יהדות - פרשת וירא

פרשת וירא

צה"ל חיסל מחבל מרושע וחצי מדינה משותקת בגלל זה. עד היכן הידרדרנו ה' יעזור. במקום שהיינו רואים איך אוייבינו מסתתרים במחילות מאימת זרועו הארוכה של צה"ל, הם מסתובבים בראש חוצות ומפזרים איומים על כל יהודי בארץ ביד רחבה, ואילו אנחנו נדרשים להתחבא במקלטים ובמרחבים ממוגנים, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. איפה הם אותם הוזי שלום שתמכו "בתוכנית ההתנתקות" שתביא לשלום ורגיעה לדרום, האם הם לא יודעים שבמזרח התיכון מבינים רק את שפת הכוח וכל סוג אחר של משחק דיפלומטי דינו כדין התאבדות לאומית? אני תפילה שיידעו מנהיגי המדינה לנווט את מדינתנו עם קצת יותר אומץ מדיני ולאומי. אולי אם הם יתבוננו בפרשיות השבוע הם היו יודעים כיצד יש לנהוג במחבלים.                                                                                 
בשבת שעברה נתקלנו לראשונה בלידתו של ישמעאל, בנם של הגר השפחה ואברהם אבינו. הגר השפחה מתחצפת לשרה אמנו גבירתה, שרה כועסת על הגר והגר בורחת אל המדבר. במדבר הגר פוגשת מלאך ה' שמצווה עליה לחזור להיות שפחתה של שרה אמנו ואסור לה בשום פנים ואופן לשכוח את מקומה שהיא השפחה ושרה היא הגבירה. כמו כן מבשר לה המלאך שהיא תלד בן אבל עליה לדעת שהבן שיצא ממנה יהיה "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". בעברית שם התואר נמצא אחרי שם העצם, אנחנו אומרים אדם חכם, אדם יפה, אדם טוב, אבל על ישמעאל נאמר בתורה שהוא יהיה פרא אדם, שם התואר שלו זה פרא, חיה רעה, כך הוא וכך גם צאצאיו שיוצאים ממנו. רש"י מסביר שפרוש הפסוק "ידו בכל" הכוונה שהוא יהיה שודד ורוצח, "ויד כל בו" פרוש, כולם שונאים אותו. אפשר לחשוב שרש"י הסתכל בחדשות של ימינו וכתב את הפרוש על ישמעאל. גם בפרשתנו פרשת 'וארא' אנחנו נתקלים שוב באותו פרא אדם עם ההתנהגות הברברית שלו. נאמר בפרשתנו "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", מה פרוש מצחק? איזה מין משחק מעניין יש לישמעאל? חז"ל אומרים שישמעאל היה לוקח חיצים ויורה על יצחק מתוך מטרה לנסות ולרצוח את יצחק כאילו תוך כדי משחק "בלי כוונה" בתאונת דרכים. אבל כאשר שרה אמנו ראתה את ישמעאל הרוצח יורה את החיצים על יצחק, היא הבינה מיד מה מסתתר בליבו ובמוחו השחור משחור של הרשע הזה ולכן היא מצווה על אברהם אבינו, לא מבקשת לא מתחננת אלא דורשת "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה עם בני עם יצחק". שרה אמנו יודעת ומבינה שאין שום אפשרות שישמעאל ויצחק יחיו ביחד בשלום, זה לא יכול לקרות כי ישמעאל תמיד ינסה, בכל דרך אפשרית, בין אם בגלוי ובין אם בסתר, לרצוח את יצחק בנה, ולכן מאחר ושרה חפצת חיים ורוצה שבנה יצחק יחיה ויהיה לעם גדול עצום ורב אין שום דרך אפשרית אחרת אלא רק לגרש את ישמעאל מעל פני יצחק בנה. אברהם אבינו מבין ויודע ששרה צודקת ולמרות שישמעאל הוא גם כן הבן שלו בכל זאת אברהם אבינו לא מרחם עליו כאשר מתבררת לו גודל רשעותו של אותו בן סורר אשר מנסה לרצוח את בנו יצחק. לכן אברהם אבינו בעצמו לוקח את ישמעאל, מרכיב אותו על כתפיה של אמו הגר, ומשלחם למדבר, מתוך מטרה וידיעה שהוא לא רוצה לראות אותם יותר אצלו בבית, אפס רחמים על ישמעאל הרוצח. אולי טעה אברהם אבינו שגרש את ישמעאל, אולי טרנספר זה עונש לא מספיק חזק עבור ישמעאל, אולי עדיף היה שאברהם אבינו היה נותן לישמעאל עונש קצר וסופי אשר היה מונע מעם ישראל את כל הצרות שאותו ישמעאל ארור גרם וגורם לנו לאורך כל ההיסטוריה, מאברהם אבינו נלמד לכל הפחות שהעונש הראוי למחבלים הוא גרוש, טרנספר מארצנו האהובה. כרטיס לכיוון אחד בלי אפשרות לחזור. ויפה שעה אחת קודם.

חדשות אילת - ערב ערב באילת