פרסומת
דלג

מהגינה לצלחת

מאת: רותם ג'קסון ● 27/11/2019 09:01 ● מה נשמע 628
חשבתם פעם מהיכן הגיעו הירקות שאתם אוכלים? עד כמה נחמד היה לו ידעתם מי מגדל אותם, במה הם מושקים ומה איכותם האמיתית? בד בבד עם פתיחתו של שוק האיכרים בקיבוץ השכן אילות, מביאה רותם ג'קסון הצצה לטרנד החדש בעולם - להחזיר את הצדק לא רק לחברה אלא גם לאדמה, לטבע, ולערבות ההדדית בקריאה הבסיסית לחזור לאכול מהמקורות ● לא הבנתם? תנסו לטעום את העגבנייה של השכן!
מהגינה לצלחת

צילום: רונית זילברשטיין

זה כבר כמה שנים שחקלאי הערבה מביאים אלינו את מרכולתם הטרייה והעסיסית ומשווקים אותה בשווקים מקומיים שהחלו צצים כפטריות אחרי הגשם. שווקי איכרים הפכו זה מכבר לשם נרדף לרכישה מגניבה ואקולוגית, בילוי קהילתי באוויר הפתוח עם סלי קש אווריריים, המלאים בירקות ופירות מטוב ליבה של הערבה, שכנתנו מצפון. הרווח עבור חווית קנייה שכזו הוא כפול ומכופל וכולם בו יוצאים נשכרים. לא זו בלבד שכך אנו מיישמים את האג'נדה הדוגלת בלאכול מזון שגדל ברדיוס של 50 ק"מ מהבית, אלא בכך אנו גם משפיעים על פרנסתם של החקלאים, נהנים מתוצאת טרייה המחזיקה אצלנו במקרר כמה שבועות במצב טוב ונהנים מטעם פרי אמיתי. מסתבר שבעולם כבר קיימת כמה שנים תנועה של אנשים הדוגלת באכילת מזון המיוצר קרוב לביתם. בדרך זו תדעו מאיפה מגיע המזון שאתם קונים, מי גידל אותו? כמה זמן הוא היה משונע בדרכים? באלו חומרי ריסוס ודישון השתמש החקלאי וכדומה..

 

 אני אוכל- אני משפיע


אוכל, למרבה הפלא, קשור לא רק להזנה האישית שלנו אלא גם ובמידה רבה  למושגים כמו שיתוף, קהילה, ערבות הדדית, בריאות, תודעה וכדומה. הרמב"ם היה זה שאמר "עשה מזונותיך תרופותיך ולא תרופותיך מזונותיך", והאמרה הזו מלפני 800 שנה הרבה יותר רלוונטית בימינו מאשר אז.  
כיום, כפי שמתאר זאת ספי מיור, מייסד קהילת "מזון טוב" בישראל: "אין כבר דרך חזרה! מהרגע שנפתחת לזה אתה כבר לא יכול שלא לחשוב על זה יותר". 
בכל מקום בו קיימת "התעוררות" מדברים היום על מהפיכה! מהפיכה רבתי המתחילה מדרך החשיבה שלנו ומסתיימת בתרבות הצריכה שלנו. 
"מה שאנחנו עושים בעולם, משפיע!", הסביר לי ספי מיור, האיש שעומד מאחורי הארגון הגדול ביותר בארץ לטיפוח חקלאות מקיימת. "מה שאנחנו אוכלים גם משפיע! אבל לא רק עלינו אלא גם על הסביבה שלנו. 
איפה שאנחנו מחליטים לשים את הכסף זו ההשפעה הגדולה ביותר בדמוקרטיה, זו למעשה זכות הבחירה. הכסף שאנו שמים זה הכוח שאנו נותנים וזו הדעה שאנו מביעים.  המסקנה- אני אוכל אני משפיע!
לאכול מה שטעים לי זה חשוב! אבל מה שעוד חשוב זה למי אני נותן את הכוח? לתאגיד בינלאומי ששולט בכל התהליך כולו- החל מבחקלאים, ביצור המזון, בשיווק, במיתוג, במכירה? שמחליט להשתמש, בחומרים שמבזבזים משאבי סביבה קיימים? שמשלם משכורות מינימום למיליוני העובדים שלו?! או שאני בוחר להשקיע בשכנים החקלאים שלי, מתוך ידיעה ברורה שאם אני משקיע בהם אז הם ישקיעו בי בחזרה. הם לא יזהמו את המים שלי כי הם גם המים שלהם. אני יכול להסתכל עליהם ולדעת מי גידל את המזון שאני אוכל ובעיקר אני יכול לסמוך עליהם ולבטוח בהם שהם מגדלים מזון כדי להזין אותי ולא כדי לקחת את הכסף שלי. אחרי שאני מבין את זה אני מבין שלאכול אוכל מקומי זו הדרך הנכונה".  

 

“יש שלוות נפש מסויימת הנובעת מהידיעה מאיפה האוכל שלך מגיע”

 

 חקלאות זו עבודה קשה


"חשוב שאנשים ידעו שחקלאות זו עבודה קשה ובכל פרי משקיעים הרבה מאוד עבודה ומי שגורף את החלק הגדול זה לא החקלאים אלא רשתות השיווק" מסבירה דגנית איתמרי, מגדלת תמרים מקיבוץ סמר. "אם רוצים להלחם ביוקר המחייה שידעו שהכתובת היא רשתות השיווק ולא החקלאים. אני תמיד ממליצה לקנות ישירות מהחקלאי או דרך ארגונים חברתיים שמוכרים באופן ישיר או קואופרטיבים אורגניים. ככה הצרכן יכול להשפיע. היום, הכל אפשרי במיוחד באזור הזה בו אנחנו קרובים למקורות של הרבה חקלאים". 
בשנים האחרונות קמו בכל העולם תנועות "ירוקות" המעודדות אכילת מזון מקומי. התנועה הידועה מכולם היא תנועת     "locavore (" תנועת המזון המקומי) הדוגלת במאמץ משותף לבנות כלכלת מזון מקומית ועצמאית לפיה ייצור, עיבוד, הפצה וקנייה של מזון מחוברים באותו אזור, במטרה להגביר את הבריאות הסביבתית והכלכלית של האזור‏‏. המושג נחשב חלק מאג'נדת ה"קיימות" הכללית ומהקריאה לחזור למודל של כלכלה מקומית, כתחליף לכלכלת הגלובליזציה המערבית. תומכי השיטה טוענים כי היא מאפשרת לחסוך את המשאבים וזיהום הסביבה הנגרמים מתעבורה ושינוע של חומרי גלם ומוצרים למרחקים גדולים. כמו גם הפחתת סיכונים ובטיחות מזון ברמה בריאותית. לטענתם, אוכל נוסע מאות קילומטרים ומחליף הרבה ידיים בדרך, מה שמאפשר הזדמנויות רבות עבורו להזדהם , בייחוד כשמדובר בבשר. 
כמו כן מסתבר שתורות רפואה עתיקות, דיברו מאז ומעולם על החשיבות של אכילת מזון שגדל בסביבת מגורינו והוא למעשה המזון המתאים ביותר עבור גופנו הן ברמת העיכול שלו והן ברמת ניצול היתרונות הבריאותיים שבו עבור מערכת החיסון. אותה טענה תקפה גם לגבי המים שאנו שותים- שעדיף שיהיו מקומיים. זאת משום שגופנו מותאם לסביבה בה הוא חי (הוכחה לכך ניתן למצוא אצל אנשים רבים המדווחים על בעיות עיכול בשעה שהם מטיילים בחו"ל. ר.ג').

 


 

המושג נחשב חלק מאג'נדת ה"קיימות" הכללית ומהקריאה לחזור למודל של כלכלה מקומית, כתחליף לכלכלת הגלובליזציה המערבית. תומכי השיטה טוענים כי היא מאפשרת לחסוך את המשאבים וזיהום הסביבה הנגרמים מתעבורה ושינוע של חומרי גלם ומוצרים למרחקים גדולים. כמו גם הפחתת סיכונים ובטיחות מזון ברמה בריאותית. לטענתם, אוכל נוסע מאות קילומטרים ומחליף הרבה ידיים בדרך, מה שמאפשר הזדמנויות רבות עבורו להזדהם , בייחוד כשמדובר בבשר. 

 


 


תנועה דומה היא תנועת "המזון האיטי", והיא התנועה המאורגנת הגדולה ביותר בעולם נגד האימפריאליזם הקולינרי. היא מונה כ- 75,000  חברים ב -80 מדינות. התנועה שואבת את האנרגיה שלה משימור של ערך חברתי, אוכל טוב וחיבור של אנשים אחד עם השני, בקהילות שלהם ועם האדמה שלהם. תנועת "מזון איטי" מסכמת את החזון שלה במשפט " שלא כל מה שאתה אוכל חייב להיות מוכתב על ידי מזון מהיר או על ידי מנהלי השיווק של המזון ההמוני". 
יישומים לאג'נדות המזון המקומי ניתן למצוא במדינת וורמונט שבארה"ב שם התפרסם מאוד "המזנון של מרפי" מסעדה בעלת שם שהצליחה להרכיב תפריט שלם רק ממזון שגדל בטווח של 50 ק"מ ממנה. המסעדה מתגאה בתוצרת המקומית של האזור ממנו היא רוכשת מגוון מוצרים החל מהתבואה ללחם ולפסטה וכלה בשעועית, בשר, גזר, תפוחי אדמה, בצל, רסק תפוחים, סיידר, ובירה. בכתבה שהתפרסמה באינטרנט אודות המסעדה כותב מרפי, שהפך את המסעדה למפעל חיים הנלחם למען הדמוקרטיה במזון: "בעוד שרוב המזון שהאמריקאים אוכלים נוסע לפחות 1,500 קילומטרים מהחווה לצלחת, רוב האוכל המוגש במקום הזה גדל בטווח של 50 קילומטרים. מי היה מאמין כי המזון שאתם אוכלים במסעדה יכול לבוא מאנשים בודדים? אכילה היא למעשה פעולה חקלאית וחשיבה מקומית מקיימת את חוק השכנות. יש שלוות נפש מסוימת הנובעת מהידיעה  מאיפה האוכל שלך מגיע"! 

 

 אוכל כן גדל על העצים!


בישראל היה זה ספי מיור, מי שיזם את ההתארגנות הקהילתית "מזון טוב" , בעבור צריכת מזון מקומי. זה קרה בשנת 2008 יחד עם עוד שותפים אחרי שסיים את לימודיו בנושא פיתוח בר קיימא ב"מכון ערבה". בתור רכז מגמה ירוקה ובעל יצר אקטיביסטי טבעי, כמו שהוא קורא לזה, תמיד הייתה לו זיקה לתחום אבל הצורך ממש לקום ולעשות מעשה הייתה ההבנה שאין דרך אחרת. שאנשים גם בישראל חייבים שיהיה איכפת להם מה הם אוכלים ואיפה הם שמים את הכסף. 
"מזון הוא הבסיס לקיומנו האנושי. המרכיב היחיד מכל המערכות האנושיות שמשפיע על עולמנו, ועל כל אחת ואחד מאיתנו במידה הגדולה ביותר מכל מערכת אחרת", טוען מיור בנמרצות, "קהילת "מזון טוב" שואפת לשחרר את המזון ממערכת הכסף כי אוכל כן גדל על עצים. אנחנו רוצים שמזון יהיה זמין לכולם בכמות, באיכות ובתמורה סבירה. במילים אחרות אנחנו קוראים לזה בטחון תזונתי או מזון חופשי. מטרת-העל היא לפתח תרבות צריכה מודעת וחקלאות בת קיימא. מתוך הכרה בנועזות החזון, הגדרנו את המטרות הבאות: לקשר בין אנשים לבין עצמם ולכדי קהילות מאורגנות.לחבר אנשים למזון טבעי, בריא, ובמחיר הוגן.לקדם פרנסה הוגנת לחקלאים שמטפחים אדמה. לעודד יצרנות מקומית של יערות מאכל וגני ירק  ובעיקר לעורר מודעות ולענות על השאלות: מאיפה האוכל שלי בא?, איך המזון שלי משפיע עלי? איך אני משפיע על המזון שלי? מי גידל את המזון שלי? מי מרוויח מזה שאני קונה? להזכיר שמזון גדל מטיפוח אדמה. כמו כן חשוב לנו לחבר בין גורמים שפועלים לייצרנות מקומית של מזון, לבנות מקום מפגש למקדמי מזון וקיימות, בית לקהילה, לקדם התארגנות צרכנים ויצרני מזון כקהילה שפועלת".

 איך אנו כתושבי אילת יכולים ליישם את החזון הזה בהנחה שכל מה שמגיע לפה עושה דרך ארוכה? 
"ישנם מספר פעולות שניתן לעשות בכל מקום, גם באילת!", מסביר מיור. "קודם כל אפשר לפתח קבוצות קנייה אורגניות. שנית, אפשר לפתח מיזם של גינות קהילה, כמו שיש במקומות אחרים בארץ, בהן משקיעה קבוצה של אנשים בצורה שיתופית על מנת לגדל מזון. או לחילופין לגדל מזון בגינות פרטיות בבית. הדבר השלישי הוא לדרוש מבעלי המכולות והסופרמרקטים מהם אנו קונים לקנות תוצרת מקומית- (בערבה מגדלים המון דברים). או לפחות שידווחו לנו מי הספקים שלהם כדי שלנו תהיה את זכות הבחירה להחליט מאיזה ספק אנחנו רוצים לקנות. יכול להיות שזה כבר שלב לאנשים שנכנסו לזה יותר לעומק וכבר הבינו את ההבדלים בין סוגי הגידולים והדישון. בגדול, הדרך הכי טובה לקחת חלק היא פשוט לקנות ישירות מהחקלאי. זה מה שנקרא 'חקלאות מקיימת'. והיא לאוו דווקא חייבת להיות אורגנית. יש כיום גם חוות אורגנית שנמצאו כמזיקות לסביבה. הרעיון הוא לתמוך ולהאמין בחקלאות בר קיימא שהיא מקומית, טבעית ונוצרת כתוצר לוואי של טיפוח האדמה". 
מסתבר ש"לשמור על הכדור" זה לא עוד סלוגן ירוק להגברת המודעות הישראלית אלא חשיבה מודעת ומתוכננת אותה אנו אמורים לאמץ בחיי היומיום. אם יכולנו לצאת לרחובות כדי להביע הזדהות עם העם הדורש צדק חברתי, אין סיבה שלא נצביע בקיבה למען מזון טוב יותר עבורנו, עבור ילדינו ועבור הסביבה שלנו. ובעיקר כדי לא להמשיך להתעלם מהצרכים של הטבע סביבנו אשר אינו יכול להמשיך להתקיים לאורך זמן אם ניתן את הכוח שלנו למקומות הלא נכונים. 


חדשות אילת - ערב ערב באילת    

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש