פרסומת
דלג

לעצור את המכה הבאה

מאת: ● ● ערב ערב 2357
פרשת הילדה בת הארבע וחצי, רוז, שנעלמה, העלתה את חוק חובת הדיווח אל המודעות הציבורית . כל היודע על קטין העובר התעללות מחויב לדווח לרשויות . מתי לדווח? למי? ומה יקרה בעקבות הדיווח? . כל המידע בנושא יישומו של חוק חובת דיווח בתקווה שגם צוותי בתי הספר יפנימו . ועדיין התמונה של רוז הקטנה רודפת את כולנו
לעצור את המכה הבאה

"הוא לקח אותנו ברכב שלו לים. כשהיינו במים, הוא התקרב אליי ונגע בי בכל גופי. אחר כך הוא הסיע אותנו לבית שלו ונעל את הדלת. הוא אמר שנשחק משחק שדומה ל'פרה עיוורת' והתחיל למשש אותי ואת החברה שלי. רק אחרי כמה שעות, הוא פתח לנו את הדלת ונתן לנו לצאת". כך ספרה נגה (שם בדוי), תלמידת כתה ד' ליועצת בית הספר איתה היתה בקשר. הילדה חששה לספר לאמה מחשש שזו תכעס עליה. יועצת בית הספר שמעה ושתקה. היא לא דיווחה לאף גורם, רק עם שובה של מנהלת בית הספר מחו"ל, נערכה שיחה עם האם המזועזעת שהגישה תלונה במשטרה כנגד התוקף. אולי תופתעו לדעת שהאם יכולה היתה להגיש תלונה גם נגד היועצת. על פי חוק חובת דיווח, היה על היועצת לדווח לפקידת סעד לחוק הנוער או למשטרה. על פי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, חובה על כל איש חינוך ליידע מיידית את ההורים באירוע בעל אופי חמור כגון אלימות ותקיפה מינית. נראה שבמקרה זה ואחרים, הנהלים לא נשמרו.

מי ששותק - שותף לפשע


שלוש תלמידות מבית ספר תיכון בעיר, אשר המתינו בסוף היום בתחנת האוטובוס הסמוכה לבית הספר, עברו הטרדה מינית בידי תלמיד מכיתתן שחשף את אבריו המוצנעים בפניהן וקרא להן לגעת בהם. שתיים מהילדות פחדו לספר להוריהן מחשש לתגובתם ומחמת הבושה. הן פנו אל מחנכת הכתה וסיפרו לה את שארע, המחנכת שיתפה את רכזת השכבה, אשר פנתה להוריו של הילד המטריד וזימנה אותם לשיחה. בעקבות הכחשה נמרצת של הילד, הוציאה רכזת השכבה את שלושת הילדות בזו אחר זו מהשיעור והציעה להן לעבור מבחן פוליגרף במשטרה. שום גורם בית ספרי לא עדכן את הורי הנפגעות ולא דיווח על המקרה מחוץ לכותלי בית הספר. "אם אדם יודע שיש ילד שעובר התעללות מינית או פיסית והוא לא מדווח, זו עבירה חמורה לא פחות ממעשיו של העבריין. כי אתה יודע ולא עושה דבר", אומר פקד עופר אילת, מפקד יחידת חקירות נוער בתחנת משטרת אילת. "זו חובה מצפונית. תבואו, תדווחו אפילו בצורה אנונימית. אין מה לפחד. אנחנו מלווים את המדווח ואת הנפגע עד הסוף בצורה הוגנת". פקד אילת מספר על מקרה שארע בחודשים האחרונים בו נקראו על ידי אזרח שדיווח על גבר שתוקף מינית מספר נערים. "במשך ארבעה חודשים, חיפשנו את הנערים המותקפים. גבינו עדויות כולל ראיות תומכות והעברנו את התיק לפרקליטות. השגנו הרשעה בבית משפט בתוך ארבעה חודשים שזה זמן שיא. יש לציין, שהוא ישב במעצר עד שנשפט, המתלוננים היו מוגנים לאורך כל הזמן הזה. הפרקליטות עשתה עסקה, וגזר הדין היה 20 חודשים בכלא. אחרי כן הוא חוזר לקהילה, אבל יש לנו אלמנט של פיקוח עליו".

למה לא הקשבתי לה?


"אני מתחרטת עד היום שלא הבנתי מה קורה", אומרת דורית (שם בדוי), "באתי לבקר בת משפחה שלי בבית החולים, שניסתה להתאבד. היא היתה כבת ארבע עשרה, והיא אמרה לי 'את לא יודעת מה הוא עושה לי'. לא העליתי על דעתי במה המדובר, אז לא שאלתי. אחרי כמה שנים, הסתבר שהאבא אנס את כל בנות המשפחה והוא נאסר לתקופה ממושכת. מעולם לא סלחתי לעצמי על כך שלא גיליתי רגישות מספקת ברגע הזה שהיא עשתה ניסיון לדבר".

"לא מאמינים לילדים", אומרת הני כהן, חוקרת נוער בגמלאות, "חושבים שהם מגזימים, או שהם מדמיינים. ילד שמתחיל לדבר על דבר כל כך טראומטי מבחינתו, נסוג מהר ומסתגר אם לא מעודדים אותו להמשיך לספר באווירה תומכת ומקבלת. לפעמים ההורים נכנסים לטראומה בעצמם, חשוב לתמוך גם בהם עם גילוי המעשה, כדי שיוכלו לתמוך בילד. למשל חשוב לשדר לילד תחושת אמון בו וביכולות שלו, לא לסגור אותו בבית, ובמידת הצורך - לפנות לקבלת טיפול מקצועי". בשבועות האחרונים חלה עליה בפניה למרכזי החירום. שכנים, אנשי חינוך, קרובי משפחה מתקשרים לפעמים בצורה אנונימית ומדווחים על הורים חשודים בהתעללות או באלימות. "אנשים חוששים לדווח, כי הם פוחדים מנקמתו של ההורה הפוגע" אומרת ד"ר חניתה צימרין, נשיאת האגודה לשלום הילד, "הם חושבים: 'אם זה מה שהוא עושה לילד שלו, מה הוא יעשה למשפחה שלי?' ויש בזה צדק. אני נתקלת בתגובות של הורים פוגעים ובאמירות שלהם 'מי דיווח עלי? אני הולך לגמור אותו'". דר צימרין מדגישה, שניתן לדווח לאל"י, ומרגע זה אל"י הופכת למדווח הראשי, והיא זו שתהיה בקשר עם כל הגורמים המשפטיים. "אנשים לא רוצים לראות. זה דבר קשה לראות. הם חושבים 'אולי זה היה מקרה חד פעמי, בטח טעיתי". אז בפעם הבאה שניגש אליכם ילד ומספר שמבוגר או תלמיד עשה בגופו מעשים שלא ייעשו. זכרו, מאד פשוט להרים טלפון ולחייג למשטרה או לרווחה, על מנת למנוע את הפגיעה הבאה. יש נטייה לפוגעים להסלים את מעשיהם. כדאי שתדעו גם את זה.

חוק חובת דיווח


עשרות אלפי ילדים בישראל סובלים מהתעללות פיזית ומינית. 'חוק חובת דיווח' מ-1989, שקובע מפורשות כי על כל אדם מבוגר, שיש לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה כלפי קטין או חסר ישע - לדווח על כך למשטרה. וזו לשון חוק חובת דיווח: "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה. גננות, יועצות, מורות, קרובי משפחה ושכנים, על כולם מוטלת האחריות לדווח למשטרה. העובר על הוראה זו דינו מאסר שלושה חודשים. הורה או איש מקצוע (רופא, אחות, עובד סוציאלי, שוטר וכיוב') שלא ידווחו - יידונו לששה חודשי מאסר".

למי מדווחים?


פקידת סעד לחוק הנוער - אגף הרווחה עירית אילת טלפון 6367137, 6367138, פקס 6367002. קצין נוער עופר אילת - משטרת אילת טלפון 100.
האגודה לשלום הילד, אל"י טלפון 1800223966, אי מייל hotline@eliorg.il
המועצה לשלום הילד טלפון 026780606, אי מייל ncc@children.org.il.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש