פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2444
אתם יכולים לחשוב על סיטואציה, שבה לא יתנו לילדים יהודיים להיכנס לכיתה בבית ספר, בלונדון למשל?. הרי מיד היתה קמה זעקה וצעקה גדולה ומוצדקת, על אפליה גזענות ואנטישמיות. והנה כאן, ממש אצלנו, האפליה חיה נושמת ובועטת ואף אחד, כמעט, לא קם. טור לוחמני במיוחד, מעצבן באופן יוצא דופן, על חרדים, גזענות, תורים מעצבנים בשדה התעופה ועל מונולוג עצוב של תושב העיר. ולכל קוראיי, מקווה שנתראה בעוד שבועיים ולשונאיי, אל דאגה, אל דאגה, עוד אשוב
שפוי זמני

בשם האלוהים


כל הקטע הזה של הגזענות החרדית, בשם הדת, הפך כבר מזמן לפרשה מגעילה, שבינה לבין האמונה באל, אין שום דבר, מלבד דעות קדומות וחשוכות. אך מעבר לעובדה הפשוטה כי מדובר בגזענות, הרי שהמקרה הקשה בעמנואל, הינו רק קצה הקרחון. וגם התערבות בג"ץ לא תפתור את הבעיה, כי הגזענות היא מחלה קשה, מדבקת, המקבלת מקום של כבוד בעיקר בחברות עניות, חסרות השכלה ונטולות מוסר ודעת, שבשם הדת והאלוהים, מסמנים אנשים לפי צבע עורם ושם משפחתם. התירוצים העלובים של רבני החרדים, המוסר הכפול של הפוליטיקאים הדתיים שאינם ממצמצים ומספרים סיפורי נפלאות על ערכים יהודיים ואלוהים אחד. האפליה הזוועתית המזכירה ימים אחרים, הינה נורמה בקרב החרדים. ומי שותק? מי לא פוצה פה? כן, מנהיגי תנועת ש"ס, האנשים שרצו להחזיר עטרה ליושנה, הנושאים בגאון ובגאווה את דגל הספרדיות המתחדשת, הם שתקו ועדיין שותקים, מול הממסד האשכנזי חרדי. איפה שר הפנים אלי ישי, היכן כל חברי הכנסת של ש"ס הממהרים להגיב על כל נושא, פתאום הם נעלמו. בשם האלוהים והכיסא בכנסת, ש"ס, שאמורה היתה לצאת בצעקה גדולה נגד האפליה הקשה של התלמידות והתלמידים הספרדיים, המפלגה הזאת שותקת. ורק פוליטיקאי אחד, ראש עירייה מוצלח, קם וצועק 'מספיק עם הטיוח, יש כאן עניין רציני, מהותי, על דמות המדינה שלנו'.

תמונת כתבה

אמר את מה שרבים חושבים. חולדאי

רון חולדאי, שהפך את תל אביב לאחת הערים האטרקטיביות בעולם, אמר את מה שרבים חושבים וחוששים, להפסיק ולממן את החינוך האנטי ציוני המחנך דורות שלמים להיות סמוכים לשולחן התמיכות, הסיוע והכל מכספי ציבור. כל העניין הזה הפך כבר לבלתי נסבל ומעיק על כיסנו, החילוניים. נמאס לי לממן ישיבות שאינן מאמינות במדינה הציונית, שבניהם אינם הולכים לצבא וההתבדלות היא צו השעה וכל מה שהם רוצים, זה שאנחנו נהפוך לחרדים גם ולהפוך את המדינה שלי, למדינת הלכה ואני, כן, אני, מממן אותם לעזאזל. לכן אני עם רון חולדאי, לגמרי, אני איתו בכל לב, בכל פה, וכל מי שחפץ חיים ורוצה כי גם בעוד 20 שנה תהיה כאן מדינה ציונית, חילונית, יהודית, חייב לתמוך בחולדאי ובכל פוליטיקאי שיקום ויצעק, די, נמאסתם, צאו לנו מהכיס, ואני כמובן לא מדבר על חובשי הכיפות הסרוגות, שאיתם יש לי אולי ויכוח אידיאולוגי, אך הם חלק מהמדינה, מהזכויות ומהחובות. כן, מתקרבת השעה לעימות הבלתי נמנע, בין התרבות החרדית, לבין התרבות הציונית חילונית. זה הזמן לקבוע צד, להחליט היכן אתה עומד ועם מי אתה יוצא למערכה, תרתי משמע. אני כבר החלטתי.

בשם הביטחון


לא קשה להטריף אותי, להביא אותי לידי אטרף רוחני, או לחילופין, לעצבן אותי ברמות בלתי נתפסות. החדשות הטובות - אני נרגע מהר, החדשות הרעות - גם כשאני נרגע, אני תמיד יכול לחזור ולהתעצבן מחדש, והתהליך הזה קורה לי בדיוק מדהים, בכל פעם שאני מגיע לשדה התעופה באילת. הרבה נכתב בעבר על הנהלים הבלתי סבירים, וזאת בלשון המעטה, בכל הקשור להליך הבידוק הביטחוני טרום עלייתך למטוס הקטן והצפוף. אפשר בקלות לסכם את החוויה הטרום טיסתית, בשתי מילים: טמטום דיכאוני. אבל אני אוהב להאריך, לא תמיד, עכשיו דווקא בא לי. והרי בסך הכל מדובר בטיסה של 50 דקות במקרה של רוח טובה, אך ההיסטריה וההיסטוריה הפכו כל ביקור בטרמינל לעניין פסיכולוגי עמוק ומעצבן לאללה. והרי אני לא נגד ביטחון, כחרדתי בעליל ומי שלא ממש משתגע מטיסה במטוס שהמנועים שלו משמיעים רעשים חשודים, הרי שאני תומך במרחב אווירי נטול חומרי נפץ וכלי זין מסוגים שונים. אבל וזה תמיד אבל, הבידוק הביטחוני הפך לסוג של כיסוי תחת ממסדי, ללא שום פרופורציה, ללא שום חשיבה יצירתית, ללא אבחנה בין נוסע לנוסע. תורים בלתי סבירים, שאלות אידיוטיות ברמות בלתי נתפסות, עובדי קבלן שהפריטו אותם עד כלות. גילוי נאות, כמי שבעברו רשום גם סוג של פרק ביטחוני בחו"ל, אני בהחלט מודע לכל הבעיות המורכבות של שמירת ביטחון תעופתי. לאחר המגה פיגוע בארה"ב, חויבנו לשלם סכום כסף נוסף עבור הסדרי הביטחון. אך העניין רק הולך ומחריף, וטיסה של 50 דקות הופכת לסיוט של שעתיים ולעיתים יותר. כן, אני יודע, נהלים, הוראות, השב"כ הוא שקובע, אבל אולי הגיע הזמן לבדוק קצת אחרת. לשדרג נהלים, לפשט בדיקות, לקצר זמנים, תורים, שלא לדבר על התנהגות אנושית לנופשים ולתיירים, מידתיות אתם יודעים, אלוהים שישמור אותנו מהבאסה הזאת. ומכאן, מקצה הסקאלה, אני יוצא בקריאה נואשת למקבלי ההחלטות במשרדים האפורים, די כבר, תנו לטוס בשקט, וכן, ארזתי לבד, לא קיבלתי, לא נתתי ואני יודע למה אתם שואלים את השאלות. קצת היגיון בכל הטירוף הזה, טיפה, לא היה מזיק. ותודה שהמתנתם יחד איתי בתור ושיניתם את כיווני העצבים בטרמינל.

בשם העצב


בשבוע שעבר, פגשתי תושב אילת וותיק, לא קשיש בא בימים, אלא בעל עסק מצליח הגר בעיר הדרומית כעשרים שנה. הוא ואשתו שתחיה גידלו את ילדיהם באילת ולאחרונה, האחרון שבהם, פרח מהקן ועף, או יותר נכון, טס, למרכז. ומכיוון שגם התושב הנ"ל הפסיק לעשן ועושה קצת כושר, מיד תפסנו דיבור שוטף עירוני. אני מכיר את האיש כבר הרבה שנים, גם את אשתו, זוג נחמד, חברותי וחברתי, שלא כמו כותב השורות. זוג חביב, לא מתעסק בפוליטיקה, בעל עסק המעסיק כמה וכמה עובדים, בקיצור, אנשים נורמטיביים, החיים את חייהם בשקט ובבורגנות מרהיבה. אז השבוע, כשנפגשנו ולאחר שהחלפנו חוויות מימינו המעושנים מלאי הניקוטין, פצח הגבר בסוג של מונולוג, לא נגעתי: "אבל אתה יודע מה ראובן, אני עצוב, אני ממש עצוב. אני מסתכל על העיר שלנו ונעצב למראה עיניי. כל חברי נטשו ועזבו את העיר, ילדיי עזבו כי אין להם עתיד כאן. תסתכל סביבך ותראה איך העיר נראית, כמו עיר דימונה עם ים, רק את הים לא רואים מכאן. שום דבר לא קורה בעצם, הכל רק דיבורים, מצב כלכלי רע, משכורות מינימום, מצב חברתי וסוציו-אקונומי על הפנים. כאילו אין עתיד, הכל סתם, אוירה לא טובה ברחובות, יש בעיר סוג של עצבות וזה נורא עושה לי רע, תאמין לי בא לי לקום ולעזוב גם, ואתה יודע כמה אני אוהב את אילת. אבל בשנים האחרונות משהו לא טוב עובר על העיר, אנשים טובים עוזבים את אילת, האווירה כבר לא מה שהיתה. עצוב לי ראובן, עצוב לי". כאמור, דברים בשם אומרם.

בשם התחרות


השבוע, פרסמה חברת 'ארקיע' בעיתונות הארצית מבצעים 'מדהימים' לעקבה. 300 דולר, סוף שבוע כולל טיסה ומלון, בעיר השכנה עקבה. אפשר לחשוב על 'ארקיע' מה שרוצים, אך היא חברה מסחרית ואסור לשכוח זאת. אבל העניין הזה חייב להדליק נורה אדומה, רגע, לא נורה, רמזור ענק, אדום, מהבהב, על עתיד העיר אילת והתחרות התיירותית באזור. בעקבה לא פראיירים, ובעוד באילת מתכננים תוכניות לשנת 2030, בעקבה, העתיד כבר כאן. 300 דולר לסופ"ש בעיר השכנה, האמת, אחלה דיל.



שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש