 חודשים בשנה שמשלמת מיסים וחיה באילת. 

 

חולם על רפואת צלילה באילת


החלום השני קשור לבית החולים- הוא הרי נאבק כל הזמן ללא הצלחה ושום דבר שמציעים לרופאים לא עושה את זה משתלם להגיע הנה. לא משנה כמה כסף מציעים להם ומציעים להם משכורת עתק, הקליניקה הפרטית שלהם במרכז מכניסה להם הון שקשה להתחרות בו. לכן זה מתאים לכאלה שאין באפשרותם לפתוח קליניקות פרטיות. הרעיון שלי הוא למצוא נישה רפואית שאותה צריך לפתח ולהשקיע כדי שלרופאים ואנשי מקצוע יהיה כדאי לבוא לעבוד פה בשביל הנישה הזו. בית חולים "אסף הרופא" הפך את הרפואה ההיפר-ברית "תא לחץ" לתחום שהיום רופאים מכל העולם רוצים לבוא לעבוד שם כי הם מובילים ברמה עולמית. זה משהו שיתחיל לתת משקל לכדאיות לבוא הנה. לפני הרבה שנים היה פה פרופסור לוי, מנהל מחלקה אורטופדית שהיה שם דבר בתחום שלו, רופאים עמדו בתור כדי להגיע לעבוד במחלקה שלו פה, סטודנטים רבו מי יגיע לעשות הכשרה באילת. אצלנו לצורך העניין זו יכולה להיות רפואת צלילה או רפואה פלסטית. זה מה שעושים בארה"ב, נוסעים לאיזה חור נידח, למלון טוב ושם עושים את כל השינויים הקוסמטיים שרוצים. שוכבים במלון במשך עשרה ימים ואף אחד לא רואה אותך עם כל התחבושות והסימנים הכחולים ואחרי עשרה ימים את חוזרת חדשה לבית שלך. וכמובן שזו יכולה להיות רפואת קשישים שזה מתחבר לפנטזיה הקודמת. 
לצערי הרב, אין כיום באילת אגף קשישים. יש אגף נוער ואגף צעירים אבל אין אגף שמאגד את כל השירותים שניתנים לקשישים בעיר או שום דבר שמרוכז סביב שולחן אחד. לכן כדי להתחיל להגשים את החלומות האלה צריך להוביל מהלך מההתחלה וזה למצוא משאבי מימון. אז הנה שיתפתי את החלומות שלי בתקווה שאחרי שזה יפורסם הם יתחילו להתפזר באוויר ואולי יגיעו למקומות הנכונים. 


חדשות אילת - ערב ערב באילת  


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש