פרסומת
דלג

דין צדק

מאת: ● ● ערב ערב 2364

שוטר זיכה שוטר



עורך דין איציק כהן, לשעבר התובע המשטרתי של משטרת מרחב אילת, הצליח לאחרונה לזכות בבית משפט השלום באילת את השוטר יוגב דנוך, שהואשם על ידי מח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים) בתקיפת עובד זר שנעצר לחקירה בחשד לביצוע מעשים מגונים בקטינה.

בחודש דצמבר לפני כשנתיים, התקבלה תלונה במשטרת מרחב אילת על חשד לכאורה של עובד זר שביצע מעשים מגונים בקטינה שהתארחה עם משפחתה באחד מבתי המלון בעיר. העובד הגיש תלונה במח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים) וטען, כי לאחר שנעצר, לקח אותו השוטר, יוגב דנוך, בניידת המשטרתית לתחנת המשטרה בעיר וסיפר, כי בחדר החקירות, צעק עליו השוטר כי הוא משקר ביחס להאשמות שהוטחו בו, תוך שהוא מכה אותו באמצעות סטירות לאוזניים ואגרופים לחזה.
עוד נטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום באילת, כי בעוד המתלונן בוכה, איים עליו השוטר באומרו כי ימשיך להכותו, אם לא יפסיק לבכות. לאחר מכן, נטען בבית המשפט, כי כתוצאה ממעשיו של השוטר, נגרמו למתלונן חבלה והפרעה בשמיעה באוזן ימין, נפיחות מאחורי אוזן ימין, סימן חבלה מתחת לעין וסימן חבלה בזרוע ימין ובחזה. כמו כן, נקבעה למתלונן נכות נפשית של עשרה אחוזים. לשוטר יוחסו עבירות בגרימת חבלה של ממש ובאיומים שלא כדין.
בבית משפט השלום באילת אמר השופט, ארז יקואל, כי אין חולק על כך שהמתלונן נחבל עד כדי גרימת חבלות מתועדות ובולטות של ממש, מאחורי אוזניו ובחזהו, אך השאלה שעמדה לדיון היא, האם הוכיחה המחלקה לחקירות שוטרים, מעבר לכל ספק סביר, כי דווקא הנאשם הוא זה אשר תקף את המתלונן ואיים עליו. לאחר שהתרשם מנסיבות העניין, מן הראיות שהובאו על ידי הצדדים ומאותות האמת כפי שנתגלו במהלך הדיון, שוכנע השופע, ארז יקואל, כי המאשימה לא נשאה בנטל החל עליה כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמת הנאשם. "שוכנעתי, כי הוכחה אפשרות ממשית המתקבלת על הדעת, שהינה בעלת אחיזה בחומר הראיות, לפיה קיים ספק סביר באשר למעורבותו של הנאשם במעשים אלה", כתב השופט בהחלטתו, "הוכחו היתכנויות אחרות שאינן בגדר התיאוריה ולכן לא ניתן לומר במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי דווקא הנאשם הוא זה אשר ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום", הוסיף יקואל.
הספק הסביר שהתעורר אצל השופט הוא בגלל איכותו הפגומה בזיהוי השוטר והן בגלל הזיהוי הפיזי של הנאשם על פי התיאורים שמסר המתלונן ועל פי זיהויו באולם בית המשפט. כמו כן, בחינת סוג, היקף ומועדי התקיפה שחווה המתלונן, על התנהלותו מיד לאחר שהותקף, הביאה לספק סביר נוסף. "הריבוי המשתנה של התיאורים מטעם המתלונן עצמו פוגם בהתיישבותה המתבקשת של פרשת התביעה עם הבחינה הצולבת של הראיות וההגיון", אמר השופט, "אלו ובתוספת להתרשמות מיתרת העדים כפי שנשמעה מעלים אפשרות ברת קיימא, לפיה אחר מלבד הנאשם הוא זה אשר גרם לחבלות במתלונן ויכול שאף איים עליו".
השופט הסתמך גם על עדות השוטרים, כאשר אחד מהם החליף את יוגב דנוך בשמירה על החשוד, שהה עמו כארבע שעות וטען כי לא ראה את המתלונן חבול או נסער, לדבריו הוא היה רגוע לחלוטין ולא היתה כל חריגה בהתנהגותו. גם השוטר שחקר את המתלונן והגיש את הודעתו למח"ש אמר, כי לא ראה כל סימני אלימות על גופו וכי לא נראה מפוחד בחקירתו. גם השוטר הכלאי בבית המעצר תיאר מפורשות, כי חלק מנוהל קליטת העצור המונהג על ידו, כולל שאלות לעצור בדבר מצבו הפיסי. הכלאי אמר, כי לא שמע דבר מאת המתלונן באשר לתקיפתו וכי אין מצב שלאחר הבדיקה הקפדנית, עצור ייכנס למעצר כשהוא חבול.
בסופו של דבר, קבע השופט, כי גרסתו של השוטר הנאשם מהימנה נוכח רציפותה והחליט לזכות אותו מחמת הספק. "אני שמח שהצדק יצא לאור. השוטר עבר עינוי דין של שנתיים כתוצאה מחקירה כושלת של מח"ש, שבמקום לברר את האמת ביסודיות, בחרה בדרך הקלה של לסמן מטרה ולהוביל אליה את כל החיצים".

השיפוצים במלון הפריעו- המלון יפצה



שלוש חיילות שיצאו לחופשה במלון 'טופז' באילת לא תיארו לעצמן שהיא תסתיים בצורה כל כך עגומה .בתביעה שהגישו נגד המלון, טענו החיילות, כי נאלצו לנטוש את המלון לילה לפני המועד המתוכנן בגלל שהשיפוצים הפריעו להן . המלון טען, כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהשגרה שלו . שופט בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון קבע, כי הנאתן מהחופשה נפגעה קשות ומגיע להן פיצוי חלקי

שתיים מהתובעות הזמינו בחודש אוקטובר בשנה שעברה אירוח של שלושה לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר במלון בסכום של 1,090 שקלים. הואיל והתובעות מתגוררות בראשל"צ, הרי שהעלות הכוללת עבורן כללה גם את הטיסה הלוך וחזור לאילת ולכן עמדה על כ-1,600 שקלים. בכתב התביעה, דרשו התובעות, שמלון 'טופז' יפצה אותן בסכום של 9,500 שקלים: 1,000 ש"ח לכל תובעת בגין בזבוז החופשה מהשירות הצבאי, עוד 1,000 ש"ח לכל תובעת בגין אי קיום התחייבות, 1,500 ש"ח בגין הוצאות התובע 1 ו-2,000 ש"ח בגין זילות אחת מהן.
כבר ביום הגעתן של התובעות למלון, הן נתקלו לטענתן ברעשים חריגים של קידוח ומיד התלוננו והובטח להן שהדבר ייפסק. לטענתן, בבוקר למחרת, העיר אותן הרעש ושוב, לאחר בירור, הובטח להן שהרעש יסתיים עד שעות אחר הצהריים. ביום השלישי, כשנשמעו שוב רעשים, החליטו התובעות לעזוב את המלון יום אחד לפני תום תקופת האירוח שהוזמנה ושולמה ועברו למלון אחר, מהלך שלטענתן עלה להן 350 שקלים.
המלון טען בבית המשפט, כי דינה של התביעה להידחות בגלל היעדר סמכות מקומית ולפיה היה על התובעים להגיש את תביעתם בבית משפט לתביעות קטנות בעיר אילת. אך השופט, שאול מנהיים, מבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, דחה מיד את הטענה והבהיר, כי כפי שניתן להגיש באילת, ניתן להגיש גם את התביעה לבית משפט לתביעות קטנות במקום אחר במחוז הדרום. כמו כן, הוסיף השופט, כי העברת המשפט לא היתה משנה דבר פרט להגדלת ההוצאות של הצדדים, מהלך שאיש לא היה מרוויח ממנו. בכל הנוגע לאחריות, טענו נציגי המלון, כי שיפוצים הם חלק הכרחי ובלתי נפרד מהשגרה שלו ומצרכי האחזקה התקינה. השופט ציין בדבריו, כי טענה זו נכונה, אילו דובר באותם שיפוצים שתיאר נציג המלון, שהם קילוף וגירוד קירות וצביעתם מחדש. "שיפוצים כאלה נעשים בתוך חדר וכמעט שאינם מורגשים כלל אפילו בחדרים הצמודים אליו", הסביר השופט, "במקרה זה, אני מאמין לגרסת התובעות", הוסיף השופט ששמע הקלטה קצרה שהוקלטה במכשיר הטלפון הנייד של אחת מהן ובה נשמע רעש חזק מאוד של מקדח עד כדי שקולה של בעלת המכשיר היה צריך להיות גבוה מאוד כדי שיישמע. השופט אף לקח בחשבון את העובדה שהמלון לא הביא כל ראיה על מהות השיפוצים ועל השעות והימים שבהם התבצעו השיפוצים. "ללא ספק, שיפוצים כאלה בדרך כלל מתועדים ואם משתתפים בהם מי שאינם עובדי המלון, אלא גם נותני שירותים חיצוניים, אז יש גם התקשרות, תיעוד על תשלומים. כל אלה לא הובאו אף שהם בשליטת הנתבעת, כפי שלא הובאו לעדות גם עובדי הקבלה במלון, מנהל המשמרת התורן בימים הרלבנטיים ומנהל או מנהלת המלון עצמו", הוסיף השופט מנהיים.
בשאלת הנזק, אמר השופט, כי אין ספק שחופשתן של הצעירות נפגעה קשות. "אדם המקבל חופשה קצרה אינו בוחר לבלות אותה במרחק מאות קילומטרים ממקום מגוריו תוך תשלום מאות שקלים עבור טיסה לשם, רק כדי להגיע למלון הנמצא בשיפוץ רועש", כתב השופט בהחלטתו, "אדם פועל כך כדי שיוכל לבלות כרצונו ולנוח כרצונו ולא להיות חשוף להפרעות ורעשים חריגים, מה גם שהמלון לא טרח להביא לידיעת התובעות דבר קיום שיפוצים, לא בעת ההתקשרות ואף לא בעת שהגיעו למלון על מנת לקבל את החדר".
אותו דין חל גם על עלות הטיסות. התובעות טסו לאילת ושהו בה ואין מקום להטיל את עלות הטיסות על הנתבעת מה גם שלפחות ביממה האחרונה, היו התובעות 2 ו-3 במלון אחר בעיר אילת. עלות הטיסות היא עלות שהיו נושאות בה גם אלמלא הפגמים באירוח במלון.
לשופט היתה גם ביקורת כלפי סכום התביעה המופרז של התובעות כשאמר, כי כנראה התובעות סבורות שבית משפט לתביעות קטנות הוא מקום המחלק כסף. "יש כאן כפילות ואף שילוש של אותה טענה עצמה והיא שנגרמו נזקים של עוגמת נפש וטרחה בשל הפרת ההתחייבות לתת שירותי אירוח למי שלא בתוך מבנה המצוי בשיפוץ רועש. הניסיון לתת לנזק הזה שלושה או ארבעה שמות ולקוות שהפיצוי יכפיל את עצמו בהתאם הוא בלתי ראוי ולכל הפחות גובל בחוסר תום לב. בית משפט לתביעות קטנות נועד לתת מענה מהיר לתביעה, ולא נועד לשרת מה שנראה יותר כתאוות בצע מאשר כתביעה הוגנת ועניינית".
בסיכומו של דבר, אמר השופט, כי הוא מאמין לתובעות שהיתה סיבה טובה מאוד לכך שנאלצו לעזוב את המלון יממה לפני המועד המוסכם ושהנאתן מהחופשה הקצרה שקיבלו מהצבא נפגעה קשות. "אינני מקבל גרסת הנתבעת שמדובר בתיקונים רגילים שאינם כרוכים ברעש יוצא דופן ואף אינני מאמין שלא היו תלונות נוספות", הוסיף השופט, שאול מנהיים, שפסק לפצות את התובעות בסכום של 2,450 שקלים.

עגלת התינוק נשברה- המלון יפצה



בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע קבע, כי מלון 'אורכידיאה' באילת אחראי לנזק שנגרמה לעגלת תינוק של אורח המלון, שיצאה מכלל שימוש כאשר היא הועמסה על קלנועית והנהג התנגש בקלנועית אחרת . השופט חייב את המלון לשלם את מחירה המלא של העגלה ולפצות בגין עוגמת נפש

התובע ומשפחתו התארחו במלון 'אורכידיאה' באילת, בו ישנן קלנועיות אשר מסיעות את האנשים לחדרים בהם מתגוררים.
לטענת התובע, עגלת התינוק של בנו נשברה בעת שהוסעה על ידי קלנועית בה נהג עובד המלון, כאשר קלנועית אחרת התנגשה בה וכי מיד לאחר האירוע, ניתן היה להבחין בכך שהעגלה יצאה מכלל שימוש, ולפיכך הובטחה לו עגלה זהה, אולם הבטחה זאת הופרה, וסוכן הביטוח הציע פיצוי חלקי שנמוך משווי העגלה. לטענת התובע, נציגי המלון התנהגו כלפיו וכלפי משפחתו בזלזול וביוהרה.
המלון לא כפר בכך שהתובע התארח אצלו ושהעגלה ניזוקה בנסיבות שתוארו, אולם ישנה כפירה בקביעת התובע לפיה העגלה יצאה מכלל שימוש. בנוסף, נטען שהתובע נהג ברשלנות, כי לא הניח את העגלה באופן שבו לא תבלוט מהקלנועית. כן נטען שהמדובר בתביעה חוצפנית.
מעדות התובע עלה, שהעמיס את העגלה לפי הוראותיו המדויקות של נהג הקלנועית. לטענתו, לפני התאונה, הבחין הנהג בקלנועית האחרת ובכך שקיים ספק אם ניתן יהיה לעבור ללא התנגשות, אך שני הנהגים החליטו לקחת את הסיכון. במהלך הנסיעה, התחככו ביניהן הקלנועיות, נהג הקלנועית עליה נסע האיץ והעגלה ניזוקה. לדבריו, נתן לנתבע הזדמנות לתקן את העגלה והיה מוכן להשאיר אותה למטרה זאת במלון. אולם, הנתבעת סירבה לתקנה ולאחר מכן, כשבחן אפשרות לתקנה בעצמו, הובהר לו, שנוכח חומרת הנזק, התיקון בלתי אפשרי, לפיכך, קנה עגלה אחרת בהתאם להצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה. לטענתו, הם סבלו מיחס של זלזול מצד המלון. והשופט אמר, כי עדות התובע נשמעה לו מהימנה.
נציג המלון גרס, שהייתה רשלנות של שני הצדדים. הנציג אף הודה, שבשתי הקלנועיות נהגו עובדי המלון, ושמחובת הנהג להעיר במקרה של העמסה לא נכונה. השופט אילן בן-דור מבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע קבע, כי המסקנה היא, שהעגלה ניזוקה כתוצאה מאשמתו של המלון, וכי עקב התאונה הושבתה כליל.
"הנהג אמור לדעת כיצד להעמיס ואילו אמצעי זהירות לנקוט למניעת נזק", אמר השופט, "הנהג בחר להסיע בלא לקשור, בחר להסתכן בחיכוך בנהג נוסף ובחר לנסוע במהירות", הוסיף השופט.
באשר לגובה הנזק שנגרם נקבע, כי העגלה הושבתה וכי על המלון לפצות את התובע בסך של 1,799 ש"ח (מחירה של עגלה חדשה שקנה), וכן בסך של 450 ש"ח בגין טרחה ועוגמת נפש. בנוסף, חויב המלון לשלם לתובע סך של 400 ש"ח בגין אגרת משפט והוצאות משפט.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש