פרסומת
דלג

השגרירה שלנו בטורונטו

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 6/11/2019 08:14 ● מה נשמע 625
תארו לעצמכם שרגע לפני הגיוס לצה"ל הייתם מוותרים על מדים (זמנית), אומרים יפה שלום להורים, לחברים ולכל המוכר והאהוב ומרחיקים עד לקנדה הקרה והכל בשם השליחות, הציונות והרצון לתרום, לעשות ולקדם במסגרת תוכנית 'שנת השירות' של הסוכנות היהודית בחו"ל ● בימים אלו ממש משמשת אביה ורברג רוזליו, צעירה טובה אילת, כשגרירה שלנו בארץ הקור ● בראיון טראנס אטלנטי היא מספרת על ההחלטה, על הגשמת החזון ועל הגעגועים לאילת ולחום
השגרירה שלנו בטורונטו
לא פשוט אבל מאתגר. אביה ורברג רוזליו

כשאביה ורברג רוזליו בת ה – 18, בוגרת תיכון 'רבין' בעיר, התחילה להריח את ריח השירות הצבאי מתקרב, היה עליה להחליט האם לעלות על מדים כמו שעשו כל בני שכבת גילה, או לדחות לשנה אחת את הגיוס ולשמש כשינשינית (שנת שירות), מטעם הסוכנות היהודית בפדרציה היהודית של העיר טורונטו שבקנדה, עיר השותפות של אילת בעולם. השליחות והריחוק קסמו לאביה שהחליטה ללכת על זה ולא בכדי. כמי שלקחה חלק פעיל במועצת הנוער העירונית בעיר, כנציגת תנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו', שם היא נבחרה לתפקיד המזכ"לית למשך קדנציה, רק טבעי היה שאביה תבחר להמשיך בדרך של הנהגה וחינוך. "למדתי המון על התנהלות בתוך קבוצה שדוגלת בערכים דמוקרטיים שאכפת לה להיות מעורבת", מסבירה אביה, "בזכות מועצת הנוער צברתי ידע וניסיון וכעת בתהליכים שונים בשנת השירות בכלל ובקומונה שלי בפרט יש באפשרותי להביא גוון מקצועי יותר". מספרת אביה. מכיתה ט' היא כבר לקחה חלק בתוכנית המש"צים. היא התחילה את דרכה ובשנה האחרונה ניהלה את מחוז דרום. בנוסף הייתה אביה פעילה בתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו' באילת, שם שימשה כמדריכה של קבוצה משולבת שכללה ילדים בעלי צרכים מיוחדים ובני נוער בגילה. בשנתיים האחרונות שימשה כמרכזת הסניף באילת. "זה תפקיד עצום", היא מבהירה. "הייתה לי זכות גדולה לשמש בתפקיד זה ולהתעסק בתחום הצרכים המיוחדים הכי מקרוב שאפשר. יש לנו באילת את הסניף הכי חם ואוהב שנותן לכל אחד תחושת בית. בזכות תנועות הנוער שלקחתי בהן חלק, אני נמצאת בהווה במקום בו אני נמצאת. לולא הכלים והמיומנויות שהכרתי, והחשיפה למפעל שנות השירות העצום שקיים בארץ ומחוצה לה, לא הייתי מגיעה לטורונטו. אני מודה על  שניתנה לי הזכות להביא את ערכי המסגרות הללו גם מעבר לים", אומרת אביה שכחלק מתפקידה כשינשינית בטורונטו, מתנדבת בבית הספר היהודי 'ביאליק', בבית הכנסת הרפורמי 'הר ציון' ובבית הכנסת הקונסרבטיבי 'בית דוד'.

 

מתגעגעת לאוכל של אמא


למה לך טורונטו עכשיו?
"חשוב לי היה לעשות משהו לפני שאני מתחילה את השירות הצבאי שלי. היו לי המון כיוונים, שנות שירות ומכינות שרציתי לקחת בהן חלק, אבל הרגשתי ששנת השירות עם הקהילה היהודית בתפוצות היא משהו אחר לגמרי, בייחוד בעיר טורונטו. בתנועות ובמסגרות נוער שהייתי בהן (כנפיים של קרמבו, מש"צים, מועצת נוער ותלמידים בית ספרית) לא הייתה את הנגיעה ליהדות, בתי כנסת, והשפה האנגלית. כל הערכים האלו הם ערכים שלא התעסקתי בהם ביומיום  ומאוד עניין אותי לגעת במשהו אחר שלא נגעתי בו בעבר ולהרחיב את מעגל הערכים שאני דוגלת בו".

 

נושמת את ישראל בטורונטו


אביה מבהירה כי הזכות הגדולה להיות שליחת שנת שירות בעיר טורונטו, עיר השותפות של אילת, הוסיפה להתרגשותה לקראת היציאה לשנת שירות בתפוצות, "הקהילה היהודית והפדרציה היהודית בטורונטו כל-כך אוהבות ומחבקות, יש יהודים וישראלים בכל מקום! יש תחושת דאגה מכל עבר. הקהילה פה רק מחכה לתת ולהעניק לנו, הם מתרגשים מהנוכחות של השינשינים פה ורוצים ללמוד מאיתנו כמה שיותר. זה נותן תחושת בית מדהימה שגורמת להסתגלות פה להיות קלה הרבה יותר. כמובן שהגעגועים למשפחה גדולים ולא ניתנים לביטול והם קיימים כל הזמן, אבל אני כבר מרגישה שהקהילה פה נהייתה סוג של משפחה עבורי. לא כמו בכל עיר אחרת בעולם, לטורונטו יש פתיחות לכל הדתות והעמים, אין תחושה של תחרות וכולם מוזמנים להביע את דרך החיים שלהם. משהו בשילוב והפתיחות הזו מרגיעה את הפחד לחיות בעיר אחרת שרחוקה מהבית".
התפקיד של אביה כשינשינית, הוא לספר את הסיפור הישראלי, מהזווית שהיא מכירה את ישראל. הדגש של התפקיד שלה הוא ליצור חיבור בין הקהילה היהודית בטורונטו עם ישראל בכל מקום בו היא נמצאת, אם זה בבתי הכנסת, בבית הספר, בפעולות בתנועות הנוער, בארוחת שישי או בשיחת חולין עם אנשים מהקהילה. "לדבר ישראל, לנשום ישראל ולחשוב ישראל זה התפקיד העיקרי", מדגישה אביה, "וכמובן לדברר את ישראל מהפרספקטיבה שלי, להביא את הישראל המיוחדת שלי". 
בתקופת החגים שעברה הייתה אביה לראשונה רחוקה מהבית, מהעיר ומהמדינה.


יש שוני בין החגים בישראל לטורונטו אני תוהה ואביה מסבירה:
"האמת שזו לא אותה אווירה, אין את השאלות הרגילות בארץ-  ״אז מה אתם השנה מארחים או מתארחים?״, "נו כבר החלטתם מי מכין צלי ומי מכין עוף?". זה משהו שחסר לי. אין את התחושה שכל המדינה מתגייסת למען קסם החגים (גם התחבורה ציבורית, הסופרים, החנויות שמתקשטות בלבן). עם זאת, השנה זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בבית כנסת בראש השנה. אני באה ממשפחה מסורתית, אבל הנוכחות שלי בבתי הכנסת הייתה רק בימי כיפור בארץ. התאהבתי באווירת בתי הכנסת בטורונטו שבאמת נותנת לי תחושה של בית, את החמימות מהקהילה וההכלה לא ניתן להסביר במילים. אז זו הייתה תחושת חג שונה ומיוחדת עבורי. אמנם לא הייתה תחושת המשפחתיות שתמיד הייתה, אבל אני מאמינה בגיוון ובשבירת שגרה כי אחרת לא אעריך את המובן מאליו".

 

שנה מומלצת וחוויתית


איך הגיבו ההורים על הרעיון שהבת שלהם תרחיק כל כך?
"הוריי תמכו מאוד והתלהבו מהרעיון שאני אצא לשנת שירות בתפוצות. לכל אורך זמן המיונים הוריי היו איתי בתהליך והתלהבו אחרי כל מיון שעברתי. אמנם בהתחלה לא היה פשוט לקבל את הרעיון שאתנתק מהבית והחיים הרציפים שלי בישראל ככלל ובאילת בפרט, אבל התמיכה הורעפה מכל עבר. גם כשאני נמצאת בטורונטו בימים אלו, המשפחה שלי נמצאת איתי בקשר הדוק וכולנו מגשרים על המרחק העצום. אולי אנחנו רחוקים מהעין, אבל תמיד נשארים קרוב ללב".


מה הקושי בלהיות רחוקה מהבית ומהמוכר?
"הקושי תמיד נמצא ומורגש. לשנת השירות בפדרציה היהודית של טורונטו יש קונספט שונה לגמרי משנות שירות ומכינות בארץ. כאן אנחנו לא חיים חיי קומונה / שותפות עם השינשינים האחרים, אלא אנחנו חיים עם משפחות מארחות מהקהילה היהודית אשר באדיבותם הרבה פותחים את בתיהם בשמחה וגם את ליבם לעוד בן משפחה זמני למשך חמישה חודשים. המשפחות נהדרות והקהילה היהודית בטורונטו תומכת מכל עבר. בסופו של יום אין כמו הבית המוכר והאוהב שבאמת בו אתה מרגיש תחושת שייכות מידיית. נכון, בשנה הזו יש המון רגעים שאתה מרגיש לבד והמעטפת בישראל לא יכולה להבין אותך תמיד, אבל אני פה עם עוד 21 שינשינים ומלווים מדהימים שהם הישראל, הבית והמשפחה שלי בתקופה זאת, האוזן הקשבת והמקום החם והאהוב. אז אולי אני נמצאת 9354 ק"מ מהבית, אבל כבר בטורונטו נוצר סניף חדש שמזכיר את הבית ונותן תחושת חמימות".


למה הכי מתגעגעת?
"כמובן שהכי חסר לי האוכל של אמא והתחושה באילת שהכל קרוב וכולם מכירים את כולם. לנסוע, לטייל בארץ ולהיות בתנועות נוער שלי. עם כמה שטורונטו מדהימה, זה בחיים לא יכול להיות הבית האמיתי והבטוח שאני רגילה אליו 18 שנה".


מתי הייתה הפעם האחרונה שראית את ההורים?
"הפעם האחרונה שראיתי את הוריי הייתה לפני הטיסה הגדולה לטורונטו, עברו מעל חודשיים ולשמור על קשר יומיומי זה קשה מאוד בעיקר בשל הפרש הזמנים הרב והלו"ז הצפוף והעמוס של שינשין בטורונטו. העבודה באמת עמוסה ונמשכת שעות ארוכות כל יום, אבל תחושת הסיפוק שניתנת בחזרה שווה את כל הקשיים והעבודה הקשה".


כמה זמן תמשך השליחות שלך?
"שנת השירות נמשכת שנה שלמה ומחולקת לשני חלקים: הראשון הוא עבודה שוטפת במוסדות יהודיים. אני נמצאת בבית ספר יסודי במהלך היום ובבתי כנסת בסוף השבוע וגם במהלך השבוע, שם אני מעבירה תכנים הקשורים לישראל בדרכים שונות לדוגמה- מוזיקה ישראלית, תרבות, אוכל, פוליטיקה בישראל, הבדלי התרבויות בחגים השונים ובעצם מביאה את ישראל לידי ביטוי בכל פעולה ותכנית שאני בה. בתחילת השבוע אני נמצאת בבית ספר מטעם בתי הכנסת אשר מטרתו היא לימודי העברית לתלמידי תיכונים ציבוריים, העבודה מול תלמידים אלו היא שונה לגמרי, לא כולם אוהבים לבלות את ימי החופש שלהם בסופי שבוע בבית כנסת ובמיוחד בלימודי עברית, אז הקושי להעביר תכנים מעניינים ורלוונטים עבורם גדל  והאתגר שווה את החיוך שלהם כשהם שומעים את המילה "שינשינים". החלק השני הוא הדרכה וניהול בקאמפ - מחנה קיץ למשך בין שישה לשמונה שבועות, שזו חוויה אדירה ושונה לגמרי מהעבודה השוטפת שלנו במהלך השנה. אחרי אוגוסט התכנון הוא לצאת לטייל בדרום אמריקה ולסימן "וי" על יעדי טבע במפה".


מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?
"השאלה סביב מה ארצה להיות כשאהייה גדולה תמיד סובבת אותי ומהווה לי אתגר בתשובתי. אני סמוכה ובטוחה שארצה לשלב את המקצוע העתידי שלי עם ילדים ונוער בחינוך הבלתי פורמלי ולהיות אשת חינוך. אישית אני מאוד מאמינה במפעל תנועות הנוער ויודעת על בשרי כמה שהמסגרות הללו משנות חיים ותפיסת חיים, מלמדות אותך לעמוד מול אתגרים ולפתור אותם, וכן מלמדת אותך איך להיות גרסה משופרת של עצמך לעצמך ולסביבה שלך. העברת מוסר דרך מתודיקה ומוסר השכל ולאוו דווקא דרך שולחן הלימודים לטעמי יוצרת עניין והבנה רבה יותר. את הערכים שחלחלו לי דרך מסגרות הנוער אי אפשר לקחת ממני והם חלק ממני והאישיות. אחת הסיבות שרציתי להיות שינשינית ככלל הייתה ההבנה העמוקה ששינשינים הם חלק בלתי נפרד מחייו של נער בתנועות הנוער השונות. אני הבנתי כבר בכיתה י שארצה לעשות שנת שירות כלשהי אחרי שהכרתי את השינשינית במשצ"ים שבאמת השפיעה עליי רבות. תמיד חלמתי להיות אותה שינשינית שנותנת השקפת עולם שונה ונמצאת שם באמת שצריך, בהתנדבות מלאה רק כדי לעשות טוב ולהשפיע בדרך אישית ולדעתי מעצימה הרבה יותר. מאז חטיבת הביניים התעניינתי במדעים ומקצוע ההרחבה שלי היה כימיה, אז אני די בטוחה שאלמד תואר העוסק במדעים בכל צורה שהיא ועם הידע הזה אחבר את האהבה שלי לחינוך ולתנועות נוער".


עד כמה את ממליצה לצעירים אחרים לעבור את החוויה הזו?
"אתחיל בכך שמפעל שנות השירות והמכינות  מוערכים מאוד בעיניי ומעוררי הערצה. שנת השירות בתפוצות לגמרי מומלצת וחווייתית. לא הייתי רואה את עצמי מתפתחת בלעדיה, אך עם זאת, הקשיים שנתקלים בשליחות מעבר לים לא תמיד פשוטים לכולם וצריך להיות חזקים כדי לקחת חלק ולעמוד בקצב. השנה הזו מדהימה ללא כל עוררין, אבל הגעגועים הביתה והסביבה העוטפת שהיא לא הבית המוכר, מקשה ומאתגרת. אני יותר מממליצה בחום על שנת השירות בתפוצות ובייחוד בקהילת טורונטו החמה והעוטפת שמכירה ומוקירה לכל שינשין ושינשין. אם אתם מחפשים אתגר אחר וחיבור עם מורשת העם יהודי, העצמת הישראליות והרוח היהודית שבכם, לא אוכל להמליץ על שנת שירות יותר מדוייקת מכך. שנות שירות ומכינות הן עניין אינדיבידואלי וכל מסגרת מתאימה לסוג אנשים אחר. כל המסגרות הללו טובות ומדהימות, אך לא בהכרח מתאימות לאותו סוג אנשים".

 

 חוייה מעולם אחר


תוכנית שנת השירות של הסוכנות היהודית בחו"ל, הינה תוכנית השולחת נערים אשר סיימו את התיכון, רגע לפני גיוסם לצבא, לשנת התנדבות ותרומה בפדרציות היהודיות של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם. כיום התוכנית מונה כ-200 שליחי שנת שירות, מתוכם 22 שינשינים אשר נשלחים לשליחות בטורונטו שבקנדה. הקהילה היהודית בטורונטו מונה למעלה מ-200,000 יהודים ומפעילה את תוכנית השינשינים הגדולה בעולם.
מטרת העל של השליחים הצעירים הינה הטמעת הקשר של הקהילות השונות עם ישראל, הצגת הסיפור האישי שלהם כחלק מסיפור החברה הישראלית ובנוסף גם ללמוד על הקהילה היהודית בה הם עושים את שליחותם ולהביא מהקהילות האלו חזרה לישראל. השליחים האלו עובדים בקהילות יהודיות מכלל הזרמים, בבתי ספר, בתי כנסת, תנועות נוער, אוניברסיטאות ובמרכזים הקהילתיים היהודיים.


חדשות אילת - ערב ערב באילת    

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש