פרסומת
דלג

צולל חופשי

מאת: ● ● ערב ערב 2444
אלון ריבקין לוקח נשימה עמוקה וצולל כ- 60 מטרים לתוך הים. אין לו סנפירים, משקולות או מסיכת צלילה, רק ריאות מברזל שמשתוות לכח הרצון ושיטות היוגה אותן הוא משלב בתחביב שהפך אותו לשיאן ישראל בשנים האחרונות. "זה סוג של שקט שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר". עכשיו הוא מקווה לקבל הכרה ולהמשיך עד 120. מטרים כמובן. קחו נשימה עמוקה ותצללו לשורות של הכחול הגדול הזה

אלון ריבקין יכול לעצור את הנשימה כמעט שלוש דקות רצופות. בזמן הזה, בו הוא מצליח לשמור על רוגע בלתי נתפס, הוא צולל ללא משקולות, סנפירים או משקפת צלילה לעומק ים סוף. זה יכול להיות כאן באילת או בחופיה הקסומים של סיני. בשני המקרים, הנשימה העמוקה שהוא לוקח בהתחלה מספיקה לו בכדי לרדת לעומק של כ- 60 מטר וגם לעלות את אותו המרחק בחזרה ולהישאר בחיים. היכולת המופלאה הזו הפכה אותו בשנתיים האחרונות לשיאן ישראלי בתחום של צלילה חופשית.

"אני הבן אדם הכי עמוק בארץ"


כאן לא מדובר בספורט המוכר לכולנו, המתנהל תחת התאחדות הצלילה ורשות הצלילה, אלא במין הובי של מכורים לנושא, ועדיין לא ממש זוכים להכרה ממסדית. עבור אלון, מדובר בדרך חיים: "אני הבן אדם הכי עמוק בארץ", הוא צוחק. לאילת, הגיע לפני כמעט עשור, כדי להדריך יוגה. הצלילה הגיעה אחר כך ובזכותה נשאר: "היום אני מדריך צלילה חופשית ועושה יוגה", מספר אלון, שגם מצליח לחבר בין השניים: "אני מכניס לצלילה המון טכניקות של יוגה – נשימה נכונה, ריכוז, פוזיציות של הגוף, הרפייה, שקט, הרבה אלמנטים. יש קשר הדוק בין שני הכלים האלו ואני מרגיש שהם תורמים זה לזה. אני כל הזמן משתפר איתם".

אתה יכול לספר מה נעים בחווית הצלילה הזו?
"זה שקט שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. לא בשינה, לא במדבר. יש סיפוק אדיר מלקבוע יעד ולהשיג אותו. כשצוללים, זה מאפשר לך להיות במים בשלושה ממדים - לכל הכיוונים".

זה לא מפחיד?
"לא. יש התמודדות מול הצורך לנשום, מול התחושה שאני ב- 60 מטר של עומק לבד עם קור, אבל אין פחד. זו סוג של מדיטציה עם מימדים נוספים בתוך סביבה מימית. אני מרגיש כאילו הגוף שלי הופך ליונק תת מימי".

"הייתי שמח להכרה"


לאחרונה, השתתף ריבקין בשתי תחרויות צלילה חופשית בסיני. בניגוד לתחרויות הצלילה הרגילות, כאן מדובר בתחרויות צנועות יותר, העדר של חסויות ידועות ופרסים יקרי ערך. לתחרויות הללו מגיעים המשוגעים לנושא ועושים את זה בשביל ההנאה, לא עבור פרס מובטח. ריבקין התחרה בסגנון הנקי ביותר - ללא כל עזרים, שזהו גם הסגנון הקשה ביותר. ללא סנפירים, משקולות או חבל שמוריד אותך למעמקים, נדרש כח פיזי עצום של הצולל להגיע למטה. ריבקין הצנום מצליח לעשות זאת בעצמו: "השיא האחרון שקטפתי בסיני היה צלילה לעומק של 53 מטרים בשתי דקות ושש עשרה שניות", הוא מתגאה ומקווה שזה איננו השיא האחרון: "המטרה היא לראות בהמשך מספרים חדשים ועם זאת, לשמור על ההנאה – הרעיון הוא לא לסבול ולמתוח גבולות, אלא באמת, להנות. החלום הוא לצלול לעומק של 100 מטרים".
מלבד ההישגים האישיים, ריבקין נהנה לראות את תלמידיו, הצוללים אותם לימד את רזי הצלילה החופשית, נדבקים בחיידק וקוטפים בעצמם מקומות ראשונים בתחרויות. כעת, הוא מקווה שההובי יהפוך לשטח מוכר ואולי גם נתמך: "אני מאוד מקווה שדברים יקרו בתחום הזה. העובדה שהצלילה החופשית איננה מעוגנת בשום ממסד או ארגון פחות טובה עבור הצוללים ועבורי. אין הכרה, אין מלגה או פרסים רשמיים לשיאים. הייתי שמח להכרה כזו". בינתיים, עד שאיזשהו ארגון ישמח לאמץ לחיקו את צוללי הכחול הגדול, ריבקין זוכה לפרגון מהמשפחה, החברים והקולגות במועדון הצלילה: "כולם מאוד מפרגנים לי". אפשר לנשום לרווחה.


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש