פרסומת
דלג

שלא יגמר לעולם

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 7/10/2019 08:41 ● מה נשמע 621
בגיל 54 (אוטוטו) עופר אסרף בן אילת, יכול להסתכל אחורנית על החיים ולעשות וי גדול ● 16 שנים שהוא משמש כמנהל הבידור ותוכן הרשתי של רשת מלונות 'ישרוטל' החולשת על מיטב המלונות בארץ, ומחליט בעבור האורחים מה הם יעשו בזמנם הפנוי במלון ● מקושר לכל הסלבס, היוטיוברים וחברות ההפקה המובילות בארץ ● ולמרות כל אלו הוא עם שתי רגליים חזק על הקרקע ● בראיון נוסטלגי הוא נזכר בימי ה'אגדודו' הסוערים סביב הבריכה, ותחרויות 'מלך הלובי' ו'הזוג האידיאלי', נזכר בשמות הגדולים של הברנז'ה שגדלו בצוותי הבידור באילת, מספר על ההתרסקות הגדולה שהייתה לו בחיים ומודה: "בכל בוקר אני מודה לאלוהים על שאני עושה את מה שאני אוהב"
שלא יגמר לעולם

כשעופר אסרף מקפיץ לאימון כדורגל את בנו בן ה – 12 ואת חבריו, הוא לגמרי יכול לקבל צלצול פלאפון, לענות בדיבורית ולגלות שמאחורי הקו לא אחר מאשר חברו משכבר השנים שלום אסייג. זה גם יכול להיות יובל המבולבל או סלב כזה או אחר. אלא שבזמן שהחבורה הצוהלת והצעירה עוצרת באוטו את הנשימה, עבור אסרף זה עניין שבשגרה. ככה זה כשאתה מנהל הבידור הרשתי ב'ישרוטל' ומנצח על התוכן של החופשות של מאות אלפי ישראלים בשנה.

 

עם ליאור רביב, מנהל רשת ישרוטל
עם יובל המבולבל - החבר

 

 

בידור בלי גבולות


נפגשנו בלובי מלון 'המלך שלמה'. "אם מדברים על בידור זה היה מחייב להיפגש כאן", אומר לי עופר, "במקום בו כל נושא הבידור באילת התחיל". אחרי הכל במלון הזה נולדו צוותי הבידור הראשונים בעיר", הוא פורט על מיתרי ההיסטוריה ומוסיף בחיוך: "זה היה המלון הראשון בארץ שחשף את האורחים שלו לפעילות בידור אינטנסיבית, בבוקר סביב הבריכה, ובערב בלובי הפעיל. מכאן היינו יוצאים לריגול תעשייתי ב'קלאב מד", הוא נזכר. ובכלל, אצל אסרף הלובי הזה מזכיר ימים עברו, צעירים יותר כשהיה מגיע לכאן לבקר את חברו רונן נדב, הדי.ג'י המיתולוגי. "והייתה קמיליה, חברת צוות הבידור", הוא מתענג בחיוך על הזיכרונות מהימים ההם. "היא הייתה עושה אירובי סביב הבריכה ונכנסת למלון שזופה כמו ב'משמר המפרץ'. זה הספיק לי כדי להודיע לרונן שכאן אני מתכוון לעבוד אחרי הצבא, וזה בדיוק מה שהיה", הוא מבהיר ולא שוכח לציין שגם כיום, כשהוא כבר לא בן 16 ויודע משהו על העולם הזה, נשוי באושר לגלית ואבא לשלוש- שתי בנות גדולות (דניאל ושקד) ובן בן 12(שגיא), הוא עוד שומר עם אותה קמיליה על קשר ידידותי. "היא עובדת בסוכנות נסיעות ובכלל, אני שומר על קשר עם הרבה חבר'ה מהתקופה ההיא: אקי אבני, נתי רביץ, אורי ורדי, ירון לוי סבג, אמיר חביס ועוד, וכמובן שומר על קשר עם רונן נדב שכבר לא בתחום".

 

עם מיקי
עם המשפחה הפרטית


אני מבקשת לחדד את עניין הריגול התעשייתי ב'קלאב מד' ועופר מזכיר שעם כל הכבוד זו הייתה רשת המלונות שהמציאה את הבידור לאורחים. "אבל בעוד ששם כל אנשי הצוות עובדי הקלאב היו אנשי בידור, אנחנו הקמנו במלון צוות בידור מתוך תפיסה שהישראלי שמגיע למלון צריך בידור והנאה. למשפחת לואיס, הבעלים של ישרוטל, הייתה את הרשת המלונות 'היבר הוטל' בספרד ומשם הם היו מביאים אנשים שיעבירו לנו קורס בידור, עד שספגנו את הרעיון ולא היה בזה יותר צורך. שנות ה – 90 היו שנות הזוהר של צוותי הבידור", מזכיר עופר, ושנינו נזכרים איך כל צעירי אילת היו מנסים להתפלח ללובי המלון כדי לחזות בנס ההופעות ההן מקרוב.

מה השתנה בבידור מאז ועד היום?
"אוהוווו אז צוות הבידור היה לב ליבה של החופשה במלון כשהדגש הושם על המבוגרים, אורחים היו מגיעים למלון בגלל צוות הבידור והיכולות שלו ולכן גם נדרשו יכולות גבוהים  גבוהות מאנשי צוות הבידור. צעיר שחיפש במה קיבל אותה במלונות ובגדול, למי בכלל אכפת היה מתלוש משכורת? היו ימים ששרירי הלסת כאבו לנו מרוב צחוקים, כצוות בידור נהנינו ובגדול. עבורנו זה היה אטרף. היה קהל והרבה, הייתה במה גדולה, הייתה השקעה כמעט בלי גבולות ונתנו לנו לעשות מה שאנחנו רוצים. בקיץ נדרשנו להתאים את עצמנו לקהל הישראלי ובחורף לקהל התיירים מחו"ל ואז היו מביאים לנו מספרד מנחה דובר שפות. אני כמנהל צוות בידור הייתי מדבר בעברית ותומאס היה מתרגם לאנגלית, צרפתית וגרמנית. ושיהיה ברור, בכל בית מלון ברשת היה צוות בידור, אף אחד לא היה מעז לוותר על זה באותם ימים. ההשקעה בבידור ובכל הכרוך בזה הייתה בלתי נתפסת, אני זוכר לדוגמא שהתפאורן של המלך שלמה –( שמוליק ג'ובינו ) בנה במשך חודשיים פסל חירות בגובה 13 מ' שהוצב על הרפסודה בלגונה שמול המלון רק בשביל חגיגת יום העצמאות של ארצות הברית, ומי לא זוכר את האירוע הראשון שעשינו לסוכני התיירות בדמות בסגנון שוק אוכל שפתחנו על טיילת מלון המלך שלמה? כולם היו המומים ונרגשים. מי בכלל חשב כמה זה יעלה? היה ברור שצריך לעשות את זה ועשו.
היום צוות הבידור הוא בעיקר רק מוצר משלים לחוויית האירוח. כיום, לאורח חשוב יותר החדר שהוא מקבל, האוכל, השירות, כשהבידור מטפל היום בעיקר בילדים ובעיקר בעונת הקיץ.  בעבר סף הגירוי של הישראלים היה נמוך, מה היה לנו - ערוץ אחד או שניים בטלווזיה? היום סף הגירוי מאוד גבוה. כיום אם מגיעים 30-40 אחוז מהאורחים ללובי, זה המקרה הטוב, בעבר לא היה אורח שהיה מפספס את הפעילות. ההפקות היו מטורפות בעלות בלתי מתוארת. במחיר שיובל כספין (מעצב תלבושות) היה עושה אז תלבושות להפקה אחת, אני עושה היום תלבושות לארבע הפקות. אמנם גם היום אנחנו עובדים עם בימאים, מעצבי תלבושות וכוריאוגרפים בעלי שם, אבל לכולם כבר ברור שזה לחלוטין לא באותה רמת תקציב. רק כדי להבין את השינוי שעבר הבידור, היום מתוך 8 מלונות הרשת באילת, יש לנו 3 צוותי בידור בלבד. אז מה עושים במקום? תוכן". הוא אומר את מילת המפתח החדשה ומחייך חיוך גדול. 

 


מהיום אמרו - תוכן


את ימי האגדודו העליזים סביב הבריכה, המחול האירובי הסוחף, המזרון הצף על המים עליו רצו אצו מבוגרים או גלגלי מים לתוכם קיפצו נשים, גברים וטף, מחליפים היום שורה של פעילויות שונות, תואמות את התקופה. "אם היום תעשי לאורחים את הרעש והבלאגן שהיה אז, הם לא יחזרו למלון", עופר צוחק. "בשלב מסוים, בסביבות 2008, הקהל התעייף מהפעילות והיה ברור שאורחים שמגיעים למלונות מחפשים את השקט, את הרוגע. ההיענות האורחים לפעילויות ולמופעים ירדה. בשנה הראשונה לתפקידי כמנהל רשתי, חברי צוות הבידור היו מתקשרים אלי הביתה ואומרים לי- יש 15 איש באולם, מה לעשות והאם לקיים את ההופעה? אז הקמנו וועדה- הבידור לאן? ולאחר שמונה חודשים של בדיקות ומחשבה, המסקנות היו- טיפול בילדים במקום במבוגרים ומופעים מקצועיים יותר. היום בקיץ זה: תיקח ממני ותעסיק לי  את הילדים, ובחורף כשיש הרבה קבוצות – הן מגיעות עם תוכן משלהן או אמנים סגורים מראש. מה שאומר שהיום הבידור הרבה יותר מורכב ותלוי בקהל היעד, בתקופה  ובמיצובו של המלון בשוק התיירות . היום היוגה סאפ בבריכה מחליף את האירובי, יש מתקן מיוחד שבנוי כמו אי, עליו ממוקמת המדריכה ומסביבו סאפים מתנפחים בצורת שושנה. למעשה זה לא תחליף לאירובי כי זה משהו אחר. היום מגלשות המים מחליפות כל פעילות אחרת. תן לילדים מתחם מגלשות מים בבריכת המלון ואתה לא צריך יותר כלום, כשהרעיון המוביל היום שמי שצורך את הבידור ואת מלוא תשומת הלב הם הילדים. ההורים מגיעים לחופשה. קח מהם את הילדים, תעסיק אותם, תחזיר להם אותם בערב מרוצים וזורחים ועשית את העבודה וההשקעה בילדים מטורפת. חוץ ממתקני מגלשות המים ומועדוני הילדים וחדרי הפלייזון (מתחמי מולטימדיה ) יש פעילויות בשפע לילדים, יש מדריך אקסטרים שמוציא אותם מחוץ למלון לפעילות אקסטרים עם אוטובוס בהסעה מאורגנת. בין - 2500-3000 ילדים יוצאים ממלונות ישרוטל ביולי- אוגוסט, וחשוב לציין שהם שכולם גם חוזרים למלון, לטובת פעילות חיצונית, כשהשנה לקחנו את זה צעד קדימה ובחלק מהמלונות שלנו עשינו שלבנו קייטנת קיץ של ממש לילדי האורחים בגילאי 5-8. אנשי צוות לקחו לך את הילדים משעה 9:30 בבוקר והחזירו אותם להורים ו בשעה 16:00 אחרי יום גדוש של פעילויות, ארוחת צהריים ואפילו מנוחת צהריים והכל בחינם. לפעמים צריך להשאיר בצד את החור שבגרוש כדי להיות אטרקטיביים".

 


 

"אז נכון שסלב מתקשרים אלי לפלאפון האישי, ונכון שאני עבורם 'אחי ואחי', אבל בואי לא נשכח שיש כאן הרבה אינטרסים. חוץ מאולי שני חברים טובים באמת שיש לי בברנז'ה הזו, כל השאר הם חברים לעסק, ואין לי ספק שביום שאחרי ישרוטל, אף אחד רובם כבר לא ממש יכירו או יזכרו אותי"

 



ולא רק הפעילויות השתנו אלא גם האמנים של פעם כבר לא האמנים של היום, אם בעבר הלא ממש רחוק עוד העריכו כישרון ויכולת, מסתבר שגם את עולם הבידור במלונות כובשים כוכבי הרשת שהם אם תרצו או לא תרצו הכוכבים האולטימטיביים של הצעירים בהווה. "בחודש פברואר הקרוב יהיה פסטיבל ילדים שיכבוש את כל מלון המלך שלמה", מעדכן אסרף, "וחוץ מיובל המבולבל, קופיקו ומני ממטרה, יהיו כאן שורה של יוטיוברים – כוכבי ילדים שרק לאחרונה למדתי  שאין לי בכלל מושג מה ומי הם. אנחנו פועלים על פי חוכמת ההמונים והדרישה העכשווית, זה אמנם הכי לא במה, אבל אם זה מה שתופס היום, זה הרי מה שצריך להיות כדי להחזיק אותנו אטרקטיביים.
אם עדיין לא הבנתם, כדי להישאר אטרקטיביים ולמשוך אורחים לבתי המלון בעיר, בהווה מחלקת השיווק ומחלקת הבידור הולכים יחד יד ביד. זאת בדיוק הסיבה שאחת המשימות היותר מאתגרות של עופר אסרף, מחזיק תיק הבידור הרשתי, הוא למצוא תכנים אטרקטיביים שימשכו למלונות הרשת בתקופות היותר שקטות אוכלוסיית יעד. ממש כמו סוף השבוע בו מתקיים פסטיבל הילדים, ישנם עוד ועוד סופי שבוע נושאיים עליהם הוא חושב בראשו הקודח. "וזה אחד השינויים המהותיים שהתפקיד שלי עבר בשנים האחרונות", הוא מסביר, "יצירת תכנים כמקדמי מכירה. פרויקטים שיווקים שמוכרים חדרים וזה בעיקר מה שעושים בחורף. מעבר לרעיונות חשוב לבדוק בשטח שזה גם עובד.

 

 

הסטירה שהנחיתה אותי


אחד הדברים שתגלו מהר מאוד על עופר אסרף, שלא משנה כמה כוח יש לו במסגרת התפקיד, איזה קשרים ואיזה יכולות יש לו להפוך חלומות למציאות, בפועל, הכל מתחיל ונשאר מבחינתו בעבודה והוא יותר מכולם מדבר לכל אחד בגובה העיניים ושומר על את  שתי הרגליים על הקרקע, כי כמו שהוא ממהר להסביר לי: "אז נכון שסלב מתקשרים אלי לפלאפון האישי, ונכון שאני עבורם 'אחי ואחי', אבל בואי לא נשכח שיש כאן הרבה אינטרסים. חוץ מאולי שני חברים טובים באמת שיש לי בברנז'ה הזו, כל השאר הם חברים לעסק, ואין לי ספק שביום שאחרי ישרוטל, אף אחד רובם כבר לא ממש יכירו או יזכרו אותי"....
הוא נולד בירושלים "כי בית החולים באילת היה אז צריף רעוע ואמא העדיפה ללכת על בטוח", אבל חי וגדל באילת במשך כל השנים. כבר כילד היה הבדרן של החבר'ה, חבר תמידי בוועדות הקישוט שחקן ראשי בהצגות סיום ב"יס, חבר בלהקת הנוער המיתולוגית של אילת, בחוג התאטרון בבית הנוער (מתנ"ס קולייר כיום) . בצבא הוא אמנם מאוד רצה להגיע ללהקה צבאית אבל פספס את האודישנים, מה שלא הפריע לו לפשוט מדים ולמהר למלך שלמה ממש כמו שהבטיח לחברו הדי ג'י. "היינו אז צוות בידור ניסיוני מסתובב, עברנו ממלון למלון- המלך שלמה, לגונה, סאן טרופז (לימים מלון רויאל ביץ) וספורט. זה מה שעשיתי במשך חצי שנה בסיומה החלטתי שמיציתי את הרעיון ועברתי לעזור בסטקייה המשפחתית שהייתה לנו במרכז תיירות. שנתיים אחר כך חזרתי לבידור כאיש צוות בידור למשך שנה וחצי. באמצע שנות ה-90 נסעתי באיחור אופייני לארצות הברית לטיול של אחרי הצבא בדיליי אופייני, אלא שלאחר כשנה כמה חודשים אחר כך אלי התקשרו אלי והחזירו אותי לנהל את צוות הבידור במלך שלמה בימי הזוהר הגדולים של התחום. שנתיים אחר כך ארז אסרף את הפקלאות ועלה לביצה הגדולה תל אביב שם פתח יחד עם שני חברים חברת הפקות שעשתה חיל במרכז. חברת ההפקות שבבעלותו ידעה ימים יפים ועופר הצעיר נסחף על גבי התהילה, ההצלחה והכסף. "זו הייתה בדיוק התקופה שבמלונות שחררו תקציבים בלי הגבלה על בידור והיה לי בפעם הראשונה רכשתי  אוטו חדש  היה לי ומשרד ועשרות עובדים קבועים וארעיים, היו לי שנתיים כמה שנים של זוהר אמיתי ובמקביל עבדתי הופעתי עם שלום אסייג בהופעות על הבמה, אבל אז הגיעה הבום והגיעה האינתיפאדה ואיתה הדרך להתרסקות. באופן סימבולי לכאורה הכל קרה בערב אחד - אני זוכר את ערב המילניום, אני ב- 2 מופעים עם שלום אסייג: על במה אחת בקריות, לאחר מכן הייתי חייב להגיע למופע השני מול 2000 איש בהיכל הקונגרסים, השיא והזוהר בעיצומו ומשם, מהזוהר, אני נוסע לאחד המלונות בטבריה להפקה של המשרד שלי שהתרסקה לגמרי. אני נכנס לאולם ומוצא שם ברמן רדום, 2 אנשים על הרחבה ומבין שההפקה התרסקה וההפסד גדול... זה הרגע הזה בדיוק בו סומנה תחילתה של  התחילה ההתרסקות. אינתיפאדת אל אקצה, ביטולי חוזים והחלטה שאחרי 9 שנים במרכז, מהם שנתיים בשיא, אני סוגר הכל, אורז את הפקלאות וחוזר הביתה".
עופר חזר לאילת, התמודד על תפקיד מנהל הבידור הרשתי ומאז במשך 16 שנה הוא כאן, עושה את מה שהוא אוהב ומסמן סגירת מעגל עם תפקיד בכיר בארגון בו התחיל את דרכו .
ולמרות הנפילה והבלבול שהיא הביאה איתה, בדיעבד מבין עופר שזה היה השיעור הכי חשוב בחייו ומה שהנחית אותו על הקרקע מאז ועד היום . לא זו בלבד שאז הבין שהוא לא צריך ללמוד משחק כי קיים סיכוי שירעב ללחם ולכן עדיף שיעמוד בצד שמאחורי הקלעים וימצא תמיד עבודה, אלא השיעור הגדול היה שהגלגל תמיד יכול להתהפך. "אחרי נחיתה כזו כמו שאני עברתי, אתה מבין שבחיים אין שום דבר בטוח. ובכל יום הגלגל יכול להתהפך. היום אתה יכול להיות הכי למעלה שאפשר ומחר הכל יכול להשתנות ולכן אסור, אבל ממש אסור לשכוח מי אתה ומאיפה הגעת. הטראומה הזו משאירה אותי תמיד עם שתי רגליים על הקרקע. מלך ביום אחד יכול להיות כלם ביום שלמחרת  ולפעמים אפילו קצת חרדתי מתוך המחשבה ומה מחר זה יגמר? מה אז אני יעשה? אם יש משהו שאני שמח עליו ומודה עליו בכל בוקר לאלוהים זה שאני קם בבוקר לעבודה שאני אוהב. בשלב מסוים אמנם ויתרתי על הבמה (לא מצטער לרגע) , אבל לא הפסקתי לעשות מה שאני אוהב".

חשבת פעם מה היית עושה אם לא בידור?
"נראה לי שהייתי שף כי אני אוהב לבשל. יש בשני התחומים יצירה ומורכבות, חוץ מזה שאני אוהב לאכול".

הבידור לאן?
"אני באופן אישי חושב שאילת צריכה לחשב מסלול מחדש בכל נושא הבידור והתוכן שהעיר מציעה לאורחיה לא מעט בגלל הצורך להמשיך ולהיות אטרקטיבים על מנת למשוך לעיר תיירות, היום יותר מתמיד, ותכנים זה חלק מהעניין. אחת הפנטזיות שלי היא להקים על מדשאות מלון ספורט מרכז בידור שיגרום לכל האורחים בבתי המלון לצאת החוצה. להקים שם מתחם הופעות עם אטרקציות וזו אחת הדילמות שלנו בשנים האחרונות אם זה יצדיק את עצמו כלכלית או לא. חוץ מזה שהטכנולוגיה מן הסתם תכנס לתוך הלובי עם עמדות מציאות מדומה וחדשנות נדרשת".

בשורה התחתונה לעופר אסרף טוב?
"שלא יגמר לעולם. בכל יום אני מסתכל לשמים ואומר תודה על הזכות ועל ההחלטה שקיבלתי כשעברתי לתל אביב שלא ללכת לבית הספר למשחק. טוב לי כל עוד אני מייצר, רלוונטי, מוערך ויש את הפרגון מבחוץ. אמנם לא פשוט מאתגר מאוד  לעבוד בכזה אירגון גדול, אבל כשאני מסתכל על זה מבחוץ אני אומר וואלה עופר אתה לגמרי יכול לטפוח לעצמך על השכם".


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש