פרסומת
דלג

גאה באילת? תתמודד לבד

מאת: ● ● ערב ערב 2405
בעקבות הירי במועדון הנוער לנוער 'גאה' בתל אביב, יצאנו לברר למה קשה להיות הומו-לסבי בישראל?. סיפורים וראיונות אישיים וגם גאווה מקומית . יעל רב הון, בת אילת, מנכ"ל המרכז לחינוך ולהסברה של הקהילה ההומו-לסבית, אומרת השבוע: "בני נוער מאילת פונים אלינו בבקשות לעזרה. הדים מדאיגים מגיעים מאילת"
גאה באילת? תתמודד לבד

"אני צריכה הורה אחד באילת שיגיד שהוא מוכן להיות איש קשר עבור הורים שילדיהם 'יוצאים מהארון', ואני אפתח קבוצה", כך אומרת השבוע יעל אגמון, יו"ר עמותת תהיל"ה (תמיכה להורים של ילדים הומו-לסביות) שמספרת, כי השנה נפתחו שמונה קבוצות תמיכה חדשות ברחבי הארץ. באילת אין קבוצה עבור הורים וגם לא עבור בני הנוער. האם יש לנו כעיר סיבה להיות גאים? באילת בה כולם מכירים את כולם מסתבר שקשה כפליים להורים לצאת מהארון, או כדבריה של אגמון: "ברגע שהילד יוצא מהארון, ההורה נכנס אליו".

"אין הבדל בין פרופסור למוכר בשוק"


בארגון הנוער ההומו-לסבי רשומים 1,500 בני נוער. מספר ההורים עומד על 300 בלבד. "בני הנוער מתביישים לספר להורים", אומרת אגמון.

למה הורים זקוקים לתמיכה עם הגילוי שילדם נמשך לבני מינו?
"משום שהחברה אינה מקבלת את הקהילה ההומו-לסבית", אומרת אגמון, אמא לבת לסבית שמספרת, כי בישראל עד לפני 18 שנה קיום יחסי מין עם בני מין זהה היה עברה פלילית שדינה מאסר. "שולמית אלוני עשתה מחטף בכנסת, והחוק בוטל", מציינת אגמון. אך האפליה כלפי הומואים ולסביות עדיין שרירה וקיימת, ומקומות עבודה מסוימים מפטרים עובדים על רקע נטייתם המינית. הלחץ החברתי הכללי משפיע על עמדות והתנהגותם של ההורים.
"אין לזלזל בקושי של ההורים", מצהיר גם המטפל המשפחתי האילתי, אלי הלר, "מדובר בהורים שחשים אשמה, בושה ועוד. שחסרים ידע בסיסי. במקרים כאלו יבחנו חוזקו וגמישותו של התא המשפחתי. תא קשיח מדי או רעוע עלול להתפרק".
"ההורה מתאבל על החתונה שלא תהיה ועל הנכדים שלא יוולדו", מפרטת אגמון את מה שעובר על הורים רבים, "מופיעה חרדה, ההורים חוששים שיהיו לילדם חיים קשים, שהוא לא ימצא אהבה, שהוא ירד לזנות ועוד", היא מוסיפה.

יש מאפיינים להורים שדוחים את הילד?
"אין הבדל בין פרופסור לבין מוכר בשוק", מבהירה אגמון, "ראיתי אנשים ליברליים שזרקו את הילד מהבית עם גילוי נטייתו המינית. בתל אביב מסתובבים עשרות בני נוער שגורשו על ידי הוריהם".

מה משותף להורים שמקבלים ותומכים?
"הם יוצאים מתוך הנחה שהילד נשאר כמו שהוא. הוא לא השתנה, אלא אנחנו יודעים עליו משהו שלא ידענו אתמול. המחויבות כלפיו נשארה כפי שהיתה לפני הגילוי", משיבה אגמון.

ההורים צריכים להתמודד עם החברה הכללית...


"עליהם להתמודד עם תגובות של קרובי משפחה. חלק מההורים לא מספרים על כך במקום עבודתם", מתארת אגמון.
הלר המטפל המשפחתי מוסיף: "מבחינה חברתית, חל שיפור רב בשנים האחרונות. גם עמדתו הרשמית של הצבא התקדמה לכיוון סובלני יותר".

מה עובר על ילד שיוצא מהארון?
אגמון: "לילד אין ברירה. זו נטייתו".
הלר: "ישנה התחושה של 'משהו לא בסדר איתי', מה יקרה אם הסביבה החברתית תגלה? מה זה יגרום לקשר ביני לבין הוריי? מה זה יגרום להוריי (למשל אבי חולה לב, הוא לא יעמוד בז, וכד'), האם אני יכול לשרת בצבא כרגיל? (הן מבחינה פורמלית והן מבחינה מעשית)".

באילת התאבדה צעירה, ככל הנראה, עקב גילוי נטייתה המינית..


"אין ספק שפניה לקווי החירום שלנו, ל'קו הלבן' ושימוש בקבוצות תמיכה מסייעים לתא המשפחתי להתמודד עם הקושי ויכולים לצמצם ניסיונות ומקרי התאבדות", מציעה אגמון. "יש להתייחס ברצינות לכל איום אובדני של כל בן נוער", אומר הלר.

בעקבות הפיגוע השבוע, חלה עליה בפניות ל'קו הלבן'?
"אנחנו מוצפים בקריאות. ישנה התעוררות בכל מה שקשור לנושא. אני חוששת שזה יימשך כמה ימים, ולאחר מכן ההתעניינות והנכונות לשתף פעולה ייגמרו".
"יש דברים גרועים מלגלות שילדך הומו", אומרת המוכרת ב'פיצוציה' כשהיא מביטה בכותרות העיתון המדווחות על הפיגוע במרכז הנוער ההומו-לסבי בתל אביב, "יכולת לגלות שהוא נרקומן או פושע...או חולה במחלה סופנית", והיא מוסיפה: "לא שהילדים שלי הם 'כאלו', חס וחלילה".

הקשר האילתי


יעל רב הון, בת ה- 33, היא מנכ"ל המרכז לחינוך של הקהילה ההומו לסבית ("תכתבי להט"ב, אנחנו כוללים גם טראנס ובי"), והיא לסבית שגדלה והתחנכה באילת. "בזמנו לא היה באילת גוף מסודר ורשמי שתמך בבני נוער גאים", היא אומרת. למזלה הטוב, זכתה יעל לתמיכת הורים וחברים כשיצאה מהארון. יחד עם זאת, עברה יעל תקופה של דיכאון: "הנטייה המינית אינה מייצרת קושי", היא מדגישה, "הקושי הוא חברתי. מעגלי התמיכה הבסיסיים כמו הורים וחברים קרובים הם אלו שאני הכי פוחדת שיידעו, והסתרת הסוד גורמת למצוקה רבה". יעל מציינת לטובה מחנכת רגישה שהבחינה במצוקתה כשלמדה בתיכון 'גולדווטר': "אשה מופלאה שהיה לה די 'קומון סנס' להעלות על דעתה את האופציה הזו. היא שאלה אותי- 'יש בעיות עם החבר או עם החברה?', ועצם ניסוח השאלה בצורה פתוחה ומקבלת, גרם לי הקלה אדירה. מספיקה מורה אחת...".

'חושן' הוא שם המרכז לחינוך שמפעיל מרצים שמגיעים לבתי הספר התיכונים למפגשים עם צוותים חינוכיים ועם תלמידים. "יש משהו במפגש עם הומו – לסבית שאוטומטית מחייב את השומע לבדוק מחדש את הסטריאוטיפים שיש לו על חברי הקהילה", מסבירה יעל את התהליך שעוברים התלמידים ואנשי הצוות, "כשפוגשים מרצה שיש לו סיפור חיים שאפשר להזדהות איתו, אז הדימוי משתנה. המסר שבית הספר מעביר כשהוא מזמין מרצה של 'חושן' הוא: שמותר לדבר".
יעל מצטטת נתונים מבהילים: "הסיכוי של בני נוער הומו-לסבי לאובדנות גבוה פי שלוש מנוער רגיל. הם פי שתיים בסכנת התמכרות לחומרים שונים. הם נושרים יותר ומסתכנים מינית יותר מנוער רגיל". יעל מצביעה על העובדה שאלפי שעות לימוד מעבירות מסרים הטרו סקסואליים. "בכל השיעורים מדברים על אהבה בין גבר לאישה. היינו רוצים שילמדו שיר אהבה שמבטא אהבה הומו – לסבית. כשמדברים על חופש הביטוי בשיעור אזרחות, שילמדו על מצעד הגאווה".

ומה קורה באילת של היום?
"בשנים האחרונות, אני שומעת מאילת הדים מדאיגים. אנחנו מקבלים פניות של תיכוניסטים מאילת שכותבים שהתחושות לא נעימות והם מבקשים שנגיע ונראה נוכחות ונפעל לשינוי האקלים המקומי", כך רב הון.

"חשבתי שהבן שלי ההומו היחידי באזור הדרום"


חייה של בתיה ריגל, קיבוצניקית חד-הורית מבית קמה, עברו טלטלה לא קטנה כאשר עודד, בנה היחיד, בישר לה בהיותו בן 17 שהוא הומוסקסואל. "השמים נופלים והאדמה רועדת. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה 'מה הדבר הזה עושה בבית הזה?'", מתארת בתיה את תחושותיה, "חשבתי שאני מכירה את עודד, אבל הופתעתי. לא היתה לי כתובת על הקיר. בכיתי במשך יומיים. כאבתי אותו וריחמתי עליו. חשבתי שהוא ההומו היחידי בדרום ושאלתי את עצמי איך הוא יחיה כאן?". בתיה חששה מפני תגובתו של אביו של עודד, "הייתי בטוחה שהוא יאשים אותי שאני פינקתי וגוננתי עליו ולכן הוא גדל להיות 'הומו מסכן'", גם עודד היה בטוח שזו תהיה תגובתו של האב. אך זה הפתיע אותם בתגובתו. "אביו של עודד אמר שזה עבר לו לא פעם בראש. 'תמיד היו אצלכם בנות רבות ואף פעם לא היתה לו חברה'". כל הקשיים מהם חששה בתיה התבדו. "יש לו, לעודד, חיים 'פיצוץ' שאני מאחלת לכל אחד. יש לו אהבה גדולה וטוב לו".
עודד למד ב'שנקר' תקשורת חזותית ועכשיו הוא לומד מגדנאות. "עודד הוא ההומו הראשון בקיבוץ שיצא בגלוי מהארון אחריו גיליתי שמונה הומואים ולסביות בקיבוץ", מגחכת בתיה, כיום מנחת קבוצות הורים באזור הדרום, "לאחר שמצטרפים לקהילה מגלים כמה היא גדולה. זו תופעת 'הבן של השכן גם פה'...אחרי הגילוי אין מסכות. יש הקלה גדולה, את מתחילה להכיר אותו באמת, והוא לא פחות טוב. זה רווח אדיר". גם יחסיו של עודד עם אביו השתפרו בעקבות ה'יציאה מהארון': "נפלו ביניהם המחיצות. אביו הרגיש שעליו לתמוך בו", היא מתארת.
"עודד ידע בגיל 11 שהוא 'בן אחר'. בגיל 15 הבין שקוראים לו 'הומו', הוא לא היה מושא ללעג. אף אחד מחבריו לא הפנה לו עורף", מספרת בתיה ש'יצאה מהארון' לדבריה, ללא שמץ של עמדה מתנצלת. "באתי ממקום של כוח, וזה מה שהשרה על הצד השני הרגשה שזה בסדר. אמרתי לעודד שמי שלא יקבל אותו יהיה אורח לא רצוי בביתנו, וזו ההזדמנות שלו לסנן חברים של אמת".
כיום, אומרת בתיה להורים שמגיעים לקבוצות התמיכה שהיא מבינה את כאבן: "מותר לבכות. הבכי הוא על החלום שלי שהתנפץ. תכננתי עבורו דברים אחרים לגמרי. צריך לזכור שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו. זה תמיד יותר קל כשזה הבן של מישהו אחר", היא אומרת, "כשעודד בא וסיפר לי שהוא הומו, הוא שם את כל יהבו בי. הוא נתן בי אמון שרק כיום אני יודעת להעריך אותו. הבן שלי הפך אותי לאדם טוב יותר ממה שהייתי קודם".

ארגונים מציעים עזרה


אגמון מבקשת שהורים שמבקשים להיות אנשי הקשר באילת יצרו קשר עם בתיה ריגל, מנחת קבוצות הורים באזור הדרום, בטלפונים 089915341 ו- 0526015222.
פנינו אל עיריית אילת ושאלנו האם יש מרכז תמיכה וייעוץ לנוער גאה ובני המשפחות שלהן? האם היה מרכז כזה ומה עלה בגורלו?
פנינו גם אל משרד הרווחה ושאלנו אלו פרויקטים או תכניות מפעיל המשרד?
תגובת המשרד: "משרד הרווחה מפעיל בית לנערים והערות הומו-לסבי הנקרא "בית דרור" ממוקם בתל אביב .מדובר במרכז עבור נוער הומו- לסבי שאליו מגיע נוער מכל רחבי הארץ מתגורר במקום ומקבל תמיכה . במרכז מתקיימות סדנאות ,קבוצות תמיכה והדרכות עבור בני הנוער. קבוצות התמיכה נעשות באמצעות עמותה שנקראת "עמותת נוער"".

רב הון מבקשת להפנות קריאה למנהלי בתי הספר בעיר ליצור איתה קשר בסלולרי שמספרו: 0525609393. יש לציין, שארגון 'חושן' עובד בשיתוף פעולה הדוק עם צוות פסיכולוגיות ויועצות של משרד החינוך (שפי). "הבעיה העיקרית מופיעה במערכת החינוך", מסכימה אגמון שסבורה, שהנחיה ברורה של משרד החינוך ללמד תכנים אלו תקל על ילדים גם בגילאי 12 ו- 13 המגלים שהם נמשכים אל בני מינם. "כיום, הנושא נתון לשיקול דעתם של מנהלי בתי הספר".
להלן תגובת משרד החינוך:
"משרד החינוך מגנה את האירוע הנתעב בו נרצחו בני נוער חפים מפשע ומאחל החלמה מהירה לפצועים. למשרד החינוך תכניות חינוכיות להגברת המודעות, לעידוד הסובלנות ולתמיכה בבני נוער עם נטיות מיניות שונות. התכנית 'כישורי חיים', המהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים, מייחדת שלושה מפגשים בכיתה ט' לנושא הזהות המינית. כמו כן, לבתי הספר אפשרות לקיים בקרב מורים ותלמידי כיתות י'-י"א סדנאות עם מספרי סיפורים אישיים, בשיתוף ארגון חוש"ן (חינוך ושינוי). כחלק מהטמעת נושא חשוב זה, מקיים משרד החינוך כשלושה ימי עיון מדי שנה ליועצים חינוכיים ולפסיכולוגים. עוד יצוין, כי בקרוב, תופץ בבתי הספר ובאתר הייעוץ החינוכי של משרד החינוך (שֶפִ"ינֶט) חוברת עדכנית בנושא הזהות המינית".

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש