פרסומת
דלג

כשהווירטואלי מכאיב

מאת: ● ● ערב ערב 2412
תופעה בקרב הילדים: אלימות וירטואלית . ביולי-אוגוסט הם בילו שעות ממושכות מול המסכים . מה הם בדיוק עשו שם? . האם ההורים רוצים לדעת היכן ילדם מצ'וטט? . על התמכרות למחשב, אלימות, חרם והתאבדות . האם אתם יודעים מה עושים ולאן גולשים ילדכם? הקריאה חובה להורים

סימה (שם בדוי) מספרת שבתה דור (שם בדוי) בת השמונה הותקפה: "ילד מהכתה של בתי קילל אותה קללות קשות באיי סי קיו ואיים עליה. בעקבות האלימות, הילדה בכתה והודיעה שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר". סימה התקשרה למורה ולהורי הילד ולדבריה לא נעשה דבר והוא המשיך במעשיו. "באחת הפעמים, הוא השתלח בה כשאני יושבת ליד המחשב. כתבתי לו: 'זו אמא של דור, ואני מבקשת ממך להפסיק'. הוא בתגובה קילל גם אותי". למרות שהתוקף הצעיר נחסם באמצעות האי סי קיו, הוא מצא דרכים אחרות להטריד את הילדה. לבסוף, עברה האלימות מן המחשב אל המציאות. "פגשתי בו במכולת השכונתית וביקשתי שלא יציק לבתי. הוא ענה 'תסתמי את הפה', 'עופי מפה יאללה' ועוד 'פנינים'. נדהמתי. מדובר בילד בכתה ד' בסך הכל". סימה, אשת מקצוע מתחום החינוך, סבורה שרשת האינטרנט מחריפה התנהגויות אלימות. "הילדים מרגישים בטוחים כי הם בביתם בחדרם מאחורי המקלדת ולכן מרשים לעצמם לפרוק כל עול. הם לא מרגישים שתינקט כלפיהם סנקציה כלשהי. מבחינת ההורים, זה בסדר. ההורים עונים: מה הוא עשה? הוא אפילו לא יצא מהבית".

התאבד מול המצלמה


דור אינה הילדה היחידה שנחשפה לאלימות שהועברה אליה באמצעות המחשב הביתי. המתקפה הווירטואלית מסתבר מכאיבה כמו אלימות פיזית במציאות. שוחחנו בנושא עם מירן בוניאל-נסים, דוקטורנטית לפסיכולוגיה של האינטרנט באוניברסיטת חיפה, יועצת חינוכית במקצועה.

האם מתקפה וירטואלית כואבת כמו מכה ממשית?
"לעיתים קרובות כן. אנחנו מזדהים עם הדמויות שאנחנו בוחרים, משליכים לתוכן חלק משמעותי מה'עצמי' שלנו, ולכן מתקפה עליהן מקבילה למתקפה עלינו. אני תמיד אומרת שמאחורי כל מסך יושב אדם עם רגשות. בגלל הריחוק הטבעי שקיים באינטרנט, כי אנחנו יושבים מול מחשב, אנשים לעיתים מתנהגים בצורה שלא היו פועלים בה במציאות הפיזית, ולכן אנחנו רואים הרבה התנהגויות אלימות, תוקפניות, כמו גם תמיכה ונתינה מופרזים".

למה ילד מותקף לא מתנתק מהפורום?כשקורה משהו פיזי, את יודעת שזה כואב. כשאת ב'מעטה ביטחון', היינו את בחדרך, בביתך, לפעמים לוקח לך זמן לתת לעצמך לגיטימציה להרגיש פגוע. הורים שואלים: 'למה נפגעת מזה שעשו עליך חרם באיי סי קיו? מה אכפת לך שקיללו אותך באיזה פורום? זה הרי וירטואלי'. השימוש במילה 'וירטואלי' לא נותן לגיטימציה לרגשות, כאילו הדברים אינם אמיתיים. צריך להבין שוירטואלי, היינו החוויות באינטרנט הן אמיתיות".

האם אלימות וירטואלית עלולה לגרום להתאבדות?
"אני מקבלת את השאלה הזו מהרבה הורים: האם בעקבות שימוש, יכול להיות שהילד יתאבד? האם הגלישה תגרום להתדרדרות במצבו הנפשי? אני סבורה שאין להתייחס למה שארע באינטרנט במנותק ממציאותו ואופיו של המשתמש. צריך לבחון באופן מורכב מה הם כוחותיו? האם יש לו משפחה תומכת? האם חווה דחייה חברתית עוד קודם לכן או משבר משפחתי? מה היו הצרכים הנפשיים שלו בעת שנכנס לאינטרנט? לעיתים נדירות אפשר לומר שהסיבה והתוצאה קשורות בלעדית לאינטרנט" .

סכנה ברשת?בשנה שעברה, התאבד בתליה מול המצלמה בווידאו צ'אט צעיר בן 27 מפולין. אחד הגולשים בצ'אט דיווח למשטרה על צעיר השוכב ללא תנועה ובתנוחה מוזרה. קודם להתאבדות, חגג הצעיר את יום הולדתו עם חבריו והודיע להם כי 'בכוונתו להפתיע אותם'. בישראל ידוע לפחות על מקרה אחד שבו צעיר התלבט לגבי מעשה אובדני ברשת ולבסוף ביצע אותו מבלי שאיש דיווח על כך לרשויות. אחד ממקימי תנועה לשימוש בטוח ברשת הוא אב שכול שטוען כי הגולשים התעלמו ממסרים ברורים של מצוקה ושל כוונה לביצוע מעשה אובדני שכתב בנו בפורומים השונים.

גולשים הציעו לאותם צעירים במשבר עצות מעשיות לגבי הדרך הטובה ביותר לביצוע המעשה...
"כמו בכל סביבה חברתית, יש שיכוונו להתנהגות קיצונית שלילית ויש שיעשו דווקא ההפך. אל לנו להתרכז רק בקיצוניות השלילית. כמו בכל דבר בחיים, האדם בסופו של דבר יבחר את דרכו. יש גם גולשים במשבר שמקבלים תמיכה ועידוד מגולשים אחרים שמציעים להם לגשת לטיפול או מניסיונם האישי. כיום יש אפילו אנשי מקצוע בתחום גהות הנפש שמספקים שרות דרך האינטרנט, יש אתרים כמו סה"ר המיועדים לתמיכה נפשית באמצעות האינטרנט. ההתלבטות לגבי סוגיית ההתאבדות והרצון החופשי משותפת למדינות רבות. כך באנגליה, החליטה התביעה הראשית שלא להעמיד לדין משתמשי צ'ט שצפו באדם מתאבד מול מצלמות הרשת. לפני שנה, הוחלט על שיכתוב החוק הבריטי הנוגע לאתרים המעודדים התאבדות, על מנת לוודא כי אנשים יהיו מודעים לכך שאתרים אלו אינם חוקיים. על פי חוק ההתאבדות מ- 1961, עידוד מעשי התאבדות הינו בלתי חוקי. עם זאת, עד כה מפעילי אתרים המעודדים התאבדות לא הועמדו מעולם לדין".

את מבינה את החשש של המבוגרים מפני סכנות הרשת?
"כן בהחלט. כל כלי שיש בו סכנה מזמן דאגה. זה טבעי. בדיוק כמו שיש חשש לחייהם של הילדים כאשר הם נוהגים בגלל תאונות דרכים, אבל אף אחד לא יוותר על רכב, כמו שאין צורך לוותר על האינטרנט. אפשר להתמודד עם הסכנות על ידי הנחיית הצעיר ולחזק את היכולת של ההורים לדבר על הנושא".

אתרי סקס...הצילו...

אחד החששות של הורים נובע מהזמינות של פורנוגרפיה ברשת. גם ההורה הליברלי ביותר מזדעזע לגלות שבנו בן העשר רשום באתרי הכרויות הכוללים צילומים של מבוגרים עושים סקס מול המצלמה, ועדיין לא דיברנו על שלל הסטיות שמציעה הרשת.

חשיפה מוקדמת לתכנים פורנוגרפיים יוצרת תמונה מעוותת של יחסי מין ואינטימיות אצל הילדים?
"כן. לכן חשובה ההסברה ההורית שמה שהילד רואה באינטרנט מבוים ואינו משקף את המציאות הרגילה של יחסי מין וזוגיות. להורים לרוב זה קשה, כי מה שקשור במיניות – מביך ומצריך גם פתיחות מסוימת כדי ליצור שיח בוגר בנושא. צריך להבין, שצפייה בפורנו היא מנת חלקם של מרב בני הנוער כחלק מהתפתחותם המינית, ולכן לא צריך להכנס לחרדה מזה. יש לזכור שהילד זקוק לפרטיות. לכן כשמדובר במתבגר, לא צריך למהר לאיים בהעברת המחשב לאמצע הסלון".
מה לעשות אם ילדך בן ה- 12 גולש באתר סקס?
"מהיכרותי עם המציאות בשטח, הגלישה לאתרי סקס מתחילה גם בגילאים צעירים מגיל 12. הילדים נכנסים לאתר סקס בגלל שחברים שלחו להם קישור, כי ראו את האח הבוגר צופה בפורנו, כי שמעו על כך בביה"ס. לפעמים מגיעים לפורנו ממש בתמימות על ידי חיפוש במנוע חיפוש זה או אחר, שיכול להיות מנותק מכל תוכן מיני. במקרה כזה, במידה וההורים יושבים לידם, הם יכולים להסביר לילד: 'זו דוגמה לכך שאנחנו החכמים ולא המחשב, כי ברור לנו מה קשור לנושא שחיפשנו ומה לא. האתר הזה קשור לעולם המבוגרים'. כך המסר של הביטחון העצמי ושל השליטה במצב יעבור אל הילד. גם אם הילד ייכנס לאחר מכן לאתר הזה כשהוא לבדו מתוך סקרנות, הוא ידע שההורים שלו יודעים שהוא עלול לעשות כך ומה דעתם על האתר. ההורים נותנים לו בטחון ומודל פנימי של כוחות, של יכולת בחירה, של התמודדות אחראית עם תכנים שעולים ברשת".

למה לשחק באקדח טעון? אפשר להתקין תכנית סינון אתרים...
"אני לא בטוחה שזה הפתרון. לא נבראה תוכנה שיכולה לחסום הכל באופן גורף ולהעריך איזה תוכן ראוי ואיזה לא, תכנים הקשורים בחינוך מיני או זהות מינית לעיתים נחסמים גם כן בגלל מילות התוכן למרות שהם חינוכיים לכל דבר. לדעתי, המעקב אחר הילד אינו הדרך הנכונה לביסוס מערכת יחסים תקינה. מוטב להעביר מסר של 'בוא לדבר איתי, כי אני מודע למה שקורה', וזו עבודה קשה יותר", מבהירה בוניאל- נסים, "ברגע שההורה סומך על תכנית סינון, הוא נעשה מנומנם, ויש לו כביכול הצדקה להיות בלתי מעורב. אחרי הכל, תמיד יש את המחשב של השכנים או במתנ"ס או בביה"ס. בני נוער שהוריהם התקינו תוכנות סינון לפעמים אומרים לי: 'אני מחכה שההורים ילכו לישון כדי שאוכל לפרוץ את התכנית'".
תני משפט שהורה יכול לאמץ כשהוא נכנס לחדר ומגלה את בנו בן הארבע עשרה גולש באתר פורנו.
"באופן ראשוני, לא לומר לו כלום. הנער טעון עכשיו במבוכה מפה עד מחרתיים. כבד אותו, תן לו רגע לנשום. זה כמו שהפתיעו אותך ערום במקלחת, ובמקום לצאת בשקט, פתחו עכשיו את הווילון כדי להתחיל להתנצל ולהסביר את העניין. ההורה צריך לבחור את התגובה שלו בקפידה, לעקוב יום יומיים אחרי התנהגותו של הילד. אולי כדאי שהאבא או האח הגדול ידברו איתו. הכי חשוב לא לשדר לו שהמיניות שלו פסולה. יש מיניות בריאה, ואוננות היא טבעית. כדאי לבחור את התגובה ממקום של כבוד לילד. התגובה שבאה מתוך מבוכה הדדית או כעס על הצפייה בפורנו יכולה להשאיר צלקות גרועות יותר מהאתר הפורנוגרפי שבו הילד ביקר".

היו מקרים בהם בעקבות צפייה משותפת באתרי פורנו, ילדים תקפו ילדים?
"ידוע שהגיל של תחילת ההתפתחות המינית יורד. מצד שני, החשיפה והזמינות לתכנים מיניים עלתה. כששני אלו מתחברים, אנחנו מקבלים ילדים החל מגיל בית הספר היסודי שמדברים מיניות, מתנהגים באופן מיני ולעיתים אף תוקפים מיניות. הבעיה שאין להם בשלות רגשית להכיל את התכנים המדוברים. עלינו להיות מודעים לכך ולהיות מסוגלים לדבר על זה. לא להגיב בצורה קיצונית ועיוורת בצורה שתחסום אפשרות לקיים תקשורת. יחד עם זאת, כאשר ישנה התנהגות מינית לא מותאמת או אלימות מינית שילד צעיר מקרין, חייבים לטפל בכך".

ילדים ב'קריז' גמילה


בוני האתרים והמשחקים אינם שוקטים על שמריהם. הדור שלנו נרעש מהמשחק של פלישת החלליות והסימולציה של יריות הלייזר, ילדינו מנהלים חיים שלמים כפולים בממד הוירטואלי.

מתי זו התמכרות?
"התמכרות לסייברספייס לא שונה מהתמכרות לסמים, לסיגריות או לאלכוהול. קודם כל צריך לבחון לאיזה יישום בדיוק מכור הילד, כי לא מכורים סתם למחשב, אלא לפעילות מסוימת. כשאת מזהה שהילד לא יכול לעשות כלום מלבד להיות במחשב, זה סימן מדאיג. לא מדובר בילד שאומר 'אני באמצע משחק, אל תפריעו לי', אלא בילד שאם את מנתקת את המחשב, את רואה תופעות התנהגותיות כולל התפרצויות זעם ומצב נפשי בעייתי כמו דיכאון הסתגרות ועוד. זהו ילד שיבריז מהלימודים כדי לגלוש באינטרנט או יוותר על פעילות חברתית מהנה כמו טיול או מסיבה כדי להיות מול המחשב. לדוגמה, הכרתי נער בתיכון שטיפלתי בו בעקבות התמכרות למחשב, הוא היה לא נינוח, עצבני, התקשה להתרכז, לא הצליח לתפקד בסביבה חברתית, והוא הסביר שכל מה שמעניין אותו זה לחזור למחשב".

מה ממכר במחשב?
"הילדים מתמכרים ליישומים כמו: צ'טים, משחקים במחשב, סייברסקס ופורנו. פגשתי בילדים שדורשים את מנת הפורנו שלהם ליום, אחרת הם חשים אי-נוחות ממשית. מדובר ביישום המאפשר מיידיות, הזמינות מלאה ולעיתים קרובות חינמית. חשוב לציין, שלא כל אחד שיושב מול המחשב מתמכר". 'טרנד' חדש אצל היפנים הוא מחנות גמילה לנוער מכור לטכנולוגיה. ההורים שולחים את הילדים בכפיה למחנות בחיק הטבע שבהם ניטלים מהם המחשבים והטלפונים הסלולרים, והילדים נדרשים למלא את זמנם בפעילויות אחרות כמו קריאת ספר או טיול רגלי ממושך". בוניאל-נסים מתנגדת לאמצעים קיצוניים. "לרוב אם יקחו להם את המחשבים, הם יתמכרו למשהו אחר", היא אומרת, "הטיפול הנכון הוא לנסות להבין מה עומד מאחרי ההתנהגות הזו".

מה לעשות במקרה שילדך התמכר?
"בהתמכרות למחשב אני לא רואה סכנה פיזית לאדם. מדובר בכלי שנרצה שהפרט ישתמש בו בתבונה (שלא כמו סמים). ילד שהגיע למצב של התמכרות מרמז על בעיה מורכבת, על כוח להתמודדות מעורער. סילוק המחשב תפיל אותו לגמרי. יש לתת לו כלים חלופיים לפני שמשאירים אותו בלי כלום, למצוא דברים אחרים שמעניינים אותו בליווי טיפול כמובן".

אונס דרך המקלדת


אחת הפגיעות האפשריות בחיי ה'סייבר' הוא אונס. במקרה מפורסם שנלמד כיום ברחבי העולם ביצעו משתתפי משחק סייבר אונס קבוצתי וירטואלי. הנאנסות, מסתבר, גילו סימני הפרעה פוסט טראומטית כמו נאנסות במציאות הפיזית. הדבר עורר דאגה רבה בלבם של אנשי המקצוע השונים בשל המשמעויות הנובעות מכך.

איך אונסים וירטואלית?
"סייבר-רייפ מתרחש במשחקים אינטראקטיביים, שכוללים ריבוי משתתפים. המשחקים אופייניים לגילאים מבוגרים יותר, ופחות לילדים צעירים, כי דורשים רמת אנגלית וגם תחכום. כל שחקן בוחר דמות שמייצגת אותו. הוא מטפח, מעצב, שולט ומפעיל אותה, בכך הוא משליך הרבה מהמשאלות ומהדברים הכמוסים, מעיין 'אלטר אגו'. השחקן מרשה לעצמו המון, כי הוא תופס שמדובר במשחק בלבד במחשב, בעוד בפועל מדובר בעולם שלם של אנשים חיים. הדמויות במשחק מקבלות פקודות באמצעות שיח בצ'ט. כך גם עושים מניפולציות על דמויות אחרות".

מה קרה באירוע הספציפי?
"במקרה המדובר, החליטו מספר משתתפים במודע שהם מבצעים אונס של דמות אחרת. הם ידעו מה הם עושים. אותה בחורה לא ידעה מה יהיה ואיך לצאת מזה. בגלל ההשלכה של השחקנים על הדמויות במשחק, יש תחושה פיזית, אבל מעבר לכך יש גם הבנה מאוד קוגניטיבית, כי את קוראת את התמליל 'תחזיק לה את היד', 'תמשוך לה את הרגליים' וכו'. זה מחריד ומחליא, כי הדברים נעשים במודע, במאורגן ובנתק רגשי. הסיפור הזה ואחרים היוו טריגר להתחיל להתייחס לאינטרנט כמרחב מציאותי לכל דבר כשמדובר בפגיעה מינית והטרדה מינית".

הם נענשו בגין ביצוע האונס?
"לא, כי החקיקה בעייתית. רק עכשיו התחילו לחוקק את הנושא של הטרדה מינית באינטרנט, כי אומרים- 'למה לא כיבית את המחשב'?".

למה היא לא מכבה את המחשב?
"כי יש לה תחושה שהיא יושבת בביתה ולא נמצאת בסכנה. הסקרנות וההעזה גוברים. לוקח זמן עד שהיא מבינה שהיא עברה פגיעה נפשית ממשית".

כאשר התחילה מירן בלימודי פסיכולוגיה ברשת, היה זה תחום התמחות 'מנומנם' וזנוח. מאז שהתחילה לעסוק במתן שירותי ייעוץ להורים ולמוסדות חינוך, המייל והטלפון עובדים כל הזמן. לדבריה, היא מוצפת בפניות להתערב סביב משברים וירטואלים. השימוש ברשת מסתבר חולל זעזוע ניכר בתא המשפחתי ובסדרי החברה הכללית. "אני חושבת שהנושא חשוב מאוד, וכיום רק עולה המודעות לכמה צריך להבין את תרבות הנוער באינטרנט", אומרת מירן.

מתי מתחילה ההתערבות הראשונה?
"אני נכנסת לתמונה מוקדם ככל האפשר. כבר בגני ילדים. מתוך אמונה שמתן כלים להורים יצור משתמשים בריאים, חכמים ומסתגלים. אחת העצות שאני נותנת במפגש עם הורים לילדים צעירים שמראים עניין רב במחשב הוא עריכת חוזה עם הילד", אומרת מרין בוניאל ניסים, "יושבים עם הילד ומחליטים על חוקים ברורים. חשוב ליצור חוזה שמשלב מו"מ עם הילד, כך הילד מרגיש שמעריכים את דעתו ורצונותיו וגם שיש מי שמכוון אותו. אני מלמדת הורים לשבת ליד הילד במשך חמש הדקות הראשונות לגלישה כדי לראות איך הוא נכנס ולהיות שם לידו כשהוא נתקל בקישור או בתמונה בעייתית. הנוכחות ההורית חשובה. את החוזה ניתן לעדכן לאורך הזמן ולהתאים לצרכים של הילד. המסר הזה חיוני לקיום אקלים משפחה בריא".
בכל שאלה ניתן לפנות למירן בוניאל-נסים לדוא"ל הבא: meyranbn@gmail.com

בקרת הורים


לדוד פרץ דעה מתירנית פחות בנושא השימוש במחשב הביתי. יחד עם זאת, פרץ, מורה למחשבים ואחראי מחשוב בבית הספר התיכון 'רבין', מסכים שנוכחות הורית ופיקוח עושים את ההבדל.

כמומחה בתחום, יש לך 'טיפ' מעשי עבור הורים שמבקשים לפקח על מעשי ילדיהם ברשת?
"אפשר לברר היסטוריית גלישה אם דרך לחיצה על שורת הכתובת ואם דרך המועדפים. 'חלונות' נותנת בחינם תוכנה ששמה 'בקרת הורים' שמציעה להורים אפשרות לחסום אתרים ואפילו מיילים או התכתבויות בעלות תוכן אלים. יש בתכנית שאלון מפורט שמדרג תכנים בעלי אלימות קשה או קלה או נטולי אלימות". פרץ מסביר, שלהורה יש סיסמה, והוא יכול להגביל שעות שימוש במחשב "עד לרמה של רבע שעה. כשמגיעה השעה שההורה תיכנת, המחשב מושבת. הילד יודע שיש לו מגבלה קבועה ומסתגל לזה ומחלק את זמנו בהתאם".

התוכנה עובדת?
"אצלי בבית זה עובד מצוין. יש לי ילדים ואני מפעיל את התוכנה ומקבל דו"ח שמפרט גם ניסיונות כניסה לאתרים שחסמתי".

יש אי נוחות אצל הורים שסבורים שחדירה למחשב היא כמו 'ריגול' אחרי הילד...
"לפקח לא במובן של ריגול. הילד צריך לדעת מראש שההורה נוכח. אני מחזיק בתפיסה שאומרת שהילד צריך לדעת שאני ההורה ואני המחליט לפחות עד גיל 18. צריך לשחרר את החבל כשהוא מתקרב לגיל גיוס ולא בגיל 12". פרץ טוען שהפעילות ברשת צריכה להיות מוגדרת מראש: "לא שיטוט ללא כוונה או מטרה", הוא אומר ומזהיר שיש משחקים שנרכשים בחנויות שהם אלימים ביותר. בביה"ס 'רבין' העבירה משטרת ישראל הדרכה לתלמידים בנושא גלישה בטוחה. "לא נעשה מספיק בתחום ההדרכה לטעמי", אומר פרץ וממליץ להיכנס לבתי הספר היסודיים כי, "שם המצב חמור ועתיד להחמיר אם לא תעשה פעילות ממוקדת".

בכתבה השנייה בסדרה: מה עושות בנדון מערכת החינוך ומשטרת ישראל? – התגייסות מערכתית לצמצום הסכנה.


ילדים גולשים


מרדכי (כל השמות ברסטר בדויים) בן ה- 12.5 מבלה כשש שעות ביממה מול מסך המחשב הספון בחדרו. יש לו תחושת פרטיות והוא אוהב במיוחד לשחק משחקי רשת אינטראקטיביים. "מי שנרשם לאתר, בונה דמות ומעצב איך היא נראית", הוא מספר בהתלהבות, "השחקנים מסתובבים, עולים רמות, מתקדמים ויש איזה מליון אנשים במשחק, חלקם חברים, חלקם מכירים דרך המשחק". לדבריו, יש מידה של אלימות במשחקים, אבל זה לא משפיע על המציאות. לכל אחד מאחיו יש מחשב משלו הממוקם בחדרו. דורית, אמו של מרדכי, סומכת עליו לחלוטין. "הילדים יודעים שאסור לתת פרטים לזרים ושאין להכנס לצ'טים. הם יודעים שהמחשבים בשימוש גם של ההורים, ומאחר וגם אנחנו לא נכנסים לאתרי פורנו במחשב, אין סכנה שילדינו ייכנסו אחרינו במקרה לאתר שאינו מיועד לבני גילם". מרדכי מספר שפעם בטעות הוא מצא את עצמו באתר בעל אופי מיני "יצאתי מזה מהר", הוא אומר, "ומחקתי אותו מההיסטוריה". אין לו התנגדות לחסימת אתרים בידי ההורים "אתרים שיש בהם תכנים שלא מיועדים לילדים, אבל לא המשחקים שאני אוהב לשחק בהם". אולם אמו אינה רואה צורך בכך: "יש לי אמון מלא בילדיי ואני רגועה", היא אומרת. לעומתה, שושי, אמו של צחי בן העשר, הרבה פחות רגועה. מאז שבתה מיכל בת ה- 13 במהלך מריבה עם צחי קראה לעברו: "אם לא תשתוק, אספר לאמא למה אתה סוגר את הדלת בחדר", "נדלקה אצלנו נורה אדומה והלכנו לבדוק בהיסטוריה של הגלישה ומצאנו שהוא צופה בתמונות בעלות אופי מיני". שושי ובעלה שוחחו עם צחי והסבירו לו שזה לא לגילו. "הסברנו לו שזה לא לגוף שלו. ושכשיגיע לגיל 13, נרשה לו". שושי סבורה שבגיל הזה הילדים ממילא חשופים לתכנים בעלי אופי מיני: "בגיל הזה המיניות שלהם משגעת אותם", היא קובעת. מאז גם נאסר על צחי לסגור את הדלת בחדרו. "העובדה שהוא יודע שיש פיקוח תשמש גורם מרתיע", היא אומרת, "לפחות כך אני מקווה. אין מה לעשות, אנחנו בעבודה ולכל ילד מחשב בחדרו ולדעתי, אחד מילדי השכנים, שהוא בוגר ממנו בכמה שנים, הראה לו את התמונות. לא נראה לי שהוא הגיע לזה בכוחות עצמו". צחי מצידו אומר שהוא מבלה מול המחשב רק שעתיים ביום. "גם עכשיו אני במחשב", הוא מבשר בשמחה, "אני נמצא באתר 'סודות הקוסמים' של תכנית הטלוויזיה. בכל פעם אני מסתכל בתמונות אחרות, פעם של אופנועים ופעם של סירות ואני בדרך כלל לבד".